סימן קפ״ה — נאמנות האשה ואמתלא

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט המחבר — 4 הסעיפים

סימן קפ״ה ניצב בלב דיני הנדה (טהרת המשפחה). רעיונו המרכזי מאיר : כל המערכת נשענת על נאמנות האשה — דבריה קובעים את מצבה. כך אומרת התורה : « וספרה לה » — היא סופרת לעצמה. אין כאן מערכת של פיקוח, אלא של אמון : הבעל סומך על דברי אשתו. המחבר (רבי יוסף קארו) קובע את גבולות הדבר ומקריו ; הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף את הגהותיו (הגה) למעשה. זהו נושא צנוע וחמור : אנו מציגים כאן את הסוגיה והמושגים, מבלי להכריע מקרה אישי. נכיר את הסעיפים.

קבוצה א — האשה בחזקת טמאה וה־« טבלתי » שלה ; האשה שהוחזקה נדה (סעיפים 1-2)

סעיף 1 — בחזקת טמאה : אסורה עד « טבלתי » ; אמתלא בבגדים מלוכלכים 📋 העתק

הָאִשָּׁה שֶׁהִיא בְּחֶזְקַת טְמֵאָה — אָסוּר לוֹ לָבֹא עָלֶיהָ עַד שֶׁתֹּאמַר לוֹ טָבַלְתִּי. (הגה: וּמֵאַחַר שֶׁעָבְרוּ יָמִים שֶׁאֶפְשָׁר לָהּ לִמְנוֹת וְלִטְבּוֹל (ב״י) נֶאֱמֶנֶת אֲפִלּוּ רוֹאֶה בְּגָדֶיהָ מְלֻכְלָכִים בְּדָם, נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר בְּשׁוּק טַבָּחִים עָבַרְתִּי אוֹ נִתְעַסַּקְתִּי בְּצִפּוֹר וְכַדּוֹמֶה לָזֶה (ב״י בְּשֵׁם הָרֹא״שׁ וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם).)

סעיף 2 — הוחזקה נדה בשכנותיה → ודאי טמאה 📋 העתק

וְאִם הֻחְזְקָה נִדָּה בִּשְׁכֵנוֹתֶיהָ שֶׁרָאוּהָ לוֹבֶשֶׁת בְּגָדִים הַמְיֻחָדִים לִימֵי נִדּוּתָהּ — חֲשׁוּבָה כְּוַדַּאי טְמֵאָה.

קבוצה ב — « טמאה אני » ואחר כך « טהורה אני » : האמתלא (סעיף 3)

סעיף 3 — חזרה עם טעם מתקבל ; החכם נאמן 📋 העתק

אָמְרָה לְבַעְלָהּ טְמֵאָה אֲנִי וְאַחַר כָּךְ אָמְרָה טְהוֹרָה אֲנִי — אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת (אִם הוּא לְאַחַר כְּדֵי דִּבּוּר) (ב״י בְּשֵׁם רַבֵּנוּ יְרוּחָם). וְאִם נָתְנָה אַמַתְלָא לִדְבָרֶיהָ, כְּגוֹן שֶׁאוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא אָמְרָה לוֹ כֵּן תְּחִלָּה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ כֹּחַ לִסְבּוֹל תַּשְׁמִישׁ אוֹ טַעֲנָה אַחֶרֶת כַּיּוֹצֵא בָּזֶה — נֶאֱמֶנֶת. (הגה: וּמִכָּל מָקוֹם מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לְהַאֲמִין לָהּ — מִדַּת חֲסִידוּת הוּא (ב״י), אֲבָל מִדִּינָא נֶאֱמֶנֶת אֲפִלּוּ בִּשְׁתִיקָה אַחַר כָּךְ, רַק שֶׁהִיא בָּאָה וְשׁוֹכֶבֶת אֵצֶל בַּעְלָהּ וְהוּא יוֹדֵעַ וּמַכִּיר שֶׁמַּה שֶּׁאָמְרָה תְּחִלָּה טְמֵאָה אֲנִי עָשְׂתָה מֵחֲמַת קְטָטָה שֶׁהָיָה לוֹ עִמָּהּ (מהרי״ו סִימָן כ״ב) וְכַדּוֹמֶה לָזֶה. אֲבָל אִם רָאוּהָ לוֹבֶשֶׁת בְּגָדִים הַמְיֻחָדִים לִימֵי נִדּוּתָהּ וְאַחַר כָּךְ אָמְרָה טְהוֹרָה אֲנִי, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתְנָה אַמַתְלָא לִדְבָרֶיהָ — אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. אָמְרָה פְּלוֹנִי חָכָם טִהֵר לִי כֶּתֶם וְהֶחָכָם אוֹמֵר שֶׁהִיא מְשַׁקֶּרֶת — הֶחָכָם נֶאֱמָן וּטְמֵאָה הִיא (ר״ן בְּשֵׁם הָרַמְבַּ״ן וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם).)

