שיטת הצמח צדק וחב״ד · פסק הבית יוסף והרמ״א · נושאי הכלים והפוסקים בזמננו
🕯️ דעת הרב · פסק הלכה ולמעשה 🕯️
✦ ❖ ✦
דעת הרב (חב״ד) והלכה למעשה
שיטת הצמח צדק וחב״ד ביסוד דין הנדה,
ואחריה הלכה למעשה מנושאי הכלים ומפוסקי זמננו
הנושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קפ״ג (סעיף אחד)
יסוד דין הנדה: מקור, הרגשה, שבעה נקיים
מסגרת הלימוד:
טהרת המשפחה הוא נושא צנוע וחמור.
מבארים את הסוגיה והשיטות ; אין מכריעים מקרה אישי.
לכל יישום מעשי — שאל את רבך (או רב חב״ד / דיין).
עריכה ועיון:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד לקרוא רמה זו. סימן קפ״ג הוא היסוד של כל הלכות הנדה (טהרת המשפחה): אשה שיצא דם ממקורה בהרגשה הרי היא נדה, ויושבת שבעה נקיים. רמה זו שני חלקים לה. (1) דעת הרב — שיטת חב״ד: שלא כדיני הכשרות, כאן יש מסורת הלכתית חב״דית של ממש, שמרא דאתרא שלה הוא הצמח צדק. (2) הלכה למעשה: הפסק הכללי (בית יוסף, רמ״א, ש״ך, ט״ז, סדרי טהרה, חכמת אדם, ערוך השולחן) ופסיקת זמננו (טהרת הבית, שיעורי שבט הלוי, בדי השולחן). אין מביאים אלא עמדות אמיתיות ובדוקות ; וכשאין פסק חב״די מסוים ידוע בבירור — מציינים אותו ברמת העיקרון. כל יישום מעשי (למעשה) נחתם בהפניה אל רבך (או רב חב״ד / דיין): נושא זה אין מכריעים בו לבד.
📑 תוכן העניינים
שורש הסימן — מקור, הרגשה, עקירה (סעיף אחד)
פסק המחבר והרמ״א — מסגרת ההלכה ביסוד הנדה
שיטת הצמח צדק וחב״ד — דעת הרב על טהרת המשפחה
הרגשה דאורייתא — שלוש ההרגשות (פתחי תשובה)
מקור הדם — דם מקור מול דם מכה / כתם
שבעה נקיים — חומרא דרבי זירא ובנות ישראל
פנויה ונשואה — איסור נדה וחיוב כרת (ריב״ש, רמ״א)
פסיקת הספרדים בזמננו — טהרת הבית, ילקוט יוסף
פסיקת האשכנזים — חכמת אדם, ערוך השולחן, שיעורי שבט הלוי
— שולחן ערוך יורה דעה סימן קפ״ג סעיף א · יסוד הדין: נדה (מקור, הרגשה) וחומרא דרבי זירא (נדה ס״ו.) · ספריא יו״ד קפ״ג:א
1. שורש הסימן — מקור, הרגשה, עקירה
היסוד. סימן קפ״ג פותח את הלכות הנדה ומעמיד את שלושת יסודותיהן. (1) מקור: רק דם הבא מן המקור מטמא — דם ממקור אחר (מכה וכדומה) הוא ענין אחר, ונדון בהלכות כתמים (סימן ק״צ). (2) הרגשה: ההרגשה בשעת עקירת הדם היא תנאי דאורייתא ; בלעדיה — כתם בלבד (דרבנן). (3) עקירה / יציאה: הטומאה חלה משעת העקירה מן המקור, אף על פי שלא יצא לחוץ. ודי בטיפה כחרדל כדי לישב עליה שבעה נקיים.
אונס ורצון (ט״ז ס״ק א). הט״ז מבאר את שני האופנים: באונס — שיצא הדם מחמת אונס (כגון קפיצה או מאמץ) ; ברצון — שיצא כדרכו. ובשני האופנים, כל שיש הרגשה, האשה נדה. זוהי אוניברסליות היסוד: לא הנסיבות קובעות את הטומאה, אלא עצם עקירת דם המקור בהרגשה.
