✦ ❖ ✦ D A A T · נ ד ב ך ג — ס י כ ו ם / ח ז ר ה ✦ ❖ ✦

סימן קע״ז — צאן ברזל, עיסקא, ודיני משא ומתן האסורים משום רבית

שלא יקבל צאן ברזל מישראל וכמה דיני משא ומתן האסורים משום רבית

ארבעים סעיפים — הסימן הארוך שביורה דעה כולה וחתימת בלוק הרבית : מנגנון העיסקא, מחיר העבודה, נשיאת הסיכון ומה שהשטר צריך לומר
חזרה מסודרת לפי מנגנון, טבלאות פסק, וזיכרון מהיר

מקור : שולחן ערוך יורה דעה קע״ז — מ׳ סעיפים
נושאי כלים : ש״ך (ס״ח ס״ק) · ט״ז (מ״ה ס״ק) · באר היטב (נ׳ ס״ק) · פתחי תשובה (ח׳) · נקודות הכסף (ח׳) · בית יוסף · טור
עריכה : הרב יוסף חיים סממה · DAAT
לתלמידים שכבר שלטו בנדבכים א וב
daattorah.com

📑 תוכנית הסיכום

האקסיומה : לא הסכום אלא השיפוע
ארבע שאלות ההיסק
מפת הסימן — ארבעים הסעיפים בשבע קבוצות
שלושת דיני שכר הטרחה
מפת האחריות : מי נושא במה
הלבושים : מה עומד ומה אינו עומד
המתעסק : שמונה שורות המגדירות אותו
הראיה והדיבור
תשע המחלוקות בשורה אחת כל אחת
כללי זהב, סימן זיכרון, מכשולים וכרטיס בזק

1. האקסיומה : לא הסכום אלא השיפוע

נקודת המוצא : אין הסימן דן בסכומים אלא בשיפועים. שניים יכולים לחלוק ריוח בשווה ואין כאן רבית ; ושניים יכולים לחלוק ריוח בצורה מאוזנת לגמרי לעין, ויש כאן רבית — משום שאחד מהם אינו יכול להפסיד. הלשון שסעיף א כותב במפורש, קרוב לריוח ורחוק להפסד, היא כלי המדידה היחיד של הסימן.

ותולדתה, הנשכחת יותר מן האקסיומה עצמה : טרחת המתעסק שווה ממון. אדם הטורח בחינם למלווהו נותן לו דבר מה. ומשום כך עיסקא שלא נסדר בה שכר הטרחה אבק רבית היא, אף שהחלוקה בה מחצה על מחצה.

2. ארבע שאלות ההיסק

1. האם אחד מן השניים יכול להפסיד ?
אם בעל הממון מוגן מכל הפסד — החלוקה פסולה ויהי נדיבותה הנראית אשר תהיה, סעיף א.

↓

2. מי טורח, והאם משתלם לו על החלק שאינו שלו ?
בלא שכר טרחה, חצי הפיקדון מנוצל בחינם מכוח חצי המלווה : וזו עצמה הגדרת הבעיה, סעיף ב.

↓

3. התשואה — חלוקה היא או סכום ?
החלוקה הולכת אחר הסיכון ; והסכום הקצוב מכחישו. סעיף ו, וכל המחלוקת שבנדבך השני.

↓

4. מה אומר השטר, בדיוק ?
סעיף כ״ד אוסר שתי דרכי כתיבה, וסעיף כ״ה דן את השטר כפשטו : כאן אין הניסוח מלביש את ההסכם — הוא ההסכם.

3. מפת הסימן — ארבעים הסעיפים בשבע קבוצות

השולחן ערוך הולך בסדרו ; והחזרה יפה לה ללכת אחר המנגנון. ארבעים הסעיפים נחלקים לשבע קבוצות, וכל קבוצה משיבה על שאלה אחת.

