✦ ❖ ✦ ד ע ת · ר מ ה 3 — ס י כ ו ם / ח ז ר ה ✦ ❖ ✦
סימן קמ״א · 141 — דין הצלמים והצורות של עבודת כוכבים
דין הצלמים והצורות של עבודת כוכבים
שמונה סעיפים, שני מהלכים. הצורה הנמצאת : שואלים לשם מה נעשתה — ומשיבים במקום, בדבר שביד, בשבר, בכלי. הצורה הנעשית : שואלים אם ישראל רשאי לעשותה — ומשיבים בפסוק לא תעשון אתי ; ואחר כך אם רשאי להשהותה — ומשיבים בחשד. כל הסימן בהבחנה זו, ובשלושה לוחות.
המקור : שולחן ערוך יורה דעה קמ״א — ח׳ סעיפים
נושאי כלים : ש״ך (ל״ו ס״ק) · ט״ז (ט״ו ס״ק) · פתחי תשובה (ט״ו ס״ק) · באר היטב (כ״ו ס״ק) · נקודות הכסף (ב׳) · בית יוסף · טור
עריכה : הרב יוסף חיים סממה · DAAT
ללומדים שסיימו את רמה 1
📑 מהלך הסיכום
- האקסיומה : מוצא אינו עושה
- שלוש שאלות הרפלקס
- הלוח הראשי א׳ — מה שמוצאים (סעיפים א׳–ג׳)
- הלוח הראשי ב׳ — מה שעושים ומה שמשהים (סעיפים ד׳–ח׳)
- המחלוקות בשורה אחת
- בולט ושוקע : המפה
- שישה כללי זהב
- סימן לזיכרון — ״צלם״
- חמישה מכשולים שכיחים
- סיכום שמונת הסעיפים וכרטיס הבזק
1. האקסיומה : מוצא אינו עושה
נקודת המוצא :
צלם שנמצא אינו אסור מפני שהוא צלם — הוא אסור מפני שעובד כוכבים אולי עשאו כדי לעבדו. צורה שעשה ישראל אינה אסורה מפני שעובדים לה — היא אסורה מפני שהפסוק אומר לא תעשון אתי. וצורה שמשהים אינה אסורה לא מזה ולא מזה, אלא מחשש החשד. שלושה איסורים, שלושה היגיונות, סימן אחד.
שלושת המקורות :
| המקור | מה הוא קובע | התוצאה בסימן |
|---|
| משנת פרק כל הצלמים (מ׳ ע״ב) | הצלם ספק עבודה זרה, המתברר או מתאשר בסימנים | סעיפים א׳–ג׳ : מקום, דבר שביד, שבר, כלי |
| הפסוק ושתי דרשותיו (עבודה זרה מ״ג ע״ב) | ״שמשי״ ו״אותי״ : ארבעה פנים, מלאכים, מאורות, אדם | סעיפים ד׳, ו׳, ז׳, ח׳ : מה שאין עושים |
| טבעתו של רב יהודה (עבודה זרה מ״ג ע״ב) | להשהות מה שעשה אחר — אסור משום חשד | סעיפים ד׳–ה׳ : להשהות, לחתום, להניח |
| רבן גמליאל (ראש השנה כ״ד ע״א) | רבים, פרקים והתלמדות מסירים את החשד | סעיף ד׳ : להתלמד, ויש מתירין בשל רבים |
| הרמב״ם, פרקים ג׳ וז׳ | לשון המחבר בסעיפים א׳ וה׳ | הדבר שביד בכל צורה ; הטבעת |
💡 הסימן : לפני כל צורה שאל תחילה ״מי עשאה ?״. עובד כוכבים — סעיפים א׳–ג׳, ספק עבודה זרה. ישראל — סעיפים ד׳–ח׳, פסוק וחשד. לעולם אל תערבב : זו הטעות שהש״ך מייחס ללבוש (ס״ק כ״ה).
2. שלוש שאלות הרפלקס
1. מי עשה את הצורה, ולשם מה ? עובד כוכבים : בכפר — חזקתה לעבודה זרה ; בכרך — לנוי, חוץ מעל פתח המדינה ודבר בידה (סעיף א׳). שברים : מותרים ; יד על בסיס : אסורה (סעיף ב׳). כלי מכובד ועליו חמה, לבנה או דרקון : אסור ; מבוזה : מותר (סעיף ג׳).
▼
2. רשאי ישראל לעשותה ? לא — ארבעה פנים, מלאכים, אדם שלם בולט, חמה, לבנה וכוכבים אף בשוקע (סעיף ד׳). כן — בהמות, צמחים, דרקון, ראש לבדו, וכל מה שלהתלמד (סעיפים ג׳, ו׳, ז׳).
