סימן קמ״ט מונה חמשה סעיפים — והשולחן ערוך מכריז זאת בעצמו : ובו ה׳ סעיפים. אין הסימן עוסק לא במאכל ולא בכלי עבודה, אלא במקום וביום : היריד, אותו שוק שהיו עושים בחג האליל. להיכן מותר לילך ? ממי מותר לקנות ? ומה דין הדבר שנקנה שלא כדין ? וכשאין היריד חג עוד — מה נשאר מן הדין ?
נושא : דיני יריד מעובדי כוכבים — יריד ביום חגם, אכסנאי ובן עיר, מכס, עיקור, דמי אלילים
מקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן קמ״ט
עריכה : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
הסימן מתקדם בשלוש שאלות. (א) להיכן מותר לילך ? — סעיפים א׳ וב׳ : העיר שעושים בה יריד, הדרך המיוחדת לה, ומי הוא הנידון. (ב) ממי מותר לקנות, ומה דין הלקוח באיסור ? — סעיף ג׳. (ג) ומה הדין כשאין המעות הולכות לאליל ? — סעיף ד׳ ; ולבסוף חוזר סעיף ה׳ אל הקונה עצמו : ישראל החוזר מן היריד.
דיני יריד מעובדי כוכבים. ובו ה׳ סעיפים:
עיר שעושים בה יריד ביום חגם והעובדי כוכבים מתקבצים מכמה מקומות והולכים שם לכבוד עבודת כוכבים מותר לילך חוצה לה ואסור ליכנס בתוכה היתה חוצה לה מותר ליכנס בתוכה ההולך ממקום למקום אסור לעבור בה אם הדרך מיוחד לה (דהיינו שאין עוברים מאותה עיר לעיר אחרת):
בד״א באכסנאי אבל בן עיר מותר ואם הולך בשיירא מותר: הגה חצר של עבודת כוכבים י״א דדינו כעיר של עבודת כוכבים (טור בשם הרשב״א) ובזמן שאין העובדי כוכבים מתקבצים שם לתרפותן מותר ליכנס שם (טור בשם ר׳ יונה והרא״ש) וי״א דבכל ענין אסור אם אין דרך עובר בו למקום אחר אבל כשדרך עובר בו למקום אחר לכולי עלמא מותר וכן המנהג פשוט לילך דרך אותו חצר למקום אחר (רשב״א) ומ״מ מדת חסידות הוא להתרחק מלילך בו אם יש לו דרך אחרת קצר כמוהו (ד״ע וכן משמע בספר חסידים) ועיין לעיל סימן קמ״ב:
הולכים ליריד של עובדי כוכבי׳ ולוקחים מהם בהמה עבדים ושפחות ובתים ושדות וכרמים וכותב ומעלה בערכאות שלהם בד״א בלוקח מבעל הבית שאינו נותן מכס אבל הלוקח שם מן התגר אסור מפני שהוא נותן מכס (ואף אם יניחו לו המכס אסור) (טור) והמכס לאלילים עבר ולקח בהמה נושר פרסותיה מהארכובה ולמטה ואם כסות וכלים לקח ירקבו לקח מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח לקח עבד לא מעלין ולא מורידין:
אם המכס הוא לכהנים ואוכלים ושותים אותו ואין קונים ממנו לא תקרובת אלילים ולא נוייה מותר. הגה וסתם יריד בזמן הזה מותר דסתמא לאו לעבודת כוכבים הוא. במקום שדרך עובדי כוכבים המוכרים לומר ועוד פשוט לאלוה מותר לקנות ממנו דאפשר שיתננו לעניי עובדי כוכבים (טור בשם ב״ה) אבל אם מפרש בהדיא לעבודת כוכבים שלו או שידוע שהוא לעבודת כוכבים או שאומר לקדש פלוני אסור לקנות ממנו (שם וכן פשוט בתוס׳ ובהגמי״י):
ישראל ההולך ליריד שמוכרים שם אלילים וצרכיה אסור לישא וליתן עמו שאנו אומרים אלילים מכר ודמי אלילים ביד ישראל אסור: (אבל מותר לישא וליתן עם עובד כוכבים שהלך שם (טור):
הסימן בנוי על שלושה מקורות נפרדים בגמרא. המשנה נותנת את דין העיר והדרך ; ברייתא נותנת את דין המכס ואת הקנס ; ושלישית עוסקת בחוזר מן היריד.