A · המנגנון המייסד — 2 seifim

מדוע חלוקת ריוח עשויה להיות רבית : משום שאחד מן השניים אינו יכול עוד להפסיד, ומשום שהמתעסק טורח בחינם בחצי שאינו שלו.

סעיף	מה הוא קובע
1	צאן ברזל : משנישום בדמים אין בעל הממון יכול עוד להפסיד — אסור, אלא אם קיבל עליו יוקרא וזולא וטריפה.
2	כל עיסקא פלגא מלווה ופלגא פיקדון ; וטרחת המתעסק בחצי הפיקדון צריכה תשלום — כפועל בטל, או דינר אם יש לו עסק אחר. רמ״א : כל אחריות הפיקדון על הנותן, ובכלל זה אונסין.

B · מחיר העבודה — 4 seifim

שלושה דינים לפי מה שהוסכם, ושתי תקנות למה שלא הוסכם. והכלל הקבוע : לעולם ירוויח המתעסק יותר משהוא מפסיד, וההפרש מחיר טרחתו.

סעיף	מה הוא קובע
3	נפסק מראש — די אפילו בדינר. וכשכל אחד נותן מעות, אין זו עיסקא אלא שותפות בעלמא.
4	לא נפסק דבר : נוטל המתעסק שני שלישי הריוח ומפסיד שליש (חשבון הרמב״ם ; והש״ך בס״ק י״ד מביא דעת רוב הפוסקים — חצי ההפסד).
27	הצד שלא הותנה נלמד מן האחר : רביע בריוח — שתות בהפסד ; רביע בהפסד — מחצה בריוח.
28	לא ריוח ולא הפסד : כלום אם היה השכר תלוי בריוח ; שכר מן הקרן אם לא היה תלוי בו.

C · נשיאת הסיכון — 5 seifim

מה חייב הנותן להשאיר על עצמו, מה רשאי להעביר בתנאי, ומה אומר השטר כשהוא סתום. זו הקבוצה שבה תלוי שטר העיסקא.

סעיף	מה הוא קובע
5	שומר שכר הוא ; ורשאי הנותן להתנות כל תנאי, והשינוי מפיל את ההפסד על המקבל. רמ״א : לשנות אינו גזל, אבל לומר ״לעצמי״ — גזל.
6	סכום קצוב אסור אפילו כל האחריות על הנותן. רמ״א : מותר ברבית דרבנן בלבד, ובתנאי שתתקבל האחריות כולה.
25	שטר סתום (״פלגא באגר ובהפסד״) : נקרא לצד ההיתר באדם גדול, וכפשטו באיניש אחרינא — ואז מפסיד חצי ואינו נוטל כלום.
26	מי בורר : ״דיהיב״ — הנותן, ״למשקל״ — המקבל.
33	עסק אחד ושני שטרות : כל שטר לעצמו. שתי עיסקות ושטר אחד : ממלאין את הקרן תחילה.

D · מעמד המתעסק — 10 seifim

שומר שכר, פועל ושותף כאחד : מה רשאי לקנות, מה אינו רשאי למשוך, ממה רשאי לחזור בו, ומה עולה בגורל העסק כשהוא מת או נותן מתנה.

סעיף	מה הוא קובע
29	המושב בחנות אינו סוחר לעצמו ; ואם עשה כן — חצי הריוח לבעל החנות.
30	מחצית ה״מלווה״ אינה נמשכת : אינו רשאי להוציאה לצרכו ולא להניח את חצי הפיקדון בבית דין.
31	מת המתעסק : בעל הממון נוטל בעין, בלא שבועה, לפני בעל חוב ולפני הכתובה.
32	מתנה מנכסי העיסקא : מוציאין מיד המקבל, ואפילו שינה, מכר או הפסיד — והכול בראיה ברורה.
34	הפסיד, שתק ומילא : הקרן מתמלא מן הריוח. רמ״א : אם הודיע — רשאי לפסוק, שהרי יכול לחזור בו אימת שירצה.
35	שני מקבלים אינם רשאים לחלק ביניהם עיסקת אחר, לא כנגד ערבות ולא בחלוקת הריוח לבדו.
36	המקבל יכול לחזור בו כדין פועל ; ובעל המעות אינו יכול.
37	לא חיטים בחלק המלווה ושעורים בחלק הפיקדון : יהא הכול שווה.
38	לוקח כל מין שירצה, ואפילו בעלי חיים — אבל לא כסות ולא כלים.
39	רשאי לקנות גם לעצמו מאותו המין, ובלבד שלא ימכרם ביחד.

