✦ ❖ ✦

DAAT · רמה 4 — דעת הרב (חב״ד) והלכה למעשה

שולחן ערוך · יורה דעה

דִּינֵי מַרְאוֹת הַדָּם — אדום ושחור טמאים, לבן וירוק טהורים, וכלל הזמן הזה: מראים את הבדיקה לרב

סימן קפ״ח · דעת הרב והלכה למעשה

מראות הדם הטמאים והטהורים

שיטת הצמח צדק וחב״ד · פסק הבית יוסף והרמ״א · נושאי הכלים והפוסקים בזמננו · חכמת הראייה

🕯️ דעת הרב · פסק הלכה ולמעשה 🕯️

✦ ❖ ✦

דעת הרב (חב״ד) והלכה למעשה

שיטת הצמח צדק מליובאוויטש וחב״ד במראות הדם,
ואחריה הלכה למעשה מנושאי הכלים ומפוסקי זמננו — ולעולם, מראים את הבדיקה לרב

הנושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קפ״ח (ו' סעיפים)
מראות הדם: אדום ושחור טמאים, לבן וירוק טהורים ; ה' מראות וגזרת חכמים ; נאמנות, תליה במכה, בריה ושרייה

מסגרת הלימוד (נושא של טהרת המשפחה):
הנושא צנוע וחמור, והבחנת המראות בזמן הזה אינה בכוח ההכרעה העצמית.
מבארים את הסוגיה והשיטות בצניעות ; אין מכריעים מקרה אישי,
ואין מכריעים מראה לבד. כל מסקנה מעשית נחתמת בהפניה
אל רבך (או רב חב״ד / דיין / יועצת) — מראים את הבדיקה למורה הוראה.

עריכה ועיון:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT

כיצד לקרוא רמה זו. סימן קפ״ח עוסק במראות דמים — הצבעים שהדם בהם עושה את האשה טמאה או משאיר אותה טהורה. כלל היסוד: מן התורה רק חמישה מיני מראות מטמאים ; אך חכמים החמירו (מחשש שלא לטעות בין דם לדם), ואסרו כל הנוטה לאדמימות, והכשירו רק מה שאין לספקו בשום אדמימות (ש״ך). למעשה: כל אדום וכל שחור → טמא ; ואין טהור אלא לבן וירוק → טהור. הסימן ששה סעיפים: המראות (א) ; נאמנות « כזה ראיתי » (ב) ; שפופרת וחתיכה (ג) ; בריה הנימוחת בשרייה (ד) ; כלל « יבש שאין עמו דם » (ה) ; וחלוקת מפלת מול חתיכת דם (ו). רמה זו שני חלקים לה. (1) דעת הרב — שיטת חב״ד: שלא כדיני הכשרות, כאן יש מסורת הלכתית חב״דית של ממש, שמרא דאתרא שלה בדיני הנדה הוא הצמח צדק מליובאוויטש. (2) הלכה למעשה: הפסק הכללי (בית יוסף, רמ״א, ש״ך, ט״ז, סדרי טהרה, חכמת אדם, ערוך השולחן) ופסיקת זמננו (טהרת הבית, שבט הלוי, בדי השולחן). אין מביאים אלא עמדות אמיתיות ובדוקות ; וכשאין פסק חב״די מסוים ידוע בבירור — מציינים אותו ברמת העיקרון, בלא להמציא לעולם תשובה, מספר או מנהג. הצמח צדק הנזכר ברמה זו הוא, בכל מקום, הצמח צדק מליובאוויטש (ר' מ״מ שניאורסון, תקמ״ט–תרכ״ו), דעת הרב של חב״ד. התולדה המעשית של הסימן: בזמן הזה אין מכריעים מראה לבד — כל מסקנה (למעשה) נחתמת בהפניה אל רבך (או רב חב״ד / דיין / יועצת), שמראים לו את הבדיקה.

