לפסוק בטהרה, לספור שבעה נקיים, ולבדוק — להכיר ולהבין
יורה דעה · סימן קצ״ו
דִּינֵי הֶפְסֵק טָהֳרָה וּשְׁבְעָה נְקִיִּים
🌱 רמת מבוא · מתחילים
✦ ❖ ✦
מבט ראשון על סימן קצ״ו : 13 הסעיפים של המחבר וההגהות של הרמ״א, לשון השולחן ערוך וביאור בהיר. זהו לב הטהרת המשפחה : קודם שתספור האשה את שבעת הנקיים שלפני הטבילה, עליה תחילה „לפסוק בטהרה״ בהפסק טהרה — בדיקת הפסק הנעשית סמוך לבין השמשות — ואחר כך לבדוק בכל יום. הסימן מברר את המוך דחוק ביום אחד, בגד הבדיקה, המקרים המיוחדים (סומא, חולה), רציפות השבעה (ראתה סותרת הכל) והפולטת שכבת זרע. אלו הלכות למעשה, ויש ללומדן אצל רב או מורת כלה.
הנושא : הפסק טהרה, שבעה נקיים והבדיקות המקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן קצ״ו
הערת קריאה. הקטעים העבריים שבפרק זה הם לשון השולחן ערוך עצמה, סעיף אחר סעיף וכסדר הספר, כמות שהיא בדפוס — לרבות מראי המקומות שבסוגריים, תיקוני המדפיס שבסוגריים מרובעים, והגהות הרמ״א. הבא אחר כל קטע הוא תרגום וביאור משלנו, ולא לשון המקור.
סימן קצ״ו הוא מן המרכזיים והמעשיים שבכל הלכות הנדה : הוא מתאר כיצד עוברת האשה ממעמד נדה למעמד טהורה. לאחר שפסקה מלראות אינה יכולה לטבול מיד : עליה תחילה לעשות הפסק טהרה — בדיקה ש„פוסקת בטהרה״ — ואחר כך לספור שבעה נקיים רצופים תוך בדיקה בכל יום. המחבר (רבי יוסף קארו) מברר את כל פרטיו : זמן בדיקת ההפסק, המוך דחוק, בגד הבדיקה, המקרים המיוחדים, הרציפות והפולטת שכבת זרע. הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף את הגהותיו (הגה). שלושה עשר הסעיפים באים להלן כסדר הספר, מן הראשון עד האחרון, בלא קיבוץ ובלא שינוי סדר ; וקרבתם העניינית מתבררת להלן, בפרק 2.
סעיף א — לפסוק בטהרה, סמוך לבין השמשות
דיני לבישת הלבון ובדיקתה. ובו י"ג סעיפים: שבעת ימים שהזבה סופרת מתחילין ממחרת יום שפסקה בו וכך משפטה אם תראה ב' ימים או ג' ופסקה מלראות בודקת ביום שפסקה כדי שתפסוק בטהרה ובדיקה זו תהיה סמוך לבין השמשות (וכן נוהגין לכתחלה ובדיעבד אפילו לא בדקה עצמה רק שחרית ומצאה עצמה טהורה סגי בכך) (טור בשם הרשב"א וב"י אף לפי דברי (הראב"ד) [הרא"ש]) ולעולם ילמד אדם (להחמיר לכתחלה) בתוך ביתו שתהא בודקת ביום הפסק טהרתה במוך דחוק ושיהא שם כל בין השמשות שזו הבדיקה מוציאה מידי כל ספק (רשב"א בתה"ק): הגה י"א אם התפללו הקהל ערבית ועוד היום גדול אינה יכולה לבדוק (או) [אז] ללבוש לבנים ולהתחיל ולמנות מיום המחרת מאחר דהקהל כבר עשו אותו לילה (ת"ה) וי"א דמותר אפי' עשו הקהל שבת (אגור בשם מהרי"ל) ונוהגין לכתחלה ליזהר ובדיעבד אין לחוש ומקצת נשים נוהגות שאם פסקה קודם ברכו וחזרה לראות כתם או דם תוך ימי ספירתה אז מפסיקין אפילו לאחר ברכו אם נתקלקלה סמוך לערב וחושבים דבר זה לדיעבד ואין למחות בידם כי כן קבלו מאיזה חכם שהורה להן והוא מנהג ותיקין:
כותרת הסימן — דיני לבישת הלבון ובדיקתה, ובו שלושה עשר סעיפים. שבעת הימים שהזבה סופרת מתחילין ממחרת היום שפסקה בו. וכך משפטה : אם ראתה שני ימים או שלושה ופסקה מלראות — בודקת ביום שפסקה כדי „שתפסוק בטהרה״, ובדיקה זו סמוך לבין השמשות (סמוך לשקיעה). הגהת הרמ״א : וכן נוהגין לכתחילה ; ובדיעבד, אפילו לא בדקה עצמה רק שחרית ומצאה עצמה טהורה — סגי בכך. ולעולם ילמד אדם בתוך ביתו — הגהת הרמ״א : להחמיר לכתחילה — שתהא בודקת ביום הפסק טהרתה במוך דחוק, ושיהא שם כל בין השמשות ; שזו הבדיקה מוציאה מידי כל ספק. הגהת הרמ״א (הגה) :יש אומרים : אם התפללו הקהל ערבית ועוד היום גדול — אינה יכולה לבדוק [אז] ללבוש לבנים ולהתחיל ולמנות מיום המחרת, מאחר דהקהל כבר עשו אותו לילה. ויש אומרים דמותר אפילו עשו הקהל שבת. ונוהגין לכתחילה ליזהר, ובדיעבד אין לחוש.ומקצת נשים נוהגות שאם פסקה קודם ברכו וחזרה לראות כתם או דם תוך ימי ספירתה — אז מפסיקין אפילו לאחר ברכו, אם נתקלקלה סמוך לערב ; וחושבים דבר זה לדיעבד, ואין למחות בידם, כי כן קיבלו מאיזה חכם שהורה להן, והוא מנהג ותיקין.