E · הלבושים — 10 seifim

עשר צורות הנראות כדבר אחר מהלוואה ברבית. חמש אינן עומדות, שלוש עומדות, ושתיים שגגות כתיבה המפילות הסכם שאין בו רבב.

סעיף	מה הוא קובע
7	עיסקא שהומרה בקצבה : אסור אם הוציא המקבל את המעות ביציאותיו, מותר אם היה מתעסק ופרע מן הריוח שהרוויחו הנכסים.
8	להלוות על מנת שיסלק הלווה את מס המלך מאותו מנה — אסור.
10	לשלם כדי שייפול אחר תחתיו לאומנות המלך : אסור ; לשלם כדי להיפטר ממנה : מותר.
13	לחזור על ההלכה עם בן הלווה ולקבל ממנו הוצאות : אסור, אלא אם ייעשה הקרן מתנה גמורה.
14	״אם לא אפרעך אתחייב כך״ : אסור — הערמת רבית. רמ״א : יש מתירין במעות כנגד פירות, ויש להקל.
15	נדוניה שהובטחה ותוספת על האיחור : מותר — אין כאן הלוואה קודמת.
16	כך וכך בכל שבוע של איחור : רבית גמורה, ואף שנכתב דרך קנס.
17	המשכון הנשאר למלווה בכל העודף : יש מי שאוסר משום הערמת רבית.
18	מכר לזמן עם קנס : חייב, ובלבד שיצא השער או שהיתה לו הסחורה.
24	שתי כתיבות אסורות : זקיפת הריוח לקרן, וכתיבת העיסקא בלשון הלוואה.

F · הראיה והדיבור — 6 seifim

שש מצבים שבהם אין הדין נדון אלא העובדות : מי נאמן, על מה, ומה יכול בית דין להוציא ומיד מי.

סעיף	מה הוא קובע
9	הלווה שקיבל לזון את היתום וטוען לנכות : היתום נאמן (והט״ז בס״ק י״ז אינו יודע לפרשו).
11	״נטלת ממני רבית קצוצה״ והלה מכחיש : שבועת היסת, ויש חולקין.
12	המתעסק הטוען שהיתה מלווה ברבית אינו נאמן — אין אדם משים עצמו רשע.
19	פיקדון שהלווה הנפקד לעובד כוכבים : חייב באונסין, הריוח שלו, ומתנתו מאליו אינה רבית.
20	נתן ריוח בכל שנה ולבסוף טוען שלא היה : אינו נאמן.
40	״לא לקחתי״ : אין אלא תרעומת ; ובעדים — מוציאין ; ואם ביטל בפני עדים — קנה לעצמו.

G · השומה וההוצאות — 3 seifim

שלושה סעיפים המונעים מן חוסר האיזון להיכנס דרך החשבון : הוצאות המוטלות על הקרן, שומה כשער היום, וזמני הטיפול בבהמה.

סעיף	מה הוא קובע
21	שכר הכתף אינו נגרע מטרחת המתעסק : הוא בכלל הקרן.
22	הסחורה המובאת נישומה כשווייה עתה ולא כמחיר קנייתה. רמ״א : מעשר המנהג מתחלק.
23	בהמה בעיסקא : י״ח חודש באתונות וכ״ד בדקה ; והוולדות ל׳ יום או נ׳ ; והחלוקה טעונה הודעה לחברו או שומה בפני ג׳.

