סימן קנ״ג הוא בן ארבעה סעיפים — והשולחן ערוך מכריז עליו בעצמו: ובו ד׳ סעיפים. אין הוא עוסק לא במאכל ולא ביין, אלא במי נשאר לבדו עם מי. בהמה בפונדק, איש בחדר, הולך בדרך, ואשה בבית. ארבעה מצבים, שלושה חששות — וסייג של מקום ושעה המשנה את פני הסעיף הראשון.
נושא:
מקור: שולחן ערוך יורה דעה סימן קנ״ג
עריכה: הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
הסימן נקרא בארבעה שלבים, וסדרם עצמו מלמד. (א) הבהמה: אין מעמידין אותה בפונדקאותיהם ואין מוסרין אותה לרועה שלהם, מחשש רביעה — אלא שהדין תלוי במקום, ומרן עצמו כותב היכן הוא פוסק. (ב) האיש: אין מתייחדים עמהם, מחשש שפיכות דמים. (ג) הדרך: כיצד ינהג הפוגש עובד כוכבים חגור סייף, בעליה ובירידה, ומה ישיב כשישאלוהו להיכן הוא הולך — ואחר כך הגהת הרמ״א בעניין המרחץ. (ד) האשה: אינה מתייחדת, ואין כאן דבר המתיר.
דיני יחוד ישראל וישראלית עם העובד כוכבים. ובו ד׳ סעיפים:
אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים ואין מוסרין בהמה לרועה שלהם מפני שהם חשודים על הרביעה ובמקומות שאינם חשודים בה ואדרבה מכים ועונשים עליה מותר. (ואין מוסרים להם תינוק ללמדו ספר או ללמדו אומנות דמשכי ליה למינות) (טור):
לא יתייחד ישראל עם עובדי כוכבים מפני שהם חשודים על שפיכות דמים:
אם נזדמן לו בדרך עובד כוכבים חגור סייף טופלו לימינו (היה לעובד כוכבים מקל בידו טופלו לשמאלו) (טור) היו עולים בעליה או יורדים בירידה לא יהא ישראל למטה והעובד כוכבים למעלה (ומ״מ טופלו קצת לימינו) (ר״ן פרק אין מעמידין) ולא ישחה לפניו לעולם. שאל לו להיכן אתה הולך אם היה צריך לילך פרסה יאמר שתי פרסאות אני הולך: הגה במקום שנהגו לילך במרחץ בלא מכנסיים אסור לילך למרחץ שרוחצים בו עובדי כוכבים ערומים אבל אם הישראל כבר במרחץ ובאו עובדי כוכבים אין צריך לצאת (מרדכי פכ״ה):
לא תתייחד ישראלית עם עובד כוכבים אפי׳ הם רבי׳ ונשותיה׳ עמהם:
כל הסימן יוצא ממשנה אחת, בראש פרק שני דעבודה זרה. היא מונה את שלושת האיסורים בסדר שבו הולך השולחן ערוך, כל אחד וטעמו עמו.
« אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפוּנְדְּקָאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָרְבִיעָה » (עבודה זרה כ״ב ע״א)
« וְלֹא תִּתְיַיחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת » (עבודה זרה כ״ב ע״א)
« וְלֹא יִתְיַיחֵד אָדָם עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים » (עבודה זרה כ״ב ע״א)
הגמרא בדף כ״ה ע״ב עוסקת אחר כך בסעיף ד. היא שואלת מדוע אין נוכחות הנשים מועילה, ומדוע נוסף חשש העריות על חשש שפיכות דמים:
« לָא, צְרִיכָא בְּאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. גּוֹי אֵין אִשְׁתּוֹ מְשַׁמַּרְתּוֹ » (עבודה זרה כ״ה ע״ב)
« אֶלָּא בִּתְלָתָא. דִּכְוָותַהּ גַּבֵּי יִשְׂרָאֵל, בִּפְרוּצִים מִי שְׁרֵי » (עבודה זרה כ״ה ע״ב)
« אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: בְּאִשָּׁה חֲשׁוּבָה עָסְקִינַן, דְּמִירַתְתִי מִינַּהּ » (עבודה זרה כ״ה ע״ב)
« רַב אִידִי אָמַר: אִשָּׁה כְּלֵי זַיְינָהּ עָלֶיהָ » (עבודה זרה כ״ה ע״ב)
ואחר כך באה ברייתת הדרך, שהיא סעיף ג כמעט מילה במילה:
« יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ גּוֹי בַּדֶּרֶךְ — טוֹפְלוֹ לִימִינוֹ » (עבודה זרה כ״ה ע״ב)
« רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: בְּסַיִיף — טוֹפְלוֹ לִימִינוֹ, בְּמַקֵּל — טוֹפְלוֹ לִשְׂמֹאלוֹ » (עבודה זרה כ״ה ע״ב)
« הָיוּ עוֹלִין בְּמַעֲלֶה אוֹ יוֹרְדִין בִּירִידָה, לֹא יְהֵא יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה וְגוֹי לְמַעְלָה, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְגוֹי לְמַטָּה » (עבודה זרה כ״ה ע״ב)
« וְאַל יָשׁוּחַ לְפָנָיו, שֶׁמָּא יָרוֹץ אֶת גּוּלְגׇּלְתּוֹ » (עבודה זרה כ״ה ע״ב)
« שְׁאָלוֹ לְהֵיכָן הוֹלֵךְ — יַרְחִיב לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ לְעֵשָׂו הָרָשָׁע » (עבודה זרה כ״ה ע״ב)
הטור נותן את חומר הסימן כמעט בסדרו של מרן, ומוסיף שני דברים שמרן לא העתיק: היתרו של רבנו תם, ומחלוקת רש״י ור״י באשה חשובה.
« אין מעמידין בהמות בפונדקאות של עכו״ם אפילו זכרים אצל זכרים ונקבות אצל נקבות » (טור יו״ד קנ״ג)
« ור״ת פסק שמותר להעמיד אצלם בהמות דקי״ל שאין חשודין על הרביעה » (טור יו״ד קנ״ג)
« ולא היו מוסרין להם תינוק ללמדו ספר או אומנות » (טור יו״ד קנ״ג)
« ואם נזדמן לו בדרך אם העכו״ם חגור סייף טופלו לימינו כדי שתהא ימינו קרובה לסייף העכו״ם שהיא חגורה לו על שמאלו » (טור יו״ד קנ״ג)
« ואם העכו״ם יש לו מקל בידו טופלו לשמאלו » (טור יו״ד קנ״ג)
« ופר״י דוקא באשה שאינה חשובה אבל אם היא חשובה וקרובה למלכות מותרת להתייחד שאין חוששין לא משום שפיכות דמים ולא משום ערוה » (טור יו״ד קנ״ג)
« ורש״י פי׳ דכל אשה אסורה להתייחד עם האנשים משום ערוה » (טור יו״ד קנ״ג)
הבית יוסף מעמיד זה מול זה את שני ההיתרים שבבהמה — והשני הוא שיכתוב מרן בסעיף:
« אומר ר״ת דסמכינן אהא דמשני ר׳ פדת בגמ׳ דמוקי מתני׳ כר״א דחייש לרביעה וברייתא דלוקחין מהם בהמה לקרבן דלא חיישינן לרביעה כרבנן ואנן קי״ל כרבנן » (בית יוסף יו״ד קנ״ג)
« והר״ן התיר מטעם אחר דהא דתנן אין מעמידין בהמה בפונדקאות העכו״ם וכן אין מוסרין בהמה לרועה שלהם ה״מ במקומות שהעכו״ם חשודים על הרביעה א״נ בסתם עכו״ם אבל עכו״ם שבמקומות שאינם חשודים בה אדרבה מכין ועונשין עליה מותר » (בית יוסף יו״ד קנ״ג)
« וכ״כ ה״ה בפכ״ב מהלכות איסורי ביאה בשם הרשב״א ז״ל שבמקומות הידועים שלא נחשדו עליה מותר לייחד » (בית יוסף יו״ד קנ״ג)
ולבסוף, על סעיף ד, מבאר הבית יוסף את החילוק שבין ישראל לעובד כוכבים, ומביא את פסק הרא״ש:
« לאו למימרא דבעי׳ תרתי שיהיו רבי׳ וגם שיהיו נשותיהם עמהם אלא היינו לומר שבישראל בחד מהני גווני שרי שאם אשתו עמו אפי׳ א׳ מותר ואם הם רבים אפי׳ אין נשותיהם עמהם מותר » (בית יוסף יו״ד קנ״ג)
« ופסק הרא״ש הלכה כרב אידי משום דתניא כוותיה » (בית יוסף יו״ד קנ״ג)
« והרי״ף השמיט כל זה נראה שהוא מפרש כפרש״י » (בית יוסף יו״ד קנ״ג)
« וכ״נ שהוא דעת הרמב״ם ז״ל שגם הוא סתם לאסור בפרק כ״ב מהלכות איסורי ביאה » (בית יוסף יו״ד קנ״ג)
| המצב | לשון השולחן ערוך | החשש | מה מרפה — ומה לא |
|---|---|---|---|
| בהמה בפונדק שלהם | אין מעמידין בהמה בפונדקאות | רביעה | המקום: היכן שמענישים על הרביעה — מותר |
| בהמה אצל הרועה שלהם | ואין מוסרין בהמה לרועה שלהם | רביעה | אותו סייג של מקום |
| תינוק הנמסר ללימוד או לאומנות | ואין מוסרים להם תינוק ללמדו ספר | מינות | הגהת הרמ״א; והרמב״ם נותן טעם אחר |
