סימן ק״מ · 140 כולו סעיף אחד — והשולחן ערוך מכריז זאת בעצמו : ובו סעיף אחד. חפץ של עבודה זרה נתערב בחפצים של היתר, ושוב אין יודעים איזהו. הכלל הרגיל של תערובות — איסור בטל ברוב — אינו חל כאן : עבודה זרה אוסרת בכל שהוא. ואחר כך אומר הסימן, בדיוק, את שני המקרים שבהם התערובת ניתרת בכל זאת.
נושא : עבודה זרה, משמשיה ותקרובתה שנתערבו בחפצי היתר — אוסרים בכל שהוא, ספק ספיקא, נפל לים, שנים שנים
מקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״מ
עריכה : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
הסימן נקרא בארבע תנועות. (א) הכלל : עבודה זרה, משמשיה ותקרובתה אוסרים את התערובת בכל שהוא. (ב) דרך יציאה ראשונה : חפץ מן התערובת הראשונה נפל לשנייה, וחפץ מן השנייה לשלישית — השלישית מותרת. (ג) דרך שנייה : חפץ מן התערובת הראשונה נאבד מן העולם — הנשאר מותר, שנים שנים, ובלבד שלא ייהנה אדם אחד מכולם. (ד) דעה שנייה מצריכה ששניים ייאבדו.
דין תקרובת עבודת כוכבים שנתערב. ובו סעיף אחד:
אלילים ומשמשיה ותקרובתה אוסרים בכל שהוא שאם נתערב אחר מהם אפי׳ באלף כולן אסורו׳ ואם א׳ מהתערובו׳ הראשון נתערב בשנים אחרים ונפל מהג׳ אחד לב׳ אחרים הרי אלו האחרים מותרים וכן אם אחד מהתערובות הראשון נפל לים או נשרף בענין שנאבד מהעולם כל הנשארים מותרים ליהנות בהם שנים שנים ביחד אבל לא האחד לבדו ובלבד שלא יהנה אדם אחד מכולם ויש מי שאוסר אלא אם כן נפלו שתים לים הגדול או נשרפים (וע״ל סימן ק״י):
הכלל בא מן המשנה החותמת את מסכת עבודה זרה. היא מונה את האיסורים שאינם בטלים לעולם, ועבודה זרה שנייה בהם :
« אֵלּוּ אֲסוּרִין, וְאוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהוּ: יֵין נֶסֶךְ, וַעֲבוֹדָה זָרָה, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין » (עבודה זרה ע״ד ע״א)
שתי דרכי היציאה באות ממקום אחר : ממסכת זבחים, שם מלמד רב את דין הטבעת של עבודה זרה שנתערבה במאה טבעות.
« אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב: טַבַּעַת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה טַבָּעוֹת, וְנָפְלָה אַחַת מֵהֶם לַיָּם הַגָּדוֹל – הוּתְּרוּ כּוּלָּן; דְּאָמְרִינַן: הָךְ דִּנְפַל הַיְינוּ דְּאִיסּוּרָא » (זבחים ע״ד ע״א)
« וְהָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִתִּיר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא שְׁנַיִם שְׁנַיִם, אֲבָל אֶחָד אֶחָד – לָא! אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא תַּרְתֵּי קָאָמֵינָא » (זבחים ע״ד ע״א)
כנגד רב, שמואל מסרב לכל קולא בעבודה זרה :
« הַנַּח לַעֲבוֹדָה זָרָה – שֶׁסְּפֵיקָהּ וּסְפֵק סְפֵיקָהּ אֲסוּרָה עַד סוֹף הָעוֹלָם » (זבחים ע״ד ע״א)
אך ברייתא מלמדת להפך, ואותה נוקטים הרמב״ם והטור :
« סְפֵק עֲבוֹדָה זָרָה אֲסוּרָה, וּסְפֵק סְפֵיקָהּ מוּתֶּרֶת. כֵּיצַד? כּוֹס שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנָּפַל לְאוֹצָר מָלֵא כּוֹסוֹת – כּוּלָּן אֲסוּרִין; פֵּירַשׁ אֶחָד מֵהֶן לְרִיבּוֹא, וּמֵרִיבּוֹא לְרִיבּוֹא – מוּתָּרִין » (זבחים ע״ד ע״א)
הטור מנסח את הכלל וקושרו במפורש לדין הכללי של האיסורים :
« האליל ומשמשיה ותקרובתה אסורין בכל שהוא כגון כוס או טבעת או צורה של אליל שנתערבו אפילו באלף כולן אסורות » (טור יו״ד ק״מ)
« אבל ספק ספיקא מותר כמו בשאר איסורין » (טור יו״ד ק״מ)
« לפיכך אם אחד מתערובות הראשון נתערב בב׳ אחרים מותרין » (טור יו״ד ק״מ)
הבית יוסף קובע שלושה גבולות שהסעיף מניח ואינו כותב :
« ופסקו הפוסקים כרב דהלכתא כוותיה באיסורי » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
« דהיינו דוקא כשמיעוט התערובות הראשון נתערב עם אחרים אבל אם רוב התערובות הראשון נתערב עם אחרים אין זה ספק ספיקא ולפיכך כולם אסורים » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
« ונתבאר שם עוד דהא דתלינן להקל בספק ספיקא דוקא כשתערובות הראשון מותר מן התורה כגון שנתבטל ברוב » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
| המצב | לשון הסעיף | הטעם |
|---|---|---|
| חפץ של עבודה זרה שנתערב באלף | כולן אסורו׳ | עבודה זרה אינה בטלה |
| חפץ מן התערובת הראשונה בשניים אחרים, ומן השלושה אחד בשניים אחרים | הרי אלו האחרים מותרים | ספק ספיקא |
| חפץ מן התערובת הראשונה נפל לים או נשרף | כל הנשארים מותרים … שנים שנים | תולים שהוא היה האיסור — בזוגות בלבד, ולא הכל לאדם אחד |
| לדעה השנייה | אלא אם כן נפלו שתים | הרמב״ם קורא את הגמרא אחרת |
נושאי הכלים של סימן זה קצרים, והם מובאים כאן בשלמותם : הש״ך מונה שני ס״ק, הט״ז אחד, הבאר היטב אחד. הפתחי תשובה אינו מפרש סימן זה, ואין עליו נקודות הכסף.
