✦ ❖ ✦ ד ע ת · ר מ ה ג — ס י כ ו ם ו ח ז ר ה ✦ ❖ ✦

סימן ק״ס — גודל איסור הרבית ועד היכן צריך ליזהר ממנו

גודל איסור הרבית ועד היכן צריך ליזהר ממנו

עשרים ושלושה סעיפים, ויסודו של כל בלוק הלכות רבית : כמה לאוין, מי עובר בהם, מה יוצא בדיינים, ועד היכן מגעת הזהירות כשלא נקצץ דבר
חזרה מסודרת, טבלאות פסק, זיכרון מהיר

המקור : שולחן ערוך, יורה דעה ק״ס — כ״ג סעיפים
נושאי כלים : ש״ך (ל״ז ס״ק) · ט״ז (כ״ב ס״ק) · פתחי תשובה (כ״ה ס״ק) · באר היטב (כ״ה ס״ק) · נקודות הכסף (ו׳) · בית יוסף · טור
העריכה : הרב יוסף חיים סממה · DAAT
ללומדים שכבר עברו על רמות א׳ וב׳
daattorah.com

📑 מהלך הסיכום

האקסיומה : הרבית נמדדת במדרון, לא בסכום
שלוש שאלות הרפלקס
טבלת האב — עשרים ושלושה הסעיפים, שורה לכל אחד
הטבלה הכפולה : רבית קצוצה ואבק רבית
מי עובר, ובאיזה לאו
מה שלא נקצץ — סעיפים ד–ט
רבית שאינה עולה ממון — סעיפים י–י״ב
ארבעת הצדדים ביד שלישי — סעיפים י״ג–ט״ז
הדינים המיוחדים — סעיפים י״ז–כ״ג
כללי זהב, סימן לזיכרון, מכשולים וכרטיס בזק

1. האקסיומה : הרבית נמדדת במדרון, לא בסכום

נקודת המוצא :

אין הסימן שואל כמה לעולם. הוא שואל אם עבר דבר מן הלווה אל המלווה מחמת ההלוואה. ומשום כך עומד בו שלום של שחרית במעלת קרן ; ומשום כך אין בו הדדיות — שני רעים הגומלים זה לזה לסירוגין.

ומכאן האקסיומה : איסור הרבית איסור של כיוון הוא. עשרים ושלושה סעיפים יוצאים ממנו, ושתי המילים המסווגות אותם — רבית קצוצה ואבק רבית — אינן אומרות חומרה אלא דין : מה יוצא בדיינים ומה אינו יוצא.

שני הפסוקים שמהם הכול, והשורה בגמרא המסווגת אותם :

« לֹא־תַשִּׁ֣יךְ לְאָחִ֔יךָ נֶ֥שֶׁךְ כֶּ֖סֶף נֶ֣שֶׁךְ אֹ֑כֶל נֶ֕שֶׁךְ כׇּל־דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר יִשָּֽׁךְ׃ » (דברים כ״ג:כ׳)

« אַל־תִּקַּ֤ח מֵֽאִתּוֹ֙ נֶ֣שֶׁךְ וְתַרְבִּ֔ית וְיָרֵ֖אתָ מֵֽאֱלֹהֶ֑יךָ וְחֵ֥י אָחִ֖יךָ עִמָּֽךְ׃ » (ויקרא כ״ה:ל״ו)

« אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: רִבִּית קְצוּצָה יוֹצְאָה בְּדַיָּינִין, אֲבַק רִבִּית אֵינָהּ יוֹצְאָה בְּדַיָּינִין » (בבא מציעא ס״א ע״ב)

💡 הסימן : מילת הסימן אינה כמה אלא מחמת.

2. שלוש שאלות הרפלקס

1. האם עבר דבר מיד ליד ? ממון, חפץ, מלאכה, דיבור, ידיעה, כבוד. הפסוק אומר נשך כל דבר אשר ישך, והברייתא מוסיפה אפילו דיבור אסור.

