✦ ❖ ✦
DAAT · רמה ב' — לַמְדָּן

שולחן ערוך · יורה דעה

דין אשה שמצאה דם בהשתנה — עיון ופלפול
סימן קצ״א
דם מכה מול דם המקור, עומדת ויושבת והספל, ידים מוכיחות ובדיקת המוך
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול ועיון מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות להלכה ועיון בשיטות

הנושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קצ״א (סעיף אחד, ובו כשבע הלכות)
עם נושאי כלים: ש״ך (שפתי כהן), ט״ז (טורי זהב), פתחי תשובה, וגדולי האחרונים בהלכות נדה

שורש הסוגיא :
נדה נ״ט ע״ב (דם מכה ותלייה במכה) · כתובות ה׳–ו׳ (דם בתולים מול דם נדה) · ועיין סימן קפ״ז (דם מכה ושופעת) ובסימן קצ״ו (בדיקה והפסק טהרה)

עריכה ועיון :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמת הסוגיא — דם היוצא עם מי רגלים, ויסוד החילוק בין דם מכה לדם המקור
  2. הרגשת מי רגלים אינה הרגשת דם — חקירת ההרגשה ותורפת הפטור
  3. עומדת ויושבת והספל — מחלוקת הטור והרא״ש מול המרדכי והגהות מיימוני, וטעם המקור הצר
  4. ספל המשותף — דווקא ספל שהיא לבדה משתנת בו
  5. ידים מוכיחות וחזקת מכה — הכאב כהוכחה, ובדיקת המוך והחזקה לאחר שלוש פעמים
  6. בלא כאב — מחלוקת דם שעל העד — תמצית מי רגלים ויש להחמיר
  7. דם מול חול וחצץ — טבעו של ה"דם" הנמצא, וקביעת וסת
  8. מקרה מול רגילות — מן המקרה החד-פעמי אל החולי הקבוע
  9. חקירה ונפקא מינה למעשה
  10. טבלאות סיכום מקיפות

📜 לשון השולחן ערוך — סעיף אחד

↩ הסבר מפורט (רמה 1)

הָאִשָּׁה שֶׁהִשְׁתִּינָה מַיִם וְיָצָא דָּם עִם מֵי רַגְלֶיהָ — בֵּין שֶׁהִשְׁתִּינָה וְהִיא עוֹמֶדֶת בֵּין שֶׁהִשְׁתִּינָה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת — הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. וַאֲפִלּוּ הִרְגִּישָׁה גּוּפָהּ וְנִזְדַּעְזְעָה אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת, שֶׁהַרְגָּשַׁת מֵי רַגְלֶיהָ הִיא זוֹ, שֶׁאֵין מֵי רַגְלֶיהָ מִן הַחֶדֶר; וְדָם זֶה דַּם מַכָּה הוּא בַּחֲלָחֹלֶת אוֹ בַּכּוּלְיָא. (הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לְהַתִּירָהּ אֶלָּא בְּיוֹשֶׁבֶת, אֲבָל בְּעוֹמֶדֶת — אִם מְקַלַּחַת לְתוֹךְ הַסֵּפֶל וְנִמְצָא שָׁם דָּם טְהוֹרָה, אֲבָל אִם שׁוֹתֵת עַל שְׂפַת הַסֵּפֶל טְמֵאָה, דְּהוֹאִיל וְהַמָּקוֹר צַר חוֹזְרִין לַמָּקוֹר וּמְבִיאִים דָּם. וְהָכִי נָהוּג. וְכָל זֶה כְּשֶׁנִּמְצָא בְּמִקְרֶה, אֲבָל אִשָּׁה הָרְגִילָה לִרְאוֹת דָּם בְּמֵי רַגְלֶיהָ וּמַרְגֶּשֶׁת כְּאֵב — יֵשׁ לְהַתִּיר בְּכָל עִנְיָן, דְּאִכָּא יָדַיִם מוֹכִיחוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהּ מַכָּה.)

סימן זה עוסק בעניין רפואי — דם הנמצא עם מי רגלים (המתסקרס, דלקת בדרכי השתן, אבנים בכליות). הלימוד שלהלן הוא עיוני בלבד; כל מקרה אמיתי מצריך אבחון רפואי אצל רופא (אורולוג או גינקולוג) בנוסף לשאלת רב מורה הוראה. הניסוח כאן קליני ומאופק.