| איש לבדו עמהם | לא יתייחד ישראל עם עובדי כוכבים | שפיכות דמים | אין בסעיף דבר |
| בדרך, והוא חגור סייף | טופלו לימינו | שפיכות דמים | הנהגה, לא איסור |
| בדרך, ומקל בידו | טופלו לשמאלו | שפיכות דמים | הגהת הרמ״א, כרבי ישמעאל |
| עליה או ירידה | לא יהא ישראל למטה | שפיכות דמים | הישראל נשאר למעלה |
| “להיכן אתה הולך?” | יאמר שתי פרסאות אני הולך | שפיכות דמים | מאריכים את הדרך |
| בית המרחץ | אסור לילך למרחץ שרוחצים בו עובדי כוכבים ערומים | צניעות | אם כבר נכנס — אין צריך לצאת (הגה) |
| אשה לבדה עמהם | לא תתייחד ישראלית עם עובד כוכבים | עריות | לא הריבוי ולא הנשים |
הנושאי כלים שבסימן מובאים כאן בשלמותם: הש״ך ד׳ ס״ק, הט״ז ד׳, הבאר היטב ג׳, הפתחי תשובה אחד והנקודות הכסף אחד. שני נושאים בולעים כמעט את הכול: בהמה שנרבעה — האם מותרת באכילה — ובית המרחץ.
« והעובד כוכבים נזהר עליה דכתיב והיו לבשר אחד יצאו בהמה וחיה שאין בשרן נעשו אחד ויש כאן לפני עור ל״ת מכשול הכי אמרינן ר״פ אין מעמידין » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« אבל אם כבר העמידה ועבד איסורא אין שום חשש איסור לענין היתר אכילה אפילו אם היא בהמה טהורה » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« וע״כ אין בזמן הזה שום איסור לאכילה אפי׳ ברובעו ישראל בפני ב׳ עדים כיון דליכא גמר דין » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« וראיתי מי שהורה לאיסור אכילה בזה וטעות הוא » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« של ישראל שיהיה קרוב לסייף של עובד כוכבים שחגור בשמאלו והמקל רגיל להיות בימין של עובד כוכבים » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק ב)
« דבריו נמשכים אחר מה שכתב המרדכי ריש פרק כ״ה דר״ג היה רוחץ עם ההגמון וש״מ שאם נכנס למרחץ ושוב נכנס העובד כוכבים מותר לרחוץ עמו אבל אם קדם לו העובד כוכבים אסור לרחוץ עמו » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק ג)
« ותירץ בדרכי משה דבזמניהם היו העובדי כוכבים הולכים בלא מכנסיים ונראית ערוה שלהם מה שאין כן עכשיו שמכסים ערוותם » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק ג)
« וזה דבר ברור שאסור דודאי יש לחוש שיראנו ישראל ויבוא לידי הרהור » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק ג)
« ומותר בכל גווני רק שיהיה מכוסה ערותו » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק ג)
« אבל אם הוא מגולה צריך לצאת אפילו קדמו ישראל » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק ג)
« בטור כתב על זה וכה״ג בישראל שרי » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק ד)
« דבהיתר שתלוי במה שהם רבים לא מהני אלא בכשרים אבל לא בפרוצים אבל ההיתר השני שמחמת נשותיהם עמהם מהני בישראל אפי׳ בפרוץ ואפי׳ אין שם אלא הוא לבדו » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק ד)
« וכאן בעובד כוכבים לא מהני אלו תרתי » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק ד)
