סימן קנ״ג — יחוד עם העובד כוכבים

1. האקסיומה: שלושה חששות, לא אחד

המקור, כלשון המשנה:

« אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפוּנְדְּקָאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָרְבִיעָה » (עבודה זרה כ״ב ע״א)

« וְלֹא תִּתְיַיחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת » (עבודה זרה כ״ב ע״א)

« וְלֹא יִתְיַיחֵד אָדָם עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים » (עבודה זרה כ״ב ע״א)

2. שלוש שאלות הרפלקס

3. טבלת האב — ארבעת הסעיפים סעיף אחר סעיף

4. הבהמה: היתר המקום, והבהמה שנרבעה

הסעיף אוסר ומתיר במשפט אחד. ואין ההיתר יוצא מן הכלל אלא הכרעת מרן בין שני ראשונים.

« אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים ואין מוסרין בהמה לרועה שלהם » (שו״ע יו״ד קנ״ג:א)

« ובמקומות שאינם חשודים בה ואדרבה מכים ועונשים עליה מותר » (שו״ע יו״ד קנ״ג:א)

« והר״ן התיר מטעם אחר דהא דתנן אין מעמידין בהמה בפונדקאות העכו״ם וכן אין מוסרין בהמה לרועה שלהם ה״מ במקומות שהעכו״ם חשודים על הרביעה א״נ בסתם עכו״ם אבל עכו״ם שבמקומות שאינם חשודים בה אדרבה מכין ועונשין עליה מותר » (בית יוסף יו״ד קנ״ג)

ואחר כך באה השאלה שהסעיף אינו שואל: ואם עבר?

« והעובד כוכבים נזהר עליה דכתיב והיו לבשר אחד יצאו בהמה וחיה שאין בשרן נעשו אחד ויש כאן לפני עור ל״ת מכשול הכי אמרינן ר״פ אין מעמידין » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק א)

« אבל אם כבר העמידה ועבד איסורא אין שום חשש איסור לענין היתר אכילה אפילו אם היא בהמה טהורה » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק א)

« וע״כ אין בזמן הזה שום איסור לאכילה אפי׳ ברובעו ישראל בפני ב׳ עדים כיון דליכא גמר דין » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק א)

5. המרחץ: ארבע שיטות והשגה אחת

« במקום שנהגו לילך במרחץ בלא מכנסיים אסור לילך למרחץ שרוחצים בו עובדי כוכבים ערומים » (רמ״א יו״ד קנ״ג:ג)

« אבל אם הישראל כבר במרחץ ובאו עובדי כוכבים אין צריך לצאת » (רמ״א יו״ד קנ״ג:ג)

« והשתא דאין טומאה וטהרה נוהג בינינו ואין אנו נזהרין ברוקן ומדרסן גם לרחוץ עמהם שרי כן נ״ל » (ש״ך יו״ד קנ״ג ס״ק א)

« וזה דבר ברור שאסור דודאי יש לחוש שיראנו ישראל ויבוא לידי הרהור » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק ג)

« אבל אם הוא מגולה צריך לצאת אפילו קדמו ישראל » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק ג)

« רוצה להוכיח דאסור לרחוץ במרחץ שהעובדי כוכבים רוחצי׳ בו ערומים ואין דבריו נכונים בזה » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ג)

6. האשה: מה שאין דבר מרפה

« לא תתייחד ישראלית עם עובד כוכבים אפי׳ הם רבי׳ ונשותיה׳ עמהם » (שו״ע יו״ד קנ״ג:ד)

« לָא, צְרִיכָא בְּאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. גּוֹי אֵין אִשְׁתּוֹ מְשַׁמַּרְתּוֹ » (עבודה זרה כ״ה ע״ב)

« לאו למימרא דבעי׳ תרתי שיהיו רבי׳ וגם שיהיו נשותיהם עמהם אלא היינו לומר שבישראל בחד מהני גווני שרי שאם אשתו עמו אפי׳ א׳ מותר ואם הם רבים אפי׳ אין נשותיהם עמהם מותר » (בית יוסף יו״ד קנ״ג)