« אע״פ שלא יצא לחוץ » — שעת חלות הטומאה
המחבר פוסק שהאשה טמאה משתרגיש שהדם נעקר ממקומו (עקירה), אף על פי שעדיין לא יצא לחוץ (לבית החיצון). הפתחי תשובה (ס״ק ב) מביא את שאלת הברית אברהם: האם לטומאה בעינן שיצא הדם גם מן הבית החיצון לחוץ, או די בעקירה מן המקור — נדון של עיון, ומפנה לסימן קפ״ח. ולמעשה אוחזים בלשון: עקירה בהרגשה דיה.
2. פסק המחבר והרמ״א — מפת הסימן
סימן קפ״ג סעיף אחד בלבד, אך הוא מייסד את כל המעשה. המחבר מעמיד את העיקרון (מקור + הרגשה → נדה → ז׳ נקיים) ; הרמ״א (הגה) מוסיף שתי הכרעות: הפניית משפט המעשה לסימן קצ״ו, ואוניברסליות האיסור (פנויה ונשואה, חיוב כרת). זו המפה, כפי שעולה מן הלשון עצמה.
יסוד
מושג
הפסק (מעוגן בלשון)
מקור
מקור הדם
רק דם הבא מן המקור מטמא (ש״ך: דרשת « מקור דמיה »). מקור אחר → כתמים, סימן ק״צ.
הרגשה
ההרגשה
תנאי דאורייתא: « והוא שתרגיש ביציאתו ». בלא הרגשה → כתם (דרבנן). שלוש הרגשות (פת״ש ס״ק א).
עקירה
עקירת הדם
טמאה משעת העקירה, « אע״פ שלא יצא לחוץ » (ט״ז). שאלת ברית אברהם (פת״ש ס״ק ב) → סימן קפ״ח.
כחרדל
השיעור
אף טיפה « כחרדל » דיה (פת״ש ס״ק ג: שב יעקב, כתר כהונה ; דם יבש).
ז׳ נקיים
התוצאה
יושבת שבעה נקיים (חומרא דרבי זירא / בנות ישראל). משפט המעשה → סימן קצ״ו.
פנויה ונשואה (רמ״א)
תוקף
אין חילוק לענין איסור נדה (ריב״ש), כי כל הבא על הנדה חייב כרת.
כלל הפסק של הסימן :
דם הבא מן המקור, בהרגשה, מטמא משעת העקירה — ואפילו טיפה כחרדל — ומחייב שבעה נקיים (חומרא דרבי זירא, בנות ישראל). ואין חילוק בין פנויה לנשואה, כי כל הבא על הנדה חייב כרת. וכל פרטי המעשה (משפטן) לקמן סימן קצ״ו.
3. שיטת הצמח צדק וחב״ד — דעת הרב
הערת שיטה (חשובה). חלק זה מציג את גישת ההלכה של חב״ד בדיני הנדה. שלא כדיני הכשרות, כאן יש מסורת פסק חב״דית של ממש. אנו מציגים אותה ברמת העיקרון והמרא דאתרא ; אין מייחסים לצמח צדק ולא לרבי שום פסק מסוים, מספר תשובה או מנהג שאיננו יכולים לאמת. לפרטי מקרה — דרכה של חב״ד לפנות אל רב חב״ד או דיין.
הצמח צדק — מרא דאתרא של חב״ד בדיני הנדה
הצמח צדק — רבי מנחם מענדל שניאורסון (תקמ״ט–תרכ״ו), האדמו״ר השלישי לבית ליובאוויטש ונכד אדמו״ר הזקן — הוא הפוסק המובהק של חב״ד, ובפרט בטהרת המשפחה. שו״ת ופסקי הדינים שלו (שו״ת צמח צדק) מקיפים בהרחבה את יורה דעה והלכות נדה, ואליו פונה מסורת חב״ד תחילה בשאלות אלו. ברמת העיקרון, שיטת חב״ד מצטיינת בחומרא יתרה בטהרת המשפחה ובדקדוק רב בלימוד הלכות נדה.