« והב״ח השיג ע״ז וז״ל ולא ידעתי מנין לו זה ותו דא״כ לפי טעם זה אפילו חוץ לד׳ אמות נמי אסור והרי במרדכי והגמי״י מתירין ברחוק ד׳ אמות אלא ודאי » (ש״ך יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« הטעם הוא משום טהרה ואין חילוק בין לבוש מכנסיים או לא אלא תוך ד״א אסור אפילו לבוש מכנסיים וחוץ לד״א שרי » (ש״ך יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« ואין אנו נוהגים להחמיר בזמן הזה ואפשר דלא אסור אלא בימיהם שהיו רגילין לילך בלא מכנסיי׳ כמ״ש האגודה פ׳ מקום שנהגו אבל האידנא לית לן בה » (ש״ך יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« והשתא דאין טומאה וטהרה נוהג בינינו ואין אנו נזהרין ברוקן ומדרסן גם לרחוץ עמהם שרי כן נ״ל » (ש״ך יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« אפשר דאינהו לא מיירי אלא למדת חסידות ולמי שנוהג עצמו בקדושה וטהרה אבל לא לשאר סתם ב״א » (ש״ך יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« אפילו היא חשובה קרובה למלכות כ״כ ב״י לדעת רש״י והרי״ף והרמב״ם וכ״כ הב״ח » (ש״ך יו״ד קנ״ג ס״ק ב)
« וכב״י והאחרונים דוקא עם אנשים אבל עם נשים אף לפירש״י » (ש״ך יו״ד קנ״ג ס״ק ג)
« דבכה״ג אפילו בישראל פריצי שרי כמו שנתבאר בא״ע סימן כ״ב ס״ה » (ש״ך יו״ד קנ״ג ס״ק ד)
« רוצה להוכיח דאסור לרחוץ במרחץ שהעובדי כוכבים רוחצי׳ בו ערומים ואין דבריו נכונים בזה » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ג)
« וכן כתב בתשו׳ בית יעקב סי׳ קי״ח אלא שכ׳ דמ״מ לכתחלה אסור לשוחטה כדי לאכול ממנה רק ימכור לעובדי כוכבים ובמקום שאין עובדי כוכבים אוכלים בהמה שנרבעת אסור למכור להם » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« אכן אם יש לחוש שהישראל יעבור וישחטנו ויאכלנו יש להתיר למכרו לעובד כוכבים » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« ועיין בתשובת יד אליהו סימן ל״ה שחולק עליו במ״ש דאסור לכתחלה לישראל לשחוט בהמה הנרבעת דליתא והעלה דמותרת באכילה ומצוה לשוחטה מיד דוקא ולא למכרה ולא להניחה בחיים כלל » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« וכתב עוד דאין לכתוב על עורה ס״ת ותפילין ומזוזות ואפילו רצועות אין ליקח ממנה » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« אבל אם כבר העמידה ועבד איסורא אין שום חשש איסור לענין היתר אכילה אפילו אם ודאי רבעה עובד כוכבים או ישראל אפילו בפני ב׳ עדים דבזה״ז ליכא גמר דין וראיתי מי שהורה לאיסור אכילה בזה וטעות הוא עכ״ל הט״ז » (באר היטב יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« אבל ת׳ ב״ח סי״א נטה להחמיר » (באר היטב יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« והט״ז חולק על הג״ה זו ופסק דאפילו אם הישראל קדמו לעובד כוכבים אפ״ה אסור כיון דהטעם משום הרהור מה לי אם קדמו או לא » (באר היטב יו״ד קנ״ג ס״ק ב)
« אבל הש״ך כתב דבזה״ז הכל מותר אפי׳ אם העובד כוכבים קדמו רק ממדת חסידות ומי שנוהג עצמו בקדושה וטהרה יש להרחיק מזה אבל לא לשאר סתם בני אדם » (באר היטב יו״ד קנ״ג ס״ק ב)
« אפ״ה בעובד כוכבים אסור ואפי׳ היא חשובה וקרובה למלכות ודוקא עם אנשים אבל עם נשים שרי דלא חיישינן לשפיכת דמים עכ״ל הש״ך » (באר היטב יו״ד קנ״ג ס״ק ג)
השאלה ראויה להישאל, והתשובה אינה כמצופה. סימן זה בא בחלק יורה דעה שאחרי דיני עבודה זרה, ונוח לחשוב שהרמב״ם קבע את כולו בהלכות עבודה זרה. ולא היא: חומר סימן קנ״ג מחולק בין שני ספרים, והחלוקה הולכת בדיוק אחר חלוקת החששות.
