סימן קמ״ד · 144 כולו שני סעיפים — והשולחן ערוך מכריז זאת בעצמו : ובו ב׳ סעיפים. האליל אסור בהנאה ; הסימן שואל מה דין דמיו. התשובה תלויה במי שמכר : ישראל, שמעותיו באים במקום האליל ; עובד כוכבים, שמעותיו מותרים — בתנאי אחד. הסעיף השני מוסיף מקרה של מכירה בהקפה.
נושא : דמי האליל — והיית חרם כמוהו, דמים מותרים, מוקצין לאלילים, הקפה
מקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן קמ״ד
עריכה : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
הסימן נקרא בשלוש תנועות. (א) ישראל שמכר אליל : הדמים אסורים. (ב) עובד כוכבים שמכר את שלו, אפילו כדי לעבדה : הדמים מותרים — ובלבד שידוע שמכר לצרכיו ; ואם לאו חוששים שמא יקנה אלילים אחרים, והמעות מוקצין להם. (ג) יש אומרים : ישראל שמכר איסורים בהקפה לעובד כוכבים שמכרם לאחר קודם שפרע — הדמים מותרים בדיעבד.
דמי עבודת כוכבים מה דינם. ובו ב' סעיפים:
דמי האליל ביד ישראל שמכרה אסורים אבל אם מכרה עובד כוכבים אפילו מכרה כדי לעבדה הדמים מותרים ודווקא שהדבר ידוע שמכרה לעשות צרכיו בדמיה אבל אם אינו ידוע יש לחוש שמא מכרה לקנות בדמיה אלילים אחרים והרי המעות מוקצין לאלילים ואסורים (וע״ל סוף סימן קל״ב):
יש אומרי׳ שאם ביד ישראל יין נסך ואלילי׳ ומכרם לעובד כוכבים בהקפה (פירוש בהמתנה) ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיפרע לזה הישראל הדמים מותרים בדיעבד:
השאלה נשאלת כלשונה בגמרא, ורב נחמן משיב עליה :
« הֲדוּר יָתְבִי וְקָמִבַּעְיָא לְהוּ: דְּמֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד גּוֹי, מַהוּ? מִי תּוֹפֶסֶת דָּמֶיהָ בְּיַד גּוֹי, אוֹ לָא? » (עבודה זרה ס״ד ע״א)
« אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן: מִסְתַּבְּרָא דְּמֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד גּוֹי מוּתָּרִין » (עבודה זרה ס״ד ע״א)
ראיית רב נחמן היא ברייתא, שסימן קל״ב · 132 יחזור עליה :
« יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה נוֹשֶׁה בְּגוֹי מָנֶה, וּמָכַר עֲבוֹדָה זָרָה וְהֵבִיא לוֹ, יֵין נֶסֶךְ וְהֵבִיא לוֹ — מוּתָּר, אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: ״הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֶמְכּוֹר עֲבוֹדָה זָרָה וְאָבִיא לָךְ״, ״יֵין נֶסֶךְ וְאָבִיא לָךְ״ — אָסוּר » (עבודה זרה ס״ד ע״א)
« אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: סֵיפָא, מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ כִּי רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ » (עבודה זרה ס״ד ע״א)
אבל שתי סוגיות אחרות נראות אומרות להפך — ישראל החוזר מיריד של עבודה זרה, ועיר שיש בה חג :
« תָּנוּ רַבָּנַן: גּוֹי הַהוֹלֵךְ לְיָרִיד, בֵּין בַּהֲלִיכָה בֵּין בַּחֲזָרָה — מוּתָּר. יִשְׂרָאֵל הַהוֹלֵךְ לְיָרִיד, בַּהֲלִיכָה — מוּתָּר, בַּחֲזָרָה — אָסוּר » (עבודה זרה ל״ג ע״א)
« לֹא חַשּׁוּ לָהֶם חֲכָמִים מִשּׁוּם דְּמֵי עֲבוֹדָה זָרָה » (עבודה זרה י״ב ע״א)
הרא״ש מציב את הסתירה, ורבינו תם מיישבה — וזה קו הטור והמחבר :