▼

2. האם מחמת ההלוואה ? אמת המידה שבסימן כמעט קבועה : אם לא היה רגיל בזה מקודם. מה שהיה קודם נמשך ; מה שמתחיל עם ההלוואה — רבית.

▼

3. האם נקצץ מראש ? שקצץ והתנה — הרי זו קצוצה, מדאורייתא, ומוציאים אותה. ואם לאו — אבק רבית, מדרבנן, ואין מוציאים.

3. טבלת האב — עשרים ושלושה הסעיפים, שורה לכל אחד

סעיף	בשורה אחת
1	צריך ליזהר ברבית ; כמה לאוין נאמרו, ואף הלווה, הערב והעדים עוברים. הגה : אין חילוק בין עני לעשיר ; ואין הלווה עובר אלא בדאורייתא.
2	הנותן ברבית — נכסיו מתמוטטים, וכאילו כפר ביציאת מצרים ובאלוהי ישראל.
3	התולה מעותיו בעובד כוכבים כדי להלוותם ברבית — הקדוש ברוך הוא ייפרע ממנו.
4	תוספת מדעתו בשעת הפירעון, בלא תנאי ובלא שנקראת רבית : אסור. הגה : מותר אם היו המעות בידו דרך מכר.
5	״אני נותנו לך במתנה״ אינו כלום ; אבל מחילה, משנתחייב להחזיר, מועילה כמו בכל גזל.
6	אסור להקדים ולאחר את הרבית ; ואם עשה — אבק רבית. הגה : ובלבד שפירש, או שהמתנה מרובה.
7	לא ייהנה המלווה מן הלווה שלא מדעתו ; ומדעתו — דווקא בדבר שהיה עושה בלאו הכי, ולא בפרהסיה.
8	אסור להלוות ברבית אפילו לבניו ולבני ביתו.
9	אסור לעשות מלאכה תמורת מלאכה כבדה יותר, ואפילו אותה מלאכה בזמן קשה יותר. הגה : הלוואה תחת הלוואה — שתי דעות.
10	אסור ללמד את המלווה או את בנו, אם לא היה רגיל מקודם.
11	אסור להקדים לו שלום, אם לא היה רגיל.
12	אסור לבקש ממנו ידיעה. הגה : וכן כל רבית דברים, ואף טובת הנאה בעלמא ; ואין מקדשים אישה בהנאת מלווה.
13	מותר : ״הילך זוז והלווה עשרה דינרים לפלוני״ — בלא חזרה, בלא שליחות הלווה, ולדעה אחת אף בלא פיוס.
14	אסור : ״אלווך על מנת שתיתן זוז לפלוני״, ואפילו לעובד כוכבים — ורבית קצוצה היא.
15	יש אומרים : אסור לומר ״אמור לפלוני שייתן לך ד׳ דינרין ואלווה לך״.
16	מותר : ״הילך זוז ואמור לפלוני שילווני״, ואף לבן המלווה בגדול ואינו סמוך. הגה : היתר השליח, השנוי במחלוקת, שנוקטים בו לעת הצורך, ושלושת סייגיו.
17	תלמידי חכמים, בדברים של מאכל, עד חומש : מותר. הגה : יש מתירים אף בהתנו, בדבר מועט — ואל ירגילו בכך.
18	כל רבית דרבנן מותרת במעות יתומים, הקדש עניים, תלמוד תורה ובית הכנסת. הגה : נוהגים להקל ; והלוואה ברבית קצוצה — מנהג טעות ; והיתום נאמן בלא שבועה.
19	אפוטרופוס שהלווה ברבית קצוצה : אם הרוויח הלווה כשיעור שהתנה — חייב ליתן להם.
20	האכיל בו את היתומים — פטורים אף לכשיגדילו, ואף האפוטרופוס. ואין המלווה נאמן לומר של הקדש היו אלא בראיה.
21	ק׳ בק״כ שהוזלו : אסור מדאורייתא, דבתר מעיקרא אזלינן. ק׳ במאה ואייקר : אסור מדרבנן.
22	מותר ללוות ברבית מפני פיקוח נפש. הגה : ולא לצורך קהל, אלא לצורך גדול.
23	להלוות על מנת שכל מלאכה תבוא למלווה : אסור. הגה : ולמאן דאמר טובת הנאה ממון — רבית קצוצה ; אבל ההדדיות מותרת.