▼
3. מותר להשהותה, כשעשה אחר ? לא, משום חשד — חוץ מברבים לדעת המתירים, בשוקע, להתלמד (סעיף ד׳). טבעת בולטת — חותמים ואין מניחים (סעיף ה׳). דרקון — עושים ואין משהים (סעיף ג׳). ולעולם לא מנורה של שבעה קנים (סעיף ח׳).
3. הלוח הראשי א׳ — מה שמוצאים (סעיפים א׳–ג׳)
| מה שמוצאים | הדין | המקור | דיוק נושאי הכלים |
|---|
| צלם בכפר | אסור | שו״ע קמ״א:א | ספק ממש נשאר אסור (ש״ך ס״ק א) |
| צלם בכרך, בלא דבר בידו | מותר | שו״ע קמ״א:א | בזמננו : הכול לפי העניין (ש״ך ס״ק ד) |
| צלם על פתח המדינה, דבר בידו | אסור | שו״ע קמ״א:א | כל צורה, לא רק אדם (ש״ך ס״ק ג · ט״ז ס״ק א) |
| צורה שמשתחווים לה | אסורה בלא ביטול | רמ״א קמ״א:א | תלוי בצוואר מותר בידוע שלא השתחוו לו (ש״ך ס״ק ו) |
| שברי צלמים, אפילו של אלילים | מותרים | שו״ע קמ״א:ב | הש״ך מעדיף את הרמב״ם : שבר אליל ודאי אסור (ש״ך ס״ק ז) |
| יד או רגל על בסיסה | אסור | שו״ע קמ״א:ב | בסיס = בית מושב רחב, כך נעשתה מתחילה (ט״ז ס״ק ד) |
| תכשיט ועליו חמה, לבנה, דרקון | אסור | שו״ע קמ״א:ג | צורות הטלסמאות, לא העיגול (רמ״א · ש״ך ס״ק ח) ; כלי בינוני אסור (ש״ך ס״ק י) |
| יורה, כוס, מטבע ועליהם צורות אלו | מותר | שו״ע קמ״א:ג | מטבע כסף מכובד לדעת אחרים (פתחי תשובה ס״ק ד) |
| כלי שידוע שלא נעבד | מותר, אף מכובד | שו״ע קמ״א:ג | הדעה הראשונה ; המנהג כמותה (רמ״א) |
| בזמן הזה, צורות אלו על כלי | מותר בהנאה, אסור להשהות | רמ״א קמ״א:ג | החומרה ״אף בזמן הזה״ אין לה מקור (ש״ך ס״ק י״ז) |
| כל צורה אחרת, אף אדם, שנמצאה | מותרת בהנאה | רמ״א קמ״א:ד | לא להשהות (ש״ך ס״ק כ״ד) |
4. הלוח הראשי ב׳ — מה שעושים ומה שמשהים (סעיפים ד׳–ח׳)
| מה שעושים או משהים | לעשות | להשהות (עשה אחר) | המקור |
|---|
| ארבעה פנים יחד ; מלאכים | אסור — תורה | אסור — חשד | שו״ע קמ״א:ד |
| אדם שלם, בולט | אסור — תורה | אסור — חשד | שו״ע קמ״א:ד |
| אדם שוקע, מצויר, ארוג | מותר (רמב״ן וט״ז : אסור) | מותר | שו״ע קמ״א:ד · ט״ז ס״ק י״ב |
| חמה, לבנה, כוכבים — אף שוקע, אף עיגול | אסור | אסור | שו״ע קמ״א:ד · ש״ך ס״ק ח |
| דרקון | מותר | אסור — חשד, אף בזמן הזה | רמ״א קמ״א:ג · ש״ך ס״ק י״ט |
| בהמות, עופות, דגים, אילנות — אף אריה | מותר, אף בולט | מותר | שו״ע קמ״א:ו · ש״ך ס״ק ל |
| כל צורה, להבין ולהורות | מותר | מותר | שו״ע קמ״א:ד |
| כל צורה, במקום של רבים | אסור | מותר לדעת המתירים — אך ״מכוער״ (רבינו ירוחם) | רמ״א קמ״א:ד · ש״ך ס״ק כ״ז |
| לומר לעובד כוכבים לעשותה | אסור — שבות | — | ש״ך ס״ק כ״ג |
| טבעת שחותמה אדם בולט | לחתום : מותר | להניח : אסור | שו״ע קמ״א:ה |
| טבעת שחותמה אדם שוקע | לחתום : אסור (על מכובד) | להניח : מותר | שו״ע קמ״א:ה · פתחי תשובה ס״ק ט |
