דִּינֵי אִשָּׁה הָרוֹאָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ

📑 תכנית הלימוד

1. טקסט המחבר — 14 הסעיפים

סימן קפ״ז עוסק במקרה מדויק ועדין שבהלכות נדה : אשה הרואה דם מחמת התשמיש עצמו (מחמת תשמיש), מיד לאחריו. דם זה מעורר בעיה כפולה : מחד נעשית נדה ; ומאידך, אם הדבר חוזר, החשש שהוא בא מן המקור (הרחם) יאסור אותה על בעל זה. כל הסימן מבקש אפוא להבחין במקור הדם — מקור (רחם) מול מכה / צדדין (פצע, או הדפנות) — ולהקל בכל הזדמנות. הרמ״א מוסיף את הגהותיו (הגה), ובהן הקולא הגדולה של הסימן : בזמן הזה אין כופין לגרש. נכיר את הסעיפים לפי קבוצות.

קבוצה א — חזקת שלוש פעמים ואבחון המקור (סעיפים 1-3)

סעיף 1 — שלוש פעמים רצופים (רמ״ת), רצף הבעלים, וקולת הרמ״א 📋 העתקה

אִשָּׁה שֶׁרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ — מִיָּד, בִּכְדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט יָדָהּ לְתַחַת הַכַּר אוֹ לְתַחַת הַכֶּסֶת וְתִטּוֹל עֵד לִבְדּוֹק בּוֹ וּתְקַנֵּחַ עַצְמָהּ — מְשַׁמֶּשֶׁת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים; אִם בְּכָל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים רְצוּפִים רָאֲתָה דָּם (וְכָל שֶׁכֵּן אִם מָצְאָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים דָּם עַל עֵד שֶׁלּוֹ) — אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ עִם בַּעַל זֶה, אֶלָּא תִּתְגָּרֵשׁ וְתִנָּשֵׂא לְאַחֵר. נִשֵּׂאת לְאַחֵר וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים רְצוּפִים — אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ גַּם עִם אוֹתוֹ בַּעַל, אֶלָּא תִּתְגָּרֵשׁ וְתִנָּשֵׂא לִשְׁלִישִׁי; וְאִם גַּם עִם הַשְּׁלִישִׁי רָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים רְצוּפִים — לֹא תִּנָּשֵׂא לְאַחֵר, אֶלָּא אֲסוּרָה לַכֹּל עַד שֶׁתִּבְדּוֹק. (הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין אָנוּ נוֹהֲגִין לְהוֹצִיאָהּ.)

סעיף 2 — כיצד בודקת : בדיקת שפופרת (אבחון מקור / צדדין) 📋 העתקה

כֵּיצַד בּוֹדֶקֶת — נוֹטֶלֶת שְׁפוֹפֶרֶת (פֵּירוּשׁ: קָנֶה חָלוּל שֶׁל עוֹפֶרֶת) שֶׁל אֵבֶר, וּפִיהָ רָצוּף לְתוֹכָהּ, וְנוֹתֶנֶת בְּתוֹכָהּ מִכְחוֹל וּבְרֹאשׁוֹ מוֹךְ, וּמַכְנֶסֶת אוֹתוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם עַד מָקוֹם שֶׁהַשַּׁמָּשׁ דָּשׁ; נִמְצָא דָּם עַל רֹאשׁוֹ — בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִן הַמָּקוֹר, וַאֲסוּרָה; וְאִם לָאו — בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִן הַצְּדָדִין, וּמֻתֶּרֶת. (וְאַף בַּזְּמַן הַזֶּה יֵשׁ לִסְמוֹךְ אַבְּדִיקָה זוֹ.)

סעיף 3 — בדיקה תחת הבעל הראשון ; תפקיד הצער והכאב 📋 העתקה

אִם רוֹצָה לִבְדּוֹק עַצְמָהּ בְּעוֹדָהּ תַּחַת הָרִאשׁוֹן, אַחַר שֶׁשִּׁמְּשָׁה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים — הָרְשׁוּת בְּיָדָהּ, וּמֻתֶּרֶת לוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲסוּרָה לָרִאשׁוֹן מִתַּשְׁמִישׁ שְׁלִישִׁי וְאֵילָךְ אֲפִלּוּ בִּבְדִיקָה. (הגה: וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ אַסְּבָרָא רִאשׁוֹנָה לְהָקֵל. וְאִם הִרְגִּישָׁה צַעַר וּכְאֵב בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, לְכֻלֵּי עָלְמָא יֵשׁ לִסְמוֹךְ אַבְּדִיקָה בַּבַּעַל הָרִאשׁוֹן.)