4. הטבלה הכפולה : רבית קצוצה ואבק רבית

המקרה	הדין	היכן	מה יוצא מזה
רבית שנקצצה מראש	רבית קצוצה	סעיף י״ד	דאורייתא — מוציאים מן המלווה
דורון קודם ההלוואה, ופירש	אבק רבית	סעיף ו · ש״ך ס״ק ח	הבית יוסף בצ״ע — והעט״ז : אבק, ואינה יוצאה
דורון לאחר הפירעון	אבק רבית	סעיף ו	דרבנן — אינה יוצאה
תוספת בשעת הפירעון, בסתם	אסור	סעיף ד · ש״ך ס״ק ד	אסור משום מחזי כרבית
רבית לאדם שלישי שקבע המלווה	רבית קצוצה	סעיף י״ד · ש״ך ס״ק י״ט	מוציאים — ומפקינן מיניה
זוז לשלישי כדי שילווה	מותר	סעיף י״ג	מותר — אין הרבית באה מן הלווה
שכר אמירה	מותר	סעיף ט״ז · בבא מציעא ס״ט ע״ב	מותר — ולא לבן הסמוך
קרוב לשכר ורחוק להפסד	אבק רבית	סעיף י״ח · רמב״ם פרק ד׳	רשע בכל אדם · מותר ביתומים
מלאכת האומן, בהתנו	רבית קצוצה	סעיף כ״ג · הגה	למאן דאמר טובת הנאה ממון
הדדיות שבין שני רעים	מותר	סעיף כ״ג · סוף ההגה	מותר — הכיוון מתבטל

💡 אין לערבב. אבק רבית אינה ״איסור קל״ : סעיף ו איסור גמור הוא. אין המילה אומרת אלא שאין הדיין מוציאה.

5. מי עובר, ובאיזה לאו

מי	באיזה לאו	מקור
המלווה	בכולן — ששה לאוין	משנה · רמב״ם פרק ד׳ הלכה ב׳
הלווה הנותן	לא תשיך לאחיך · ולפני עור	סעיף א והגהתו — דאורייתא בלבד
הערב	לא תשימון עליו נשך	סעיף א · פ״ת ס״ק ב במלווה על פה
העדים	לא תשימון עליו נשך	סעיף א · פ״ת ס״ק ג — בדרבנן לפני עיוור בלבד
הסופר	לא תשימון עליו נשך	משנה, בשם חכמים · ש״ך ס״ק א
הסרסור והמסייע	לפני עור לא תתן מכשול	ש״ך ס״ק א בשם הרמב״ם והסמ״ג

המשנה, וחלוקת אביי שבה :

« וְאֵלּוּ עוֹבְרִין בְּלֹא תַעֲשֶׂה: הַמַּלְוֶה וְהַלֹּוֶה וְהֶעָרֵב וְהָעֵדִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף הַסּוֹפֵר » (בבא מציעא ע״ה ע״ב)

« אָמַר אַבָּיֵי: מַלְוֶה עוֹבֵר בְּכוּלָּן. לֹוֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם ״לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ״. ״וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ״, ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל״. עָרֵב וְהָעֵדִים אֵין עוֹבְרִין אֶלָּא מִשּׁוּם ״לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ » (בבא מציעא ע״ה ע״ב)

6. מה שלא נקצץ — סעיפים ד–ט

שישה סעיפים ושאלה אחת : היכן הגבול כשלא נאמר דבר ? הש״ך מנסחה במשפט אחד, והמשפט מיישב את הפוסקים.

