✦ ❖ ✦ ד ע ת · ר מ ה 3 — ס י כ ו ם ו ח ז ר ה ✦ ❖ ✦
סימן קע״ח — שלא ללכת בחוקות הגויים
שלא ללבוש כמלבושי עובדי כוכבים
שלושה סעיפים, המצטמצמים לשאלה אחת : מה אומר המעשה שאני עושה ?
שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ח · ג׳ סעיפים
ש״ך · ט״ז · באר היטב · פתחי תשובה · טור · בית יוסף · רמב״ם
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
1. האקסיומה : האיסור חל על המשמעות ולא על הצורה
האקסיומה. מנהג הבא מן האומות אינו אסור מפני שמהן בא אלא מפני שהוא אומר דבר. שני סימנים מגלים אותו : הפריצות, והיעדר הטעם. ומה שיש בו טעם של תועלת, או שנעשה משום כבוד, אינו חוק — והרמ״א מתירו בפירוש.
שלוש תולדות. (1) סעיף א מונה צורות, וההגהה נותנת את שיעורן : אין המניין סגור, והמבחן סגור. (2) סעיף ב מתיר הכל לקרוב למלכות, ואין לזה טעם אם האיסור חל על הצורה בלבד. (3) סעיף ג עוזב את ההידמות ועובר לאמונה טפלה, ואף על פי כן באותו סימן הוא : אף שם משמעות המעשה מכרעת.
2. שלוש שאלות הבדיקה
1. האם יש במנהג זה סימן פריצות ? כן — אסור, וזה הסימן הראשון של הרמ״א.
▼
2. האם יש בו טעם ? אין לו — אסור משום דרכי האמורי. יש לו טעם של תועלת, או כבוד — מותר.
▼
3. מי עושהו, ומפני מה ? הקרוב למלכות הצריך לעמוד לפניה — מותר בכל.
3. טבלת האב — שלושת הסעיפים פסקה אחר פסקה
| סעיף | לשון השולחן ערוך | מה היא מכריעה |
|---|
| א | « אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים (ולא מדמין להם) (טור בשם הרמב״ם) » (שו״ע יו״ד קע״ח:א) | האיסור הכללי — והטור בשם הרמב״ם |
| א | « ולא ילבש מלבוש המיוחד להם ולא יגדל ציצת ראשו כמו ציצת ראשם » (שו״ע יו״ד קע״ח:א) | המלבוש המיוחד וציצת הראש |
| א | « ולא יגלח מהצדדין ויניח השער באמצע ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ויניח הפרע » (שו״ע יו״ד קע״ח:א) | הבלורית והפרע |
| א | « ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עבודת כוכבים כדי שיכנסו בהם רבים כמו שהם עושים » (שו״ע יו״ד קע״ח:א) | בנייני הכינוס |
| א | « אלא יהא מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו » (רמ״א יו״ד קע״ח:א) | החובה : להיות מובדל מהם |
| א | « וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשם פריצות כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות » (רמ״א יו״ד קע״ח:א) | הסימן הראשון : מנהג של פריצות |
| א | « או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם » (רמ״א יו״ד קע״ח:א) | הסימן השני : מנהג בלא טעם |
| א | « אבל דבר שנהגו לתועלת כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן מותר ללובשו » (רמ״א יו״ד קע״ח:א) | הפתח : מה שיש בו תועלת — מלבוש הרופא |
| א | « וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר מותר » (רמ״א יו״ד קע״ח:א) | ומה שנעשה משום כבוד |
| א | « לכן אמרו שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי » (רמ״א יו״ד קע״ח:א) | שורפין על המלכים : אין בו דרכי האמורי |
| ב | « מי שהוא קרוב למלכות וצריך ללבוש במלבושיהם ולדמות להם מותר בכל: » (שו״ע יו״ד קע״ח:ב) | הקרוב למלכות : מותר בכל |
| ג | « מי שאכל ושייר פתיתין על שלחנו לא יביא פת שלימה ויניח על השלחן: » (שו״ע יו״ד קע״ח:ג) | הפת השלימה שאין מביאין |
| ג | « יש מקומות שנהגו לערוך שלחן ולשום עליו מיני מאכל בלילה שלמחר מלין תינוק ויש בזה איסור משום העורכים לגד שלחן » (רמ״א יו״ד קע״ח:ג) | שלחן המאכלים בליל שלפני המילה |
| ג | « אבל לערוך מטה למזל התינוק יש מתירין » (רמ״א יו״ד קע״ח:ג) | המיטה למזל התינוק : יש מתירין |
4. המלבוש — שני הסימנים והפתח
| המלבוש | הדין | טעם |
|---|
| המיוחד להם | אסור | שו״ע יו״ד קע״ח:א |
| מלבוש של פריצות | אסור | רמ״א יו״ד קע״ח:א |
| מנהג מלבוש שאין בו טעם | אסור | רמ״א יו״ד קע״ח:א |
| מלבושו המיוחד של הרופא | מותר | רמ״א יו״ד קע״ח:א |
| מה שנעשה משום כבוד | מותר | רמ״א יו״ד קע״ח:א |
| מלבוש הקרוב למלכות | מותר | שו״ע יו״ד קע״ח:ב |
אין שאלתו של הרמ״א ״מניין בא מלבוש זה״ אלא ״מה הוא אומר, ולמה הוא משמש״. ומשום כך דוגמת ההיתר שלו היא מדים — הניכר שבמלבושים, והתמים שבהם.