4. שלושת דיני שכר הטרחה

דין	מקור	תנאי ושיעור
שכר יומי כפועל בטל	סעיף ב	אין למתעסק עסק אחר : משלמין לו בכל יום מימי השותפות, כשיעור פועל שהבטילוהו ממלאכתו. וארבע קריאות אפשריות לשיעור זה — ש״ך ס״ק ה.
דינר לכל משך הזמן	סעיף ב	יש למתעסק עסק אחר, כל שהוא ומאיזה מין שיהיה — ש״ך ס״ק ו. ודי בדינר לאלף — ש״ך ס״ק ז.
חלק בלתי שווה שנפסק מראש	סעיף ג	נפסק לפני העסק — חלק בלתי שווה בריוח עומד במקום שכר : ואפילו דינר. ומה שחסר למתעסק שלא פסק הוא ההסכמה — ש״ך ס״ק ט.
ובהעדר : דין הסתם	סעיף ד	שני שלישי ריוח ושליש הפסד לרמב״ם ; שני שלישי ריוח וחצי הפסד לרוב הפוסקים — ש״ך ס״ק י״ד. ומנהג ידוע גובר על שניהם.
הצד שנשכח בשטר	סעיף כ״ז	רביע בריוח שהותנה ← שתות בהפסד. רביע בהפסד שהותנה ← מחצה בריוח. ולעולם מרוויח המתעסק יותר משהוא מפסיד.
לא ריוח ולא הפסד	סעיף כ״ח	כלום, אם היה השכר תלוי בריוח ; שכר מן הקרן, אם לא היה תלוי בו — והט״ז מדייק בס״ק ל״ו שאינו נוטל אז אלא מחציתו.

5. מפת האחריות : מי נושא במה

מה מונח	מי נושא בו	מקור
חצי הפיקדון	הנותן	כל האחריות, ובכלל זה אונסין — הגהת הרמ״א בסעיף ב. ואחריות מקצתית אינה מועילה, ואפילו באיסור דרבנן — הגהה בסעיף ו.
חצי המלווה	המתעסק	חייב באחריותו אף באונס — רמב״ם הלכות שלוחין ושותפין פרק ו׳. אבל אינו רשאי למושכו ולא להוציאו — סעיף ל.
לאחר שינוי מן התנאים	המתעסק	כל ההפסד עליו, ואין השיפוע הנוצר בכך רבית שהרי בא מפשיעתו — סעיף ה.
פיקדון שהולווה לאחר	הנפקד	חייב בכול, הריוח שלו, ומתנתו מאליו אינה רבית — סעיף י״ט וש״ך ס״ק מ״ב.
במות המתעסק	הנותן נוטל	בעין, בלא שבועה, לפני בעל חוב ולפני הכתובה — סעיף ל״א.
הוצאות המוטלות על הקרן	הקרן	אין מטילין אותן על המתעסק בניכוי מטרחתו — סעיף כ״א.

6. הלבושים : מה עומד ומה אינו עומד

סעיף	הצורה	הדין
סעיף ז	עיסקא שהומרה בקצבה לאחר שהוציא המקבל את המעות	אסור
סעיף ז	אותה המרה, אך המקבל היה מתעסק ופורע מן הריוח שהרוויחו הנכסים	מותר
סעיף ח	הלוואה שהלווה מסלק ממנה את מס המלך	אסור
סעיף י	לשלם כדי שייפול אחר תחתיו לאומנות	אסור
סעיף י	לשלם כדי להיפטר מן האומנות	מותר
סעיף י״ג	לחזור על ההלכה עם בן הלווה ולקבל הוצאות	אסור
סעיף י״ד	״אם לא אפרעך אתחייב כך״ — בהלוואה	אסור
סעיף ט״ו	תוספת איחור על נדוניה שהובטחה — בלא הלוואה קודמת	מותר
סעיף ט״ז	כך וכך בכל שבוע של איחור, ואף שנכתב דרך קנס	אסור
סעיף י״ז	המשכון הנשאר למלווה בכל העודף	יש מי שאוסר
סעיף י״ח	מכר לזמן עם קנס, כשיצא השער או שהיתה לו הסחורה	מותר
סעיף כ״ד	זקיפת הריוח לקרן ; כתיבת העיסקא בלשון הלוואה	אסור