« דבכה״ג אפילו בישראל פריצי שרי כמו שנתבאר בא״ע סימן כ״ב ס״ה » (ש״ך יו״ד קנ״ג ס״ק ד)

7. הדרך: ימין, שמאל, עליה, ותשובה

« אם נזדמן לו בדרך עובד כוכבים חגור סייף טופלו לימינו » (שו״ע יו״ד קנ״ג:ג)

« היה לעובד כוכבים מקל בידו טופלו לשמאלו » (רמ״א יו״ד קנ״ג:ג)

« היו עולים בעליה או יורדים בירידה לא יהא ישראל למטה והעובד כוכבים למעלה » (שו״ע יו״ד קנ״ג:ג)

« ומ״מ טופלו קצת לימינו » (רמ״א יו״ד קנ״ג:ג)

« ולא ישחה לפניו לעולם » (שו״ע יו״ד קנ״ג:ג)

« שאל לו להיכן אתה הולך אם היה צריך לילך פרסה יאמר שתי פרסאות אני הולך » (שו״ע יו״ד קנ״ג:ג)

« ודע דזה שכתב רבינו הוא כדברי ר׳ ישמעאל בנו של ר״י בן ברוקה אבל ת״ק פליג עליה וסבר דלעולם טופלו לימינו והרמב״ם בפי״ב מהלכות רוצח פסק כת״ק » (בית יוסף יו״ד קנ״ג)

« פָּגַע עַכּוּ״ם בַּדֶּרֶךְ מַחְזִירוֹ לִימִינוֹ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י״ב הלכה ז׳)

8. הרמב״ם: שני ספרים, ומדוע

« וְכֵן אֵין מוֹסְרִין תִּינוֹק יִשְׂרָאֵל לְכוּתִי לְלַמְּדוֹ סֵפֶר וּלְלַמְּדוֹ אָמָּנוּת. מִפְּנֵי שֶׁכֻּלָּן חֲשׁוּדִין עַל מִשְׁכַּב זָכוּר » (רמב״ם הלכות איסורי ביאה פרק כ״ב הלכה ה׳)

« וְכֵן אָסוּר לִיהוּדִי לְהִתְיַחֵד עִם הָעַכּוּ״ם מִפְּנֵי שֶׁהֵן חֲשׁוּדִים עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י״ב הלכה ז׳)

9. נושאי הכלים במבט אחד

10. כללי זהב, סימן לזיכרון, מכשלות וכרטיס בזק

חמשת כללי הזהב

1. שלושה חששות, לא אחד. רביעה, שפיכות דמים, עריות — והמשנה מונה אותם בנפרד.
2. סייג המקום נוהג בבהמה בלבד. הוא כתוב בסעיף א ולא בשום מקום אחר.
3. סעיף ג אינו אומר לברוח אלא היכן לעמוד. ימין, שמאל, למעלה, ותשובה ארוכה מדרכו.
4. המרחץ לא הוכרע. ארבע שיטות, והבאר היטב אינו מקיים אחת מהן.
5. סעיף ד הוא החמור שבהם. מה שהיה מספיק בישראל — הריבוי או הנשים — אינו מספיק כאן.

ארבע המכשלות הרגילות

1. להרחיב את סייג המקום לכל הסימן. הוא נוגע לחשש אחד, לא ליחס.
2. לסכם את הט״ז במרחץ במילה אחת. הוא מקל בטהרה ומחמיר בצניעות, באותו ס״ק.
3. לערבב את שני ההיתרים שבישראל בסעיף ד. הריבוי אינו אלא בכשרים; והנשים מועילות אף לבדן (ט״ז ס״ק ד).
4. לחשוב שהרמב״ם הולך אחר הסעיף בדרך. הוא פוסק כתנא קמא, והבית יוסף מציין זאת.