שולחן ערוך · יורה דעה

« וצורות שאר כל המזלות ושאר כל הצורות אפי׳ צורת אדם המוצא אותם מותרות » (טור יו״ד קמ״א)

« משמע דמתני׳ דכל הצלמים בצורת אדם דוקא היא אבל לא בשאר צורות ואיני יודע מנין לו אם לא שנאמר מדמוקמינן לה באנדרטי של מלכים משמע ליה הכי » (בית יוסף יו״ד קמ״א)

« ונראה דאף על פי דספק עבודת כוכבים לחומרא מכל מקום כל שיש סברא להיתר ולאיסור ראוי להקל דהא קי״ל בכל דוכתי דלא מחזקינן איסורא מספק » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ב)

« ומו״ח ז״ל כתב דכוונת הטור דלא להוי ספק ספיקא ספק אם נעשה עבודת כוכבים את״ל נעשה אימור בטלוה וקשה דאין ביטול בזה אפילו גררה לא הוה ביטול כל זמן שלא פחתה בצורתה » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ב)

« וקשה דאין ביטול בזה אפילו גררה לא הוה ביטול כל זמן שלא פחתה בצורתה וכאן מיירי משלמים דאי בשבורים הכי נמי באמת הוה ביטול » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ב)

« אבל באמת דברי הרמב״ם נראין עיקר בש״ס דכל שברי אלילים אסורים אפילו אינם עומדים על בסיסם דחיישינן שמא לא בטלום העובדי כוכבי׳ אבל שברי צלמים מותרים דאיכא ספק ספיקא ספק נעבדו או לא ואת״ל נעבדו שמא בטלום העובדי כוכבים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ז)

« מ״מ הכא לנשברה מאליה לא חיישינן דעובד כוכבים מינטר לה שפיר הלכך אמרינן מסתמא העובד כוכבים שברה ובטלה בידים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ז)

« ותימה על המחבר שהוא עצמו העתיק בסי׳ קמ״ו סעיף י״א לשון הרמב״ם לפיכך המוצא שברי אלילים הרי אלו אסורים בהנאה שמא לא בטלום העובדי כוכבים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ז)

« לְפִיכָךְ הַמּוֹצֵא שִׁבְרֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה שֶׁמָּא לֹא בִּטְּלוּהָ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ח׳ הלכה י״א)

« בירושלמי אהא דאמר רבן שמעון בן גמליאל על המכובדין אסורים וכו׳ מה אנן קיימין אם דבר ברי שנעבדין אפילו מבוזים אסורים ואם דבר ברי שאינם נעבדים אפי׳ מכובדים מותרים אלא כינן קיימין בסתם » (בית יוסף יו״ד קמ״א)

« וכתב הר״ן ומהא שמעינן שכל צורה שהיא נעבדת בודאי אין בה חילוק בין מכובדין למבוזין » (בית יוסף יו״ד קמ״א)

« ולי אפשר דהאי ירושלמי ה״ק אם דבר ברי שנעבדין כלומר שאותן צורות שבכלים היו נעבדין אסורים ואפילו מבוזין » (בית יוסף יו״ד קמ״א)

« ומצאתי בהר״ן פרק כל הצלמים וז״ל כתב הרשב״א דבזמן הזה שחוקקים חקק בכלים ומציירים בהם צורות ודמות עבודת כוכבים אף המוצא אותם הכלים אסורים ע״כ וצל״ע שאפשר שאין עובדים היום לצורות הללו אלא לזכר בעלמא עושין אותם » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ו)

« ונראה דאם הם אינם מכובדים ולא מבוזים אלא בינונים אסורים דאילו היו מכובדים היו ודאי נעשים לשם אלילים וכמ״ש הטור א״כ ליכא כאן אלא חדא ספיקא » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י)

« וכתב הטור לקמן בסימן זה ונראה דכל אותם שאסורים במוצא אסורים אפילו בשוקעת דכיון שאנו חוששין שמא נעשית לאליל אף בשוקעת נמי איכא למיחש » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י)

« כתב הרא״ש אית דקרי שירים פירוש אצעדה אבל בגדי שיראים כל מלבושי יקר מבוזים מיקרי כיון שלובשין אותן והוי סדינים ואית דקרי השיראים ולבושי יקר מיקרו מכובדים » (בית יוסף יו״ד קמ״א)

« ומדלא הביא המחבר שום פירוש משמע שדעתו להחמיר » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י״א)

« ר״ח גר׳ מטבעות דסדינין ומטפחות חד הוא והלכך מותרין מטבעות שיש בהם צורת עבודת כוכבים » (תוספות עבודה זרה מ״ג ע״ב ד״ה שעל הסדינין)

