Sugyos, sources, the underlying chakirah, machlokos of Rishonim and Acharonim,
nafka minos for practice and analysis of the shitos
The subject:
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah, siman 190 (ק״צ) — 54 se'ifim
with the nosei kelim: Shakh (Siftei Kohen), Taz (Turei Zahav), Pischei Teshuvah, and the great Acharonim on the laws of niddah
The foundation of the sugya in the Talmud:
Niddah 57b (the mishnah of stains, the place of the stain and the belt) · Niddah 58a (what does not receive impurity) · Niddah 58b–59a (the measure of ke-gris ve-od and louse blood) · Niddah 59b (the bench) · Niddah 61a (women lying interlocked) · Niddah 61b–62a (the dyed garment and the seven simanim)
Written and edited by:
Rav Yossef Haim Samama · DAAT
« דבר תורה אין האשה מטמאה ולא אסורה לבעלה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה » (שו״ע יו״ד ק״צ:א)
« וחכמים גזרו על כתם שנמצא בגופה או בבגדיה שהיא טמאה ואסורה לבעלה אפילו לא הרגישה » (שו״ע יו״ד ק״צ:א)
Translation: “By Torah law a woman does not become impure and is not forbidden to her husband until she feels that blood has left her flesh”; “and the Sages decreed concerning a stain found on her body or on her garments that she is impure and forbidden to her husband even if she felt nothing.”
« תינוקת שלא הגיע זמנה לראות » (שו״ע יו״ד ק״צ:ב)
And the Mechaber adds: « ואפילו אם ראתה כבר ב״פ אבל לאחר שראתה שלש פעמים חוששת לכתם » (שו״ע יו״ד ק״צ:ב)
Likewise, a woman who flows or drips without interruption counts as one sighting only, until she stops: « היתה שופעת כמה ימים או שהית׳ מזלפת טיף אחר טיף בלא הפסק אינו אלא כראיה אחת עד שתפסיק » (שו״ע יו״ד ק״צ:ג)
But if she stopped briefly and then saw three times, she is presumed to see blood: « אבל אם פסקה מעט וחזרה וראתה שלש פעמים אפילו ביום א׳ הרי זו מוחזקת בדמים וכתמה טמא » (שו״ע יו״ד ק״צ:ג)
And a young girl who saw three times and then stopped « שיעור שלש עונות שהם צ׳ יום חוזרת לקדמותה » (שו״ע יו״ד ק״צ:ד) — that is, ninety days — returns to her earlier status, and her stain is pure until she sees three more times.
« כיון שכתמים דרבנן מקילין בהם ותולה בכל דבר שיכולה לתלות » (שו״ע יו״ד ק״צ:י״ח)
Translation: “Since stains are rabbinic, we are lenient with them, and she attributes the stain to anything she is able to attribute it to.” This is the key to the whole siman: the prohibition of a stain being rabbinic, and a doubt in a rabbinic matter being resolved leniently, every doubt — as to the measure, the place, the receiving of impurity, the attribution, the color — renders her pure. Learning this siman as a lamdan consists largely of mapping the leniencies and isolating the root of each one.« לא גזרו על הכתם אלא אם כן יש בו כגריס ועוד » (שו״ע יו״ד ק״צ:ה)
« ושיעור הגריס הוא כט׳ עדשים » (שו״ע יו״ד ק״צ:ה)
« ושיעור עדשה כ״ד שערות » (שו״ע יו״ד ק״צ:ה)
« וכל זמן שאין בו כזה השיעור אנו תולין לומר דם כנה הוא אף על פי שלא הרגה כנה » (שו״ע יו״ד ק״צ:ה)
« אם הרגה פשפש או הריחה ריחו תולה בו עד כתורמוס » (שו״ע יו״ד ק״צ:ז)
« שאנו תולין כל טיפה וטיפה בכנה עד שיהא בו כגריס ועוד במקום אחד » (שו״ע יו״ד ק״צ:ח)
Translation: the Sages decreed concerning a stain only from the size of a gris and a little more; the measure of a gris is that of nine lentils (three by three), and the measure of a lentil is twenty-four hairs. As long as the stain has not reached that measure we attribute it to the blood of a louse, even if she crushed no louse. If she killed a bedbug or smelled its odor, she attributes the stain to it up to the size of a turmus (a lupine). And if the stain does not reach ke-gris ve-od in one place, even though there are many drops near one another which together would exceed a gris — she is pure, because we attribute each drop to a separate louse, until there is ke-gris ve-od in one place.