📑 תוכן העניינים

שורש הסימן — ה' מראות דאורייתא וגזרת חכמים (ו' סעיפים)
פסק המחבר והרמ״א — מסגרת הסימן בו' סעיפים
שיטת הצמח צדק וחב״ד — דעת הרב על מראות הדם
אדום ושחור · לבן וירוק — חכמים החמירו והכשירו (סעיף א)
נאמנות « כזה ראיתי » ובזמן הזה — חכמת הראייה ומורה הוראה (סעיף ב)
שפופרת, חתיכה ונעקר מקור — תליה במכה (סעיף ג)
בריה ובדיקת שרייה — מפלת וחתיכת דם (סעיף ד-ו)
פסיקת הספרדים בזמננו — טהרת הבית, ילקוט יוסף
פסיקת האשכנזים — סדרי טהרה, ערוך השולחן, שבט הלוי
סיכום מעשי וטבלאות — ולמעשה, מראים את הבדיקה לרב

📜 לשון השולחן ערוך — הפתיחה (ו' סעיפים)

כָּל מַרְאֵה אָדֹם בֵּין אִם הִיא כֵּהֶה הַרְבֵּה אוֹ עָמֹק — טְמֵאִים, וְכֵן כָּל מַרְאֵה שָׁחֹר ; וְאֵין טָהוֹר אֶלָּא מַרְאֵה לָבָן, וְכֵן מַרְאֵה יָרֹק אֲפִלּוּ כְּמַרְאֵה הַשַּׁעֲוָה אוֹ הַזָּהָב, וְכָל שֶׁכֵּן הַיָּרֹק כַּכַּרְתִּי אוֹ כַּעֲשָׂבִים.

וַאֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ סְמִיכוּת דָּם וְהוּא עָב הַרְבֵּה, וַאֲפִלּוּ הִרְגִּישָׁה שֶׁנִּפְתַּח מְקוֹרָהּ וּבָדְקָה מִיָּד וּמָצְאָה מַרְאוֹת הַלָּלוּ — טְהוֹרָה.

— שולחן ערוך יורה דעה סימן קפ״ח סעיף א · יסוד הדין: נדה (ה' מראות, גזרת חכמים, בריה ושרייה) · ספריא יו״ד קפ״ח:א

1. שורש הסימן — ה' מראות וגזרת חכמים

היסוד. הכל בסימן קפ״ח תלוי במראה הדם. מן התורה, רק חמישה מיני מראות (ארבעת האדומים והשחור) מטמאים ; השאר טהור. אך — וזה לב הסימן — חכמים החמירו: מחשש שלא יבחינו היטב בין מראה למראה (דם בדם), אסרו כל הנוטה לאדמימות, והכשירו רק מה שאין לחשדו בשום אדמימות. מכאן מפת הסימן הפשוטה: כל אדום, כל שחור → טמא ; ואין טהור אלא לבן וירוק → טהור.

« חכמים החמירו והכשירו » (ש״ך ס״ק א). הש״ך (ס״ק א) מנסח את מפתח הסימן: מן התורה ה' מיני מראות, אבל חכמים החמירו שלא לטעות בין דם לדם — אסרו כל הנוטה לאדמימות, והכשירו כל שאין לספקו באדמימות. לפיכך החלוקה המעשית אינה עוד « חמישה מראות / השאר », אלא « כל גוון אדום או שחור → טמא ; לבן או ירוק נקי → טהור ».

המחלוקת על הירוק (פתחי תשובה ס״ק ב)

הירוק טהור לדעת המחבר, אף « כמראה השעוה או הזהב ». אך הפתחי תשובה (ס״ק ב) מביא את זהירות האחרונים — השל״ה, המהר״ם מינץ, המהרש״ל — : אין להקל במהירות בירוק, שכן הגבול בין ירוק אמיתי לגוון הנוטה לאדמימות או לחום דק הוא. וזה בדיוק המוביל לכלל הזמן הזה: אין מכריעים מראה לבד.

2. פסק המחבר והרמ״א — מפת הסימן

סימן קפ״ח ששה סעיפים. המחבר מעמיד את המסכת (המראות טמא/טהור ; נאמנות « כזה ראיתי » ; שפופרת וחתיכה ; בריה הנימוחת במעת לעת בשרייה ; כלל « יבש שאין עמו דם ») ; הרמ״א (הגה) מדקדק בתליה במכה לאשה שנעקר מקורה, ובחזקה אחר שלוש בדיקות בלא נימוח. זו המפה.