תחילה המשנה, בסוף פרק קמא דעבודה זרה :
« מַתְנִי׳ עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה — חוּצָה לָהּ מוּתָּר, הָיָה חוּצָה לָהּ עֲבוֹדָה זָרָה — תּוֹכָהּ לָהּ מוּתָּר » (עבודה זרה י״א ע״ב)
« מַהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם? בִּזְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיוּחֶדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם — אָסוּר, וְאִם הָיָה יָכוֹל לְהַלֵּךְ בָּהּ לְמָקוֹם אַחֵר — מוּתָּר » (עבודה זרה י״א ע״ב)
ואולם אין המחבר כותב ״עיר שיש בה עבודה זרה״ אלא ״עיר שעושים בה יריד ביום חגם״. וזו שיטת רבינו יונה שהביא הטור והסכים לה הרא״ש :
« והר״י כתב ומשום אליל שבעיר אין לאסור לילך שם אלא מיירי שעושין יריד ביום האיד » (טור יו״ד קמ״ט)
וטעם האיסור, לפירוש רש״י שהביא הטור, אינו ההנאה אלא החשד :
« ופירש״י דטעמא משום חשדא שיחשדוהו שהולך לשם לאליל » (טור יו״ד קמ״ט)
« ומשום הכי קאמר בירושלמי שלא אסרו אלא באכסנאי אבל בן עיר מותר » (טור יו״ד קמ״ט)
« שיירא מותר שכן דרך שיירא לילך בכ״מ » (טור יו״ד קמ״ט)
ועוד מביא הטור את הרשב״א, המרחיב את האיסור עד פיקוח נפש — ובזה יאריך הש״ך :
« ואפשר אפילו על עסקי רבים ואפילו על פקוח נפש אמור ליכנס שם » (טור יו״ד קמ״ט)
ואחר כך ברייתת המכס — והיא מקור סעיף ג׳ :
« רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: יוֹם שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה מַנַּחַת בּוֹ אֶת הַמֶּכֶס, מַכְרִיזִין וְאוֹמְרִים: כׇּל מִי שֶׁנּוֹטֵל עֲטָרָה וְיַנִּיחַ בְּרֹאשׁוֹ וּבְרֹאשׁ חֲמוֹרוֹ לִכְבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה — יַנִּיחַ לוֹ אֶת הַמֶּכֶס » (עבודה זרה י״ג ע״א)
« יְהוּדִי שֶׁנִּמְצָא שָׁם מָה יַעֲשֶׂה? יַנִּיחַ — נִמְצָא נֶהֱנֶה, לֹא יַנִּיחַ — נִמְצָא מְהַנֶּה » (עבודה זרה י״ג ע״א)
ואחר כך היתר הלקיחה, והחילוק המגבילו :
« הוֹלְכִין לְיָרִיד שֶׁל גּוֹיִם, וְלוֹקְחִין מֵהֶם בְּהֵמָה, עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, בָּתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים, וְכוֹתֵב וּמַעֲלֶה בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָם » (עבודה זרה י״ג ע״א)
« כָּאן — בְּלוֹקֵחַ מִן הַתַּגָּר, דְּשָׁקְלִי מִיכְסָא מִינֵּיהּ; כָּאן — בְּלוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת, דְּלָא שָׁקְלִי מִיכְסָא מִינֵּיהּ » (עבודה זרה י״ג ע״א)
ולבסוף הקנס על הלקיחה באיסור, עם קושיית צער בעלי חיים ותירוצה :
« מִכָּאן אָמְרוּ: הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּשׁוּק שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, בְּהֵמָה תֵּיעָקֵר, פֵּירוֹת כְּסוּת וְכֵלִים יֵרָקְבוּ, מָעוֹת וּכְלֵי מַתָּכוֹת יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח » (עבודה זרה י״ג ע״א)