« אבל כשיש בו כזה השיעור אין תולין בכנה » (שו״ע יו״ד ק״צ:ה)
| Shitah | A stain found on her flesh | Source |
|---|---|---|
| First opinion (anonymous) | Ke-gris ve-od is required both on the garment and on the flesh | Mechaber, se'if 6 |
| “Some say” | On the flesh alone, in the places that are of concern, there is no measure — even less than a gris renders her impure | Mechaber, se'if 6 |
« וי״א שלא אמרו אלא בכתם הנמצא על חלוקה אבל כתם הנמצא על בשרה בלבד במקומות שחוששין להם אין לו שיעור » (שו״ע יו״ד ק״צ:ו)
« הרגה פשפש שאנו תולין בו עד כתורמס חזר כתורמס לשיעור הגריס לכל הדינים שאמרנו » (שו״ע יו״ד ק״צ:כ״ט)
One principle unites all of this: the measure is not mere metrology but the quantitative expression of an attribution to an external cause.« הואיל והוא כנגד בית תורפה » (שו״ע יו״ד ק״צ:ט)
« ואין אומרים אילו נטף מן הגוף לא היה כזה » (שו״ע יו״ד ק״צ:ט)
« לא בכ״מ שימצא שם כתם טמאה אלא במקום שאפשר שבא שם מן המקור » (שו״ע יו״ד ק״צ:י״א)
« נמצא הכתם על חלוקה למטה מהחגור או במקום החגור עצמו טמאה אפי׳ נמצא לצד חוץ » (שו״ע יו״ד ק״צ:י״ב)
« ואם נמצא על חלוקה בלבד מהחגור ולמעלה טהורה » (שו״ע יו״ד ק״צ:י״ב)
« נמצא על בית יד של חלוקה אם המקום שנמצא בו הדם בבית יד מגיע עד בית תורפה טמאה » (שו״ע יו״ד ק״צ:י״ג)
« ואם אינה יכולה ליגע שם כלל טהורה » (שו״ע יו״ד ק״צ:י״ג)
« שתי נשים שכיסו ראשן בחלוק א׳ שתיהן טמאות » (שו״ע יו״ד ק״צ:ט״ו)
Translation: a stain found on her flesh — long like a strap, round, in separate drops, or lying across the width of her thigh — since it is opposite the beis ha-turpah, she is impure, and we do not say “had it dripped from the body it would not have had this shape.” But she is not impure wherever a stain is found: only in a place where it is possible that the blood came there from the source. A stain on her garment, below the belt or at the belt itself, renders her impure even on the outer side; on the garment alone above the belt she is pure. On the sleeve: if the stained spot can reach the beis ha-turpah she is impure; if it cannot reach there at all she is pure. And two women who covered their heads with one garment are both impure.
« הָרוֹאָה כֶּתֶם עַל בְּשָׂרָה כְּנֶגֶד בֵּית הַתּוּרְפָּה — טְמֵאָה, וְשֶׁלֹּא כְּנֶגֶד בֵּית הַתּוּרְפָּה — טְהוֹרָה » (נדה נ״ז ע״ב)
« היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה בכל מקום שימצא בו טמאה » (שו״ע יו״ד ק״צ:י״ד)
The same applies to a head-cloth she girds herself with; but « ואם קשרה בו ראשה היטב » (שו״ע יו״ד ק״צ:י״ד) — if she tied it firmly around her head and found it still firmly tied when she awoke, she need not be concerned, and we return to judging by the place. Everything turns on the same question: is it possible that the blood came from the source?
« כתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו » (שו״ע יו״ד ק״צ:י)
« או בית הכסא שאינו מקבל טומאה » (רמ״א יו״ד ק״צ:י)
« וכן כתם שנמצא על בגד צבוע טהורה » (שו״ע יו״ד ק״צ:י)
Translation: “A stain found on something that does not receive impurity — they did not decree. How so? She examined the bare ground — or a privy seat that does not receive impurity (the Rama's addition, from the Mordechai in the name of the Semag and the Semak) — or anything that does not receive impurity, and sat on it and found a stain on it… and likewise a stain found on a dyed garment: she is pure.”