סעיף	נושא	הפסק (מעוגן בלשון)
א	המראות: אדום / שחור / לבן / ירוק	כל אדום (כהה או עמוק) וכל שחור → טמא ; ואין טהור אלא לבן וירוק (אף כשעוה/זהב, וכ״ש ככרתי/עשבים ; והנקרא « בלוא » בכלל ירוק). אף עב, אף אחר שנפתח המקור ובדקה מיד → אם לבן/ירוק, טהורה.
ב	נאמנות « כזה ראיתי ואבדתיו »	נאמנת לומר « כזה ראיתי ואבדתיו »: אם לבן/ירוק → טהור. אבל אם הביאה דם והחזקנוהו טמא (או אפילו נסתפקנו) ואמרה « חכם פלוני טיהר לי כיוצא בזה » → אין סומכין עליה.
ג	שפופרת ; חתיכה ; נעקר מקור	הוציאה דם בשפופרת → טהורה (אין דרך לראות כן) ; דם בחתיכה, אף מבוקעת והדם בבקעים נוגע בבשרה → טהורה ; אשה שנעקר מקורה וחתיכות בשר נופלות → טהורה. רמ״א: אף ראתה דם, כל זמן שהחתיכות שם → תלינן הדם בחתיכה / מכה, שידעינן ודאי שנעקר מקורה.
ד	בריה ; שרייה במים פושרים	כל דם היוצא מן האשה, לח או יבש → טמאה ; ואף צורת בריה (קליפות, שערות, יבחושים אדומים) → טמאה, והוא שיהיו נמוחים בתוך מעת לעת ע״י שרייה במים פושרים (ובשיעור החימום).
ה	« יבש שאין עמו דם » ; חזקה	לא נמוחו → טהורה כשהם יבשים גמורים שאין עמהם דם כלל ; אבל יש עליהם שום לחלוח דם → טמאה. רמ״א: וה״ה אם נימוחו קצתן ; מיהו אם בדקה ג״פ ולא נימוחו → שוב אינה צריכה לבדוק (הוחזקה שבאים ממכה שבגופה).
ו	מפלת מול חתיכת דם	בדיקת השרייה רק במפלת כמין קליפות ושערות ; אבל חתיכת דם, אע״פ קשה ואינה נימוחה → טמאה. וי״א שגם לזה צריך שרייה אם היא חתיכה קטנה כשיעור שפופרת קנה דק.

כלל הפסק של הסימן :
הַכֹּל תָּלוּי בְּמַרְאֵה הַדָּם : מִן הַתּוֹרָה ה' מַרְאוֹת, וְחכמים החמירו — אָסְרוּ כָּל הַנּוֹטֶה לְאַדְמִימוּת, וְהִכְשִׁירוּ כָּל שֶׁאֵין לְסַפְּקוֹ בְּאַדְמִימוּת. כָּל אָדֹם וְכָל שָׁחֹר — טמא ; וְאֵין טָהוֹר אֶלָּא לבן וְירוק. וּבזמן הזה אֵין בְּקִיאִין בְּמַרְאוֹת — לְפִיכָךְ מַרְאִים אֶת הַבְּדִיקָה לְמורה הוראה, וְאֵין מַכְרִיעִין מַרְאֶה לְבַד.

3. שיטת הצמח צדק וחב״ד — דעת הרב

הערת שיטה (חשובה). חלק זה מציג את גישת ההלכה של חב״ד במראות ובדיני הנדה. שלא כדיני הכשרות, כאן יש מסורת פסק חב״דית של ממש. אנו מציגים אותה ברמת העיקרון והמרא דאתרא ; אין מייחסים לצמח צדק מליובאוויטש ולא לרבי שום פסק מסוים, מספר תשובה או מנהג שאיננו יכולים לאמת. בכל רמה זו, « צמח צדק » פירושו הצמח צדק מליובאוויטש. לפרטי מקרה, דרכה של חב״ד לפנות אל רב חב״ד או דיין ולהראות לו את הבדיקה.

הצמח צדק מליובאוויטש — מרא דאתרא של חב״ד בדיני הנדה

הצמח צדק מליובאוויטש — רבי מנחם מענדל שניאורסון (תקמ״ט–תרכ״ו), האדמו״ר השלישי לבית ליובאוויטש ונכד אדמו״ר הזקן — הוא הפוסק המובהק של חב״ד, ובפרט בטהרת המשפחה. שו״ת ופסקי הדינים שלו (שו״ת צמח צדק) מקיפים בהרחבה את יורה דעה והלכות נדה, ואליו פונה מסורת חב״ד תחילה בשאלות אלו. ברמת העיקרון, שיטת חב״ד מצטיינת בחומרא יתרה בטהרת המשפחה בצירוף החיפוש אחר ההיתר האמיתי במקום שההלכה מתירה — והוא בדיוק מה שהסימן מבקש, שמשאיר טהור את הלבן והירוק ופותח את התליה במכה.