« אלא נראה לי דודאי היכא דאיכא למתלי ברבית ובמתנה אסור משום דמחזי כרבית » (ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק ד)

« ונראה לי דהכל לפי הענין ולפי מה שניכר בדעת משלח ועל פי זה יש לומר דלא פליגי הפוסקים » (ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק י)

« שכיון שנהנה ממנו בלא רשותו נראה שסומך עליו שבשביל מעותיו שבידו יסבול לו » (ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק י״א)

💡 החוט שבסעיפים ד–ט. לא נקצץ דבר, ואף על פי כן הכול אסור — חוץ ממה שהיה קודם ההלוואה. זה החוט היחיד העובר בכולם.

7. רבית שאינה עולה ממון — סעיפים י–י״ב

שלושה סעיפים שאין בהם ממון עובר : לימוד, שלום, ידיעה. הברייתא נותנת את היסוד, והרמב״ם חוזר עליו.

« רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: מִנַּיִן לַנּוֹשֶׁה בַּחֲבֵירוֹ מָנֶה, וְאֵינוֹ רָגִיל לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם, שֶׁאָסוּר לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״נֶשֶׁךְ כׇּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ״ – אֲפִילּוּ דִּיבּוּר אָסוּר » (בבא מציעא ע״ה ע״ב)

« רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יֵשׁ רִבִּית דְּבָרִים. לֹא יֹאמַר לוֹ ״דַּע כִּי בָּא אִישׁ פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי » (בבא מציעא ע״ה ע״ב)

« וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיְּקַלְּסוֹ בִּדְבָרִים אוֹ יַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה י״ב)

« פי׳ שבזה שמצוה עליו והוא נכנע לו הוה רבית דברים » (ט״ז יו״ד ק״ס ס״ק ה)

8. ארבעת הצדדים ביד שלישי — סעיפים י״ג–ט״ז

ארבעה סעיפים, ארבעה גוונים, ומימרת רבא המבדילה ביניהם :

« לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא רִבִּית הַבָּאָה מִלֹּוֶה לְמַלְוֶה » (בבא מציעא ס״ט ע״ב)

סעיף	המקרה	הדין
13	״הילך זוז והלווה לו״ — השלישי נותן למלווה	מותר, בשלושה סייגים
14	״אלווך על מנת שתיתן לפלוני״ — הלווה נותן לשלישי	אסור — רבית קצוצה
15	״אמור לפלוני שייתן לך ד׳ דינרין״ — השלישי נותן ללווה	יש אומרים אסור — הב״ח : טעות סופר
16	״הילך זוז ואמור לו שילווני״ — הלווה משלם על אמירה	מותר — שכר אמירה

💡 ההגה שבסעיף ט״ז מוסיפה על ארבעת הצדדים את מחלוקת אין שליח לדבר עבירה : הבית יוסף, הלבוש והט״ז דוחים ; הרמ״א, הש״ך, נקודות הכסף והב״ח מקיימים — והרמ״א עצמו מגבילה לעת הצורך.

9. הדינים המיוחדים — סעיפים י״ז–כ״ג

סעיף	המקרה	מה יוצא מזה
17	תלמידי חכמים, דברי מאכל, עד חומש	שניהם צריכים להיות (ש״ך ס״ק כ״ד) · והחומש מלגיו (ס״ק כ״ה)
18	יתומים, הקדש עניים, תלמוד תורה, בית כנסת	אבק בלבד · הש״ך לא ראה את המנהג · הנודע ביהודה נותן את צורת השטר
19	אפוטרופוס שעבר, והריווח	ט״ז : מחצה מכל הריווח · ש״ך : לא יותר מן הקציצה
20	רבית שנאכלה	הגוזל ומאכיל בניו — פטורים · ואף האפוטרופוס
21	שווי המטבע	בתר מעיקרא אזלינן — דאורייתא או דרבנן לפי כיוון השינוי
22	פיקוח נפש, וצורכי קהל	ללוות בלבד · ולקהל, לצורך גדול
23	מלאכת הלווה, וטובת הנאה	ש״ך ס״ק ל״ז : שני גוונים, ואחד מהם קצוצה לכל הדעות