הבהמה, התינוק וייחוד האשה — בהלכות איסורי ביאה, לפי שהחשש שם רביעה ועריות:
« וְכֵן אֵין מוֹסְרִין תִּינוֹק יִשְׂרָאֵל לְכוּתִי לְלַמְּדוֹ סֵפֶר וּלְלַמְּדוֹ אָמָּנוּת. מִפְּנֵי שֶׁכֻּלָּן חֲשׁוּדִין עַל מִשְׁכַּב זָכוּר » (רמב״ם הלכות איסורי ביאה פרק כ״ב הלכה ה׳)
« וְאֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפֻנְדָּקִיּוֹת שֶׁל כּוּתִים וַאֲפִלּוּ זְכָרִים אֵצֶל זְכָרִים וּנְקֵבוֹת אֵצֶל נְקֵבוֹת » (רמב״ם הלכות איסורי ביאה פרק כ״ב הלכה ה׳)
« אֲבָל לֹא תִּתְיַחֵד יִשְׂרְאֵלִית עִם הַכּוּתִי וְאַף עַל פִּי שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ שֶׁל כּוּתִי מְשַׁמַּרְתּוֹ וְאֵין לָהֶן בּוּשָׁה » (רמב״ם הלכות איסורי ביאה פרק כ״ב הלכה ד׳)
ואילו ייחוד האיש וכל הנהגות הדרך — בהלכות רוצח ושמירת נפש, לפי שהחשש שם שפיכות דמים:
« וְכֵן אָסוּר לִיהוּדִי לְהִתְיַחֵד עִם הָעַכּוּ״ם מִפְּנֵי שֶׁהֵן חֲשׁוּדִים עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י״ב הלכה ז׳)
« פָּגַע עַכּוּ״ם בַּדֶּרֶךְ מַחְזִירוֹ לִימִינוֹ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י״ב הלכה ז׳)
« אֶלָּא יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְעַכּוּ״ם לְמַטָּה שֶׁמָּא יִפּל עָלָיו לַהֲמִיתוֹ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י״ב הלכה ז׳)
« אִם שְׁאָלוֹ לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ יַרְחִיב לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁהִרְחִיב יַעֲקֹב לְעֵשָׂו » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י״ב הלכה ח׳)
« ודע דזה שכתב רבינו הוא כדברי ר׳ ישמעאל בנו של ר״י בן ברוקה אבל ת״ק פליג עליה וסבר דלעולם טופלו לימינו והרמב״ם בפי״ב מהלכות רוצח פסק כת״ק » (בית יוסף יו״ד קנ״ג)
במשפט אחד: אין הסימן מסדיר לא מאכל ולא חוזה אלא נוכחות — מי נשאר לבדו עם מי והיכן — והוא עושה זאת לפי שלושה חששות שמשנת עבודה זרה מונה בנפרד; ומכאן שההיתר שבסעיף הראשון, התלוי במנהג המקום, אינו מתפשט לשלושת האחרים.
| מה אומר הסימן | בלשון המקור | לזכור |
|---|---|---|
| עיקר הדין בבהמה | אין מעמידין בהמה בפונדקאות | פונדק ורועה |
| וגבולו | ובמקומות שאינם חשודים בה | הדין תלוי במקום |
| התינוק | דמשכי ליה למינות | הגהת הרמ״א, טעם הטור |
| האיש | מפני שהם חשודים על שפיכות דמים | סעיף ב, הקצר שבהם |
| הדרך, הסייף | חגור סייף טופלו לימינו | היד סמוכה לנשק |
| הדרך, המקל | טופלו לשמאלו | הגה; והרמב״ם אינו מחלק |
| שאלת הדרך | יאמר שתי פרסאות אני הולך | כדרך יעקב לעשו |
| המרחץ | אבל אם הישראל כבר במרחץ אין צריך לצאת | הט״ז חולק, הש״ך מקל |
| האשה | אפי׳ הם רבי׳ ונשותיה׳ עמהם | אין דבר מרפה |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לעמוד הבית · סימן קנ״ג · ♥ תמיכה