דעת הרב ולב הסימן. על עצם יסודות הסימן — חלוקת המראות (אדום / שחור טמא ; לבן / ירוק טהור), גזרת חכמים, הנאמנות, התליה במכה, הבריה והשרייה — גישת חב״ד אינה סוטה ממסגרת השולחן ערוך והרמ״א. ייחודה ניכר בזהירות ובעדינות שבהן מתנהלת הנדה, ובהפניה השיטתית אל הרב (שמראים לו את הבדיקה) למקרה האמיתי — כל שכן בזמן הזה, שאין מחזיקים עצמנו בקיאים בגוונים. אין מייחסים לה שום הוראה מסוימת (חומרא מספרי, פסק פרטי) שאיננה בדוקה.

למעשה (דעת הרב). לפי מסורת חב״ד, נוהגים בעניינים אלו על פי הצמח צדק מליובאוויטש ופסקי הדינים שנמסרו בחב״ד. ליישום מקרה אמיתי — ובמיוחד הכרעת מראה מסופק, שאין מכריעים אותו לבד — שאל את רבך (או רב חב״ד / דיין / יועצת) והראה לו את הבדיקה: רמה זו מבארת את העיקרון, אינה מכריעה את מצבך, ולעולם אין מכריעים מראה לבד.

4. אדום ושחור · לבן וירוק — « חכמים החמירו והכשירו »

כָּל מַרְאֵה אָדֹם בֵּין אִם הִיא כֵּהֶה הַרְבֵּה אוֹ עָמֹק — טְמֵאִים, וְכֵן כָּל מַרְאֵה שָׁחֹר, וְאֵין טָהוֹר אֶלָּא מַרְאֵה לָבָן, וְכֵן מַרְאֵה יָרֹק אֲפִלּוּ כְּמַרְאֵה הַשַּׁעֲוָה אוֹ הַזָּהָב וְכָל שֶׁכֵּן הַיָּרֹק כַּכַּרְתִּי אוֹ כַּעֲשָׂבִים.

— שולחן ערוך יו״ד קפ״ח:א · מרדכי ; ש״ך ס״ק א : ה' מיני מראות מן התורה, חכמים החמירו

מפת המראות (כפי שמכריע המחבר)

טמא: כל גוון אדום (כהה או עמוק), וכל גוון שחור (השחור הוא באמת אדום שלקה).
טהור: הלבן ; והירוק — אף חיוור כשעוה או כזהב, וכל שכן עז ככרתי או כעשבים. והנקרא « בלוא » (כחול) הוא, לדעת המחבר, בכלל הירוק.
אף מצבים « מחמירים » → טהורה: אף שהדם עב וסמיך, אף שהרגישה שנפתח מקורה ובדקה מיד — אם המראה לבן או ירוק, טהורה. חומרת הנסיבות אינה משנה את ההכרעה, התלויה במראה לבדו.

פרטי הט״ז (ס״ק א-ב). הט״ז (ס״ק א) דן ב« כל שכן הלבן » ובמקרה הדק של לבן עב הנראה אחר הרחיצה (בשם מהר״י מרגלית) ; ו(ס״ק ב) בסמיכות לבן — דם הנראה על בגד לבן עם אבק נשאר מותר כל שהמראה לבן. הכלל קבוע: לא העובי, לא הפחד, ולא הבגד מכריעים — אלא המראה, והוא לבדו.

למעשה (המראות). הכלל: כל אדום וכל שחור → טמא ; הלבן והירוק הנקי → טהור. אך הגבול (חום, בז', צהוב, כתום ה« נוטה » ?) הוא בדיוק מה שמסרה ההלכה לעין מומחה. אין מכריעים מראה לבד: מראים את הבדיקה לרבך (או רב חב״ד / דיין / יועצת).

5. נאמנות « כזה ראיתי » ובזמן הזה — חכמת הראייה

נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה לוֹמַר כָּזֶה רָאִיתִי וְאִבַּדְתִּיו, וְאִם הוּא מַרְאֵה לָבָן אוֹ יָרֹק — טָהוֹר ; אֲבָל אִם הֵבִיאָה לְפָנֵינוּ דָּם וְהֶחֱזַקְנוּהוּ בְּטָמֵא, אוֹ אֲפִלּוּ נִסְתַּפַּקְנוּ אִם הוּא טָמֵא אוֹ טָהוֹר, וְהִיא אוֹמֶרֶת חָכָם פְּלוֹנִי טִיהֵר לִי כַּיּוֹצֵא בָּזֶה — אֵין סוֹמְכִין עָלֶיהָ.

