סימן קפ״ט — דיני הווסתות

וסת קבוע הוא מחזור שחזר בקביעות, ולפי השולחן ערוך (יו״ד קפ״ט:ב) נקבע בשלוש ראיות שוות (וביניהם ג׳ זמנים שוין), ובארבע ראיות בוסת ההפלגות. כל עוד לא נעקר שלוש פעמים — האשה קשורה בו וצריכה בדיקה אף אם עברה העונה ולא הרגישה. וסת שאינו קבוע לא הגיע לקביעות זו: חוששין לו פעם אחת, ואם עבר ולא ראתה — מותרת. מורכבות החישוב מחייבת התייעצות עם רב.

עונה בינונית היא נקודת יום השלושים: כל אשה שאין לה וסת קבוע חוששת ליום ל׳ לראייתה (חוששת ליום ל׳ לראייתה שהיא עונה בינונית לסתם נשים — יו״ד קפ״ט:א), שכן זו ההפלגה הממוצעת של סתם נשים. השולחן ערוך (קפ״ט:ד) מבאר שעונה בינונית של ל׳ יום דינה כוסת קבוע: אף שעברה בלא בדיקה אין מקילין בה כבוסת שאינו קבוע. למעשה זו נקודת היום של רוב הנשים כיום; אך יישומה מצריך רב.

הוסת נקבע בכמה אופנים. וסת ההפלגות מבוסס על המרווח שבין הראיות. הדילוג הוא הפלגה ההולכת וגדלה בקביעות (ל׳, ל״א, ל״ב…). קובעת גם בימי החודש או בימי השבוע, שווים ושאינם שווים, עם הסירוג (דילוג חודש, שבו ראיה ראשונה מן המנין). ולבסוף וסת הגוף נקבע על ידי מקרה שבגופה: פיהוק, עיטוש, חשש בפי כריסה, צירים, או — לדעת הרמ״א (קפ״ט:כג) — אכילת שום, בצל או פלפלין. כל סוג נקבע בג׳ פעמים ואינו מצטרף עם חברו. למעשה — שאל את רבך.

עקירת וסת היא ביטולו. וסת קבוע אינו נעקר אלא בשלוש פעמים שבהן עברה העונה ולא ראתה (יו״ד קפ״ט:יד-טז); כל עוד לא נעקר שלוש פעמים היא ממשיכה לחוש לו. אם חזרה לראות בוסת הישן — חזר הוסת למקומו. וסת שאינו קבוע נעקר בפעם אחת בלא ראיה. החישוב המדויק — קביעה, עקירה, חזרה, וכן דיני קטנה, זקנה, מעוברת ומניקה (מסולקת דמים) — הוא מן הפרקים המורכבים שבהלכה: אל תכריע לבדך במקרה ממשי, התייעץ עם רב.