דעת הרב ויסוד הסימן. על עצם יסודות הסימן — הרגשה, מקור, שבעה נקיים — גישת חב״ד אינה סוטה ממסגרת השולחן ערוך והרמ״א: ההרגשה כתנאי דאורייתא, דם המקור כמטמא היחיד, ומנין שבעת הנקיים כמנהג רווח. ייחודה של חב״ד ניכר בעיקר בדקדוק הבדיקות וההרחקות ובמנהגים שנמסרו על ידי רבותינו נשיאינו — דברים שבפרטי המעשה, ונבדקים אצל רב חב״ד.
למעשה (דעת הרב). לפי מסורת חב״ד, נוהגים בעניינים אלו על פי הצמח צדק ופסקי הדינים שנמסרו בחב״ד, בחומרא הראויה לשיטה בטהרת המשפחה. ליישום מקרה אמיתי (הרגשה, מקור, מהלך הז׳ נקיים), שאל את רבך (או רב חב״ד / דיין): רמה זו מבארת את העיקרון, ואינה מכריעה את מצבך.
4. הרגשה דאורייתא — שלוש סוגי הרגשה
אשה שיצא דם ממקורה... והוא שתרגיש ביציאתו ; ומיהו משתרגיש בו שנעקר ממקומו ויצא — טמאה.
— שולחן ערוך יו״ד קפ״ג:א
שלוש סוגי הרגשה (פתחי תשובה ס״ק א). הפתחי תשובה מחלק לשלוש: (1) שנזדעזע גופה — הרמב״ם (איסורי ביאה פ״ה) ; (2) שנפתח מקורה — הרגשת פתיחת המקור (ועיין סימנים קפ״ח, ק״ן) ; (3) דבר לח זב — הרגשת זיבת דבר לח (תשובות האחרונים). הרגשה זו מייסדת את ההבחנה המבנית של כל הלכות נדה: הרגשה → דאורייתא ; כתם בלא הרגשה → דרבנן (סימן ק״צ).
מדוע ההרגשה מכרעת
התורה לא אסרה אלא דם שהורגש ביציאתו. כתם הנמצא בלא שום הרגשה אין לו מן התורה דין נדה: זו תקנה דרבנן (כתם), על דיניה במקור, בשטח ובמראה (סימן ק״צ). מכאן כל המהלך המעשי: אין דנים בשווה ראיה שבהרגשה וכתם שנמצא לאחר מעשה. פרטי שלוש ההרגשות, ויישומן למקרה אמיתי, דקים הם — ואין מכריעים בהם לבד.
למעשה (הרגשה). זכור שההרגשה היא תנאי דאורייתא לדין נדה, וכתם בלא הרגשה הוא ענין אחר (כתם, סימן ק״צ). אך מהי הרגשה אמיתית, וכיצד מבחינים בין הרגשה למיחוש — בזה דווקא אין מכריעים לבד. שאל את רבך (או רב חב״ד / דיין).
5. מקור הדם — דם מקור, דם מכה, כתם
אשה שיצא דם ממקורה... טמאה.
— שולחן ערוך יו״ד קפ״ג:א · ש״ך: « ממקורה » — מדרשת « והיא גלתה את מקור דמיה »
דרשת « מקור דמיה » (ש״ך). הש״ך מעגן את תנאי המקור בכתוב וְהִיא גִלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ: רק דם הבא מן המקור מטמא את האשה. דם הבא ממקור אחר — מכה או חולי — אין בו מצד עצמו דין דם נדה. עיקרון כבד משקל למעשה, ובפרט בדמים שאינם וסתיים (רפואיים), שמקורם משנה את הדין מן הקצה.
דם מקור / דם מכה / כתם — שלושה דינים
דם מקור בהרגשה: נדה דאורייתא → שבעה נקיים (סימננו).
דם מכה: דם פצע או סיבה רפואית — דין נפרד ; תליית הדם במכה תלויה בתנאים מדויקים, פעמים בחוות דעת רפואית והכרעת רב.