« וְאֵיזֶהוּ עִיקּוּר? הַמְנַשֵּׁר פַּרְסוֹתֶיהָ מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַטָּה » (עבודה זרה י״ג ע״א)
« וְהָא אִיכָּא צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים! אָמַר אַבָּיֵי: אָמַר רַחֲמָנָא ״אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר » (עבודה זרה י״ג ע״א)
המקור השלישי הוא של סעיף ה׳ — החזרה מן היריד :
« תָּנוּ רַבָּנַן: גּוֹי הַהוֹלֵךְ לְיָרִיד, בֵּין בַּהֲלִיכָה בֵּין בַּחֲזָרָה — מוּתָּר. יִשְׂרָאֵל הַהוֹלֵךְ לְיָרִיד, בַּהֲלִיכָה — מוּתָּר, בַּחֲזָרָה — אָסוּר » (עבודה זרה ל״ג ע״א)
« מַאי שְׁנָא יִשְׂרָאֵל דְּבַחֲזָרָה אָסוּר? דְּאָמְרִי: עֲבוֹדָה זָרָה זַבֵּין, דְּמֵי עֲבוֹדָה זָרָה אִיכָּא בַּהֲדֵיהּ » (עבודה זרה ל״ג ע״א)
« אֶלָּא גּוֹי, אָמְרִינַן: גְּלִימָא זַבֵּין, חַמְרָא זַבֵּין » (עבודה זרה ל״ג ע״א)
והבית יוסף מביא שני דברים המכריעים למעשה. הראשון — מהרי״ק במכס שנעשה בגזירת השר לדמי אליל :
« מהרי״ק בשורש קצ״ה דמכס שהיה קבועה ע״פ השר ואח״כ אמר השר שמה שיתנו היהודים יקנו ממנו צורת אליל שרי ליהודים לפרוע המכס » (בית יוסף יו״ד קמ״ט)
והשני — רבינו ירוחם, ואצלו כבר מונחת העמדה שהגהת סעיף ד׳ תעשה כללית :
« ורבינו ירוחם כתב נראה כי בזה״ז אין עושים לשם אליל ומותר ללכת ליריד ליקח ולמכור » (בית יוסף יו״ד קמ״ט)
| סעיף | המצב | לשון המחבר | הטעם |
|---|---|---|---|
| א | העיר עושה יריד, והולך חוצה לה | מותר לילך חוצה לה | אין חשד : אינו הולך ליריד |
| א | העיר עושה יריד, ורוצה ליכנס | ואסור ליכנס בתוכה | נראה כהולך לכבוד העבודה |
| א | היריד חוצה לה, ונכנס לעיר | מותר ליכנס בתוכה | אין העיר מקום הקיבוץ |
| א | עובר בה בהולכו למקום אחר, והדרך מיוחדת לה | אסור לעבור בה | הדרך מכריזה על היעד |
| ב | אכסנאי | באכסנאי | אין דבר מסביר את נוכחותו — ונחשד |
| ב | בן עיר, או שיירא | אבל בן עיר מותר ואם הולך בשיירא מותר | זה שב לביתו, וזו עוברת מחמת דרכה |
| ב | חצר שדרך עוברת בה למקום אחר | לכולי עלמא מותר | הכל מודים ; וכן המנהג פשוט |
| ג | לוקח מבעל הבית | בלוקח מבעל הבית שאינו נותן מכס | אינו נותן כלום לעבודה, ואף ״כמציל מידם״ |
| ג | לוקח מן התגר | אבל הלוקח שם מן התגר אסור | נותן מכס, והמכס לאלילים |
| ג | עבר ולקח : בהמה / כסות / מתכת / עבד | נושר פרסותיה … ירקבו … יוליכם לים המלח … לא מעלין ולא מורידין | הלקיחה הועילה לעבודה, והחפץ נקנס |
| ד | המכס לכהנים והם אוכלים אותו | מותר | אין דבר חוזר לעבודה עצמה |
| ד | יריד סתם בזמן הזה | וסתם יריד בזמן הזה מותר | סתמא לאו לעבודת כוכבים הוא |
| ד | ״ועוד פשוט לאלוה״ | מותר לקנות ממנו | אפשר שיתננו לעניי עובדי כוכבים |
| ד | מפרש ״לעבודת כוכבים שלו״, או שידוע | אסור לקנות ממנו | כאן המעות מיועדות לעבודה |