⚠️ Two points of attribution that must not be conflated. What Sefaria renders in small type inside a se'if belongs to the Rama, not to the Mechaber: that is the case of the privy seat. The closing clause of the se'if, however — “and likewise a stain found on a dyed garment: she is pure” — belongs to the Mechaber himself. That is where the heter of colored garments discussed in section 10 below actually lives: se'if 10 is the se'if of the siman in which a dyed garment is named.
« כׇּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה — אֵינוֹ מְקַבֵּל כְּתָמִים » (נדה נ״ח ע״א)
Here the siman becomes most operative in practice: the ways in which a stain is attributed to an external cause rather than to blood from the source (se'ifim 16–30).
« כיון שכתמים דרבנן מקילין בהם ותולה בכל דבר שיכולה לתלות » (שו״ע יו״ד ק״צ:י״ח)
« שחטה בהמה חיה או עוף או נתעסקה בכתמים או ישבה בצד המתעסקים בהם או שעברה בשוק של טבחים » (שו״ע יו״ד ק״צ:י״ח)
« ונמצא דם בבגדיה תולה בה וטהורה » (שו״ע יו״ד ק״צ:י״ח)
Translation: “Since stains are rabbinic, we are lenient with them, and she attributes the stain to anything she is able to attribute it to. How so? She slaughtered a domestic animal, a wild animal or a bird, or handled stains, or sat beside those who handle them, or passed through the butchers' market — and blood was found on her garments: she attributes it to that and she is pure.”
« תולה במכתה שאני אומר נתהפך ובא לו שם » (שו״ע יו״ד ק״צ:ט״ז)
« כשם שתולה בה כך תולה בבנה ובבעל׳ אם נתעסקו בכתמים או אם יש בהם מכה לפי שדרכם ליגע בה » (שו״ע יו״ד ק״צ:י״ט)
| The case | The din | Source |
|---|---|---|
| A man subject to bleeding, and blood found on the ed at the time of relations | She attributes it to her husband (see also siman 187 on blood coming from the husband) | Mechaber, se'if 20 |
| Doubt whether she passed through the butchers' market or sat beside those handling stains | In a city where they sit in a known place she does not attribute; where they are accustomed to work here and there she attributes even on a doubt | Mechaber, se'if 22 |
| She handled something red and a black stain was found (or the reverse) | We do not attribute; but red on red and black on black she does attribute, even where the resemblance is not exact | Mechaber, se'if 23 |
| She handled a hen | She attributes red, black and saffron-colored to it (the blood of shechitah is red, that of the limbs black, that of the entrails saffron) | Mechaber, se'if 24 |
« מי שרגיל לצאת ממנו דם דרך פי האמה ובשעת תשמיש נמצא בעד האשה דם תולה בבעלה » (שו״ע יו״ד ק״צ:כ)
« ספק אם עברה בשוק של טבחים או אם ישבה בצד המתעסקים בכתמים אינה תולה בהם » (שו״ע יו״ד ק״צ:כ״ב)
« נתעסקה בדבר אדום ונמצא עליה כתם שחור או איפכא אין תולין בו » (שו״ע יו״ד ק״צ:כ״ג)
« נתעסקה בתרנגולת תולה בו אדום ושחור וכרכומי » (שו״ע יו״ד ק״צ:כ״ד)
« הרי זה תולה כגריס בדם שנתעסקה בו וכגריס במאכולת » (שו״ע יו״ד ק״צ:כ״ו)
And if she handled less than a gris and ke-gris ve-od was found: « נתעסקה בפחות מכגריס ונמצא עליה כגריס ועוד טהורה » (שו״ע יו״ד ק״צ:כ״ז) — for I say the stain comes from the handling, and louse blood was already there and joined it.
And where a crushed louse is found in the stain: « שהגריס הא׳ ודאי מכינה המעוכה בו » (שו״ע יו״ד ק״צ:כ״ח) — the gris beneath it certainly comes from that louse, and the second gris is attributed to another louse.