כתם (בלא הרגשה): תקנה דרבנן על דיניה בשטח (כגריס), במקבל ובמראה (סימן ק״צ).
למעשה (מקור הדם). מקור הדימום מכריע: דם מקור (בהרגשה) ≠ דם מכה ≠ כתם בלא הרגשה. תליית דימום במכה או בסיבה רפואית, והוצאת המסקנה ההלכתית, צריכה בירור מציאות (ולעיתים חוות דעת רפואית) שרק פוסק יכול לערוך. שאל את רבך (או רב חב״ד / דיין).
6. שבעה נקיים — חומרא דרבי זירא, יסוד המעשה
לב הסימן. מן התורה נדה וזבה שני דינים נפרדים: הנדה (דם בימי וסת) ממתינה שבעה ימים וטובלת ; הזבה (דם שלא בימי וסת) צריכה שבעה נקיים לפני הטבילה. החומרא דרבי זירא (נדה ס״ו.): בנות ישראל החמירו על עצמן לדון כל ראיית דם — אף טיפה, אף בימי נדה — כספק זיבה. מכאן המנהג הרווח בזמננו: תמיד יושבים שבעה נקיים.
« יושבת עליו שבעה נקיים ». זו בדיוק לשון סעיפנו: אף טיפה כחרדל מחייבת מנין שבעה נקיים. כוחה של אותה קבלה (בנות ישראל החמירו) הוא שאיחדה את שתי המוסדות: אין מבחינים עוד למעשה בין נדה לזבה — כל ראיית דם מקור (בהרגשה) → שבעה נקיים. ולפרטי המנין (אימתי מתחילים, בדיקות יום ראשון ושביעי, הפסק טהרה) מפנה הרמ״א לסימן קצ״ו.
למעשה (שבעה נקיים). הכלל המעשי המייסד: כל ראיית דם מקור בהרגשה → נדה → יושבים שבעה נקיים לפני הטבילה. אך פרטי המהלך (הפסק טהרה, מנין הז׳ נקיים, הבדיקות, זמן הטבילה) בסימן קצ״ו, ונעשים תמיד עם רב. שאל את רבך (או רב חב״ד / דיין).
7. פנויה ונשואה — אוניברסליות האיסור
הגה: ואין חילוק בין פנויה לנשואה לענין איסור נדה (ריב״ש מביאו ב״י), כי כל הבא על הנדה חייב כרת.
— רמ״א יו״ד קפ״ג:א
הגהת הרמ״א (בשם הריב״ש). הרמ״א מדגיש, בשם הריב״ש (מביאו הבית יוסף), שאין חילוק בין פנויה לנשואה לענין איסור נדה. והטעם בחומר רב: כל הבא על הנדה חייב כרת — האיסור בכרת, ללא תלות במצב המשפחתי. תוקף הדין אוניברסלי ; ונושא זה נדון בצניעות יתרה, ותמיד מתוך הפניה לרב.
למעשה (תוקף האיסור). איסור הנדה וחיוב הז׳ נקיים אוניברסליים (חומר הכרת אינו תלוי במצב). לכל מצב אישי — לרבות בעת הטבילה, הנישואין או הגיור — הליווי ההלכתי נעשה תמיד עם רב. שאל את רבך (או רב חב״ד / דיין / יועצת מוסמכת).
8. פסיקת הספרדים בזמננו
הערת שיטה. הספרים הנזכרים להלן מאריכים את עיקרי סימן קפ״ג למעשה דזמננו. הם מובאים כזרמי פסיקה מוכרים, לאימות אצל רב לפני כל יישום.
פסיקת הספרדים בזמננו (בית מדרשו של הרב עובדיה יוסף) יוצאת מן הבית יוסף והש״ך. הספר המעשי המרכזי הוא טהרת הבית להרב עובדיה יוסף (וקיצורו ילקוט יוסף — טהרת הבית, להרב יצחק יוסף), המבאר בהרחבה את יסודות הסימן: ההרגשה כתנאי דאורייתא, ההבחנה הרגשה / כתם, ומנין שבעת הנקיים. רוח בית מדרש זה, בכתמים בפרט, נוטה למצות את ההקלות שההלכה מתירה (סימן ק״צ), בעוד שומרת על חומר ההרגשה דאורייתא.