« וכתב הרא״ש קשה דהכא משמע דדמי אליל ביד נכרי אסורים » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« א״ר נחמן דמי אליל ביד עכו״ם מותרין » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« וטעמא משום דדוקא גבי ישראל דמי אליל אסורין דנפקא לן מקרא לקמן בפ׳ רבי ישמעאל » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« והיית חרם כמוהו כל שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו אבל עכו״ם שמכר אליל אף ע״פ שמכרה לעבדה חליפיה מותרים » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« ותירץ ר״ת דודאי היכא שמכרה העכו״ם ופרע בחובו הדמים מותרים דחליפי אליל אסורים מוהיית חרם כמוהו והאי לא שייך בעכו״ם » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« אבל הכא ובפ״ק איירי שהמעות עדיין ביד העכו״ם ולא מכרה כדי לפרוע חובו ויש לחוש שמא מכרה לקנות אליל אחרת והרי המעות מוקצין לאליל ואסורים » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
הבית יוסף מביא שתי דרכים נוספות — הרי״ף, הדוחה את סוגיית היריד, והרז״ה, המפשר ביניהן — ומסיק שהטור הולך אחר הרא״ש :
« ורב אלפס ז״ל כתב דהא דפירקין הכא גבי חמרא זבין גלימא זבין לא צריכנא ליה דהא אסיקנא בפרק השוכר לקמן דדמי אליל ביד עכו״ם מותר » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« והר״ן כתב בפ״ק שהרז״ה הטיל פשרה בין שמועות הללו דלכתחלה אסור להתעסק עמו כל היכא דאיכא למיחש בדמי אליל » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« אבל אם היה ישראל נושה בו ומכר אליל או יין נסך והביא לו כיון שאינו תופס דמיו ביד עכו״ם אלא ביד ישראל מותר ישראל ליפרע ממנו ולהציל מידו את חובו אבל לכתחלה ובידוע גזרו בעכו״ם אטו ישראל » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« והרמב״ן ז״ל הקשה עליו והר״ן ז״ל טען בעד הרז״ה ז״ל ודברי רבינו הם כשיטת הרא״ש ז״ל » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
סעיף ב׳ בא ממקום אחר : מן התוספות על הלוואת פירות שביעית, שמהם דקדק רבי אלחנן הלכה למעשה, והר״י הוסיף :
« ומכאן דקדק הרב רבי אלחנן הלכה למעשה שאם יש ביד ישראל יין נסך ועבודת כוכבים ודברים האסורים ומכרן לעובד כוכבים בהקפה ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיתן לזה הישראל הדמים שהדמים מותרין בדיעבד ואע״פ שהאיסור עדיין ישנו בעולם » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
« ועוד הוסיף רבינו יצחק שאפי׳ לא מכרם העובד כוכבים אלא כיון שמשכם אצלו קודם שיתן הדמים דקי״ל » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
« משיכת עובד כוכבים קונה והוי כמו בא עליה ואח״כ נתן דאתננה מותר כיון שלא היה ברשותה בשעת הביאה וה״נ לא היתה עבודת כוכבים ברשותו בשעת פריעת המעות » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
| המצב | מה אומר הסעיף | מדוע |
|---|---|---|
| ישראל מכר אליל | אסורים | המעות כמוהו — והיית חרם כמוהו |
| עובד כוכבים מכר את שלו, וידוע שמכר לצרכיו | הדמים מותרים | אין הכתוב מדבר בו ; אין חשש |
| עובד כוכבים מכר את שלו, ואין ידוע למה | מוקצין לאלילים ואסורים | שמא יקנה אלילים אחרים |
| ישראל מכר איסורים בהקפה, והעובד כוכבים מכרם לאחר קודם שפרע | מותרים בדיעבד | בשעת הפירעון כבר לא היה האליל בידו |
נושאי הכלים של סימן זה קצרים, וכולם מובאים כאן : הש״ך ארבעה ס״ק, הט״ז שלושה, הבאר היטב שלושה, ונקודות הכסף — תשובת הש״ך לט״ז — קטע אחד. הפתחי תשובה אינו מפרש סימן זה.