| ה | ישראל החוזר מיריד של אלילים | אסור לישא וליתן עמו | שמא מכר אליל, ודמיו אסורים |
| ה | עובד כוכבים החוזר משם | אבל מותר לישא וליתן | בו אומרים : גלימא מכר, חמרא מכר |
האפרט בסימן זה עשיר : הש״ך מונה שלושה עשר ס״ק, הט״ז ששה, והבאר היטב אחד עשר — והבאר היטב, כדרכו, מקצר את שניהם. הפתחי תשובה והנקודות הכסף אינם מפרשים סימן זה, ולפיכך לא יובאו כאן כלל.
« כתב הרמב״ם בפי׳ המשנה ולפיכך יודע לך שכל עיר של אומה עובדת כוכבים שיהיה להם בית תפלה שהוא בית עבודת כוכבים בלי ספק אותה העיר אסור לעבור בה בכוונה וכ״ש לדור בה » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק א)
« אבל בעת שאנחנו תחת ידיהם בעונותינו ושוכנים בארצם אנוסים ונתקיים בנו מה שנאמר ועבדתם שם אלהים אחרים מעשה ידי אדם עץ ואבן » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק א)
« ואם העיר דינא כן ק״ו בית עבודת כוכבי׳ עצמה שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכ״ש ליכנס בו » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק א)
« כ׳ הטור בשם הרשב״א דאפשר אפילו על עסקי רבים ואפילו על פיקוח נפש אסור ליכנס בו כדאמרינן גבי מעיין » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ב)
« אבל הר״ן חולק דבסכנת נפשות שרי דלא דמי למעיין דנראה כעובד משא״כ הכא שאינו נראה אלא כהולך לעבוד » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ב)
« ואפשר עוד דאף במעיין היכא דאיכא סכנה ודאי שרי כיון שאינו אלא משום מראות העין » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ב)
« וכ״כ הרב לקמן סימן ק״נ ס״ג וע״ל ס״ס קנ״ז » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ב)
« אלא ר״ל שאין עוברים מאותה העיר שבה האליל לעיר אחרת אבל כשעוברים משם והלאה שרי » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ג)
« וכן פרש״י (בסוף דף י״א) והר״ן וכ״כ הפרישה דלא כהב״ח שהפך הדברים ולא עמדתי על סוף דעתו » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ג)
« אבל מי שאינו בן עיר אסור ליכנס לשם אפילו יהודים דרים שם כ״פ הרא״ש והטור » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ד)
« מיהו נראה דהיכא דדרים שם מנין אפילו ליכא מנין בעלי בתים אלא עם נערים ומשרתים קהל איקרי ושרי » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ד)
« ואפילו שלא ביום האיד. פרישה וב״ח » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ה)
« זה למד הרב בד״מ מעיר » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ו)
« כתב הטור בשם הרא״ש דאפילו ביום חגם שרי משום דדלמא לא משכח ליה אלא ביריד והוה ליה דבר האבוד » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ז)
« וכתב הר״ן דהיינו דוקא בדברים שצריך להם לעצמו אבל להשתכר בהן לא דהנאת ריוח לא מקרי דבר האבוד » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ז)