1. הקדמת הסוגיא — דם מכה בחלחולת או בכוליא

↩ הסבר מפורט (רמה 1)

היסוד — מנין יצא הדם

יסוד הסימן: אשה אינה נטמאת בנדה אלא בדם הבא מן המקור (החדר, הוא הרחם). דם הבא ממקום אחר בגוף — אינו מטמא. והנה דרכי השתן (החלחולת והכוליא) הם מקום נפרד מן המקור, ולפיכך דם הנמצא במי רגלים, הואיל ובא דרך נתיב מי הרגלים ולא דרך נתיב הדם, תולין שהוא דם מכה שבאותו נתיב — לא דם המקור. וזהו שאמר המחבר "דם זה דם מכה הוא בחלחולת או בכוליא".
שני נתיבים ולא אחד : הנחת הסימן היא שנתיב מי הרגלים נפרד מנתיב הדם. לפי זה, אף שיצא דם — כל זמן שיצא עם מי רגליה ולא בפני עצמו, מסתבר שמקורו באותו נתיב גופו (כוליא, חלחולת או דרכי השתן) ולא בחדר. ומכאן עיקר הפטור: לא משום ספק ולא משום ביטול ברוב, אלא משום שאומדן המקום מורה שאין זה דם נדה כלל.
זיקה לסימן קפ״ז : דין "תולין במכה" יסודו בסוגיית דם מכה ושופעת (ועיין סימן קפ״ז), ששם נתבאר מתי תולין שהדם בא ממכה שיש לה במקור או בנתיב; וכאן הוא ענף מיוחד — מכה שבדרכי השתן, שאינה במקור כלל.

2. הרגשת מי רגלים אינה הרגשת דם

↩ הסבר מפורט (רמה 1)
החקירה — מהי "הרגישה גופה ונזדעזעה" : מן הדין, הרגשה היא תנאי לטומאת נדה דאורייתא. ואם כן, מאחר שהאשה הרגישה גופה ונזדעזעה — מדוע אין חוששין שמא הרגשת דם היא, ותהא טמאה ?
תירוץ המחבר — שתי הרגשות נפרדות : מבאר המחבר שהרגשת מי רגלים אינה הרגשת דם. הזעזוע שהיא חשה הוא הרגשת יציאת מי הרגלים — תחושה מוכרת ושכיחה הבאה עם השתנה — ולא הרגשת פתיחת המקור. ומאחר שאין מי רגליה מן החדר, אף הזעזוע הנלווה אינו מן החדר, ולפיכך אינה חוששת.
היסוד — אומדן מקור ההרגשה :
החילוק אינו אם הרגישה אם לאו — ודאי הרגישה — אלא מה הרגישה. הרגשה שדרכה לבוא עם מעשה השתן מתפרשת כהרגשת מי רגלים; ורק הרגשה שאין לה הסבר אחר מתפרשת כהרגשת דם. כלל זה — שתולין את ההרגשה במעשה הידוע הבא עמה — חוזר בכל סוגיות ההרגשה (ועיין סימן קפ״ח).

3. עומדת ויושבת והספל — מחלוקת חזרת הדם למקור

↩ הסבר מפורט (רמה 1)

לשון הרמ״א (הגה)

"וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לְהַתִּירָהּ אֶלָּא בְּיוֹשֶׁבֶת וְהִשְׁתִּינָה; אֲבָל בְּעוֹמֶדֶת — אִם מְקַלַּחַת לְתוֹךְ הַסֵּפֶל וְנִמְצָא שָׁם דָּם טְהוֹרָה, אֲבָל אִם שׁוֹתְתִין עַל שְׂפַת הַסֵּפֶל וְנִמְצָא שָׁם דָּם טְמֵאָה, דְּהוֹאִיל וְהַמָּקוֹר צַר חוֹזְרִין לַמָּקוֹר וּמְבִיאִים דָּם (הטור בשם הרא״ש). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ בְּיוֹשֶׁבֶת אֵין לְהַתִּיר אֶלָּא בִּמְקַלַּחַת וְנִמְצָא הַדָּם תּוֹךְ הַסֵּפֶל, אֲבָל עַל שְׂפַת הַסֵּפֶל טְמֵאָה, וּבְעוֹמֶדֶת בְּכָל עִנְיָן טְמֵאָה (מרדכי הלכות נדה ובית יוסף בשם הגהות מיימוני) — וְהָכִי נָהוּג."
שורש המחלוקת — אימתי "חוזרין למקור" :
שיטהאופן ההיתרמקור
הטור בשם הרא״ש יושבת — טהורה בכל ענין; עומדת — רק כשמקלחת לתוך הספל, אבל שותת על שפת הספל טמאה (חוזר למקור) רמ״א (י״א ראשון)
המרדכי והגהות מיימוני אף ביושבת — רק במקלחת ונמצא תוך הספל; על שפת הספל טמאה; ובעומדת — טמאה בכל ענין רמ״א (י״א שני) — "והכי נהוג"
סברת "המקור צר" : טעם החומרא בשותת על שפת הספל הוא שהואיל והמקור צר — חוזרין למקור ומביאים דם. כלומר: כשהדם אינו יוצא בקילוח חזק וישר אל תוך הספל אלא נוטף ושותת לאט על שפתו, חוששין שמא הדם בא דרך נתיב צר ועקלקל ובמהלכו נגע במקור והעלה דם נדה. ולפיכך דווקא מקלחת (קילוח ישר ומופרד) אל תוך הספל (לא על שפתו) מגלה שהדם בא בנתיב מי הרגלים בלבד.
טעם החילוק בין עומדת ליושבת : בעומדת — אורח הדם ארוך יותר וקרוב לעבור דרך אזורי המקור, על כן החמירו בה הראשונים (ובשיטה השנייה — אף בכל ענין). ביושבת — הנתיב קצר וישר אל הספל, ולפיכך הקלו בה (ובשיטה הראשונה — אף בכל ענין). וההכרעה למעשה (והכי נהוג) כשיטה המחמירה: עומדת טמאה בכל ענין, ויושבת רק במקלחת אל תוך הספל.

4. ספל המשותף — דווקא ספל שהיא לבדה משתנת בו

↩ הסבר מפורט (רמה 1)
"וְדַוְקָא כְּשֶׁנִּמְצָא הַדָּם בַּסֵּפֶל שֶׁהִיא מַשְׁתֶּנֶת שָׁם לְחוּד — דְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִמֶּנָּה; אֲבָל אִם נִמְצָא בְּסֵפֶל שֶׁאִישׁ וְאִשָּׁה מַטִּילִין שָׁם מַיִם — טְהוֹרָה בְּכָל עִנְיָן (טור ופוסקים)."
חקירה — מדוע ספל משותף מטהר : לכאורה הדבר תמוה: אם בספל שהיא לבדה משתנת בו החמירו, כל שכן בספל שגם אחֵר משתמש בו ראוי להחמיר ?
תירוץ — אין תולין בה בוודאי : אדרבה. כל החומרא היא כשידוע שהדם ממנה (ספל שהיא לבדה משתנת בו). אבל בספל המשותף — אין ידוע כלל שהדם ממנה, ושמא בא מן האיש, ולפיכך טהורה בכל ענין. נמצא שהספק במקור הדם הוא קולא כאן, שהרי כל דין הטומאה צריך ודאות שהדם ממנה.
ליישום ימינו: שירותים משותפים (אסלה שמשתמשים בה כמה אנשים) עשויים לפעמים להוות צד להקל, שהרי אין ידוע שהדם ממנה דווקא. ואולם זהו אומדן עדין שתלוי בפרטי המעשה — ולכן כל מקרה לרב מורה הוראה.

5. ידים מוכיחות וחזקת מכה — בדיקת המוך

↩ הסבר מפורט (רמה 1)

זהו לב הסימן: המעבר מן המקרה החד-פעמי אל החולי הקבוע, ושיטת ההוכחה שהדם אינו מן המקור.