« ובכל מקומות שהייתי לא ראיתי מנהג זה וגם חקרתי ודרשתי ולא שמעתי שנוהגין כן » (ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק כ״ו)

« אבל המלוה פשיטא שעושה איסור דמה פיקוח נפש יש לו שצריך ליקח רבית אדרבה מוטל עליו להלוות בחנם שנאמר לא תעמוד על דם רעך » (ט״ז יו״ד ק״ס ס״ק כ״א)

10. כללי זהב, סימן לזיכרון, מכשולים וכרטיס בזק

שבעת כללי הזהב

הכיוון, ולא הסכום. שלום מספיק ; הדדיות אינה מספיקה.
אמת המידה כמעט קבועה — הרגל שמקודם. אם לא היה רגיל בזה מקודם — סעיפים ז, י, י״א.
הקציצה קובעת את הדין ולא את החומרה. קצוצה — מוציאים ; אבק — אין מוציאים.
אין הלווה נתפס כמלווה. ברבית דרבנן לא נשאר לו אלא לפני עיוור.
היתר על ידי שלישי תלוי בשלושה תנאים. בלא חזרה, בלא שליחות הלווה, ולדעה השלישית אף בלא פיוס.
מעות יתומים פותחות את האבק, ולעולם לא את הקצוצה. והמנהג ההפוך נקרא מנהג טעות.
פיקוח נפש מתיר ללוות, ולעולם לא להלוות. הט״ז ס״ק כ״א.

סימן לזיכרון — המילה רבית
ר — רגילות החטא : מפני מה הוזהר אף הלווה (טור)
ב — בתר מעיקרא אזלינן : זמן המדידה (סעיף כ״א)
י — יתומים : המקום היחיד שהותרה בו האבק (סעיף י״ח)
ת — טובת הנאה : שערו האחרון של הסימן (סעיף כ״ג)

חמישה מכשולים שכיחים

לערבב חומרה בדין. אבק רבית אינה ״קלה״ אלא ״אינה יוצאה בדיינים״. סעיף ו איסור גמור הוא.
לחשוב שסעיף כ״ב מתיר להלוות. הוא מתיר ללוות. והט״ז מדגיש : המלווה מוטל עליו להלוות בחינם.
לעשות מהיתר סעיף ט״ז תבנית כללית. הרמ״א נוקטו לעת הצורך ; הלבוש והט״ז דוחים אותו לגמרי ; ובטל הוא אם קיבל הלווה את המעות בעצמו.
לחשוב שמעות יתומים דין של חסד הן. הש״ך (ס״ק כ״ט) מחיל את שם ״יתום״ אף על גדול שאינו יודע להתעסק בשלו : טעם התקנה מכריע, ולא הגיל.
לקרוא את סעיף ד כאילו השתיקה מצילה. השתיקה היא בדיוק הנאסרת שם, והש״ך מבאר : מחזי כרבית.

כרטיס בזק. וכמה לאוין נאמרו בו → מלוה · לוה · ערב · עדים · סופר → רבית קצוצה יוצאה בדיינין → אבק רבית אינה יוצאה → מדעתו בשעת הפרעון אסור → מועלת מחילה → מוקדמת ומאוחרת → רבית דברים → שכר אמירה → תלמידי חכמים עד חומש → מעות יתומים → פקוח נפש → טובת הנאה.

🎓 סיכום מסלול הלימוד

רמה א — יסוד : לשון עשרים ושלושה הסעיפים, ביאורם, אוצר המילים והאפרט
רמה ב — למדן : עשר המחלוקות, החקירות והנפקא מינות
רמה ד — הלכה למעשה : הפסיקה המעשית והמקרים בני זמננו