« מיהו כל זה מדינא אבל האידנא הכל שרי כמ״ש הרא״ש וטור ושאר פוסקים דלאו עובדי עבודת כוכבים הן » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ז)
« וכ״כ הב״ח ס״ס זה דהאידנא אין חוששין לשום דבר ונהגו היתר אף ביריד ביום אידם ואפילו נותנים מכס לכומרים » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ז)
« שהרי נהנה שמנחת לו המכס. טור והר״ן. ופסק הב״ח דהיינו דוקא ביחידים אבל כשעושים חירות לכל אדם בשוה אין בזה איסור » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ח)
« אבל אם אין מניחין המכס אלא כשמניח עטרה בראשו לכבוד עבודת כוכבים אפילו מניחין לכל אדם אסור » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ח)
« ובהניחו המכס ליחיד דאסור משום שנהנה נראה מדברי הב״ח דסגי בהולכת הנאת המכס ליה״מ » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ט)
« כ׳ הב״ח בקונטרס אחרון דאם אומר לאלוה שלו אסור » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק י)
« כ׳ מהרי״ק שורש קנ״ה דוקא היכא שיוצא מכיס של ישראל לעבודת כוכבים » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק י״א)
« אבל היכא שהיה מכס מקדם ולא היו קונים ממנו שום דבר לעבודת כוכבי׳ ואח״כ קם שר ואמר שמעות היהודים יותן לעבודת כוכבי » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק י״א)
« ואמנם לא הוסיפו על היהודים בשביל כן לפרוע יותר ממה שהיו פורעין מקדם מותר שהרי אינו יוצא מכיסו של ישראל אלא מכיסו של השר אשר המכס שלו » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק י״א)
« דאם לא כן למה לו לילך לשם » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק י״ב)
« שאין אנו תולים שמכר שם אלילי׳. טור » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק י״ג)
« אבל אם היה מוכר שם אלילים היה אסור כדלעיל סימן קמ״ד דדמי אלילים ביד עובד כוכבים אסור מסתמא אלא א״כ ידוע שמכרה שלא לקנות בדמיה אליל אחרת » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק י״ג)
« פי׳ שודאי הולך לאותה היער שיש בה האיד של עבודת כוכבים אלא שאם היה משם מהלך מאותה העיר של האיד והלאה מותר דאמרי אינשי שלפי דרכו הולך לעיר ההיא » (ט״ז יו״ד קמ״ט ס״ק א)
« וכן מבואר בפי׳ רש״י במתניתין וז״ל שאין דרך יוצא מאותה העיר לילך לעיר אחרת ודרך הכבוש מכאן לאותה העיר מיוחד לאותה העיר לבדה » (ט״ז יו״ד קמ״ט ס״ק א)
« אבל מו״ח ז״ל פי׳ דהאי מאותה העיר שכתב רמ״א היינו ממקום שיצא » (ט״ז יו״ד קמ״ט ס״ק א)
« והוא שלא בדקדוק דהא אנן קיימינן שבודאי הולך לאותה העיר של האיד » (ט״ז יו״ד קמ״ט ס״ק א)
« אבל המעיין ברמב״ם יראה מבואר שיש לו פי׳ אחר במשנה זו » (ט״ז יו״ד קמ״ט ס״ק א)
« אבל אם יש עוד דרך אחר למחוז חפצו אין איסור לילך דרך עיר האיד דלאו נהנה הוא כיון שהיה יכול לילך דרך אחר » (ט״ז יו״ד קמ״ט ס״ק א)