— שולחן ערוך יו״ד קפ״ח:ב · פתחי תשובה ס״ק ו : אינה סומכת אף על עצמה

כוח הנאמנות — וגבולה. האשה נאמנת לומר « כזה ראיתי ואבדתיו »: אם תיארה לבן או ירוק → טהור. אך הסעיף מעמיד מיד את הגבול: אם הביאה לפנינו דם שהחזקנוהו טמא (או אפילו רק מסופק) ואומרת « חכם פלוני טיהר לי כיוצא בזה » → אין סומכין עליה. הנקודה המכרעת: צריך להראות את הבדיקה, והחכם הרואה את המראה הוא המכריע — לא הזיכרון ולא הדיווח.

חכמת הראייה ובזמן הזה — למה מראים לרב. הבחנת גווני המראות היא חכמה (חכמת הראייה) שכבר האחרונים אומרים שאבדה: אין אנו עוד בקיאין להבדיל אדום כהה מחום, ירוק מצהוב מסופק. הפתחי תשובה מונה את הגורמים המטעים: אור יום מול לילה (גבעת שאול, ס״ק א), מצב לח מול יבש של הבדיקה (ס״ק ג), נקודה אדומה בתוך כתם טהור (גבעת שאול, ס״ק ה). לכן מסיק הפת״ש (ס״ק ו) שאינה סומכת אף על עצמה: מראים את הבדיקה למורה הוראה.

למעשה (הנאמנות / חכמת הראייה). הכלל: נאמנת לתאר לבן/ירוק שאבד, אך לא לטהר על פיה דם שלפנינו. ובזמן הזה, שאין בקיאין בגוונים, אין מכריעים מראה לבד — זהו כלל הזהב של הסימן. כל כתם מסופק על בד הבדיקה מראים לרבך (או רב חב״ד / דיין / יועצת), הבוחן את המראה.

6. שפופרת, חתיכה ונעקר מקור — התליה במכה

הִכְנִיסָה שְׁפוֹפֶרֶת וְהוֹצִיאָה בָּהּ דָּם — טְהוֹרָה ; וְכֵן אִם רָאֲתָה דָּם בַּחֲתִיכָה אֲפִלּוּ הִיא מְבֻקַּעַת וְהַדָּם בַּבְּקָעִים בְּעִנְיָן שֶׁנּוֹגֵעַ בִּבְשָׂרָהּ — טְהוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לִרְאוֹת כֵּן ; וְכֵן אִשָּׁה שֶׁנֶּעֱקַר מְקוֹר שֶׁלָּהּ וּכְמִין חֲתִיכוֹת בָּשָׂר נוֹפְלִים בַּבַּיִת הַחִיצוֹן — טְהוֹרָה. הַגָּה : אֲפִלּוּ רָאֲתָה דָּם כָּל זְמַן שֶׁהַחֲתִיכוֹת בַּבַּיִת הַחִיצוֹן — טְהוֹרָה, דְּתָלִינַן הַדָּם בַּחֲתִיכָה זוֹ הוֹאִיל וְיָדְעִינַן וַדַּאי שֶׁנֶּעֱקַר מְקוֹרָהּ וּמֵחֲמַת מַכָּה הִיא.

— שולחן ערוך יו״ד קפ״ח:ג · הגה : כן משמע בטור ורבינו ירוחם והרא״ש · ט״ז ס״ק ה

שלושה מקרים שאין רואים « כדרך הרגיל » → טהורה

שפופרת: דם שיצא דרך שפופרת → טהורה, שאין דרך לראות כן (טומאת הנדה בדם היוצא בדרך הרגילה).
חתיכה: דם הנראה בתוך חתיכה (חתיכת בשר), אף מבוקעת, והדם בבקעים נוגע בבשרה → טהורה, מאותו טעם.
נעקר מקור: אשה שנעקר מקורה ונופלות חתיכות בשר → טהורה. הרמ״א מוסיף: אף ראתה דם, כל זמן שהחתיכות שם → טהורה, שתלינן הדם בחתיכה — תולים את הדם בחתיכה, הואיל וידעינן ודאי שנעקר מקורה ומחמת מכה היא (כתליה במכה שבסימן קפ״ז).

« אפילו ראתה דם » (ט״ז ס״ק ה). הט״ז (ס״ק ה) מדגיש את חידוש הרמ״א: מחזיקים טהורה אף שראתה דם, כל זמן שהחתיכות נמצאות — שעקירת המקור הוודאית עושה את כל הדם דם מכה. תליה חזקה היא, אך נשענת על עובדה מבוררת (שאכן נעקר המקור) — עובדה שאינה נקבעת לבד, לא אז ולא היום.