| ראש לבדו, גוף בלא ראש, חצי פרצוף | מותר — וכן נוהגים | מותר | שו״ע קמ״א:ז · ש״ך ס״ק כ״ה |
| מנורה של שבעה קנים ממתכת ; בית במידות ההיכל | אסור | — | שו״ע קמ״א:ח |
| מנורה של שבעה מעץ או חרס ; של ה׳, ו׳ או ח׳ קנים | מותר | — | שו״ע קמ״א:ח · ש״ך ס״ק ל״ה |
5. המחלוקות בשורה אחת
| הנושא | דעה ראשונה | דעה שנייה | המכריע |
|---|
| שבר של אליל ודאי | רי״ף, רא״ש, מחבר : מותר | רמב״ם : אסור | הש״ך מצדיק את הרמב״ם ומציין את הסתירה לקמ״ו:י״א |
| דבר שביד : באיזו צורה ? | ב״ח : אדם בלבד | רמב״ם, מחבר, ש״ך, ט״ז : כל צורה | כל צורה שידוע שעובדים לה |
| כלי מבוזה, צורה נעבדת בוודאי | בית יוסף : מותר | ר״ן, רשב״א : אסור | רמ״א : המנהג כדעה הראשונה |
| צורות אלו בזמן הזה | רבינו ירוחם, רמ״א : מותר בהנאה | ״מחמירים״ : אסור | ש״ך : אין לחומרה מקור |
| אדם בשוקע | רמב״ם, מחבר, ש״ך : מותר | רמב״ן, טור, ר״ן, ט״ז : אסור לעשות | הט״ז : אין להקל נגד הרמב״ן |
| רבים | רי״ף : רק להתלמד מתיר | רא״ש, רמ״א : רבים מתירים להשהות | ש״ך : רק להשהות, ומכוער |
| אריה, מזלות | ב״ח : אסורים | רשב״א, ש״ך : מותרים — רק י״ב יחד אסורים | ש״ך ; המחזורים מותרים לנקודות הכסף |
| דרקון שלם | ש״ך : מותר לעשות | תוספות, מרדכי : לעולם אסור | ש״ך : והמחמיר תבוא עליו ברכה |
| מנורה בלא גביעים, נמוכה | ש״ך : אסורה (אינם מעכבים) | בכור שור : בשל זהב הגביעים מעכבים | פתחי תשובה : להחמיר, איסור תורה |
6. בולט ושוקע : המפה
דין השוקע וטעמו : « ואור״י ור״ת וריב״א כי בחמה ולבנה ומזלות אין חילוק בין בולטין לשוקעין וכן ברקיע שוקעין הם ולא מפליג בהכי אלא גבי פרצופין וכיוצא בהן » (תוספות עבודה זרה מ״ג ע״ב ד״ה והא ר״ג יחיד הוה). הציור נחשב שוקע : « ומה״ט מה שמציירים על הכותל ולוח אע״פ שהוא שוה מיקרי שוקעת כיון דלא הוי בולטת כמו שהן עצמם והלכך צורת חמה ולבנה וכיוצא בהן דהן נמי שוקעים ברקיע אסור אפילו בשוקעת » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ה).
| הצורה | בולט | שוקע / מצויר |
|---|
| חמה, לבנה, כוכבים | אסור | אסור — נראים שקועים ברקיע |
| ארבעה פנים, מלאכים | אסור | אסור לרמב״ן ולט״ז |
| אדם שלם | אסור | מותר למחבר ולש״ך ; אסור לעשות לרמב״ן ולט״ז ; ציור בצבע : מהר״ם מתיר, דברי יוסף אוסר |
| דרקון | לעשות : מותר ; להשהות : אסור | להשהות : אסור אף לט״ז (שמא נעבד) |
| בהמות, צמחים | מותר | מותר |
| כלי שנמצא, צורה אסורה | אסור | אסור — ספק עבודה זרה אינו מבחין בבליטה (טור) |
⚖ מה שצריך לזכור
המחבר : בד״א בבולטת, חוץ מן המאורות. הט״ז : אין להקל כלל נגד דברי הרמב״ן. הש״ך : הציור שוקע הוא, ורק צורה שלימה נחשבת.
7. שישה כללי זהב
- מי עשאה, ולשם מה ? — זו השאלה היחידה בסעיפים א׳–ג׳, והחזקה משיבה : מקום, דבר שביד, שבר, כלי.