« הרי״ף גורס מטבעות דסדינין ומטפחות חד הוא והילכך מותרים מטבעות שלנו שיש להם צורת אליל » (בית יוסף יו״ד קמ״א)

« אור״י דכל אלו תירוצים של אביי אמת הן דמדלא קאמר בכל אחד ואחד אלא אמר אביי ש״מ שלא היה חוזר בו » (תוספות עבודה זרה מ״ג ע״ב ד״ה לא אסרה תורה)

« פני שור ואדם ואריה ונשר לחיה אחת דוגמת חיות הקדש דכתיב אתי השרויות אצלי » (רש״י עבודה זרה מ״ג ע״ב ד״ה ארבעה פנים)

« ואה״נ דהשתא דאיכא כרוב אסור לעשות ד׳ פניהם בהדי הדדי דהא מ״מ בכלל לא תעשון אתי השרויות אצלי הוא » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ׳)

« נפקא מדכתיב לא תעשון אתי אותי כלומר דמות שאני מתראה בו לנביאים והיינו אדם » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״א)

« בכל מה שאסור מן התורה משום לא תעשון אתי דהיינו ארבעה פנים שבמדור שכינה ודמות מלאכים שבמדור העליון ודמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות שבמדור התחתון ודמות אדם משום שנאמר לא תעשון אותי פי׳ כדמות שאני מראה עצמי לנביאים כל אלו אסור בין שוקע בין בולט » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ב)

« ואם כן תימא על הש״ע שלא הביא דעת הרמב״ן ולענין הלכה ודאי שאין להקל כלל נגד דברי הרמב״ן » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ב)

« ובדברי הר״ן שזכרתי שהיא דעת הרמב״ן כתוב בהדיא דמותרים בשהייתן בשקועה » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ב)

« פי׳ הר״ן דהיינו בצורות שהיה מנהג העובדי כוכבים לעבדן אבל אם אין מנהג בהם לעבדן מותר עשייתן וכמ״ש הש״ע סעיף ו׳ » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ב)

« פי׳ להשהותם משום דליכא חשדא ברבים אבל לעשותם אין חילוק בין יחיד לרבים וכתב ר׳ ירוחם אע״ג דברבים ליכא חשדא מכוער הדבר להם » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ז)

« וכתב דבב׳ ליכא חשדא ונ״ל ראיה לדבריו מריש ברכות » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ז)

« והשיב אפי׳ עשאה ישראל אפי׳ בלשון אפי׳ בולט אין איסור עשייה לפי שאין כשמשי עליון דמות אריה עומד לבדו ולא נשר » (בית יוסף יו״ד קמ״א)

« ואני מצאתי בתשובת חכמי קטאלו״ניה האחרונים שהרשב״א הושג מחכמי דורו על היתר צורה זו וחזר בו » (בית יוסף יו״ד קמ״א)

« משמע דאפילו אריה מותר וכן פסק הרשב״א בתשובה סימן קס״ז ע״ש ובעל שלטי הגבורי׳ העתיק דבריו » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל׳)

« ולפי דבריו כל הי״ב מזלות אסור אפילו כל א׳ בפני עצמו ומעולם לא שמענו מי שנזהר בזה » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל׳)

« הלכך נראה דהא דאמרינן דמזלות אסורים היינו כל י״ב מזלות ביחד דומיא דארבעה פנים להדדי » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל׳)

« אלא ע״כ דלענין עשייה הכל אסור אפילו צורת חמה כפשוטו אלא לענין להשהותה אם מצאה אסור דוקא בצורת מלך הנ״ל ואם כן גם בצורת המזלות כגון ארי ושור אסור אפילו כפשוטן » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ג)

« ומצינו בגמ׳ פרק השולח דרב צייר כוורא ואילו היה בו איסור היה אסור אפילו באינו בולט » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ג)

« ונראה דציור הוא עדיף אפילו ממשוקעים דאין בציור שום ממשות » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ג)

« ומכל מקום נראה דאותן שמציירים במחזורים בתפלת גשם צורות המזלות לא יפה הם עושים כיון שהם מכוונים לעשות צורת המזלות » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ג)

« ל״ק מידי מזה דהתם לא קעביד הכי אלא לסימנא ולאו כוורא ממש וגם מ״ש לחלק בין ציור דעדיף ממשוקעת אינו נכון כלל כדמשמע מכל הפוסקים » (נקודות הכסף יו״ד קמ״א)