קבוצה ג — « נטמאתי » בשעת התשמיש (סעיף 4)

סעיף 4 — « נטמאתי » : לפרוש באבר מת ; התשובה ; האונס 📋 העתק

הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָמְרָה לוֹ נִטְמֵאתִי וּפֵרֵשׁ מִיָּד — חַיָּב כָּרֵת, שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָאָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? נוֹעֵץ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו בָּאָרֶץ וְשׁוֹהֶה בְּלֹא דִישָׁה עַד שֶׁיָּמוּת הָאֵבֶר, וּפוֹרֵשׁ בְּאֵבֶר מֵת. (הגה: וְיִמָּלֵא פַּחַד וּרְתֵת עַל הָעֲבֵרָה שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ (ב״י בְּשֵׁם סמ״ג), וְלֹא יִסְמוֹךְ עָלֶיהָ רַק יִסְמוֹךְ עַל רַגְלָיו וְיָדָיו שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מִמֶּנָּה. וְאִם פֵּרֵשׁ מִמֶּנָּה בְּקִשּׁוּי וּבְשׁוֹגֵג שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁאָסוּר לִפְרוֹשׁ מִמֶּנָּה — יִתְעַנֶּה מ׳ יוֹם, וְאֵינָן צְרִיכִין לִהְיוֹת רְצוּפִים רַק כָּל שָׁבוּעַ שְׁנֵי יָמִים כְּגוֹן שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, וּבְלֵיל הַתַּעֲנִית אָסוּר בְּיַיִן וּבָשָׂר; וְאִם לֹא יוּכַל לְהִתְעַנּוֹת יִפְדֶּה כָּל יוֹם בְּמָמוֹן שֶׁיִּתֵּן לִצְדָקָה כְּפִי עֵרֶךְ מָמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כִּי עָשִׁיר יִתֵּן יוֹתֵר קְצָת מֵעָנִי; וְיֵשׁ לְהַחְמִיר בִּתְשׁוּבָתוֹ, וְכָל הַמַּרְבֶּה לָשׁוּב זְכוּת הוּא לוֹ (פִּסְקֵי מַהֲרַא״י סִימָן ס׳). וְהָאִשָּׁה אֵינָהּ צְרִיכָה כַּפָּרָה. וְאִם שִׁמְּשָׁה שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ וּמָצְאָה אַחַר הַתַּשְׁמִישׁ דָּם, אֲפִלּוּ נִמְצָא עַל עֵד שֶׁלּוֹ — מִקְרֵי אֹנֶס, אֲפִלּוּ לֹא בָּדְקָה תְּחִלָּה, וְאֵינָם צְרִיכִים כַּפָּרָה לֹא הוּא וְלֹא הִיא (מָרְדְּכַי וְהָרֹא״שׁ כְּלָל כ״ט בְּשֵׁם מַהֲר״ם).)