The attributions therefore combine with one another, provided that no ke-gris ve-od remains with nothing to attribute it to. On this very point the Rama cites the stringent view and does not adopt it: « ויש מחמירין ומטמאין בכל זה » (רמ״א יו״ד ק״צ:כ״ו), concluding: « ומכל מקום נראה דיש לסמוך אמקילין דבכתמים שומעין להקל » (רמ״א יו״ד ק״צ:כ״ו) — “nevertheless it appears that one may rely on those who are lenient, for in the matter of stains we follow the lenient view.”« אלא תולה מן הסתם עד שתדע שזה שחור וזה אדום » (שו״ע יו״ד ק״צ:ל)
This is the very expression of the rule “she attributes it to anything she is able to attribute it to.”« מצאה כתם ואין לה במה לתלות והדבר מסופק אם הוא דם או צבע מעברת עליו ז׳ סמנים » (שו״ע יו״ד ק״צ:ל״א)
« אם עמד בעיניו הרי זה צבע וטהורה ואם אינה מעברת עליו טמאה מספק » (שו״ע יו״ד ק״צ:ל״א)
« ועכשיו אין לנו העברת ז׳ סמנים מפני שאין אנו בקיאים בקצת משמותם » (שו״ע יו״ד ק״צ:ל״א)
Translation: “She found a stain and has nothing to attribute it to, and it is doubtful whether it is blood or dye: the seven simanim are passed over it. If it remained as it was, it is dye and she is pure; and if she does not pass them over it she is impure out of doubt. But nowadays we no longer have the passing of the seven simanim, because we are no longer expert in some of their names.”
« תחזור להתעסק כמו שעשתה אם יזדמן שתעבור על המקום שנמצא בו הדם טמאה ואם לאו טהורה » (שו״ע יו״ד ק״צ:ל״ב)
Translation: she resumes doing what she had been doing; if it turns out that she passes over the place where the blood was found, she is impure; if not, she is pure. All of this rests on the same foundation: does the stain testify to blood from the source, or to an external cause?« ונמצא עליו אפי׳ טיפה כחרדל בין עגול בין משוך טמאה » (שו״ע יו״ד ק״צ:ל״ג)
« בדקה עצמה בעד הבדוק לה והניחתו תחת הכר או תחת הכסת ולמחר נמצא עליו דם » (שו״ע יו״ד ק״צ:ל״ד)
« אם משוך טמאה שחזקתו מהקינוח ואם עגול ואין בו כגריס ועוד טהורה שאין זה אלא דם מאכולת » (שו״ע יו״ד ק״צ:ל״ד)
« בדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה אפילו הניחתו שמור בתיבתה ומצאה עליו דם » (שו״ע יו״ד ק״צ:ל״ו)
« איזהו עד הבדוק כל שבדקתו בין היא בין חברתה ולא נודע שנכנס בו כתם » (שו״ע יו״ד ק״צ:ל״ח)
« אין האשה טמאה משום כתם שמצאה בחלוקה אלא אם כן היה בדוק לה קודם שלבשתו » (שו״ע יו״ד ק״צ:ל״ט)
Translation: a woman who examined herself with an ed that had been examined for her, and on which even a drop the size of a mustard seed was found, whether round or elongated — she is impure. She examined herself with an examined ed and placed it under the pillow or the bolster, and the next day blood was found on it: if elongated she is impure, since it presumably comes from the wiping; if round and not ke-gris ve-od, she is pure, since it is only the blood of a louse crushed under the pillow. With an ed that had not been examined, even if kept in her chest, she is impure only if there is ke-gris ve-od. What is an examined ed? Any ed that she or another woman examined, and about which it is not known that a stain entered it. And a woman is not impure on account of a stain found on her garment unless it had been examined before she put it on.
| Shitah | A round stain on an examined ed smeared on the thigh | Source |
|---|---|---|
| The Mechaber's first position | Elongated — impure in any amount; round — pure if it is not ke-gris ve-od | Mechaber, se'if 35 |
| “Some say,” cited by the Mechaber himself | Even round, it is impure in any amount whatsoever | Mechaber, se'if 35 |
| The Rama (gloss) | Rules like the second view: “and so is the main ruling” | Rama, se'if 35 |
« בדקה עצמה בעד הבדוק לה וטחתו בירכה ולמחר נמצא עליו דם אם משוך טמאה אפילו בכל שהוא » (שו״ע יו״ד ק״צ:ל״ה)
« ואם עגול טהורה אם אין בו כגריס ועוד » (שו״ע יו״ד ק״צ:ל״ה)
« ויש אומרים שאף עגול טמא בכל שהוא » (שו״ע יו״ד ק״צ:ל״ה)
« וכן עיקר » (רמ״א יו״ד ק״צ:ל״ה)
⚠️ Note the attribution carefully. The phrase “some say that even a round stain is impure in any amount” stands in the Mechaber's own text; of the Rama there are only the two words “and so is the main ruling,” which follow the hagah marker. The machlokes is therefore not Mechaber against Rama: it is internal to the Mechaber, and the Rama takes a side in it.