7. המתעסק : שמונה שורות המגדירות אותו

שומר שכר הוא על חצי הפיקדון, משנוטל שכר על טרחתו — סעיף ה.
פועל הוא באותו חצי עצמו : יכול לחזור בו באמצע, ובעל המעות אינו יכול — סעיף ל״ו.
לווה הוא בחצי המלווה, ואף על פי כן אינו רשאי בו : לא למושכו ולא להניח את החצי האחר בבית דין — סעיף ל.
רשאי לשנות מן התנאים, ואינו גזלן בכך ; אבל נעשה גזלן אם הכריז שלעצמו הוא עושה — סעיף ה.
אינו רשאי לחלק את העסק עם מקבל שני, ואפילו יערוב לחלקו — סעיף ל״ה.
אינו רשאי לסחור לעצמו אם מושב הוא בחנות — סעיף כ״ט ; ורשאי כמתעסק רגיל, ובלבד שלא ימכור את שני המקחים יחד — סעיף ל״ט.
מה שהוא נותן מנכסי העסק — מוציאין מיד המקבל, בראיה ברורה — סעיף ל״ב.
במותו אין העסק נופל לעיזבונו : בעל הממון נוטל בעין — סעיף ל״א.

8. הראיה והדיבור

סעיף	המצב	מה נקבע
סעיף ט	היתום המכחיש שקיבל מזונות	נאמן — והט״ז בס״ק י״ז מחזיק את הדין כבלתי מבואר ; ונקודות הכסף משיבות שאין כאן אלא טענינן ליה, כלכל אדם.
סעיף י״א	״נטלת ממני רבית קצוצה״ כנגד ״לא היו דברים מעולם״	משביעין את הנתבע היסת ; ויש חולקין.
סעיף י״ב	המתעסק הטוען שהיתה מלווה ברבית	אינו נאמן — אין אדם משים עצמו רשע, ש״ך ס״ק כ״ז.
סעיף י״ט	הנפקד שהלווה את הפיקדון	חייב בכול, ואין למפקיד כלום — לשון קרוב לשכר אינה אמורה אלא במי שהתנה.
סעיף כ׳	נתן ריוח בכל שנה ואחר כך אומר שלא היה	אינו נאמן : מה שניתן לשם ריוח — לשם ריוח ניתן.
סעיף מ׳	״לא לקחתי״	בלא ראיה — אין אלא תרעומת ; בעדים — מוציאין בעל כורחו ; וביטול השליחות בפרהסיה מקנה לו לעצמו.

9. תשע המחלוקות בשורה אחת כל אחת

כפועל בטל — ארבע קריאות : הטור (אדם בטל), הבית יוסף (פועל שמבטלים אותו), רש״י (הפרש שתי מלאכות), תלמידי הרשב״א (מלאכתו שלו בשעת הזול). הט״ז מפשר, ונקודות הכסף מגינות על המהרש״ל.
חלוקת הסתם — הרמב״ם (שני שלישי ריוח ושליש הפסד) כנגד שמונה ראשונים (שני שלישי ריוח וחצי הפסד) ; והמנהג גובר על שניהם.
קצץ בדבר ידוע וכל האחריות — מותר ברבית דרבנן בלבד (רמ״א) או אף ברבית דאורייתא (ש״ך ס״ק כ) ; והט״ז מגן על קו הרמ״א.
טעמו של הר״ר ישעיה — הט״ז שואל מנין האיסור, מוצאו בחכירי נרשאי, ומגביל את הנשאר בהיתר.
המקבל ששינה — הט״ז תובע שתיאמר האמירה בשעת מעשה ; נקודות הכסף משיגות שאדם נאמן לחוב לעצמו ; והבאר היטב מניח בצריך עיון.
קנס או אגר נטר — הב״ח מצמצם ותולה בריב״ש ; הש״ך אינו מוצא בריב״ש ומקבל את המסקנה ; והט״ז דוחה אותה כליל.
עיסקא שעבר זמנה — הט״ז : ההיתר נמשך ; פתחי תשובה : ספיקא דדינא, ושיפרשו הסופרים.
היתום נאמן — הט״ז אינו יודע לפרש את הנאמנות ; ונקודות הכסף משיבות שאין זו נאמנות אלא טענינן ליה.
ספיקא דדינא ברבית — חומרא או חזקת ממון ; וחילוק ברית אברהם בין שני מיני ספק.