« דילפינן מוהיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו ומשמע דאליל של ישראל אפילו מכרה עובד כוכבים הדמים אסורים דהא דמי אליל של ישראל הן » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק א)
« אליל שלו ואפילו מכרה שיעבדוה הקונים דלא בטלה הדמים מותרין » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ב)
« משמע הא כל שלא מכרם אסורים ומשמע אפילו לאחרים והיינו כדעת הר״ר אלחנן דלא כר״י ובר״ס קל״ב הביא דעת ר״י בשם יש מי שאומר דלאחרים מותרים וק״ק » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
« ברבינו ירוחם משמע להדיא דוקא לאחרים אבל לאותו ישראל לעולם אסורים משום קנס וכן משמע באשר״י ר״פ בתרא דעבודת כוכבי׳ ואפשר גם דעת המחבר כן » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ד)
« אלא שק״ק הא דכתב סתם הדמים מותרים וגם בב״י לא הביא דברי הרא״ש ורבינו ירוחם רק לעיל ר״ס קל״ב הביא דברי רבינו ירוחם בקצרה וע״ל ס״ס קמ״ט » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ד)
« דכתיב והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו יהיה כמוהו וזה לא שייך בעבודת כוכבים » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק א)
« ס״ס קל״ב משמע דדוקא בידוע ודאי שמכרה לקנות צרכי עבודת כוכבים אסור ואפשר שסמך על מ״ש כאן אמנם במרדכי פרק א״מ כתב מותר לקבל הדמים אם לא אמר המתן עד שאמכור אליל » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ב)
« כך כתבו התוספות בשם הר״ר אלחנן הביאם ב״י וסיימו התוספות ועוד אומר ר״י שאפילו לא מכרן העובד כוכבים אלא כיון שמשכן העובד כוכבים אצלו קודם שיתן הדמים דקיימא לן משיכת העובד כוכבים קונה כו׳ » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
« וכ״כ הטור והש״ע דין זה ריש סימן קל״ב כאשר הבאתי שם המראה מקום מזה וא״כ תימה על הש״ע שלא פסק כאן להיתר רק במכרן לאחר » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
« עמ״ש שם שיש לחלק בין יי״נ לעבודת כוכבים » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ד)
« ומשמע דאליל של ישראל אפ׳ מכרה העובד כוכבים הדמים אסורים דהא דמי עבודת כוכבים של ישראל הן. ש״ך » (באר היטב יו״ד קמ״ד ס״ק א)
« שם משמע דדוקא בידוע ודאי שמכרה לקנות צרכי עבודת כוכבים אסור ואפשר שסמך על מ״ש כאן מיהו במרדכי פ׳ א״מ כתב מותר לקבל הדמים אם לא אמר המתן עד שאמכור אליל עכ״ל הט״ז » (באר היטב יו״ד קמ״ד ס״ק ב)
« ובנה״כ כתב שיש לחלק בין יי״נ לעבודת כוכבים וכ״כ שם בסי׳ קל״ב ע״ש » (באר היטב יו״ד קמ״ד ס״ק ב)
« כתב ר׳ ירוחם משמע להדיא דוקא לאחרים אבל לאותו ישראל לעולם אסורים משוס קנס עכ״ל ויש לתמוה על המחבר דכתב סתם הדמים מותרים ש״ך » (באר היטב יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
« וכתב הט״ז ובסי׳ קל״ב כ׳ המחבר שאפילו לא מכרן העובד כוכבים אלא כיון שמשכן העובד כוכבים אצלו קודם שיתן הדמים מותר דקי״ל משיכת עובד כוכבים קונה וכו׳ ואם כן תימה על הש״ע שלא פסק כאן להיתר רק במכרן לאחר עד כאן לשונו » (באר היטב יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
הרמב״ם קובע את איסור ההנאה באליל ובכל משמשיו, ואחר כך את הדמים :
« עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ וְתִקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ וְכָל הַנַּעֲשֶׂה בִּשְׁבִילָהּ אָסוּר בַּהֲנָאָה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ב׳)
« עָבַר וּמָכַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אוֹ אֶחָד מִמְּשַׁמְּשֶׁיהָ אוֹ תִּקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ הֲרֵי הַדָּמִים אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן כַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט׳)
« כָּל מַה שֵּׁאַתָּה מֵבִיא מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמִכָּל מְשַׁמְּשֶׁיהָ וְתִקְרָבְתָּהּ הֲרֵי הִיא כָּמוֹהָ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט׳)
במשפט אחד : דמי האליל הולכים אחר האליל — אך רק ביד ישראל ; ביד עובד כוכבים מותרים הם משידוע שמכר לצרכיו, והמכירה בהקפה מתירה בדיעבד מעות שהגיעו אחרי שיצא האליל מידו.
| מה אומר הסימן | בלשונו | לזכור |
|---|---|---|
| ישראל שמכר | דמי האליל ביד ישראל שמכרה אסורים | המעות כמוהו |
| עובד כוכבים שמכר | אפילו מכרה כדי לעבדה הדמים מותרים | אין הכתוב מדבר בו |
| התנאי | ודווקא שהדבר ידוע שמכרה לעשות צרכיו | צריך לדעת למה מכר |
| ואם לאו | מוקצין לאלילים ואסורים | חשש אלילים חדשים |
| המכירה בהקפה | ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיפרע | מותר בדיעבד — לאחרים (ש״ך) |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קמ״ד · ♥ תמכו בנו