למעשה (שפופרת / חתיכה / מכה). הכלל: דם שאינו נראה « כדרך הרגיל » (שפופרת, חתיכה), והדם הנתלה בחתיכה כשנעקר המקור — טהור. אך אם המקרה בכלל הזה, ועצם בירור עקירת המקור — שאלות של מציאות ושל דין שאין מכריעים בהן לבד. שאל את רבך (או רב חב״ד / דיין / יועצת).

7. בריה ובדיקת שרייה — מפלת וחתיכת דם

כָּל דָּם הַיּוֹצֵא מִן הָאִשָּׁה בֵּין לַח בֵּין יָבֵשׁ — טְמֵאָה ; וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ יָצָא מִמֶּנָּה צוּרַת בְּרִיָּה כְּמִין קְלִפּוֹת אוֹ כְּמִין שְׂעָרוֹת אוֹ כְּמִין יַבְחוּשִׁים אֲדֻמִּים — טְמֵאָה, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ נִמּוֹחִים בְּתוֹךְ מֵעֵת לְעֵת עַל יְדֵי שֶׁשּׁוֹרִים אוֹתָם בְּמַיִם פּוֹשְׁרִים... בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁאִם לֹא נִמּוֹחוּ טְהוֹרָה בִּזְמַן שֶׁהֵם יְבֵשִׁים גְּמוּרִים שֶׁאֵין עִמָּהֶם דָּם כְּלָל ; אֲבָל אִם יֵשׁ עֲלֵיהֶם שׁוּם לַחְלוּחַ דָּם — טְמֵאָה.

— שולחן ערוך יו״ד קפ״ח:ד-ה · הגה : פסקי מהרא״י סימן מ״ז ; מאיר נתיב (פת״ש ס״ק יא) : חזקה אחר ג״פ

בריה, שרייה, וכלל « יבש שאין עמו דם »

כל דם → טמא (סעיף ד): כל דם היוצא מן האשה, לח או יבש, מטמא. ולא עוד אלא אף צורת בריה (קליפות, שערות, יבחושים אדומים) מטמאה — והוא שיהיו נמוחים בתוך מעת לעת (כ״ד שעות) בשרייה במים פושרים, ויהיו פושרים כל המשך (ובשיעור החימום המדויק). הנימוח מוכיח שהיה דם.
« יבש שאין עמו דם » (סעיף ה): לא נמוחו → טהורה, אך רק כשהם יבשים גמורים שאין עמהם דם כלל ; ויש עליהם משהו לחלוח דם → טמאה. הרמ״א: וה״ה אם נימוחו קצתן → טמאה ; מיהו אם בדקה ג״פ ולא נימוחו כלל → שוב אינה צריכה לבדוק, שהוחזקה שדברים אלו אינם דם אלא באים ממכה שבגופה.

מפלת מול חתיכת דם (סעיף ו). סעיף ו מחלק: בדיקת השרייה רק במפלת כמין קליפות ושערות — בריה שאולי אינה דם. אבל חתיכת דם (גוש של דם), אף קשה ואינה נימוחה → טמאה: אין שורים אותה, שהרי דם היא. וי״א שגם חתיכה קטנה (כשיעור שפופרת קנה דק) צריכה שרייה. והפת״ש (ס״ק יא, מאיר נתיב) מאשר את החזקה אחר ג״פ בלא נימוח.

למעשה (בריה / שרייה / מפלת). הכלל: כל דם מטמא ; בריה נבדקת רק בשרייה ; חתיכת דם טמאה אף לא נימוחה. אך המפלת נושא חמור הנוגע גם לאבלות ולדינים מיוחדים (עיין סימן קצ״ד), ודרך השרייה ושיעוריה אינם דבר של אלתור. שאל את רבך (או רב חב״ד / דיין / יועצת) — לעולם בלא להכריע לבד.

8. פסיקת הספרדים בזמננו — la psika séfarade

הערת שיטה. הספרים שלהלן ממשיכים את עקרונות סימן קפ״ח להלכה בימינו. מובאים כזרמי פסיקה מוכרים, לאימות אצל רב לפני כל יישום — ובמראות, תמיד מראים את הבדיקה.