לשון הרמ״א — החולי והכאב

"אֲבָל אִשָּׁה הָרְגִילָה לִרְאוֹת דָּם בְּמֵי רַגְלֶיהָ וּמַרְגֶּשֶׁת כְּאֵב בְּשָׁעָה שֶׁמַּטֶּלֶת מַיִם — נִרְאֶה דְּיֵשׁ לְהַתִּיר בְּכָל עִנְיָן, דְּהָא אִכָּא יָדַיִם מוֹכִיחוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהּ מַכָּה הַמַּכְאִיב אוֹתָהּ בַּהֲטָלַת מֵי רַגְלֶיהָ וּמִמֶּנּוּ הַדָּם יוֹצֵא; וַאֲפִלּוּ מָצְאָה דָּם אַחַר הֲטָלַת מֵי רַגְלַיִם כְּשֶׁמְּקַנַּחַת עַצְמָהּ — טְהוֹרָה (בהגהת ש״ד בשם מהרי״ל). אַךְ יֵשׁ מַחְמִירִין שֶׁלֹּא לְהַתִּיר רַק בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת — לְהַצְרִיכָהּ בְּדִיקָה: קֹדֶם שֶׁתַּשְׁתִּין תִּבְדֹּק עַצְמָהּ הֵיטֵב בְּחוֹרִין וּבִסְדָקִין, וְאִם לֹא תִּמְצָא דָּם תַּכְנִיס מוֹךְ נָקִי עַל הַמָּקוֹר בִּפְנִים וְתַשְׁתִּין וּתְקַנַּח עַצְמָהּ יָפֶה, וְתוֹצִיא הַמּוֹךְ — אִם נְקִיָּה הִיא, הוֹכָחָה גְּדוֹלָה דְּאֵין הַדָּם מִן הַמָּקוֹר; וְהָכִי נָהוּג. וְאִם בָּדְקָה עַצְמָהּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָךְ וּמָצְאָה הַמּוֹךְ נָקִי — מֻתֶּרֶת אַחַר כָּךְ בְּלֹא בְּדִיקָה שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ, דַּחֲזָקָה דְּדַם מַכָּה הוּא."
היסוד — שתי דרכי הוכחה :
הסימן מציע שני אמצעים נפרדים להראות שהדם אינו מן המקור:
ידים מוכיחותכאב קבוע בשעת השתנה. הכאב מעיד על מכה ממשית בנתיב מי הרגלים, ומכה זו "מוכיחה בידים" שממנה הדם — ולא מן המקור. ובזה מיקל מהרי״ל אף בדם שלאחר הקינוח.
בדיקת המוך — לאשה שיש לה וסת ואין לה כאב מובהק: מניחה מוך נקי על המקור מבפנים קודם שתשתין, וכשהמוך יוצא נקי — הרי זו הוכחה ישירה שאין דם יוצא מן המקור עצמו.
הכאב כידים מוכיחות : "ידים מוכיחות" הוא כלל ידוע — אומדנא שאינה מבוררת לגמרי אך מורה בבירור על הסיבה. הכאב הקבוע בהשתנה הוא אומדן רפואי-הלכתי: גוף שמכאיב במקום מסוים בשעת מעשה מסוים מורה על נגע (מכה) באותו מקום. ולפיכך הקל מהרי״ל אף בדם הנמצא אחר ההטלה בשעת הקינוח — "דמאחר דמרגשת כאב ואינה מוצאה דם רק אחר הטלת מי רגלים, ודאי דם מכה הוא".
חקירת החזקה — חזקת מכה לאחר שלוש פעמים : מהו טיב החזקה שלאחר שלוש בדיקות מוך נקיות ? האם הוא חזקה דמעיקרא (שזה דרכה תמיד), או חזקה הנקבעת על ידי הבדיקה (שלוש פעמים כקביעות) ?
הכרעת הרמ״א — חזקה הנקבעת בשלוש : משמע מן הרמ״א שהיא חזקה הנקבעת: לאחר שבדקה שלוש פעמים ונמצא המוך נקי, הוחזק אצלה שהדם דם מכה הוא, ומותרת אחר כך בלא בדיקה שלא בשעת וסתה. שיעור השלוש הוא שיעור החזקה המקובל (כשלוש פעמים לקביעת וסת), ובהצטרף הטעם — "מאחר שאינה מוצאה אותו רק אחר שהשתינה" — הרי האומדן והחזקה מצטרפים יחד.