נקודת הסימן
גישת הספרדים (לאימות)
הרגשה / כתם
הרגשה → דאורייתא (נדה) ; כתם בלא הרגשה → דרבנן (סימן ק״צ). עיין טהרת הבית / ילקוט יוסף.
מקור / מכה
דם מקור → נדה ; תליית מכה בתנאים, בחוות דעת רפואית והכרעת רב.
שבעה נקיים
כל ראיה (בהרגשה) → שבעה נקיים ; משפטן בסימן קצ״ו.
9. פסיקת האשכנזים
הערת שיטה. אותו דבר: ספרים אלו מאריכים את הרמ״א ונושאי הכלים ; מובאים כמורי דרך בפסק, לאימות אצל רב.
פסיקת האשכנזים יוצאת מן הרמ״א, הש״ך והט״ז, ואחריהם הפירוש המובהק של הנדה, הסדרי טהרה, והמקצרים: החכמת אדם (ובינת אדם) והערוך השולחן (יורה דעה). למאה העשרים, המקור המעשי המרכזי הוא שיעורי שבט הלוי להרב שמואל הלוי ואזנר (על הלכות נדה), ולעיתים עם הבדי השולחן (פירוש מרכזי על הלכות נדה). כולם מפתחים את אותם יסודות: הרגשה, מקור, שבעה נקיים.
נקודת הסימן
גישת האשכנזים (לאימות)
הרגשה
תנאי דאורייתא ; שלוש סוגים (פת״ש ס״ק א) ; סדרי טהרה ושיעורי שבט הלוי מדקדקים ביישומה.
עקירה / יציאה
טמאה משעת העקירה (ט״ז) ; שאלת ברית אברהם (פת״ש ס״ק ב) → סימן קפ״ח.
כתם בלא הרגשה
דין דרבנן (סימן ק״צ) ; חכמת אדם וערוך השולחן מפרטים דיניו.
חב״ד בתוך הפסק
למנהג חב״ד על יסוד זה, פונים אל הצמח צדק (שו״ת המקיף את הלכות הנדה) ולהכרעות שנמסרו בחב״ד, בחומרא הראויה לשיטה בטהרת המשפחה. אין מייחסים שום פסק מסוים שאיננו בר אימות ; לפרטים, פונים אל רב חב״ד או דיין.
10. מקרים מודרניים — המעשה בזמננו (בצניעות)
כיצד מאיר סימן קפ״ג את המעשה. ארבעה מושגים של הסימן ממקמים את המקרים האמיתיים: (1) מקור — מקור הדם ; (2) הרגשה — התחושה דאורייתא, מובדלת מן הכתם ; (3) עקירה / כחרדל — סף הטומאה ; (4) ז׳ נקיים — התוצאה האוניברסלית. כל הבא להלן ברמת העיקרון ; אין מכריעים בו דבר.
מצב
מושג הסימן
כיוון (לאימות אצל הרב)
הרגשה מול כתם שנמצא בלא תחושה
הרגשה / כתם
הרגשה → נדה (דאורייתא) ; כתם בלא תחושה → דין כתם (דרבנן, סימן ק״צ). ההגדרה לרב.
דימום שאינו וסתי (סיבה רפואית / מכה)
מקור / מכה
המקור משנה את הדין ; תליית מכה בתנאים, פעמים בחוות דעת רפואית והכרעת רב.
טיפה אחת / דם יבש
כחרדל (פת״ש ס״ק ג)
אף טיפה « כחרדל » מחייבת שבעה נקיים ; לדם יבש תנאיו.
מהלך הז׳ נקיים והטבילה
ז׳ נקיים
משפטן בסימן קצ״ו (הפסק טהרה, בדיקות, מנין) ; תמיד עם רב.