« הראשונה טהורה והשניה טמאה » (שו״ע יו״ד ק״צ:מ) — the first is pure and the second impure.
If she lent it to a niddah or to a non-Jewish woman whose time to see had arrived: « והשאילתו לישראלית נדה או לעובדת כוכבים שהגיע זמנה לראות » (שו״ע יו״ד ק״צ:מ״א), and the din is: « תולה בהן וטהורה » (שו״ע יו״ד ק״צ:מ״א) — she attributes the stain to them and she is pure.
And where she washed it and then lent it, the shape of the stain decides: « אם מגליד בידוע שמהשניה היא והיא טמאה והראשונה טהורה » (שו״ע יו״ד ק״צ:מ״ז)
« ואם הוא מקדיר בידוע שמהראשונה היא והיא טמאה והשניה טהורה » (שו״ע יו״ד ק״צ:מ״ז)
⚠️ The precise sense, and it runs against intuition: if the stain is maglid — a crust sitting on the surface — it comes from the second woman, and the second is impure; if it is makdir — soaked into the fabric — it comes from the first, and the first is impure. The criterion is the laundering: a stain that penetrated the cloth predates the wash and therefore belongs to the earlier wearer (the Mechaber spells this out in se'if 46).
And likewise she attributes to herself: to the days of her niddah, to the days before she was pregnant, and — says the Rama — to the days when she was not yet old.
« לבשה חלוק בימי נדתה ולא בדקתו ולבשתו בימי טהרתה ונמצא בו כתם תולה שמימי נדותה הוא » (שו״ע יו״ד ק״צ:מ״ד)
« וכן המניקה תולה בעצמה כמו שתולה בחברתה » (שו״ע יו״ד ק״צ:מ״ה)
« וכן זקנה תולה בעצמה בימים שלא היתה זקנה » (רמ״א יו״ד ק״צ:מ״ה)
All of this is one branch: attribution to another wearer or to another time, one that carried no obligation to examine.« ב׳ נשים שלבשו חלוק אחד בדוק ונמצא בו כתם » (שו״ע יו״ד ק״צ:מ״ח)
« אם הוא מהחגור ולמטה לשתיהן שתיהן טמאות ואם הוא למעלה מהחגור לשתיהן שתיהן טהורות » (שו״ע יו״ד ק״צ:מ״ח)
« שלש נשים שלבשו חלוק אחד או שישבו על ספסל אחד זו אחר זו ואח״כ נמצא עליו כתם כולן טמאות » (שו״ע יו״ד ק״צ:מ״ט)
« והוא שיהא הספסל מדבר המקבל טומאה » (שו״ע יו״ד ק״צ:מ״ט)
« אותה שאינה ראויה לראות תולה בראויה » (שו״ע יו״ד ק״צ:מ״ט)
« אם נתעסקה אחת בכתמים כולן טהורות שכולן תולות בה והיא תולה בכתמים » (שו״ע יו״ד ק״צ:נ״ג)
Translation: two women who wore one examined garment in which a stain was found: if it is below the belt for both, both are impure; if above the belt for both, both are pure. Three women who wore one garment, or who sat one after another on one bench, and a stain was later found on it: all are impure — provided the bench is of a material that receives impurity. And if one of them is more fit to see than another, the one who is not fit attributes the stain to the one who is. And if one of them handled stains, all are pure, for all attribute to her and she attributes to the stains.
« זקנה שעברו עליה שלשה עונות ולא ראתה ואחת ילדה זקנה טהורה וילדה טמאה » (שו״ע יו״ד ק״צ:נ״ב)
Translation: “one old, over whom three onos have passed without her seeing, and one young: the old one is pure and the young one impure” — it is thus the young woman, fit to see, who bears the stain.« ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות » (שו״ע יו״ד ק״צ:נ) — all are impure, since it is impossible to know from whom it came.