« גם מה שחלק על המציירים הי״ב מזלות במחזורים אינו כלום דהדבר פשוט דהוי להבין ולהורות. ועוד דאינו צורה גמורה » (נקודות הכסף יו״ד קמ״א)

« כתב המרדכי בפרק כל הצלמים השיב רבינו אפרים על צורות עופות וסוסים שציירו בב״ה לא דמי לטבעת שיש עליה חותם » (בית יוסף יו״ד קמ״א)

« ורבינו אליקים פי׳ הא דתנן כל הפרצופים מותרים חוץ מפרצוף אדם היינו בעושה כדמתרץ אביי והאי כל לאו דוקא דהא צורת חמה ולבנה ודרקון הם בכלל האיסור הואיל וחשיבי ציירי ופלחי » (בית יוסף יו״ד קמ״א)

« הילכך נקיטינן כדברי רבינו אפרים דכולהו סברי כוותיה וליתא לדרבינו אליקים מקמיה דה״ל יחיד לגבי רבים » (בית יוסף יו״ד קמ״א)

« נ״ל שלא חששו לחשדא אלא בצורות שהיה מנהג העכו״ם לעובדן אבל כגון אלו מותרין לצור צורות כל שלא נודע ולא נשמע שיהיו בעבדות כלל » (בית יוסף יו״ד קמ״א)

« כִּדְתַנְיָא: לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם בַּיִת תַּבְנִית הֵיכָל, אַכְסַדְרָה תַּבְנִית אוּלָם, חָצֵר תַּבְנִית עֲזָרָה, שׁוּלְחָן תַּבְנִית שׁוּלְחַן, מְנוֹרָה תַּבְנִית מְנוֹרָה, אֲבָל הוּא עוֹשֶׂה שֶׁל חָמֵשׁ וְשֶׁל שֵׁשׁ וְשֶׁל שְׁמוֹנֶה, וְשֶׁל שֶׁבַע לֹא יַעֲשֶׂה אֲפִילּוּ שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת » (עבודה זרה מ״ג ע״א)

« רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף שֶׁל עֵץ לֹא יַעֲשֶׂה, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשׂוּ בֵּית חַשְׁמוֹנַאי » (עבודה זרה מ״ג ע״א)

« אבל אם נשתנה במקצת מותר » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ג)

« אף על גב דאולם היה בו ד׳ מחיצות ואכסדרה אין לו אלא ג׳ מחיצות מ״מ כיון שפתחו היה רחב וגבוה מאד היה נראה כאלו אין לו רק ג׳ מחיצות. תוס׳ » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ד)

« שאע״פ שאינה של זהב כשרה במקדש אבל אינה של מתכות כגון של עץ וכה״ג שרי דפסולה במקדש » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ה)

« דכל זה אינו מעכב דבדיעבד המנורה כשרה בלא גביעים וכפתורים וכן אם אינה גבוהה י״ח טפחים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ו)

« כתב מהרי״ק בשורש ע״ה דהא דתניא מנורה בת ז׳ לא יעשה אע״פ שמשנה בגבהה ממנורה שבמקדש דהא דבעינן דמנורת מקדש גבוה י״ח טפחים אינו לעיכובא » (בית יוסף יו״ד קמ״א)

« וכתב בשם ר״י מקורביל דתבנית מנורה של ז׳ קנים אפי׳ בלא גביעים אסור וכתב הוא ז״ל דה״ה בלא כפתורים ופרחים נמי אסור » (בית יוסף יו״ד קמ״א)

« דהא בשל זהב גביעים וכפתורים ופרחים מעכבים בו ולדבריו משמע דבשל זהב דמעכב שרי בלא גביעים וכבר כתבתי דאינו כן » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ט״ו)

« דיש למחות בידם דכל דבר שאינו מעכב במנורה אינו מעכב באיסור עשיית תבניתה ולא מצינו שיעכב במנורה סדר עמידת הקנים » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י״ד)

« ועי׳ בספר משנת חכמים הלכות עבודת כוכבים וחוקותיהם דף ס״ד שדעתו נוטה להתיר בכה״ג שעושה הקנים בעיגול וכן במנורות שנעשין על נרות ולא על שמן » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י״ד)

« מי אמרינן דגם לעשות היכל שרומו שלשים אסור מאחר דבית ראשון היה כך או דילמא דוקא היכל שרומו ארבעים אסור דלאחר שנבנה בית שני נשתנה הדין והעלה גם תבנית בית ראשון אסור » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י״ג)

« והעלה גם תבנית בית ראשון אסור » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י״ג)