פסיקת הספרדים בזמננו (בית מדרשו של הרב עובדיה יוסף) יוצאת מן הבית יוסף והש״ך. המורה דרך המעשי הוא טהרת הבית להרב עובדיה יוסף (וקיצורו ילקוט יוסף — טהרת הבית, להרב יצחק יוסף), המבאר באורך את המראות: חלוקת הצבעים (אדום/שחור טמא ; לבן/ירוק טהור), חומרת חכמים, ובעיקר כלל זמננו — שאין בקיאין, ולכן מראים את הבדיקה למורה הוראה. רוח בית מדרש זה נוטה למצות את דרכי ההיתר (הנאמנות, התליה במכה, ה« ירוק » טהור) במקום שההלכה מתירה, ובלבד שההכרעה על המראה מסורה לרב מומחה.

9. פסיקת האשכנזים — la psika ashkénaze

נקודה בסימן	כיוון ספרדי (לאימות)
המראות	כל אדום/שחור → טמא ; לבן/ירוק → טהור ; אך אין מכריעים לבד — מראים את הבדיקה. עיין טהרת הבית / ילקוט יוסף.
נאמנות / חכמת הראייה	« כזה ראיתי » ללבן/ירוק שאבד ; אך אין סומכין על עצמה בדם מסופק — מורה הוראה. פרטים לרב.
תליה / בריה	תוקף מלא לתליה במכה (חתיכה, נעקר מקור) ולשרייה במפלת, תחת מרות הרב.

הערת שיטה. אותה הערה: ספרים אלו ממשיכים את הרמ״א ונושאי הכלים ; מובאים כציוני פסיקה, לאימות אצל רב.

פסיקת האשכנזים יוצאת מן הרמ״א, הש״ך והט״ז, ומן הפירוש הגדול המיוחד לנדה, הסדרי טהרה, ומן המקודדים: החכמת אדם (והבינת אדם) והערוך השולחן (יורה דעה), מורחבים מאוד במראות, ב« ירוק » ובאבדן חכמת הראייה. למאה הכ', המורה דרך המעשי הוא השבט הלוי להרב שמואל וואזנר, ולצדו לרוב הבדי השולחן (פירוש היסוד על הלכות נדה), המקודד את כלל הראיית הבדיקה למורה הוראה ואת הזהירות בגוונים הביניים (חום, בז', צהוב). ובעניין החתיכות, הפתחי תשובה (ס״ק ז) נסמך על השבות יעקב והחינוך בית יהודה.

נקודה בסימן	כיוון אשכנזי (לאימות)
המראות / ירוק	סדרי טהרה, ערוך השולחן, ש״ך/ט״ז על החלוקה ; זהירות בירוק (פת״ש ס״ק ב). מראים את הבדיקה.
חכמת הראייה	סדרי טהרה, בדי השולחן: אין בקיאין → מורה הוראה. יום/לילה, לח/יבש (פת״ש). לרב.
חתיכות / שרייה	פת״ש ס״ק ז: שבות יעקב, חינוך ב״י ; שבט הלוי במפלת. לרב.

חב״ד בתוך הפסיקה

לנהיגת חב״ד על יסוד זה, פונים אל הצמח צדק מליובאוויטש (ששו״תו מקיף את הלכות נדה) ואל ההכרעות שנמסרו בחב״ד, בזהירות המיוחדת לבית מדרש זה. אין מייחסים שום פסק מסוים שאיננו בדוק ; לפרטים פונים אל רב חב״ד או דיין ומראים לו את הבדיקה.

10. סיכום מעשי — récapitulatif et tableaux

טבלה — צירי הסימן, למעשה

טבלה — מי אומר מה (נושאי הכלים של הסימן)

טבלה — דעת הרב וזרמי זמננו (לאימות)

מושג	בקצרה	מקור
המראות	כל אדום וכל שחור → טמא ; הלבן והירוק → טהור ; אף עב / אף אחר שנפתח המקור	מחבר (סעיף א) ; ש״ך ס״ק א ; ט״ז ס״ק א-ב
נאמנות « כזה ראיתי »	נאמנת ללבן/ירוק שאבד ; לא לטהר דם מסופק שלפנינו	מחבר (סעיף ב) ; פת״ש ס״ק ו
חכמת הראייה / בזמן הזה	אין בקיאין בגוונים → מראים את הבדיקה למורה הוראה	פת״ש ס״ק א, ג, ה, ו
שפופרת / חתיכה / מכה	דם שאינו « נראה כדרך », או נתלה בחתיכה כשנעקר המקור → טהורה	מחבר + רמ״א (סעיף ג) ; ט״ז ס״ק ה
בריה / שרייה	בריה טמאה אם נימוחה בכ״ד שעות (פושרים) ; יבש שאין עמו דם → טהור ; חזקה אחר ג״פ	מחבר + רמ״א (סעיף ד-ה) ; פת״ש ס״ק יא
מפלת / חתיכת דם	שרייה רק במפלת ; חתיכת דם → טמאה אף קשה ; מפלת = נושא חמור (עיין קצ״ד)	מחבר (סעיף ו)