קבוצה ב — מה „תולין‟ : וסת, מכה, נאמנות (סעיפים 4-7)

סעיף 4 — תשמיש סמוך לוסת → תולין בוסת 📋 העתקה

אִם שִׁמְּשָׁה סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ — אָנוּ תּוֹלִין רְאִיָּתָהּ מִשּׁוּם וִסְתָּהּ, וְלֹא חָשְׁבִינַן לָהּ רוֹאָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ.

סעיף 5 — מכה באותו מקום → תולין ; ספק ספיקא של הרמ״א 📋 העתקה

אִם יֵשׁ מַכָּה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם — תּוֹלִין בְּדַם מַכָּתָהּ; וְאִם דַּם מַכָּתָהּ מְשֻׁנֶּה מִדַּם רְאִיָּתָהּ — אֵינָן תּוֹלִים בְּדַם מַכָּתָהּ. (הגה: וְכָל זֶה בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ, וְאָז יְכוֹלִין לִתְלוֹת שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ בְּמַכָּתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת בְּוַדַּאי שֶׁמַּכָּתָהּ הוֹצִיאָה דָּם. וְכֵן אִם אֵין לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ וְהוּא סָפֵק אִם הַדָּם בָּא מִן הַמָּקוֹר אוֹ מִן הַצְּדָדִין — תָּלִינַן בְּמַכָּה מִכֹּחַ סְפֵק סְפֵיקָא: סָפֵק מִן הַצְּדָדִין אוֹ מִן הַמָּקוֹר, וְאִם תֹּאמַר מִן הַמָּקוֹר — שֶׁמָּא הוּא מִן הַמַּכָּה. אֲבָל אִם יָדוּעַ שֶׁבָּא מִן הַמָּקוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ מַכָּה בַּמָּקוֹר — אֵינָהּ תּוֹלָה בְּמַכָּה אִם אֵין לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדַעַת בְּוַדַּאי שֶׁמַּכָּתָהּ מוֹצִיאָה דָּם.)

סעיף 6 — נאמנות : „מכה יש לי‟ / „ברי לי שאינו מן המקור‟ 📋 העתקה

נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה לוֹמַר „מַכָּה יֵשׁ לִי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהַדָּם יוֹצֵא מִמֶּנָּה‟; וְכֵן אִם אוֹמֶרֶת „בָּרִי לִי שֶׁאֵין דָּם זֶה בָּא מִן הַמָּקוֹר‟ — נֶאֱמֶנֶת וּטְהוֹרָה.

סעיף 7 — מקום אחד בצד, עם כאב מקומי 📋 העתקה

אִם כָּל זְמַן שֶׁהִיא בּוֹדֶקֶת בְּכָל הַחוֹרִים וְהַסְּדָקִים אֵינָהּ מוֹצֵאת כְּתָמִים כִּי אִם בְּמָקוֹם אֶחָד בַּצְּדָדִין — יֵשׁ לִתְלוֹת שֶׁמִּמַּכָּה שֶׁבְּאוֹתוֹ צַד בָּא; וְכָל שֶׁכֵּן אִם מַרְגֶּשֶׁת בִּשְׁעַת בְּדִיקָה כְּשֶׁנּוֹגַעַת בְּצַד הַמָּקוֹם הַהוּא כּוֹאֵב לָהּ קְצָת, וּבִשְׁאָר חוֹרִים וּסְדָקִים אֵינָהּ מַרְגֶּשֶׁת כְּאֵב כְּלָל.

קבוצה ג — רפואה, ריפוי, ו„בזמן הזה‟ (סעיפים 8-10)

סעיף 8 — הרפואה : קודם שתתחזק או לאחריה 📋 העתקה

אִם תִּרְצֶה לְהִתְרַפְּאוֹת — צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא קוֹדֶם שֶׁתִּתְחַזֵּק; אֲבָל לְאַחַר שֶׁתִּתְחַזֵּק, יֵשׁ מִסְתַּפְּקִים אִם מֻתָּר לִסְמוֹךְ עַל הָרְפוּאָה לְשַׁמֵּשׁ אַחַר כָּךְ. וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר אִם אָמַר לָהּ רוֹפֵא יִשְׂרָאֵל „נִתְרַפֵּאת‟. וְאִם תִּרְאֶה הָאִשָּׁה שֶׁפָּסַק דַּם וִסְתָּהּ וּרְאִיָּתָהּ עַל יְדֵי הָרְפוּאוֹת וְנִכָּר שֶׁהוֹעִילוּ — יֵשׁ לִסְמוֹךְ אַף עַל עוֹבֵד כּוֹכָבִים.