- לעשות — אסור מן התורה ; להשהות — משום חשד ; למצוא — אינו אסור — שלושה דינים, והצורה עוברת ביניהם לפי היד האוחזת בה.
- שתי רשימות בתורה : ״שמשי״ — ארבעה פנים, מלאכים, מאורות — ו״אותי״ — אדם. ותו לא : בהמות, צמחים, דרקון, ראש לבדו — מותרים.
- הבליטה מכריעה, חוץ מן המאורות — אסורים אף בשוקע, שנראים שקועים ; והט״ז מרחיב את החומרה לכל שאסרה תורה.
- לחשד שלושה פתחים — רבים (להשהות בלבד), פרקים, התלמדות ; ופתח סגור : אמירה לעובד כוכבים.
- את המקדש אין מעתיקים — לא במידותיו, לא בשבעת קניו ממתכת ; עץ וחרס, הפסולים שם, מותרים כאן.
8. סימן לזיכרון — ״צלם״
צ צוּרָה — מי עשאה ? עובד כוכבים : חזקה (כפר, כרך, דבר שביד, שבר, כלי). ישראל : פסוק.
ל לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי — מה אין עושים ? שמשי מרום ואדם ; בבולט, חוץ מן המאורות.
ם מִשּׁוּם חֲשָׁדָא — מה אין משהים ? מה שעשה אחר — חוץ מרבים, פרקים, התלמדות.
9. חמישה מכשולים שכיחים
- לדון את הצורה הנמצאת כצורה הנעשית. הלבוש קשר את השוקע ב״מוצא״ ; הש״ך (ס״ק כ״ה) מראה ששני היגיונות הם, שאין ביניהם קשר.
- לחשוב ש״חמה״ היא עיגול. הרמ״א והש״ך (ס״ק ח׳) מדברים בצורות הטלסמאות ; העיגול הנמצא מותר — אבל אין עושים עיגול.
- לחשוב שאדם מותר בשוקע בלא סייג. כך המחבר והש״ך ; הט״ז (ס״ק י״ב) הולך אחר הרמב״ן ומסרב להקל — לעשות.
- לעשות מן הרבים היתר עשייה. הרבים מתירים רק להשהות (ש״ך ס״ק כ״ז), ורבינו ירוחם רואה בכך כיעור.
- לחשוב שמנורה נמוכה או בלא גביעים יוצאת מסעיף ח׳. מה שאינו מעכב במנורת המקדש אינו פוטר את התבנית (ש״ך ס״ק ל״ו).
10. סיכום שמונת הסעיפים וכרטיס הבזק
| סעיף | בשורה אחת |
|---|
| א | כפר אסור, כרך מותר — חוץ מעל הפתח עם דבר ביד ; צורה נעבדת — צלם, תלוי בצוואר — לא. |
| ב | שברים מותרים, אף של אלילים ; יד או רגל על בסיסה — אסור. |
| ג | חמה, לבנה, דרקון : תכשיט אסור, יורה מותרת ; שתי דעות כשהצורה נעבדת בוודאי ; המנהג כראשונה ; בזמן הזה מותר בהנאה, אסור להשהות ; דרקון — לעשות כן, להשהות לא. |
| ד | אסור לעשות ארבעה פנים, מלאכים, אדם, אף לנוי ; אסור להשהות ; במוצא מותר חוץ מחמה ולבנה ; דווקא בולט, חוץ מן המאורות ; התלמדות ורבים מתירים. |
| ה | טבעת שחותמה אדם : בולט — חותמים כן, מניחים לא ; שוקע — מניחים כן, חותמים לא ; חתם לו עובד כוכבים — אין משהים. |
| ו | בהמות, עופות, דגים, אילנות : מותר, אף בולט. |
| ז | רק צורה שלימה אסורה ; ראש לבדו מותר, וכן נוהגים. |
| ח | אין תבנית היכל, אולם, עזרה, שולחן, מנורה ; שבעה קנים אסורים, אף מברזל, אף בלא גביעים, אף נמוכה. |
כרטיס בזק. מי עשאה ? → עובד כוכבים : כפרים אסורים · כרכים מותרים · דבר שביד · שברים מותרים · יד על בסיס אסורה · מכובדים אסורים · מבוזים מותרים → ישראל : לא תעשון אתי = ארבעה פנים, מלאכים, מאורות (אף שוקע) · אותי = אדם (בולט, שלם) → להשהות : חשדא — חוץ מרבים, פרקים, התלמדות → טבעת : בולט חותם, שוקע מניח → דרקון : עושים, לא משהים → מנורה : שבעה ממתכת — לעולם לא.