« ונויה » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק א)
« מותרים כ״כ הטור וכ״כ הרמב״ם פ״ז מהל׳ עבודת כוכבים והמחבר שלא התיר אלא התערובות הג׳ אזיל לטעמיה שבכסף משנה שם האריך להקשות ממ״ש הרמב״ם פרק ט״ז מהל׳ מ״א גבי רמוני בדן ושאר דברים החשובים דלא שרו אלא התערובת ג׳ והבין שדבריו סותרין זא״ז » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק ב)
« ולעיל סימן ק״י ס״ח בדברים החשובים פסק המחבר דלא שרי אלא התערובות הג׳ ולזה אסר גם כאן התערובות השני » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק ב)
« אבל כבר כתבתי לעיל סימן ק״י ס״ק נ״א דדברי הרמב״ם הם ברורים ואינם סותרים זה את זה כלל ובכאן שרי התערובות השני לכ״ע » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק ב)
« זה נתבאר סי׳ ק״י ס״ח גם מה שכתוב כאן שאסור להנות לאחד מכולם נתבאר שם » (ט״ז יו״ד ק״מ ס״ק א)
הט״ז מפנה אפוא לסימן הדברים החשובים. שם כתוב, על התערובת השלישית :
« דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו שנתערב באחרים ונפל מהתערובות הזאת אחד לשנים אחרים ונפל מן השלשה אחד לשנים אחרים הרי אלו האחרים מותרים שהרי האחד של תערובות הראשונה בטל ברוב » (שו״ע יו״ד ק״י:ח)
ועל דין הזוגות והגהת הרמ״א המשלימה אותו :
« ודוקא כשאוכל הנשארות שתים שתים ביחד דממה נפשך איכא חדא דהיתרא אבל לאוכלם אחת אחת אסור » (שו״ע יו״ד ק״י:ז)
« ואפילו לאכלם שתים שתים אסור לאדם אחד לאכול את כולם » (שו״ע יו״ד ק״י:ז)
« כ׳ הש״ך דהמחבר לטעמיה אזיל דס״ל בסי׳ ק״י דלא שרי אלא תערובות הג׳ אבל כבר כתבתי שם דבכאן שרי התערובות השני לכ״ע » (באר היטב יו״ד ק״מ ס״ק א)
הסעיף נחתם בויש מי שאוסר : יש שאינם מקבלים את הדרך השנייה אלא אם שני חפצים נאבדו. הבית יוסף מזהה את הדעה : זה הרמב״ם.
« טַבַּעַת שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּכַמָּה טַבָּעוֹת וְנָפְלוּ שְׁתַּיִם מֵהֶן לַיָּם הַגָּדוֹל הֻתְּרוּ כֻּלָּן שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אוֹתָהּ הַטַּבַּעַת הָיְתָה בִּכְלַל הַשְּׁתַּיִם » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה י׳)
מניין ״שתיים״ ? מתשובתו של רב נחמן עצמו — אנא תרתי קאמינא — שהרמב״ם קורא אותה על מספר החפצים שנאבדו, ולא על אופן ההנאה מן הנשאר :
« משמע שהוא סובר דע״כ לא שרי רב נחמן אלא בנפלו שתים וכדאיתא בגמרא דאמר ר״נ אנא תרתי קאמינא » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
« ולפ״ז הא דקאמר ונפלה אחת מהן לאו דוקא אחת דהא לא שרי אלא בנפלו שתים א״נ מאי אחת זוג אחת » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
אותו פרק ברמב״ם נותן את דרך התערובת השנייה במשפט אחד, ואותו מעמיד הש״ך כנגד המחבר :
« סְפֵק עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אָסוּר, סְפֵק סְפֵקָהּ מֻתָּר » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה י׳)
« פֵּרַשׁ כּוֹס אֶחָד מִן הַתַּעֲרֹבֶת וְנָפַל לְכוֹסוֹת שְׁנַיִם הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה י׳)
במשפט אחד : עבודה זרה אינה בטלה לעולם בתערובת ; אבל ספק ספיקא — מעבר שני, או אבדן חפץ — מאפשר לומר שהאיסור כבר אינו כאן, ובלבד שנהנים בזוגות.
| מה אומר הסימן | בלשונו | לזכור |
|---|---|---|
| הנידון | אלילים ומשמשיה ותקרובתה | עבודה זרה, משמשיה, תקרובתה — ונויה (ש״ך) |
| הכלל | אוסרים בכל שהוא | אין ביטול לעולם, אפילו באלף |
| דרך ראשונה | ונפל מהג׳ אחד לב׳ אחרים | תערובת שלישית לדעת המחבר — שנייה לדעת הש״ך |
| דרך שנייה | נפל לים או נשרף | החפץ שנאבד — הוא היה האיסור |
| הסייג | שנים שנים ביחד | בזוגות, ולא הכל לאדם אחד |
| הדעה השנייה | אלא אם כן נפלו שתים | הרמב״ם מצריך שני חפצים שנאבדו |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן ק״מ · ♥ תמכו בנו