« ופרש״י נמצא נהנה מן הריח של העשבים של העטרה ועל נמצא מהנה פי׳ שנותן מכס » (ט״ז יו״ד קמ״ט ס״ק ב)
« וכתבו התוספות על שלא פי׳ גם בנמצא נהנה ג״כ שמניח לו המכס ויהנה אינו נקרא נהנה מעבודת כוכבים כיון שהמעות שלו » (ט״ז יו״ד קמ״ט ס״ק ב)
« וע״כ תימה על הטור שכתב נמצא נהנה שמניח המכס שלא כדעת רש״י ותוספות » (ט״ז יו״ד קמ״ט ס״ק ב)
« וכתוב בשלטי הגבורים דבמקום שמניחין המכס סתם לכל אדם כמו שעושים היום לירידים שלנו שעושין חירות לכל אדם בשוק אינו נראה כנהנה מעבודת כוכבים » (ט״ז יו״ד קמ״ט ס״ק ב)
« פירשו התוס׳ דדי בכך ויכול להיות שמותרת בהנאה ואע״ג דבשאר דברים אסורים בהנאה מ״מ בבהמה סגי בקנס זה ולא צריך לעקר יותר » (ט״ז יו״ד קמ״ט ס״ק ג)
« נ״ל פשוט שאין בכלל זה במקום ששם מתקבצים עובדי כוכבים הרבה ואומרים ששם מוחלים להם עונותיהם שזה ודאי לשם אליל הוא ואסור לשאת ולתת עמהם שם » (ט״ז יו״ד קמ״ט ס״ק ד)
« בטור כתוב לאלוה שלו והוא תימה אמאי מותר הא ע״כ לעבודת כוכבי׳ שלו מדאמר לשון שלו ויפה עשה רמ״א שלא העתיק האי תיבת שלו » (ט״ז יו״ד קמ״ט ס״ק ה)
« וכתוב בדרישה מכאן נראה דמכ״ש דמותר ליתן לענייהם סתם כשהם חוזרין על הפתחים » (ט״ז יו״ד קמ״ט ס״ק ה)
« מדאזיל שם ואי דבר אחר מכר היה לו למכרו לנו אבל עבודת כוכבים אימר מידי אחרינא מכר שם » (ט״ז יו״ד קמ״ט ס״ק ו)
הבאר היטב מקצר כאן את הש״ך ואת הט״ז, ואומר זאת בכל פעם. והרי הוא בשלמותו.
« ודע שכל עיר של אומה עבודת כוכבי׳ שיהי׳ להם בית תפלה » (באר היטב יו״ד קמ״ט ס״ק א)
« פירשו הש״ך וט״ז שאין עוברים מאותה העיר שבה העבודת כוכבי׳ לעיר אחרת אבל אם היה שם מהלך מאותה עיר שיש שם עבודת כוכבי׳ והלאה שרי » (באר היטב יו״ד קמ״ט ס״ק ב)
« אבל מי שאינו בן עיר אפי׳ אם דרים שם ג׳ או ד׳ יהודיה אסור ליכנס לשם ולא תלינן דלדבר עם איזה יהודי נכנס » (באר היטב יו״ד קמ״ט ס״ק ג)
« אפילו שלא ביום האיד וכתב הרשב״א גבי עיר דאפילו על עסקי רבים ואפי׳ על פיקוח נפש אפשר דאסור ליכנס בו אבל הר״ן ס״ל דבסכנת נפשות שרי » (באר היטב יו״ד קמ״ט ס״ק ד)
« שהרי נהנה שמנחת לו המכס טור והר״ן ופסק הב״ח דהיינו דוקא ביחידים אבל כשעושים חירות לכל אדם בשוה אין בזה איסור » (באר היטב יו״ד קמ״ט ס״ק ה)
« פירשו התוספות דדי בכך ויכול להיות שמותרת בהנאה » (באר היטב יו״ד קמ״ט ס״ק ו)
« ובהניחו המכס ליחיד דאסור משום שנהנה נראה מדברי הב״ח דסגי בהולכת הנאה לים המלח » (באר היטב יו״ד קמ״ט ס״ק ז)
« כ׳ הט״ז נ״ל פשוט שאין בכלל זה במקום ששם מתקבצים עובדי כוכבים הרבה ואומרים ששם מוחלים להם עונותיהם » (באר היטב יו״ד קמ״ט ס״ק ח)
« כ׳ בדרישה מכאן נראה דמכ״ש דמותר ליתן לענייהם סתם כשהם חוזרין על הפתחים ואין צריכין שיאמר להם שנותן בשביל אלהים חיים שלנו וכתב הב״ח וט״ז דאם אומר לאלוה שלו אסור » (באר היטב יו״ד קמ״ט ס״ק ט)
« כתב מהרי״ק דוקא היכא שיוצא מכיס של ישראל לעבודת כוכבים » (באר היטב יו״ד קמ״ט ס״ק י)
