שולחן ערוך · יורה דעה

כיצד לקרוא רמה זו. סימן ק״צ עוסק בדיני הכתמים — הכתמים של דם הנמצאים בגוף האשה או בבגדיה. ההבחנה היסודית: מן התורה אין האשה טמאה אלא אם הרגישה שיצא דם (וזהו עניין סימן קפ״ג) ; אבל חכמים גזרו שכתם הנמצא אף בלא הרגשה אוסרהּ — והוא איסור מדרבנן. ומפני שהכתם דרבנן, הסימן מלא קולות: שיעור מזערי (כגריס ועוד), דיני מקום וצורה, פטור הדבר שאינו מקבל טומאה, תליות רחבות (תולין את הכתם בסיבה שאינה מן המקור), ובראשן ההיתר הגדול של בגדי צבעונים (לא גזרו אלא בלבן). הסימן נ״ד סעיפים — הארוך בפרק — ואנו מקבצים אותם לתשע משפחות: (1) היסוד (הרגשה דאורייתא / כתם דרבנן, פטורים) ; (2) שיעור כגריס ועוד ; (3) מקום וצורה ; (4) דבר שאינו מקבל טומאה ; (5) התליות החיצוניות ; (6) בגדי צבעונים ; (7) בדיקה וספקות (ספק ספיקא) ; (8) מי רגלים, מים, כיבוס ; (9) דינים נוספים והנהגה. רמה זו שני חלקים לה. (1) דעת הרב — שיטת חב״ד: שלא כדיני הכשרות, כאן יש מסורת הלכתית חב״דית של ממש, שמרא דאתרא שלה בדיני הנדה הוא הצמח צדק מליובאוויטש. (2) הלכה למעשה: הפסק הכללי (בית יוסף, רמ״א, ש״ך, ט״ז, סדרי טהרה, חכמת אדם, ערוך השולחן) ופסיקת זמננו (טהרת הבית, שבט הלוי, בדי השולחן). אין מביאים אלא עמדות אמיתיות ובדוקות ; וכשאין פסק חב״די מסוים ידוע בבירור — מציינים אותו ברמת העיקרון, בלא להמציא לעולם תשובה, מספר או מנהג. התולדה המעשית של הסימן: הכתמים דרבנן ויש בהם הרבה קולות — אך יישומן מחייב שאלת רב ; כל מסקנה (למעשה) נחתמת בהפניה אל רבך (או רב חב״ד / דיין / יועצת), ומראים את הכתם ולא דנים אותו לבד.

הערת שיטה (חשובה). חלק זה מציג את גישת ההלכה של חב״ד בדיני הכתמים והנדה. שלא כדיני הכשרות, כאן יש מסורת פסק חב״דית של ממש. אנו מציגים אותה ברמת העיקרון והמרא דאתרא ; אין מייחסים לצמח צדק מליובאוויטש ולא לרבי שום פסק מסוים, מספר תשובה או מנהג שאיננו יכולים לאמת. לפרטי מקרה — ובמיוחד בדיקת כתם אמיתי (שיעור, מראה, מקום) — דרכה של חב״ד לפנות אל רב חב״ד או דיין: מראים את הכתם, ואין דנים אותו לבד.

למעשה (דעת הרב). לפי מסורת חב״ד, נוהגים בעניינים אלו על פי הצמח צדק מליובאוויטש ופסקי הדינים שנמסרו בחב״ד. ליישום מקרה אמיתי — ובמיוחד בדיקת כתם (כגריס ? מראה ? מקום ? תליה אפשרית ?), שאין מכריעים אותו לבד — שאל את רבך (או רב חב״ד / דיין / יועצת): רמה זו מבארת את העיקרון, אינה מכריעה את מצבך, ומראים את הכתם ולא דנים אותו לבד.

למעשה (השיעור). הכלל: פחות מכגריס ועוד במקום אחד → טהורה ; טיפין מפוזרות אין מצטרפות ; פשפש מרחיב עד כתורמוס. אך לאמוד כתם אמיתי (שיעור מדויק, « מקום אחד », צורה משוכה) — דווקא זה מה שאין עושים בעין לבד. שאל את רבך (או רב חב״ד / דיין / יועצת) — מראים את הכתם, ואין אומדים אותו לבד.

למעשה (מקום / מקבל טומאה). הכלל: הכתם אינו אוסר אלא במקום שיכל לבוא מן המקור, ובחלוק כנגד החגור ולמטה ; כתם על קרקע או בית הכסא (שאינו מקבל טומאה) אינו מטמא. אך לזהות את המקום, המשטח והצורה (משוכה כלפי מטה ?) — מלאכת קריאה היא. שאל את רבך (או רב חב״ד / דיין / יועצת) — בלא להכריע לבד.

למעשה (התליות). הכלל: תולין את הכתם במכה, בדם חיצוני (מטבח, בשר, שוק של טבחים — עיין קפ״ה), בכינה, ומיישרים מין במינו. אך לדון אם תליה קבילה, ולצרפה אולי לספק ספיקא, צריך סברה הלכתית. שאל את רבך (או רב חב״ד / דיין / יועצת) — מציגים לו את הסיבה האפשרית, ואין מכריעים לבד.

למעשה (בגדי צבעונים). היישום הגדול של הסימן: לבישת לבנים צבעוניים מסירה רוב בעיות הכתמים, שהגזרה אינה אלא בלבן. זו קולא אמיתית ומומלצת — עצם רוח הסימן (כתם דרבנן → קולא). הפרטים המדויקים (אלו ימים, היחס ל« ימי הליבון » של הבדיקה — עיין קצ״ו) נקבעים עם רבך. שאל את רבך (או רב חב״ד / דיין / יועצת) ליישוב מנהג זה.

למעשה (בדיקה / ספקות). הכלל: בעד הבדוק כל טיפה חמורה ; משוך חמור מעגול ; שאלה וכיבוס פותחים תליות ; אין הכתם קובע וסת. אך לקרוא כתם אמיתי (מראה — עיין קפ״ח, צורה, משטח, הקשר) ולאמוד ספק ספיקא הוא עצם מעשה הפוסק. שאל את רבך (או רב חב״ד / דיין / יועצת) ; הראה לו את הכתם, ואל תדון אותו לבד.

הערת שיטה. הספרים הנזכרים מאריכים את עקרונות סימן ק״צ למעשה בזמננו. מובאים כזרמי פסיקה מוכרים, לאשרם אצל רב קודם כל יישום — ולבדיקת כתם, מראים תמיד את הכתם ולא דנים אותו לבד.

הערת שיטה. כנ״ל: ספרים אלו מאריכים את הרמ״א ונושאי הכלים ; מובאים כציוני פסיקה, לאשרם אצל רב.