סעיף 9 — הפחידוה פתאום, חררת דם, ו„בזמן הזה‟ 📋 העתקה

הִפְחִידוּהָ פִּתְאוֹם וְנָפַל מִמֶּנָּה חֲרָרַת דָּם וְנִתְרַפֵּאת — מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ; וְאִם חָזְרָה וְרָאֲתָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת — בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא נִתְרַפֵּאת. וּבַזְּמַן הַזֶּה אֵין מַתִּירִין עַל יְדֵי רְפוּאָה זוֹ; וּמִיהוּ אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִבַּעְלָהּ אַחַר רְפוּאָה זוֹ עַד שֶׁתִּבָּעֵל וְתַחֲזוֹר לְקִלְקוּלָהּ.

סעיף 10 — ראתה בשעת תשמיש ; ליל טבילה ; דילוג ; הגהת הרמ״א 📋 העתקה

הָרוֹאָה דָּם בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ — מֻתֶּרֶת לְשַׁמֵּשׁ פַּעַם שְׁנִיָּה כְּשֶׁתִּטְהַר; מִיהוּ מֵיחַשׁ חָיְישִׁינַן חֲדָא זִימְנָא אַחַר רְאִיָּתָהּ. כְּגוֹן רָאֲתָה פַּעַם אַחַת אוֹ פַּעֲמַיִם בְּלֵיל טְבִילָתָהּ — כְּשֶׁתַּגִּיעַ טְבִילָה אַחֶרֶת צְרִיכָה לִפְרוֹשׁ לֵיל טְבִילָתָהּ, וְאֵין צָרִיךְ לִפְרוֹשׁ לֵיל טְבִילָה שְׁלִישִׁית, דְּכָל מִידֵּי דְּלָא קָבְעָה וֶסֶת לֹא חָיֵישׁ אֶלָּא חֲדָא זִימְנָא. (הגה: וְאִם רָאֲתָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל פַּעַם בְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה שֶׁאַחַר טְבִילָתָהּ — אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ כְּאִלּוּ רָאֲתָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים רְצוּפִים, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לָהּ לִטְבּוֹל וּלְשַׁמֵּשׁ עִמּוֹ, שֶׁהֲרֵי הִיא רוֹאָה כָּל פַּעַם אַחַר טְבִילָתָהּ.)

קבוצה ד — וסת של רמ״ת, שליש, בתולה, ואי-יכולת טבילה (סעיפים 11-14)

סעיף 11 — לאחר חצי שנה ; הוסת המיוחד של רמ״ת 📋 העתקה

אִשָּׁה שֶׁרָאֲתָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ, וּלְאַחַר חֲצִי שָׁנָה חָזְרָה וְרָאֲתָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ — מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ, שֶׁהֲרֵי לֹא קָבְעָה בִּשְׁלֹשָׁה וְסָתוֹת שָׁוִים וְלֹא בְּדִילּוּג; מִיהוּ חוֹשֶׁשֶׁת לָאַחֲרוֹן פַּעַם אַחַת. וְאִם קָבְעָה וֶסֶת לִרְאִיַּת דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ שְׁלֹשָׁה זִימְנֵי וֶסֶת שָׁוֶה — מֻתֶּרֶת לְשַׁמֵּשׁ בֵּין וֶסֶת לְוֶסֶת, אַךְ יְמֵי הַוֶּסֶת פּוֹרֶשֶׁת עַד שֶׁיֵּעָקֵר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים.

סעיף 12 — אין משהין אלא על ידי שליש, ובעדים 📋 העתקה

הָרוֹאָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים — אָסוּר לְהַשְׁהוֹתָהּ, אַף אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לָבוֹא עָלֶיהָ, אֶלָּא אִם כֵּן רוֹצֶה לְהַשְׁהוֹתָהּ עַל יְדֵי שָׁלִישׁ; וְלֹא יֵלֵךְ אֶצְלָהּ אֶלָּא בְּעֵדִים.

סעיף 13 — הבתולה ; דם הביאות הראשונות (דם בתולים) 📋 העתקה

הַבּוֹעֵל אֶת הַבְּתוּלָה כַּמָּה פְּעָמִים וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ — לְעוֹלָם מַחְזְקִינַן שֶׁהֵם דַּם בְּתוּלִים, עַד שֶׁתְּשַׁמֵּשׁ פַּעַם אַחַת וְלֹא תִרְאֶה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ; וְאִם אַחַר כָּךְ תִּרְאֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ — הֻחְזְקָה לִהְיוֹת רוֹאָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ. (הגה: וַאֲפִלּוּ אִם לֹא פָּסְקָה לִרְאוֹת פַּעַם אַחַת, אִם אֵין לָהּ צַעַר כְּלָל בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ — הֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים וְלֹא תָלִינַן בְּדַם בְּתוּלִים. מִי שֶׁיּוֹצֵא דָּם מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ פִּי הָאַמָּה וְשִׁמֵּשׁ — הָאִשָּׁה תּוֹלָה בּוֹ. וְעַיֵּין לְעֵיל סִימָן ק״ץ סָעִיף כ׳.)