And if they are not interlocked: « ואם אינן משולבות זו בזו ונמצא דם תחת האמצעית כולן טמאות » (שו״ע יו״ד ק״צ:נ) — found beneath the middle one, all three are impure; found beneath the inner one, she and the middle one are impure and the outer one is pure; found beneath the outer one, she and the middle one are impure and the inner one is pure.
And examination redistributes the suspicion: « אבל אם בדקה אחת או שתים ומצאו טהורות הן טהורות והאחרת שלא בדקה טמאה » (שו״ע יו״ד ק״צ:נ״א) — if one or two examined themselves and were found pure, they are pure and the one who did not examine herself is impure. All of this is an unfolding of the same division of suspicion according to proximity, place, and fitness to see.
« אין בכתמים משום וסת » (שו״ע יו״ד ק״צ:נ״ד)
« מצאה כתם בר״ח אפילו שלש פעמים לא קבעתו ולא עוקרתו » (שו״ע יו״ד ק״צ:נ״ד)
« חוץ מכתמי עד הבדוק לה שהם מטמאים בכל שהן והרי הן כראיות לכל דבר » (שו״ע יו״ד ק״צ:נ״ד)
Translation: “There is no veses through stains. How so? She found a stain on Rosh Chodesh, even three times: she has neither established a veses nor uprooted one — except for the stains of the ed examined for her, which render impure in any amount whatsoever and are in every respect like sightings.” (On establishing and uprooting a veses, see siman 189.)
This is a leniency of considerable practical reach today, and its root runs from the gemara through the Rishonim into the Shulchan Arukh itself — in se'if 10.
« בֶּגֶד צָבוּעַ מְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם. רַבִּי נָתָן בַּר יוֹסֵף אוֹמֵר: אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם » (נדה ס״א ע״ב)
and the gemara gives the reason: « שֶׁלֹּא הוּתְּרוּ בִּגְדֵי צִבְעוֹנִין לְאִשָּׁה אֶלָּא לְהָקֵל עַל כִּתְמֵיהֶן » (נדה ס״א ע״ב) — colored garments were permitted to a woman only in order to ease her stains.
The Shulchan Arukh sets this down in the body of se'if 10: « וכן כתם שנמצא על בגד צבוע טהורה » (שו״ע יו״ד ק״צ:י) — “and likewise a stain found on a dyed garment: she is pure.”
And the Rama immediately draws the practical conduct from it: « לפיכך תלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילה מכתמים » (רמ״א יו״ד ק״צ:י) — “therefore a woman should wear colored garments, in order to save herself from stains.”
The reason lies in the nature of the decree itself: it is a rabbinic institution laid down within defined boundaries — like that of an object that receives impurity, above — and white is one of those boundaries.| The leniency | The result | Source |
|---|---|---|
| Less than ke-gris ve-od | Pure (we attribute it to louse blood) | Mechaber, se'if 5 |
| Separate drops do not combine | Each drop is attributed to a separate louse | Mechaber, se'if 8 |
| A bedbug killed or its odor smelled | She attributes up to the size of a turmus | Mechaber, se'ifim 7 and 29 |
| Not opposite the beis ha-turpah | Pure (the blood could not have come from the source) | Mechaber, se'ifim 9, 11, 12 and 13 |
| An object that does not receive impurity | Bare ground — they did not decree; a privy seat — the Rama's addition, from the Mordechai in the name of the Semag and the Semak | Mechaber and Rama, se'if 10 |
| Attribution to a wound, to blood from outside, to handling | Pure — “she attributes to anything she is able to attribute to” | Mechaber, se'ifim 16 and 18–24 |
| A dyed garment | Does not render impure — the decree was not made on it | Mechaber, se'if 10; Niddah 61b |
| Subject | Regime of the ordinary stain (light) | Regime of the examined ed (heavy) |
|---|---|---|
| Measure | Ke-gris ve-od is required | Any amount whatsoever, even a mustard seed |
| Attributions | She attributes to anything possible | Like a sighting: no attribution |
| Veses | There is no veses through stains | Like sightings in every respect, including for the veses |
| A round stain (ed smeared on the thigh, se'if 35) | The Mechaber's first position — pure below a gris | “Some say” within the Mechaber — impure in any amount; the Rama: “and so is the main ruling” |
| Flesh and garment (se'if 6) | Garment — the measure is required | “Some say” on the flesh — there is no measure |