10. כללי זהב, סימן זיכרון, מכשולים וכרטיס בזק

שבעת כללי הזהב

אין החלוקה מותרת מפני שהיא הוגנת : היא מותרת מפני ששניהם יכולים להפסיד.
טרחת המתעסק נפרעת. תמיד, ובאחת משלוש הדרכים — ולעולם לא באף אחת.
חלק בלתי שווה שהוסכם לפני העסק עומד במקום שכר ; והוסכם אחריו — אינו שווה כלום.
כל אחריות הפיקדון על הנותן — ומחצית אינה ״כמעט הכול״.
תשואה שאינה תלויה בריוח — אין זו עוד חלוקה.
קנס ליחידת זמן רבית הוא, ויהי שמו אשר יהיה.
אין השטר מלביש את ההסכם : הוא ההסכם. כתיבת ״הלוואה״ על עיסקא מחריבה אותה.

שי״ט־ר
ש — שיפוע — האם אחד מן השניים יכול להפסיד ? (סעיף א)
י — יחידת זמן — האם הסכום גדל עם הזמן ? (סעיף ט״ז)
ט — טרחה — האם שכר המתעסק נפרע ? (סעיפים ב-ד)
ר — רישום — מה כתוב בשטר, בדיוק ? (סעיפים כ״ד-כ״ו)

ששת המכשולים הקבועים

לחשוב שאחריות ״ברובה״ מספקת. הגהת סעיף ו אומרת ההפך במפורש : אחריות מקצתית אינה מועילה ואפילו באיסור דרבנן.
לנקוט את חשבון סעיף ד כהלכה בלא לקרוא את הש״ך בס״ק י״ד — ובלא לחפש אם יש מנהג.
לפסוק את שכר הטרחה אחרי העסק ולחשוב שהוא שווה. סעיף ג תובע מראש ; והש״ך בס״ק ט מבאר מדוע.
לקרוא את סעיף י״ח כהיתר כללי לתנאי קנס, ולשכוח את שני תנאיו ואת מחלוקת הב״ח, הש״ך והט״ז.
לכתוב קצבה בכל שבוע בשטר שהוא בהיתר — הט״ז אוסר בס״ק כ״א ; ונקודות הכסף מתירות, והסתירה צריכה להיות מובאת לרב ולא נחתכת ביחיד.
לחשוב שעיסקא פוקעת מאליה בכלות זמנה. הט״ז אומר שלא ; ופתחי תשובה מבקש שהשטר יאמר זאת.

כרטיס בזק

אין מתן מעות כשר אלא אם שני הצדדים נשארים חשופים, ואם טרחת המתעסק משתלמת, ואם השטר אומר מהו ההסכם. וכל שאר הסימן יוצא מזה : הלבושים הנופלים הם המסלקים אחד משלושה אלה, והלבושים העומדים הם שאינם נוגעים בהם.

להשלמת החזרה :

נדבך א — בסיס : ארבעים הסעיפים בלשונם עם ביאור, אוצר המילים של העיסקא וכל האפרט
נדבך ב — למדן : תשע המחלוקות בעיון
נדבך ד — הלכה למעשה : קו הפסיקה של שטר העיסקא וההפניה לרב