סעיף 14 — מי שאינה יכולה לטבול → תצא 📋 העתקה

אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ מַכּוֹת וּפְצָעִים שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִטְבּוֹל — תֵּצֵא מִתַּחַת בַּעְלָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַטֵּל מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה.

2. הקשר — הבעיה הכפולה של דם זה

הסימנים הסמוכים עוסקים בנדה, בכתמים, בוסתות ובבדיקות. סימן קפ״ז מבודד מקרה מיוחד וכבד תוצאות : דם המופיע מחמת התשמיש עצמו. השאלה אינה רק „האם נדה למחזור זה?‟, אלא „האם דם זה מאיים על חיי האישות עצמם?‟.

שתי הבעיות

3. מושגי היסוד של הסימן

כדי להבין את סימן קפ״ז יש לשלוט באוצר מילים קטן המתאר את מקור הדם, את דרך הקביעה, ואת מה שאפשר לתלות בו.

4. אבחון המקור — טבלת מקור / מכה / וסת

כל הסימן מתמצה בשאלה אחת : מאין בא הדם, ובמה אפשר לתלותו? הנה דרכי ההקלה, מן הפשוטה אל הטכנית.

5. הש״ך והט״ז — גדולי המפרשים

ביורה דעה אין השולחן ערוך נלמד לבדו. שני מפרשים גדולים מלווים אותו בכל דף : הש״ך והט״ז ; ובהלכות נדה מצטרף הפתחי תשובה העשיר. אלה נושאי הכלים שביורה דעה (אין כאן משנה ברורה, המבארת רק את אורח חיים).

ערך מרכזי מן הט״ז

הט״ז — רצף הבעלים : אין כל האצבעות שוות 📋 העתקה

תִּתְגָּרֵשׁ וְתִנָּשֵׂא לְאַחֵר — דְּאֵין כָּל הָאֶצְבָּעוֹת שָׁווֹת, וְשֶׁמָּא עִם בַּעַל אַחֵר לֹא תִּרְאֶה; שֶׁהָרְאִיָּה תְּלוּיָה בְּעִנְיַן הַתַּשְׁמִישׁ וְלֹא בָּהּ לְבַדָּהּ.

ערך מרכזי מן הפתחי תשובה

הפתחי תשובה — הנודע ביהודה ואבחון המקור 📋 העתקה

עַיֵּין בְּנוֹדָע בִּיהוּדָה : אִם קָבְעָה אַחַר כָּךְ וֶסֶת קָבוּעַ — יֵשׁ צַד לְהָקֵל; וְכֵן דָּן בְּעִנְיַן שֶׁפַע דָּם וְכַיּוֹצֵא, וְהַכֹּל לְפִי רְאוּת עֵינֵי הַמּוֹרֶה.

6. הגהת הרמ״א (הגה) — קולת „אין אנו נוהגין להוציאה‟

הרמ״א מוסיף על טקסט המחבר הגהות המשקפות את המנהג ומכוונות את המעשה. תרומתו הבולטת ביותר בסימננו היא קולא גדולה.

על סעיף 1 — אין כופין עוד לגרש

על סעיף 5 — ספק ספיקא ווסת קבוע

על סעיף 3 — לסמוך על הבדיקה, ובפרט בכאב

על סעיף 13 — הכאב ודם בתולים

7. חזקת ג' פעמים — מדוע שלוש פעמים, ורצף הבעלים

סעיף 1 — לב הסימן — ראוי לעצירה. מדוע דרושות בדיוק שלוש פעמים, ומדוע אותו „רצף בעלים‟ מוזר?

8. מקרים מעשיים בני זמננו

כיצד מאיר הסימן את מצבי ימינו? הנה ארבעה צירי-יסוד — בהבנה שכל מסקנה מעשית שייכת לרב ולרופא.

מקרה 1 — דימום מגע (לאחר תשמיש)

מקרה 2 — בדיקת השפופרת דאתמול, האבחון הרפואי דהאידנא

מקרה 3 — קולת הרמ״א : אין כופין עוד לגרש

מקרה 4 — נאמנות האשה

9. סיכום סימן קפ״ז

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמקה נוספת