« דאל״כ למה לו לילך שם אבל בעובד כוכבים אין אנו תולים שמכר שם עבודת כוכבים » (באר היטב יו״ד קמ״ט ס״ק י״א)
« ודלא כלבוש שנמשך אחר דברי הרי״ף שדמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים מותרים ואנן לא קי״ל הכי » (באר היטב יו״ד קמ״ט ס״ק י״א)
ארבעת עניני הסימן מצויים ברמב״ם בפרק תשיעי מהלכות עבודה זרה, וכמעט באותו סדר.
« עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מֻתָּר לְהַלֵּךְ חוּצָה לָהּ וְאָסוּר לְהִכָּנֵס בְּתוֹכָהּ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה ט׳)
« הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אָסוּר לוֹ לַעֲבֹר בְּעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה י׳)
« אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם דֶּרֶךְ אַחֶרֶת וְנִקְרָה וְהָלַךְ בְּזוֹ מֻתָּר » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה י׳)
« הוֹלְכִין לְיָרִיד שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְלוֹקְחִין מֵהֶן בְּהֵמָה עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת בְּגֵיוּתָן וּבָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה י״ד)
« אֲבָל הַלּוֹקֵחַ שָׁם מִן הַתַּגָּר אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹתֵן מֶכֶס וְהַמֶּכֶס לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְנִמְצָא זֶה מְהַנֶּה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה י״ד)
« יִשְׂרָאֵל שֶׁהָלַךְ לְיָרִיד שֶׁל עַכּוּ״ם, בַּחֲזִירָה אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמּוֹ שֶׁמָּא עַכּוּ״ם מָכַר לָהֶן שָׁם » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה י״ח)
« וּדְמֵי עַכּוּ״ם בְּיַד יִשְׂרָאֵל אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה וּבְיַד עַכּוּ״ם מֻתָּרִין בַּהֲנָאָה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה י״ח)
במשפט אחד : יריד של אליל אוסר שלושה דברים — דרך שאינה מוליכה אלא אליו, מוכר שמכסו מפרנס אותו, ושותף למשא ומתן שמעותיו באות משם — וכל אחד משלושת האיסורים בטל בפתחו שלו : הדרך בדרך אחרת, המוכר במכס ההולך למקום אחר, והשותף בעצם אי־הידיעה מה מכר.
| מה אומר הסימן | בלשונו | לזכור |
|---|---|---|
| העיר שעושה יריד | ואסור ליכנס בתוכה | אסור מחמת החשד, לא מחמת ההנאה |
| הדרך | אם הדרך מיוחד לה | מוצא אחר — ובטל האיסור |
| במי מדובר | בד״א באכסנאי | במי שאין דבר מסביר את נוכחותו |
| המוכר | אבל הלוקח שם מן התגר אסור | המכס, לא הסחורה |
| הקנס | יוליכם לים המלח | החפץ נקנס, לא הקונה |
| בזמן הזה | וסתם יריד בזמן הזה מותר | היריד שוק הוא — חוץ מסייג הט״ז |
| החזרה | ודמי אלילים ביד ישראל אסור | כאן מדבר סימן קמ״ד · 144 |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קמ״ט · ♥ תמכו בנו