למה הדם היוצא עם מי רגליה טהור (דם מכה בחלחולת או בכוליא), מעומדת או מיושבת והספל, מקרה רגיל עם כאב (ידים מוכיחות), בדיקת המוך, דם בלא כאב, וחול וחצץ (אבני כליה) — נושא רפואי בלשון מכובדת (שולחן ערוך, יורה דעה קצ״א — סעיף אחד)
אִשָּׁה שֶׁהִשְׁתִּינָה מַיִם וְיָצָא דָּם עִם מֵי רַגְלֶיהָ, בֵּין שֶׁהִשְׁתִּינָה מְעֻמֶּדֶת בֵּין שֶׁהִשְׁתִּינָה מְיֻשֶּׁבֶת, טְהוֹרָה; וַאֲפִלּוּ הִרְגִּישָׁה גּוּפָהּ שֶׁנִּזְדַּעְזַע, אֵין זוֹ הַרְגָּשַׁת דָּם אֶלָּא הַרְגָּשַׁת מֵי רַגְלַיִם הִיא, שֶׁאֵינָהּ בָּאָה מִן הַחֶדֶר, וְדָם זֶה דַּם מַכָּה הוּא בַּחֲלָחֹלֶת אוֹ בַּכּוּלְיָא.
אשה שהשתינה מים ויצא דם עם מי רגליה, בין מעומדת בין מיושבת — טהורה; ואפילו הרגישה גופה שנזדעזע, אין זו הרגשת דם אלא הרגשת מי רגלים היא, שאינה באה מן החדר (הרחם) — ודם זה דם מכה הוא, מכה שבחלחולת (שלפוחית) או בכוליא (כליה).
שולחן ערוך, יורה דעה קצ״א:ארמה 01
הסעיף היחיד מנוקד, עם ביאור בעברית, מחולק לכלליו: הדם טהור כדם מכה, מעומדת או מיושבת והספל, ספל משותף, מקרה רגיל עם כאב, בדיקת המוך, ואבני כליה — מבוארים עם מקרים מעשיים בני זמננו (דם בשתן, דלקת שלפוחית, אבנים).
📖 ללמודרמה 02
פלפול מעמיק: דם מכה בחלחולת/כוליא מול דם המקור וטיב הרגשת מי רגלים, המחלוקת במעומדת / מיושבת וחזרת הדם למקור צר שבספל, ידים מוכיחות וחזקת מכה לאחר שלוש פעמים, המעבר ממקרה לרגילות, ומחלוקת הדם בלא כאב (תמצית). חקירות ונפקא מינות.
📖 ללמודרמה 03
טבלאות השוואה (מעומדת / מיושבת, דם בספל או על שפת הספל, עם כאב או בלא, דם בשתן ועל העד), כללי זהב, מכשולים שכיחים (הרגשת מי רגלים, דם מכה, חזקה, חול) ושינון הסעיף היחיד.
📖 ללמודרמה 04
שיטת הצמח צדק מליובאוויטש ומסורת חב״ד בדם מכה שבדרכי השתן ובבדיקת המוך, ואחר כך ההלכה למעשה לפי הבית יוסף, הרמ״א, הש״ך, הט״ז, סדרי טהרה, חכמת אדם, ערוך השולחן ופסק זמננו (טהרת הבית, שבט הלוי, נשמת אברהם לצד הרפואי). נושא רפואי: כל מסקנה מפנה אל הרב ואל הרופא.
📖 ללמודהשולחן ערוך (יו״ד קצ״א:א) פוסק שאשה שהשתינה ויצא דם עם מי רגליה — בין מעומדת בין מיושבת — טהורה, ואפילו הרגישה גופה שנזדעזע: אין זו הרגשת דם אלא הרגשת מי רגלים, שאינה באה מן החדר (הרחם). דם זה הוא דם מכה, מכה שבחלחולת (השלפוחית) או בכוליא (הכליה), ואינו דם המקור. מן הצד הרפואי, דם במי רגליים נבדק אצל רופא — אורולוג או גינקולוג — המברר את מקורו ; ולהלכה התייעצי עם הרב שלך.
יש אומרים (י״א) שאין מתירים אלא על ידי בדיקה במוך: קודם שתשתין בודקת בחורין ובסדקין, מכניסה מוך נקי על המקור מבפנים, משתינה, מקנחת היטב, ואחר כך מוציאה את המוך. אם יצא נקי — ראיה גדולה שאין הדם מן המקור אלא ממכה שבדרכי השתן (והכי נהוג). לאחר שלוש פעמים שיצא המוך נקי, מותרת אחר כך בלא בדיקה (חזקת דם מכה). זהו המקביל ההלכתי לבדיקה רפואית המאתרת את מקור הדימום ; ביצועה צריך רב, והאבחנה — רופא.
אשה הרואה תדיר דם במי רגליה ויש לה כאב בהשתנה — מתירים לה בכל ענין: הכאב הוא ידים מוכיחות, סימן ברור שיש מכה המכאיבה לה. ואף דם הנמצא אחר ההשתנה, בשעת הקינוח, אז טהור. כאב בהשתנה או דימום קבוע מעלים מבחינה רפואית חשד לדלקת שלפוחית (ציסטיטיס), זיהום בדרכי השתן או נגע בדרכי השתן: ההוראה נקבעת עם הרב ועם רופא.
אם בבדיקתה אינה מוצאת אחר כך אלא גרגרים הדומים לחול או לחצץ אדמדם (חול וחצץ), וכן במי רגליה, טהורה: אין זה דם מן המקור אלא חול הבא מן הכליות — מה שהרפואה קוראת אבני כליה. אף כאן, מקור החול מתאשר אצל רופא, והדין ההלכתי עם הרב.