פוסק	תרומה מכרעת (מעוגן בקורפוס)
מחבר	אדום/שחור → טמא ; לבן/ירוק → טהור (אף עב, אף אחר שנפתח המקור) ; נאמנות « כזה ראיתי » ; שפופרת / חתיכה → טהורה ; בריה הנימוחת בשרייה → טמא ; חתיכת דם → טמא אף קשה.
רמ״א (הגה)	נעקר מקור: אף ראתה דם כל זמן שהחתיכות שם → טהורה (תלינן במכה) ; חזקה אחר ג״פ בלא נימוח (פסקי מהרא״י).
ט״ז	ס״ק א (כל שכן הלבן ; לבן עב אחר הרחיצה — מהר״י מרגלית) ; ס״ק ב (סמיכות לבן) ; ס״ק ד (אין סומכין עליה — ספק) ; ס״ק ה (« אפילו ראתה דם » — תליה בחתיכות) ; ס״ק ז (לחלוח דם → מוכח שהוא דם).
ש״ך (שפתי כהן)	ס״ק א : אבן הפינה — ה' מיני מראות מן התורה ; חכמים החמירו ; אסרו כל הנוטה לאדמימות, הכשירו כל שאין לספקו באדמימות.
פתחי תשובה	עשיר: גבעת שאול (כתם לילה/יום, ס״ק א ; נקודה אדומה, ס״ק ה) ; מחלוקת הירוק (של״ה, מהר״ם מינץ, רש״ל — ס״ק ב) ; לח/יבש (ס״ק ג) ; אינה סומכת אף על עצמה (ס״ק ו) ; חתיכות: שבות יעקב, חינוך ב״י (ס״ק ז) ; ס״ס ביבחושים (ס״ק ט-י) ; חזקה אחר ג״פ — מאיר נתיב (ס״ק יא).

חב״ד (דעת הרב): הצמח צדק מליובאוויטש (רבי מנחם מענדל שניאורסון, האדמו״ר השלישי, תקמ״ט–תרכ״ו) הוא הפוסק המובהק של חב״ד בנדה ; שו״תו מקיף את הלכות נדה. בית מדרש חב״ד משלב חומרא וחיפוש ההיתר האמיתי. לפרטים → רב חב״ד / דיין, ומראים לו את הבדיקה. (אין מייחסים פסק מסוים בלא מקור.)

קישורי ספריא (הטקסט ונושאי הכלים)

👈 הלכה למעשה — כלל הזהב של רמה זו

לגוף הדבר, זכור את הצירים: כל אדום וכל שחור → טמא, הלבן והירוק → טהור ; חמשת המראות מן התורה וגזרת חכמים (ש״ך) ; הנאמנות « כזה ראיתי » וגבולותיה ; התליה במכה (שפופרת, חתיכה, נעקר מקור) ; הבריה והבדיקת שרייה ; חלוקת מפלת / חתיכת דם.
דעת הרב (חב״ד): נוהגים על פי הצמח צדק מליובאוויטש ופסקי הדינים של חב״ד, בזהירות בית המדרש ובחיפוש ההיתר ; הפרטים מאומתים אצל רב חב״ד / דיין.
הלכה למעשה: בית יוסף, רמ״א, ש״ך, ט״ז, סדרי טהרה, חכמת אדם, ערוך השולחן, ופסיקת זמננו (טהרת הבית, שבט הלוי, בדי השולחן) — כולם על אותם צירים.
כלל הזהב של הסימן: בזמן הזה אין מכריעים מראה לבד. כתם מסופק על בד הבדיקה מראים למורה הוראה. ההלכה למעשה עוברת דרך רבך (או רב חב״ד / דיין / יועצת) — לעולם אין הכרעה עצמית.

⚠️ תוכן זה הוא ללימוד, בנושא צנוע וחמור (טהרת המשפחה). העמדות שהובאו (דעת הרב / חב״ד, זרמים ספרדים ואשכנזים) הן ציוני דרך, לא פסק אישי, ואינן מתירות הכרעת מראה בידי עצמך. לכל יישום מעשי (לְמַעֲשֶׂה) — ובמיוחד להכרעת מראה — היוועץ ברב מוסמך (או רב חב״ד / דיין / יועצת) והראה לו את הבדיקה.