למעשה. מצבים אלו צנועים הם ונוגעים באיסור חמור (כרת). הם משלבים בירורי מציאות — האם היתה הרגשה, מה מקור הדם, אימתי מתחיל המנין — שרק פוסק היודע את מצבך יכול להכריע בהם. הכלל המעשי: אין מכריעים לבד, ושאל את רבך (או רב חב״ד / דיין / יועצת מוסמכת).
11. סיכום מעשי — סיכום וטבלאות
טבלה — יסודות הסימן, למעשה
מושג
בקיצור
הפניה
מקור
רק דם המקור מטמא
ש״ך: « מקור דמיה » ; מקור אחר → סימן ק״צ
הרגשה
תנאי דאורייתא ; שלוש סוגים
פת״ש ס״ק א ; בלא הרגשה → כתם (סימן ק״צ)
עקירה
טמאה משעת העקירה, אף בלא יציאה
ט״ז ; ברית אברהם (פת״ש ס״ק ב) → סימן קפ״ח
כחרדל
אף טיפה דיה
פת״ש ס״ק ג (שב יעקב, כתר כהונה)
ז׳ נקיים
כל ראיה (בהרגשה) → שבעה נקיים
חומרא דרבי זירא ; מנין → סימן קצ״ו
פנויה ונשואה
אין חילוק ; כל הבא על הנדה חייב כרת
רמ״א בשם הריב״ש
טבלה — מי אמר מה (נושאי הכלים)
פוסק
תרומתו (מעוגן בקורפוס)
המחבר (סעיף אחד)
העיקרון: דם מקור (באונס / ברצון) בהרגשה → טמאה משעת העקירה, אע״פ שלא יצא לחוץ, ואף כחרדל → ז׳ נקיים.
הרמ״א (הגה)
הפניית המשפט לסימן קצ״ו ; אין חילוק בין פנויה לנשואה (ריב״ש) — כל הבא על הנדה חייב כרת.
ש״ך (שפתי כהן)
« ממקורה » — דרשת « והיא גלתה את מקור דמיה »: רק דם המקור טמא.
ס״ק א: שלוש סוגי הרגשה ; ס״ק ב: שאלת ברית אברהם (עקירה / יציאה) ; ס״ק ג: כחרדל, דם יבש (שב יעקב, כתר כהונה).
טבלה — דעת הרב וזרמי זמננו (לאימות)
חב״ד (דעת הרב): הצמח צדק (רבי מנחם מענדל שניאורסון, האדמו״ר השלישי לליובאוויטש) הוא הפוסק המובהק של חב״ד בדיני הנדה ; שו״תו מקיף את הלכות נדה. שיטת חב״ד מצטיינת בחומרא בטהרת המשפחה. לפרטי מקרה → רב חב״ד / דיין. (אין מייחסים כאן פסק מסוים בלא מקור.)
ספרדים: טהרת הבית (הרב עובדיה יוסף) ; ילקוט יוסף — טהרת הבית (הרב יצחק יוסף). מאריכים את הבית יוסף והש״ך: הרגשה דאורייתא, הבחנת הרגשה / כתם, שבעה נקיים.
אשכנזים: סדרי טהרה (פירוש מובהק של הנדה) ; חכמת אדם / בינת אדם ; ערוך השולחן (יו״ד) ; שיעורי שבט הלוי (הרב ואזנר) ; בדי השולחן. מאריכים את הרמ״א: הרגשה, מקור, עקירה, ז׳ נקיים.
~ ~ ~ ~ ~ DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות דעת הרב והלכה למעשה ביסוד דין הנדה ושבעה נקיים · סימן קפ״ג · 🕯️ רמה 4 — דעת הרב והלכה למעשה
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד, בנושא צנוע וחמור (טהרת המשפחה). העמדות המובאות (דעת הרב / חב״ד, זרמי ספרדים ואשכנזים) הם מורי דרך, לא פסק אישי. לכל יישום מעשי (לְמַעֲשֶׂה), התייעצו עם רב מוסמך (או רב חב״ד / דיין).