6. בלא כאב — מחלוקת דם שעל העד

↩ הסבר מפורט (רמה 1)

לשון הרמ״א (המשך ההגה)

"וְכָל זֶה דַּוְקָא שֶׁמַּרְגֶּשֶׁת כְּאֵב עִם מֵי רַגְלֶיהָ; אֲבָל אִם אֵינָהּ מַרְגֶּשֶׁת כְּאֵב, וּבוֹדֶקֶת עַצְמָהּ אַחַר הֲטָלַת מַיִם וּמוֹצֵאת דָּם — אִם לֹא מָצְאָה דָּם בְּמֵי רַגְלֶיהָ, וַדַּאי טְמֵאָה. אֲבָל אִם מָצְאָה דָּם תּוֹךְ מֵי רַגְלֶיהָ וְגַם עַל הָעֵד שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ בּוֹ — יֵשׁ אוֹמְרִים דְּהִיא טְמֵאָה, דְּלֹא הִתִּירוּ רַק דָּם שֶׁנִּמְצָא תּוֹךְ מֵי רַגְלַיִם (מרדכי). וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהִיא טְהוֹרָה, דְּדָם שֶׁנִּמְצָא תּוֹלִין שֶׁעֲדַיִן נִשְׁאַר מִתַּמְצִית מֵי רַגְלַיִם (ב״י ממשמעות הרא״ש והר״ן) — וְיֵשׁ לְהַחְמִיר."
שורש המחלוקת — דם תוך מי רגלים ועל העד :
המצבהדיןמקור
בלא כאב — דם על העד ואין דם במי רגלים ודאי טמאה — שאין כאן הוכחה כלל שהדם בא בנתיב השתן הרמ״א (משמעות המרדכי)
דם תוך מי רגלים וגם על העד — דעה ראשונה טמאה — לא התירו אלא דם שנמצא תוך מי רגלים בלבד (המרדכי) הרמ״א (י״א ראשון)
דם תוך מי רגלים וגם על העד — דעה שנייה טהורה — תולין שהדם שעל העד הוא תמצית (שיירי) מי רגלים (הר״ן והרא״ש) הרמ״א (י״א שני)
סברת ה"תמצית" : נקודת המחלוקת היא בדם שעל העד כשבלא כאב. לדעה המקילה — מאחר שיש דם גם תוך מי רגלים, מסתבר שאף הדם שעל העד הוא תמצית מי רגלים — שיירי לחות מי הרגלים שנשארו ונדבקו בעד בשעת הקינוח, ולא דם מקור. לדעה המחמירה — לא תלו הראשונים אלא בדם הנמצא תוך מי רגלים ממש, אבל דם המצוי על העד שמא דם נדה הוא. והרמ״א מסיים ויש להחמיר, וכן הכריעו רוב האחרונים (ועיין סדרי טהרה וחכמת אדם).
הערת הרמ״א גופו : הרמ״א מוסיף "ולפי עניות דעתי לא משמע מהרא״ש מידי" — כלומר מסתפק אם אכן מן הרא״ש יש ראיה לדעה המקילה. ולפיכך הכרעתו "ויש להחמיר" מבוססת על שאין הראיה ברורה. ומכל מקום, אם בדקה שלוש פעמים ונמצאת טהורה (במקרה שיש בו צד היתר) — שוב אינה צריכה בדיקה.

7. דם מול חול וחצץ — טבעו של הנמצא

↩ הסבר מפורט (רמה 1)

