סימן קצ״ד — דיני יולדת ומפלת

לפני שמתחילים — מילה של רגישות

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט המחבר — 14 הסעיפים

סימן קצ״ד · 194 שייך להלכות נדה. לאחר הסימנים שעסקו בנדה הרגילה (דם הוסת, הכתמים, מניין שבעה נקיים), המחבר (רבי יוסף קארו) עוסק כאן במקרה מיוחד של טומאה : זה של היולדת, האישה היולדת, ושל המפלת, זו שהפילה. התורה קובעת ליולדת ימי טומאה ואחריהם ימי טהרה, והם שונים בין זכר לנקבה. נכיר את הסעיפים לפי קבוצות, ברוח לימוד שלווה ומכבדת.

קבוצה א — היולדת טמאה ; המפלת בתוך מ' יום (סעיפים 1-2)

סעיף 1 — היולדת טמאה אף בלא דם ; כיום כולן סופרות שבעה נקיים 📋 העתק

דיני יולדת ומפלת. ובו י"ד סעיפים:
יולדת אפילו לא ראתה דם טמאה כנדה בין ילדה חי בין ילדה מת ואפילו נפל וכמה הם ימי טומאתה עכשיו בזמן הזה כל היולדות חשובות יולדות בזוב וצריכות לספור שבעה נקיים נמצאת אומר שיולדת זכר יושבת ז' ללידה וז' לנקיים לזיבה והיולדת נקבה יושבת שבועים ללידה וז' נקיים לזיבה ימי לידה שהם ז' לזכר וי"ד לנקבה אם לא ראתה בהן עולים לספירת זיבתה ואם שלמו ז' נקיים בתוך י"ד לנקבה הרי זו אסורה עד ליל ט"ו ואם טבלה קודם לכן לא עלתה לה טבילה: הגה ולאחר ז' לזכר וי"ד לנקבה מותרת לבעלה מיד מאחר שספרה ז' נקיים ולא חזרה וראתה מיהו יש מקומות שנוהגין שאין טובלין תוך מ' לזכר ושמונים לנקבה (בית יוסף בשם מהרי"ק שהביא התניא ובאגודה פרק ע"פ ובמהרי"ל) ואין להתיר במקום שנהגו להחמיר (ריב"ש) אבל במקום שאין מנהג אין להחמיר כלל רק מיד שלא ראתה דם אחר ז' לזכר וי"ד לנקבה וספרה ז' נקיים מותרת לבעלה (ת"ה סימן רנ"ה) אבל אם חזרה וראתה אפילו טפת דם כחרדל טמאה אע"ג דמדאורייתא דם טהור הוא כבר פשט המנהג בכל ישראל שאין בועלין על דם טהור (ב"י ואגור וטור ופוסקים בשם הגאונים) ודינו כשאר דם לכל דבר:

סעיף 2 — המפלת בתוך ארבעים יום 📋 העתק

המפלת בתוך מ' אינה חוששת לולד אבל חוששת משום נדה אפילו לא ראתה: הגה מפני שא"א לפתיחת הקבר בלא דם ונפקא מינה דמיד לאחר שספרה ז' נקיים מותרת ואינה חוששת לולד (ד"ע):

קבוצה ב — הצורות, השליא, הספק (סעיפים 3-9)

סעיף 3 — הצורות, שפיר, שליא, חתיכה שיש בה עצם 📋 העתק

המפלת כמין בהמה חיה ועוף או כמין דגים וחגבים ושקצים ורמשים וכל צורת ולד או שפיר או שליא או חתיכה שקרעוה ויש בה עצם עכשיו שאין אנו בקיאין בצורות חוששת לולד ואם כלו ז' נקיים בתוך י"ד יום אם טבלה קודם ליל ט"ו לא עלתה לה טבילה:

סעיף 4 — שליא לאחר ולד שכבר נולד 📋 העתק

ילדה ולד חי ואח"כ הפילה שליא אינה חוששת לולד אחר אלא תולה אותה בולד שילדה כבר עד כ"ג יום אבל אם הפילה נפל תחילה אין תולין בו השליא שהפילה אחר כך וחוששת לשליא ליתן לה ימי טומאה של נקבה:

סעיף 5 — יצאה השליא תחילה 📋 העתק

יצאה השליא תחילה אין תולין אותה בולד שתלד אחר כך אפילו הוא בן קיימא וחוששת לשליא ליתן לה ימי טומאה של נקבה:

סעיף 6 — שליא שיצאה בשני ימים 📋 העתק

יצאה מקצת שליא ביום ראשון ולא נגמרה יציאתה עד יום ב' חוששת מיום ראשון אבל אינה מונה אלא מיום שני:

סעיף 7 — דמות בהמה ושליא קשורה או אינה קשורה 📋 העתק

המפלת דמות בהמה חיה ועוף ושליא קשורה בה אינה חוששת לולד אחר ואם אינה קשורה בה חוששת לולד אחר ואף על פי שהולד הנדמה זכר חוששין ליתן לה ימי טומאה של נקבה בשביל השליא:

סעיף 8 — טומטום ואנדרוגינוס 📋 העתק

היולדת טומטום או אנדרוגינוס נותנין לה ימי טומאה של נקבה:

סעיף 9 — הרגישה שהפילה ואינה יודעת מה 📋 העתק

הרגישה שהפילה ואינה יודעת מה אפילו לא היתה בחזקת מעוברת הרי זו טמאה לידה וחוששת שמא נקבה היתה:

קבוצה ג — מהי « לידה »? תאומים (סעיפים 10-13)

סעיף 10 — רוב, פדחת 📋 העתק

נחתך הולד במעיה ויצא אבר אבר בין שיצא על סדר האברים כגון שיצא הרגל ואחריה השוק ואחריה הירך בין שיצא שלא על הסדר אינה טמאה לידה עד שיצא רובו ואם יצא ראשו כולו כאחד הרי זה כרובו ואם לא נתחתך ויצא כדרכו משתצא פדחתו ה"ז כילוד אף על פי שנחתך אח"כ ולא סוף דבר שיצא לחוץ ממש אלא אפילו משיצא חוץ לפרוזדור:

סעיף 11 — הוציא ידו והחזירה 📋 העתק

הוציא העובר את ידו והחזירה אמו טמאה לידה:

סעיף 12 — שמעה קולו של ולד במקשה לילד 📋 העתק

היתה מקשה לילד ושמעה קולו של ולד חשוב כילוד שאי אפשר שלא הוציא ראשו חוץ לפרוזדור:

סעיף 13 — תאומים 📋 העתק

היולדת תאומים ושהה ולד אחר חבירו כגון האחד קודם שקיעת החמה והאחר אחר שקיעת החמה משיצא הראשון טמאה לידה ומונין ימי טומאה משיצא האחרון ואם הראשון ניכר שהוא זכר והשני ניכר שהוא נקבה או שאינו ניכר שני זה אם הוא זכר או נקבה מונה משיצא השני ימי טומאה לנקבה:

קבוצה ד — יוצא דופן (ניתוח קיסרי) (סעיף 14)

סעיף 14 — יוצא דופן 📋 העתק

יוצא דופן אם לא יצא דם אלא דרך דופן אמו טהורה מלידה ומנדה ומזיבה:

2. הקשר — היכן עומד הסימן

הסימנים הקודמים בהלכות נדה עסקו בנדה « הרגילה » : דם הוסת, הכתמים, הבדיקות, מניין שבעה נקיים והטבילה. סימן קצ״ד · 194 מוסיף מקרה מיוחד של טומאה : לא עוד דימום ספונטני, אלא הלידה עצמה — ובהמשכה הכואב, ההפלה. השאלה אינה עוד רק « האם ראתה דם? », אלא « האם הייתה לידה / פתיחת הקבר? », « זכר או נקבה? » (לאורך הימים), ו« באיזו דרך? » (ביוצא דופן).

השאלות הגדולות של הסימן

3. מושגי היסוד של הסימן

כדי להבין את סימן קצ״ד · 194 צריך לשלוט בכמה מושגים המתארים את מעמד היולדת, מניין ימיה והגדרת הלידה.

4. ימי טומאה וטהרה — הטבלה

התורה (ויקרא יב) קובעת ליולדת ימי טומאה ואחריהם ימי טהרה (« דמי טוהר »), שונים בין זכר לנקבה. כיום, על גבם, כל יולדת סופרת שבעה נקיים כזבה. להלן השלד, בפישוט.

5. הט״ז והש״ך — גדולי המפרשים

ביורה דעה אין לומדים את השולחן ערוך לבדו. שני מפרשים גדולים מלווים אותו בכל דף ומבנים את הלימוד המעשי : הט״ז והש״ך. הם נושאי הכלים העיקריים ביורה דעה (אין כאן משנה ברורה, המבאר רק אורח חיים). בהלכות נדה מצרפים להם אחרונים מיוחדים — סדרי טהרה, חכמת אדם, ערוך השולחן.

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על דברי המחבר הגהות המשקפות את מנהג אשכנז ומדייקות את המעשה. בסימננו התערבותו הברורה ביותר היא במפלת בתוך מ' יום.

על סעיף 2 — הכלל של פתיחת הקבר

7. מהי « לידה »? (רוב · פדחת · יד · קול)

סעיפים 10-12 — לב הסימן בחציו השני — ראויים לעצירה. מאיזה רגע רואה ההלכה שהייתה « לידה », המחילה את טומאת הלידה?

8. מקרים מעשיים בזמן הזה

כיצד חלים הדינים הללו כיום? להלן ארבעה מצבים, בעדינות הראויה להם. אף אחד אינו הכרעה « מן המוכן » : כל אחד הוא שאלה לרב, מתוך קשר עם הרופא.

מקרה 1 — נדה שלאחר לידה (אחר כל לידה)

מקרה 2 — הפלה (בכל שלב)

מקרה 3 — ניתוח קיסרי (יוצא דופן)

מקרה 4 — תאומים ולידות מרובות

9. סיכום סימן קצ״ד · 194

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להמשך הלימוד