הכל תלוי במראה : מן התורה אין מטמא אלא בחמישה מראות ; חכמים החמירו (מחשש לטעות בין דם לדם) ואסרו כל הנוטה לאדמימות, והכשירו כל שאין לספקו באדמימות. אדום ושחור → טמא ; לבן וירוק → טהור. מכאן ההלכה דהאידנא : אין דנין בעצמן, אלא מראין את הבדיקה למורה הוראה ; הנאמנות, התליה במכה ובדיקת השרייה של מפלת (שולחן ערוך, יורה דעה קפ״ח — ו׳ סעיפים). עניין חמור: פנייה אל הרב.
דַּם הַנִּדָּה אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא בְּחֲמִשָּׁה מַרְאוֹת מִן הַתּוֹרָה ; וְכָל מַרְאֵה אָדֹם — בֵּין כֵּהֶה בֵּין עָמֹק — טָמֵא, וְכֵן כָּל מַרְאֵה שָׁחֹר ; וְאֵינוֹ טָהוֹר אֶלָּא הַלָּבָן וְהַיָּרֹק, אֲפִלּוּ כְּמַרְאֵה הַשַּׁעֲוָה וְהַזָּהָב, וְכָל שֶׁכֵּן כְּמַרְאֵה הַכַּרְתִּי וְהָעֵשֶׂב — טְהוֹרָה.
הכל תלוי במראה. מן התורה אין דם הנדה מטמא אלא בחמישה מראות ; אך חכמים החמירו. כל מראה אדום — כהה או עמוק — טמא, וכן כל מראה שחור ; ואינו טהור אלא הלבן והירוק — אפילו כמראה השעוה והזהב, וכל שכן כמראה הכרתי והעשב.
שולחן ערוך, יורה דעה קפ״ח:א (בקיצור)רמה 01
לשון ו׳ הסעיפים עם ביאור בעברית. המראות (אדום ושחור → טמא, לבן וירוק → טהור), ההלכה להראות את הבדיקה למורה הוראה, נאמנות « כזה ראיתי », השפופרת והחתיכה, התליה במכה ובדיקת השרייה של מפלת — מבוארים בכובד ראש ובצניעות, עם מקרים מעשיים הפונים אל הרב.
📖 ללמודרמה 02
פלפול מעמיק: ה׳ מראות דאורייתא וגזרת חכמים (ש״ך ס״ק א — « אסרו כל הנוטה לאדמימות, הכשירו כל שאין לספקו באדמימות ») ; ארבעת האדומים והשחור ; מחלוקת הירוק (מהר״ם מינץ, של״ה, פת״ש ס״ק ב) ; חכמת הראייה ובזמן הזה (יום / לילה, לח / יבש, פת״ש ס״ק א וס״ק ג) ; התליה במכה / חתיכה ונעקר המקור (סעיפים ג-ה) ; השפופרת והבית החיצון ; בדיקת השרייה כבירור טבע הדבר (דם מול בריה, סעיפים ד-ו).
📖 ללמודרמה 03
טבלאות השוואה (אדום / שחור → טמא, לבן / ירוק → טהור ; לח / יבש ; שפופרת / חתיכה / נעקר מקור ; שרייה של מפלת), כללי זהב, מכשולים נפוצים ומראי מקומות (סים. קפ״ז, ק״צ, קצ״ד, קצ״ו) ; שינון ו׳ סעיפי מראות הדם, ותמיד הפנייה אל הרב במראה ספק.
📖 ללמודרמה 04
שני חלקים: דרך חב״ד ומסורת הצמח צדק מליובאוויטש (דעת הרב, בעיקרון), ואחר כך ההלכה למעשה לפוסקים — בית יוסף, רמ״א, ש״ך, ט״ז, סדרי טהרה, חכמת אדם, ערוך השולחן, טהרת הבית, שבט הלוי, בדי השולחן — תמיד תוך פנייה אל הרב. הערת שיטה: אין מציינים אלא דעות אמיתיות ; ובהיעדרן נאחזים בעיקרון (ומבחינים בין הצמח צדק מליובאוויטש לבין « הצמח צדק » הקדמון, ר׳ קרוכמל, שהביא הפתחי תשובה ס״ק ז).
📖 ללמודמן התורה אין מטמא אלא בחמישה מראות ; אך חכמים, מחשש לטעות בין דם לדם, החמירו ואסרו כל הנוטה לאדמימות, והכשירו כל שאין לספקו באדמימות (ש״ך ס״ק א). למעשה : כל מראה אדום (כהה או עמוק) וכל מראה שחור → טמא ; ואינו טהור אלא הלבן והירוק — אפילו כמראה השעוה והזהב, וכל שכן כמראה הכרתי והעשב (שו״ע קפ״ח:א). הגבול (חום, בז׳, צהוב…) דק, ואין דנין אותו בעצמן : מראין את הבדיקה לרב.
משום שהבחנת גוני האדמימות היא חכמת הראייה שאיננו בקיאין בה עוד. האחרונים הדגישו כמה המראה עלול להטעות — לפי יום או לילה, לפי שהכתם עדיין לח או כבר יבש (פתחי תשובה ס״ק א וס״ק ג) — והשולחן ערוך עצמו מורה (קפ״ח:ב) שהאשה אינה נאמנת לסמוך על עצמה במקום שיש לחוש. ההלכה המרכזית דהאידנא : כתם ספק על בגד הבדיקה אינו נידון בעצמן ; מראין אותו למורה הוראה הבוחן את מראהו, והוא המכריע.
נאמנות (קפ״ח:ב) : האשה נאמנת לומר « כזה ראיתי ואבדתיו » אם הוא לבן או ירוק → טהור ; אבל אם מביאה דם המוחזק טמא ואומרת שחכם טיהר כיוצא בו — אין סומכין עליה : צריך להראותו. תליה במכה (קפ״ח:ג-ה) : דם שיצא דרך שפופרת, או שבתוך חתיכה, או כשהמקור נעקר, → טהורה, שאין זו דרך ראייתה ותולין במכה (רמ״א). בדיקת השרייה (קפ״ח:ד-ו) : מפלת כעין בריה (קליפות, שערות, יבחושים אדומים) טמאה אם, בשרייה מעת לעת במים פושרים, היא נמוחה ; ואם לאו — יבשה ובלא שום דם — טהורה. עניין חמור : כל אחד מהם נחתך עם הרב שלך (ועיין סים. קצ״ד).