5. השער — שלוש קריאות בס״ק א
| מי | קריאה בולא יגדל ציצת ראשו |
|---|
| בית יוסף, עטרת זקנים | הפסקה שאחריה מפרשתה : היא הבלורית, ונשנתה פעמיים. |
| ב״ח, פרישה | דין בפני עצמו : לגדל את השער לנוי, כדרך הבתולות. |
| ט״ז | שער אנשי המלחמה שאינו מסתפר כלל — אף זה בכלל מגדלי בלורית. |
| באר היטב | מביא את שתי האחרונות ואינו מכריע. |
מכשול רגיל : לסבור שהסעיף אוסר שער ארוך. אין הוא אומר כן בשום מקום. שתי תספורות הוא נוקב — צדדים מגולחים והשער באמצע, וקדמת הראש מגולחת מאוזן לאוזן — והט״ז מציין בס״ק ב שהנוסח הנדפס איבד תיבה, מלאחריו, שבלעדיה אין הפסקה השנייה ניתנת לתיאור.
6. הבניין — היכל או בית דין
לא התבנית מכרעת אלא הייעוד. בניין העשוי כהיכלותיהם לקבץ בו רבים — אסור ; בניין של ועד, של עסקים או של משפט העשוי כתבניתם — אינו אסור, כן הב״ח שהביאוהו הש״ך והבאר היטב. והט״ז מחזיק בשתי הקריאות שבראב״ד ומסיק שיש לאסור בשתיהן : לא הצורות ולא סימן הקיבוץ.
7. הקרוב למלכות — וקושיית הט״ז
קושיית הט״ז ותשובתו יפות לכל הסימן. אילו בא האיסור מפסוק שתוכנו מוגדר, לא היו חכמים יכולים לשנות בו כלום. אלא שלא נקבה התורה לא מלבוש ולא תספורת : מסרה את השיעור לחכמים. וזה המאפשר גם את יוצא הדופן שבסעיף ב וגם את מבחנה של ההגהה.
8. השלחן — להביא, או למצוא
| המעשה | הדין | מקור |
|---|
| להביא פת שלימה אצל הפתיתין לאחר הסעודה | אסור | שו״ע יו״ד קע״ח:ג |
| פת שלימה שכבר מונחת שם | אין צריך להסירו | ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ה |
| הפתיתין לבדם | מצוה להניחם | ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ו |
| מיני מאכל מונחים ונשארים בליל שלפני המילה | אסור | רמ״א יו״ד קע״ח:ג |
| סעודה באותו הלילה | אין בו איסור — ואין בו מעלת מצוה | ש״ך ס״ק ו · פת״ש ס״ק ב |
| מיטה הערוכה למזל התינוק | יש מתירין | רמ״א יו״ד קע״ח:ג |
| פת שלימה הנשארת בליל שבת | מותר — ואין בו איסור כלל | ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ז |
הלבוש ביקש לאסור את פת ליל שבת מדרך השוואה. והט״ז דוחה את ההשוואה על פירוש התיבה : ״גד״ לשון מזל, ופת שבת מונחת לכבוד היום. והתשובה מלמדת מעבר למקרה : אין דמיון של צורה בין שני מנהגים מספיק לעולם לתת להם דין אחד.
9. אוצר המילים של הסימן
| מונח | פירוש |
|---|
| חוקות העכו״ם | המנהגים שהם חוק אצלם. |
| בלורית | צדדים מגולחים והשער באמצע. |
| פרע | השער שמאחור, כשהקדמה מגולחת. |
| דרכי האמורי | מנהגי אמונה טפלה, שאין טעם נושאם. |
| שמץ עבודת כוכבים | רושם של עבודה שנשתכחה במנהג שאין בו טעם. |
| לתועלת | מה שיש בו צורך : פתחו של הרמ״א. |
| העורכים לגד שלחן | עריכת שלחן למזל ; טעמו של סעיף ג. |
| קרוב למלכות | הצריך לעמוד לפני המלכות : מותר בכל. |
10. כללי זהב, סימן לזיכרון ומכשולים רגילים
כללי זהב
- שני סימנים אוסרים : הפריצות, והיעדר הטעם.
- טעם של תועלת מתיר ; ואף הכבוד.
- החובה קודמת לאיסור : להיות מובדל מהם במלבושיו ובמעשיו.
- הבניין : הייעוד מכריע ולא התבנית.
- השלחן : ההבאה אסורה ולא המציאה.
סימן לזיכרון. שלוש תיבות לשלושה סעיפים — צורה, תועלת, מזל. הצורה : מה שמונה סעיף א. התועלת : מה שתובעת ההגהה, והיא המתרת. המזל : מה שאוסר סעיף ג, בשם גד.
מכשולים רגילים
- לסבור שהסימן אוסר כל הבא מהם : ההגהה אומרת בדיוק את ההפך משיש טעם.
- לסבור שסעיף א אוסר שער ארוך : שתי תספורות נקב, ולא שיעור אורך.
- לערב בין פת שהובאה לפת שנמצאה, שהש״ך מפרידן בפירוש.
- להחזיק את סעודת הלילה שלפני המילה לאסורה : הש״ך מוציאה, והפתחי תשובה מדייק רק שאין בה מעלת מצוה.
- לייחס הערה לנקודות הכסף בסימן זה : אינן עליו.
מקורות הרמה הזאת ניתנים לעיון בספריא :