2. הקשר — הנאמנות כיסוד

סימן קפ״ד עסק בפרישה סמוך לווסת — כיצד לצפות את בוא הדם. סימן קפ״ה מציב שאלה יסודית עוד יותר : מי קובע את מצב האשה? תשובת התורה היא הנאמנות : היא, בדבריה, קובעת אם היא טהורה או טמאה. « וספרה לה » — סופרת לעצמה ; הבעל סומך עליה. הבית היהודי אינו חי בחשד, אלא באמון.

השאלות הגדולות של הסימן

3. מושגי היסוד של הסימן

כדי להבין את סימן קפ״ה, יש לשלוט באוצר מילים טכני קטן המתאר כיצד דברי האשה קובעים, באילו גבולות, ומה אירע כשהיא מתגלה כנדה.

4. האמתלא — טבלת « נאמנת / אינה נאמנת »

כל סעיף 3 מתמצה בטבלה. מצליבים מה אמרה (או עשתה) עם קיומה של אמתלא, ובוחנים אם היא נאמנת.

5. הש״ך והט״ז — גדולי המפרשים

ביורה דעה אין קוראים את השולחן ערוך לבדו. שני פירושים גדולים מלווים אותו בכל עמוד ומבנים את הלימוד המעשי : הש״ך והט״ז. אלו נושאי הכלים המרכזיים ביורה דעה (אין כאן משנה ברורה, המפרש רק את אורח חיים). בענייני נדה מצרפים להם את הפתחי תשובה, המכנס את פסקי האחרונים.

ערך מרכזי מן הש״ך

ש״ך ס״ק א — « וספרה לה לעצמה » 📋 העתק

עַד שֶׁתֹּאמַר לוֹ טָבַלְתִּי. דְּוּסָפְרָה לָהּ — לְעַצְמָהּ, וְהִיא נֶאֱמֶנֶת. וְלָכֵן אִם אֵין הַבַּעַל יוֹדֵעַ אִם עָבְרוּ הַיָּמִים — סוֹמֵךְ עָלֶיהָ.

ערך מרכזי מן הט״ז

ט״ז ס״ק ג — החכם עצמו, ולא עד המעיד 📋 העתק

וְהֶחָכָם אוֹמֵר שֶׁהִיא מְשַׁקֶּרֶת — הֶחָכָם נֶאֱמָן. דַּוְקָא הֶחָכָם עַצְמוֹ הַמַּכְחִישָׁהּ, אֲבָל עֵד אֶחָד הַמֵּעִיד שֶׁשָּׁמַע מֵהֶחָכָם — אֵינוֹ נֶאֱמָן לְהַכְחִישָׁהּ, כִּדְאִיתָא בִּכְתֻבּוֹת כ״ב.

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על דברי המחבר הגהות המדייקות את המעשה. הנה התערבויותיו הבולטות בסימן שלנו.

על סעיף 1 — נאמנת אף בבגדים מלוכלכים

על סעיף 3 — מדת חסידות, והקטטה

על סעיף 4 — הפחד, התשובה, והאונס

7. ה־« נטמאתי » — ההנהגה והתשובה

סעיף 4 — החמור שבסימן — ראוי לעיכוב, מוצג בכל צניעותו. מה אירע כשהאשה מתגלה כנדה בשעת התשמיש?

8. מקרים מעשיים בני זמננו

כיצד מאירים כללים אלו את חיי הבית כיום? הנה ארבעה מצבים — כל אחד נחתם, כראוי לנושא צנוע וחמור כל כך, בהפניה לרב.

מקרה 1 — האמון (נאמנות) כיסוד הבית

מקרה 2 — לחזור מדיבור : האמתלא

מקרה 3 — המקרה החמור של « נטמאתי » בשעת התשמיש

מקרה 4 — האונס : דם שנמצא לאחר תשמיש, שלא בשעת הווסת

9. סיכום סימן קפ״ה

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמקה נוספת