סימן קס״ה — דין המלוה על המטבע והוסיפו עליו

1. האקסיומה : החוב הולך אחר המטבע, והרבית אחר הסיבה

הסוגיה, וחילוקו של רב אשי :

« בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב חִסְדָּא: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל הַמַּטְבֵּעַ, וְהוֹסִיפוּ עָלָיו, מַהוּ? אָמַר לוֹ: נוֹתֵן לוֹ מַטְבֵּעַ הַיּוֹצֵא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה » (בבא קמא צ״ז ע״ב)

« וְהָא קָא זָיְילִין פֵּירֵי! אָמַר רַב אָשֵׁי: חָזֵינַן; אִי מֵחֲמַת טִיבְעָא זִיל – מְנַכֵּינַן לֵיהּ » (בבא קמא צ״ז ע״ב)

« וְאִי מֵחֲמַת תַּרְעָא זִיל – לָא מְנַכֵּינַן לֵיהּ » (בבא קמא צ״ח ע״א)

2. שלוש שאלות הרפלקס

3. לוח ראשי — הסעיף פרט אחר פרט

4. טיבעא ותרעא : שלושת גורמי ההוזלה

« אע״פ שהוזלו מחמת השער כגון שבאו רוב תבואות לעולם והוזלו אינו מנכה לו. ש״ס » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק ג)

« מחמת חריפותה נותן לו מטבע החדשה » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק ו)

« וזולא דפירי שכתב אי הוה מחמת חריפותא לאו כלום הוא » (בית יוסף יו״ד קס״ה)

5. שיעור החומש ושלושת טעמיו

« דאם היה מחזירו לנסכא יפחות החומש לחסרון היתוך ושכר הצורף א״נ דאפי׳ בטיבעא קמא איכא זוזי דתקילי טפי עד חומש » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק ד)

« א״נ מסתמא גם דעת הלוה אם ישתנה המטבע לא ינכה לו כלום עד שיעור זה » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק ד)

« וכ״כ הרשב״א בתשובה וכתב עוד ט״א משום דקים להו לרבנן דאפי׳ בקיבעא כמה איכא זוזי דתקילי טפי עד חומש » (בית יוסף יו״ד קס״ה)

6. מה מנכים, וכמה

« אבל אם הוסיפו עליו יותר על חמישיתו מנכה לו כל התוספת אע״פ שלא הוזלו הפירות » (שו״ע יו״ד קס״ה:א)

« ולא סגי בנכוי עד החומש דכיון דחייב לנכות מנכה את כולו דוגמא לזה איתא בהמוכר פירות ובח״מ סי׳ רכ״ט אם בא לנכות מנכה את כולו » (ט״ז יו״ד קס״ה ס״ק ב)

7. לא ניכה : שתי דעות

« וכל היכא שצריך לנכות לו ולא נכה לו כתב ב״י בשם ב״ה די״א דהוי ר״ק וי״א דהוי א״ר » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק ב)

« אם היה התוספת בענין שיש בו יותר מחומש או שהוזלו הפירות מחמת המטבע ועבר וקבלו כתב בה״ת די״א דהוי רבית קצוצה וי״א דהוי אבק רבית ואין מוציאין ממנו » (בית יוסף יו״ד קס״ה)

« ודעת הרמב״ם בפ״ו כמ״ד דהוי אבק רבית » (בית יוסף יו״ד קס״ה)

8. דינא דמלכותא דינא : מסקנת הש״ך

« ואם גזר המלך שכל מי שיפרע יפרע ממטבע חדשה הולכים אחר גזירת המלך דדינא דמלכותא דינא ואין בזה לא משום רבית ולא משום איסור גזל » (רמ״א יו״ד קס״ה:א)

« ואין כאן משום רבית שהתוספת הזה שלא ברצון הבעלים הוא נפרע ואלמלא דינו של מלכות אינו בכלל רבית אלא בכלל גזל » (בית יוסף יו״ד קס״ה)

« וכן הוא בד״מ שם וצ״ע דלא נמצא כן בתשובת הרא״ש שם וכן בריב״ש שם איתא להדיא איפכא » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק ח)

« ועוד שנ״ל ברור שאף הסוברים דלא שייך דינא דמלכותא אלא במסים ומכסים התלוים בקרקע מודים דעניני המטבעות דינם כמסים ומכסים » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק ח)

« א״כ במטבע קי״ל דינא דמלכותא דינא וכן עיקר לדינא » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק ח)

9. אוצר המילים של הסימן

10. כללי זהב, סימן לזיכרון, מכשולים וכרטיס הבזק

חמישה כללי זהב

1. החוב על המטבע. פורעים ממטבע היוצא באותה שעה, ושתי ה״אין״ של רב חסדא אומרות זאת בלא שיור.
2. הסיבה היא המכרעת. מחמת טיבעא : מנכים ; מחמת תרעא : אין מנכים.
3. החומש תנאי מחייב הוא ולא פטור. משנעבר, מנכים את הכול.
4. הדין לשני הצדדים. הוסיפו או פחתו, ואף חוץ להלוואה — כתובה ברמב״ם, משא ומתן בט״ז.
5. מה שכופה המלך אינו לא רבית ולא גזל. והש״ך מסיק שהמטבע בכלל זה בלא מחלוקת.

ארבעה מכשולים רגילים

1. להשוות כוחות קנייה. אין הסעיף עושה כן לעולם : שואל הוא מהיכן בא ההפרש.
2. לראות בחומש פטור. הט״ז כותב היפוכו בס״ק ב.
3. לחשוב שאין הסימן אלא בהלוואה. הרמב״ם מכניס בו כתובה, והט״ז משא ומתן.
4. להרחיב דינא דמלכותא בלא גזירה. הש״ך מדגיש : צריך שציווה המלך בפירוש, ולכול.