לשון הרמ״א — חול הכליות

"וְאִם אֵינָהּ מוֹצֵאת דָּם אַחַר כָּךְ כְּשֶׁבּוֹדֶקֶת עַצְמָהּ רַק קַרְטִין קַרְטִין כְּמוֹ חוֹל וְחָצָץ אָדֹם, וְנִמְצָא כָּזֶה גַּם כֵּן בְּמֵי רַגְלֶיהָ, וּבִשְׁעַת וִסְתָּהּ אוֹ לִפְעָמִים רוֹאָה דָּם מַמָּשׁ כִּשְׁאָר נָשִׁים, וְאֵינָהּ מוֹצֵאת אוֹתוֹ חוֹל רַק אַחַר מֵי רַגְלֶיהָ — טְהוֹרָה, דְּאֵינוֹ דָּם רַק חוֹל שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִוָּלֵד בַּכְּלָיוֹת (ב״י בשם תשובת הר״ן)."
היסוד — לא דם אלא חול :
כאן אין השאלה מהיכן בא הדם, אלא מהו הנמצא. מה שנמצא אינו דם נוזלי כלל אלא קרטין קרטין כמו חול וחצץ אדום — גרגירים אדמדמים קשים. וטבעם של אלו — אבני כליה (חול הכליות) — שדרכם להיווצר בכליות ולצאת עם השתן. ומאחר שאינם דם אלא חול, אין בהם טומאת נדה כל עיקר.
לשון ימינו: גרגירי "חול וחצץ אדום" הם אבנים בכליות / בדרכי השתן. אבחנה זו — אם הנמצא הוא אבן ולא דם — היא רפואית מובהקת (בדיקת שתן והדמיה אצל רופא). אין לקבוע מעצמך שמדובר בחול; הקביעה מצריכה רופא, וההיתר ההלכתי — רב.
הסימנים המצרפים להיתר : ההיתר בחול אינו על סמך מראהו בלבד, אלא בהצטרף כמה אומדנים: (א) שאינה מוצאת אותו אלא אחר מי רגלים (כדרך החול היוצא בשתן); (ב) שנמצא כיוצא בו גם במי רגליה; (ג) שבשעת וסתה היא רואה דם ממש כשאר נשים — וסימן שהמקור פעיל כדרכו ואין הפרעה בו. צירוף השלושה מברר שהנמצא חול כליות הוא ולא דם מקור.

8. מקרה מול רגילות — מן המקרה אל החולי הקבוע

↩ הסבר מפורט (רמה 1)
החקירה הכוללת — מקרה מול קבע : הסימן מבחין בין שני מצבים: דם שנמצא במקרה (אירוע חד-פעמי) לבין אשה הרגילה לראות דם במי רגליה (מצב כרוני). מהו ההבדל ההלכתי שביניהם ?
שני משטרי הוכחה : המעבר מן המקרה אל הקבע אינו רק כמותי אלא איכותי: בקבע מצטרפים אמצעי הוכחה (כאב, בדיקה חוזרת, חזקה) שאינם קיימים במקרה החד-פעמי.
קביעת וסת לחול (סיפא) : הרמ״א מוסיף שאם אינה רגילה לראות אלא לפרקים — קובעת לה וסת אם הוא בדרך קבע, בין וסת שווה בין וסת דילוגין. כלומר אף ראיית החול/הדם הכרוני, אם באה בקביעות, נכנסת לחשבון קביעת הווסתות (ועיין דיני הווסתות במקומם), והוא צד נוסף בהפיכת המקרה לדפוס ידוע ומבורר.

9. חקירה ונפקא מינה למעשה

↩ הסבר מפורט (רמה 1)
החקירה הכוללת של הסימן : מה מברר שהדם אינו מן המקור, ומאימתי נסמכים על אותו בירור ?
נפקא מינה למעשה (לפי הכרעת הרמ״א ורוב האחרונים) :
  1. דם היוצא עם מי רגלים — יושבת ומקלחת אל תוך הספל — טהורה; עומדת — טמאה בכל ענין ("והכי נהוג").
  2. שותת על שפת הספל — טמאה (חוששין שחזר למקור הצר).
  3. ספל שאיש ואשה משתנים בו — טהורה בכל ענין (אין ידוע שהדם ממנה).
  4. רגילה לראות עם כאב — ידים מוכיחות, ומותרת; ולמחמירים — בבדיקת מוך, וחזקה לאחר שלוש פעמים.
  5. בלא כאב, דם על העד (אף עם דם במי רגלים) — יש להחמיר.
  6. חול וחצץ אדום בלבד (אבני כליה) — טהורה, דאינו דם.
ולמעשה — שאל את רבך, ובענייני בריאות (דם בשתן, דלקת, אבני כליה) אף רופא מומחה (אורולוג או גינקולוג).
הדגשה : כל ההיתרים שבסימן מניחים שהדם בא ממכה בדרכי השתן ולא מן הרחם. ההכרעה אם אכן כך — אם יש מכה, דלקת או אבן בדרכי השתן — היא אבחנה רפואית. לפיכך כל מקרה דורש שני בירורים מקבילים: רופא (לקביעת מקור הדם) ורב מורה הוראה (לקביעת הדין), ובענייני טהרת המשפחה אף יועצת הלכה מוסמכת.

