סימן קנ״ט — הלוואה ברבית לעובד כוכבים ולמומר

1. האקסיומה : הרבית איסור של אחווה

שני הפסוקים התוחמים את היחס :

« לֹא־תַשִּׁ֣יךְ לְאָחִ֔יךָ נֶ֥שֶׁךְ כֶּ֖סֶף נֶ֣שֶׁךְ אֹ֑כֶל נֶ֕שֶׁךְ כׇּל־דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר יִשָּֽׁךְ׃ » (דברים כ״ג:כ׳)

« לַנׇּכְרִ֣י תַשִּׁ֔יךְ וּלְאָחִ֖יךָ לֹ֣א תַשִּׁ֑יךְ לְמַ֨עַן יְבָרֶכְךָ֜ » (דברים כ״ג:כ״א)

והרמב״ם המוציא מהם את שני הצדדים :

« לְאָחִיךְ אָסוּר וְלִשְׁאָר הָעוֹלָם מֻתָּר. וּמִצְוַת עֲשֵׂה לְהַשִּׁיךְ לְעַכּוּ״ם » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה א׳)

2. שלוש שאלות הרפלקס

3. לוח ראשי — שלושת הסעיפים סעיף אחר סעיף

4. הלוח הכפול : להלוות וללוות

5. היסוד : וחי אחיך עמך, וקושיית הט״ז

« דבר תורה מותר להלוות לעובד כוכבים ברבית דטעמא דרבית דכתיב וחי אחיך עמך ועובד כוכבים לא היו מצווין להחיותו » (טור יו״ד קנ״ט)

« יש מקשים ממה דאיתא בפירקין (דף ע״א) אר״נ ב״י מי כתיב אל תקח מאתם מאתו כתיב מישראל » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק א)

« ונ״ל לתרץ דכיון דכתיב שנית וחי אחיך עמך אחר שכתב אל תקח מאתו נשך ש״מ דלענין לקיחת רבית תלתה התורה בחיותיה דבזה תחיה את אחיך ולא עובד כוכבים וגר תושב » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק א)

6. הגזירה וביטולה : שמא ילמוד ממעשיו

« וחכמים אסרו. משום גזירה שמא ילמוד ממעשיו ובת״ח ליכא למיחש להכי » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק א)

« אם כן לא שייך ברבית שמא ילמוד ממעשיו טפי משאר משא ומתן » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ב)

« ומ״ה עכשיו שכל משא ומתן הוא עם העובד כוכבים ושייך ביה שמא ילמוד ממעשיו ואפ״ה לא גזרו גם ברבית לא גזרו » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק ב)

« לְפִיכָךְ מֻתָּר לִלְווֹת מִן הָעַכּוּ״ם בְּרִבִּית שֶׁהֲרֵי הוּא בּוֹרֵחַ מִלְּפָנָיו וְאֵינוֹ רָגִיל אֶצְלוֹ » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ב׳)

7. המומר : שני דינים באדם אחד

« ואסור ללוות ממנו. משום לא תשיך ומשום לפני עור לא תתן מכשול » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ג)

« והמומר שאין המלוה מוזהר עליו ליקח ממנו ממילא גם הוא אינו מוזהר מלתת רבית » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק ג)

« אבל להלוות ממנו ולתת לו רבית ודאי אסור שהרי הוא עושה איסור במה שלוקח ממך א״כ שייך בנותנו משום לא תשיך לאחיך דאעפ״י שחטא ישראל הוא » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק ג)

« תשו׳ הרי״ף אומר שמעתי מרבותי אם הוא מומר דשביק היתרא ואכיל איסורא אז הוא מותר אבל במומר לתיאבון אסור עכ״ל מ״מ יש להחמיר » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ד)

« עיין בתשובת תפארת צבי שם שכתב דעכ״פ ודאי דאסור להלוות לו בלא רבית וכן מוכח לשון רמ״א שכתב אם יכול להשמט אבל בלא רבית אסור רק לא ילוה כלל » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ד)

8. כותים, קראים, תינוק שנשבה

« ולענין הכותים בהדיא אמרו בפרק אין מעמידין דירושלמי שמותר להלוותן ברבית דלפי שקלקלו מעשיהם לא חשיב להו כישראל » (בית יוסף יו״ד קנ״ט)

« אלא ודאי הם עובדי כוכבים גמורים לכל דבר ואם כן מותר להלוות מהן גם כן ברבית » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ה)

« ועיין בתשובת תפארת צבי שם שתמה עליו דנהי דעשאום כעובדי כוכבים אף להקל מ״מ מי הפקיע אותם מהמצות דנימא דאינם מצווים שום דבר דלא נעבור על לפ״ע והעלה להחמיר דאסור ללוות מהם ברבית » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ה)

« אפי׳ למאן דמתיר בהלוות למומר היינו דוקא למומר עצמו שיודע רבונו ומתכוין למרוד בו אבל זה שנתגדל בין העובדי כוכבים הוא כשוגג » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ח)

« מיהו בחיבור היד כ׳ הרמב״ם ריש פ״ג מה׳ ממרים להדיא כן ומ״מ לענין דינא צ״ע וכמ״ש בש״ך » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ט)

9. אוצר המילים של הבלוק — מקנ״ט עד קע״ז

10. כללי זהב, סימן לזיכרון, מכשולים וכרטיס בזק

חמישה כללי זהב

1. האיסור הולך אחר האחווה ולא אחר הממון. הפסוק אומר לאחיך, והכול נובע מכך.
2. גזירת חכמים אינה על הרווח אלא על הקירוב. ושלושת חריגיה נקראים כולם כך.
3. להלוות וללוות אינם סימטריים. להלוות טעון שהלה יהיה בחוץ ; ללוות טעון עוד שלא יהיה מוזהר.
4. לא השם מכריע אלא הידיעה. בן המומרת נקרא מומר ואף על פי כן דינו כתינוק שנשבה.
5. חומרת הרמ״א נסבה על ההלוואה ולא על הרבית. פתחי תשובה ס״ק ד — אף בחינם אינו מלווה.

ארבעה מכשולים רגילים

1. לקרוא את סעיף א כהיתר להרוויח. הגזירה וביטולה מדברים בקירוב ; שאלת הרווח אינה נשאלת שם כלל.
2. לחשוב שהמומר ״בחוץ״ לכל דבר. בחוץ הוא לעניין חובת החייאתו, ולא לעניין איסור הכשלתו.
3. לראות בחומרת ההגה איסור להרוויח. הפתחי תשובה מראה שהיא אוסרת אף הלוואה בחינם.
4. להפנות להלכות שאינן הנכונות ברמב״ם. עד קנ״ח היו אלה הלכות עבודה זרה ; מקנ״ט ואילך הלכות מלווה ולווה.