10. טבלאות סיכום

↩ הסבר מפורט (רמה 1)

טבלה — אופני המציאה והדין

אופן המציאה הדין מקור בקורפוס
דם עם מי רגלים — יושבת ומקלחת לתוך הספל טהורה (דם מכה בחלחולת/כוליא) מחבר; רמ״א — "והכי נהוג"
עומדת טמאה בכל ענין (להלכה הנוהגת) רמ״א בשם המרדכי
שותת על שפת הספל טמאה (המקור צר — חוזר ומביא דם) רמ״א בשם הטור והרא״ש
ספל משותף (איש ואשה) טהורה בכל ענין (אין ידוע שממנה) רמ״א בשם הטור ופוסקים
רגילה לראות + כאב ידים מוכיחות — מותרת (אף דם שאחר הקינוח) רמ״א בשם מהרי״ל
בדיקת מוך נקייה ג' פעמים חזקת מכה — מותרת בלא בדיקה שלא בשעת וסת רמ״א — "והכי נהוג"
בלא כאב — דם על העד (עם דם במי רגלים) מחלוקת — ויש להחמיר רמ״א בשם המרדכי / הר״ן
חול וחצץ אדום (אבני כליה) טהורה (אינו דם) רמ״א בשם תשובת הר״ן

טבלה — מחלוקות מרכזיות בסימן

נושא שיטה א' שיטה ב'
עומדת ויושבת הטור והרא״ש — יושבת מותרת בכל ענין, עומדת רק במקלחת המרדכי והגהות מיימוני — עומדת אסורה בכל ענין ("והכי נהוג")
היתר בלא בדיקה מהרי״ל — רגילה עם כאב מותרת בכל ענין המחמירים — רק לאשה שיש לה וסת, בבדיקת מוך
דם על העד (בלא כאב) המרדכי — טמאה, לא התירו אלא דם תוך מי רגלים הר״ן והרא״ש — תולין בתמצית מי רגלים (טהורה)
טיב החזקה חזקה דמעיקרא (כך דרכה) חזקה הנקבעת בשלוש בדיקות מוך (כן עיקר)

טבלה — מקורות הסוגיא

שורש בש״ס ובמחבר : נדה נ״ט ע״ב (תולין במכה) · ועיין סוגיות דם מכה ושופעת לדין התלייה במכה · שולחן ערוך יורה דעה סימן קצ״א, סעיף אחד (Shulchan_Arukh,_Yoreh_De'ah.191.1) · ובזיקה לסימנים קפ״ז (דם מכה), קפ״ח (הרגשה ומראות), קצ״ו (בדיקה והפסק טהרה)
ראשונים ופוסקים בהגהת הרמ״א : הרא״ש · הטור · המרדכי (הלכות נדה) · הגהות מיימוני · הר״ן (בתשובה) · מהר״ם (בתשובות) · מהרי״ל (בתשובה) · מהר״ש · אגור · הגהת שערי דורא · בית יוסף
אחרונים : ש״ך · ט״ז · סדרי טהרה · חכמת אדם · ערוך השולחן · פתחי תשובה · ובפוסקי זמננו בענייני טהרת המשפחה והרפואה

→ רמה א' — יסוד רמה ג' — סיכום ←
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
פלפול ועיון בדין דם הנמצא במי רגליה · סימן קצ״א · ⚡ רמה ב' — לַמְדָּן
⚠️ תוכן זה נכתב לצורך לימוד ועיון בלבד. סימן זה נוגע בעניין רפואי (דם בשתן, דלקת, אבני כליה); לכל הוראה למעשה (לְמַעֲשֶׂה) — שאל את רבך, ובענייני בריאות אף רופא מומחה (אורולוג או גינקולוג), ובענייני טהרת המשפחה אף יועצת הלכה מוסמכת.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · לעמוד הבית · סימן קצ״א · ♥ לתמיכה

📖הצטרף לחברותא