המעשה המכונן. ההפסק טהרה — „בדיקת ההפסק״ — הוא המפתח הפותח את ספירת השבעה. אין מתחילין לספור מפסיקת הראייה, אלא רק לאחר שבדקה ומצאה עצמה טהורה בסוף היום, סמוך לשקיעה. ואז מתחילה הספירה למחרת. עוד שני דברים בסעיף, והתרגום שלמעלה מביאם בשלמותם : המוך דחוק של יום ההפסק, שהמחבר מתארו כבדיקה המוציאה מידי כל ספק ; והגהת הרמ״א הארוכה באשה שלא הפסיקה עדיין והקהל כבר התפללו ערבית. ובהגהה זו נמצא בדפוס (או) [אז] — תיבה שהמדפיס מתקנה בסוגריים מרובעים. אנו מעתיקים את שתי הצורות, כמו שהמקור נותנן.
סעיף ב — ראתה יום אחד בלבד : מוך דחוק
ראתה יום אחד בלבד ופסקה בו ביום צריכה לבדוק עצמה במוך דחוק ושיהא שם כל בין השמשות: הגה ובדיעבד אם בדקה עצמה סמוך לבין השמשות ומצאה עצמה טהורה אע"פ שלא היה המוך אצלה כל בין השמשות סגי (טור בשם הרשב"א וה"ה בשם רמב"ן וב"י להרמב"ם וכ"מ בש"ס) אבל בדיקת שחרית לא מהני הואיל ולא ראתה רק יום אחד (רשב"א ורמב"ן בשם י"א וכ"ד רמב"ם פ"ו מהא"ב ובפי' משנה סוף פ"ד וברטנורה שם):
אם ראתה יום אחד בלבד ופסקה בו ביום, צריכה לבדוק עצמה במוך דחוק, שיהא שם כל בין השמשות. הגהת הרמ״א : ובדיעבד, אם בדקה סמוך לבין השמשות ומצאה עצמה טהורה — אף על פי שלא היה המוך אצלה כל בין השמשות — סגי (די בכך). אבל בדיקת שחרית לא מהני, הואיל ולא ראתה רק יום אחד.
מוך דחוק — בדיקה מחמירה יותר מבדיקת ההפסק הרגילה : עד הבדיקה מוכנס ונשאר במקומו. נדרש כשהחשש לראייה שיורית גדול יותר — בפרט כשהאשה ראתה יום אחד בלבד. הרמ״א מקל בדיעבד כשבדיקת סוף היום נמצאה טהורה.
סעיף ג — חלוק בדוק, סדינים, ולספור מן המחרת
ביום שפסקה מלראות ובודקת עצמה כאמור תלבש חלוק הבדוק לה שאין בו כתם ובלילה תשים סדינים הבדוקים מכתמים ומיום המחרת תתחיל לספור שבעה נקיים: הגה ומנהג כשר הוא כשהאשה פוסקת בטהרה שתרחץ ולובשת לבנים אמנם אם לא רחצה רק פניה של מטה די בכך (מרדכי בשם רוקח) וכן נוהגין ואין לשנות אבל בשעת הדחק כגון אשה ההולכת בדרך ואין לה בגדים תוכל לספור ז' נקיים רק שהחלוק נקי ובדוק מדם (אגור והגהות ש"ד ס"ס י"ט):
ביום שפסקה מלראות ובודקת עצמה כאמור, תלבש חלוק הבדוק לה שאין בו כתם, ובלילה תשים סדינים הבדוקים מכתמים, ומיום המחרת תתחיל לספור שבעה נקיים. הגהת הרמ״א (הגה) : ומנהג כשר הוא, כשהאשה פוסקת בטהרה, שתרחץ ולובשת לבנים ; אמנם אם לא רחצה רק פניה של מטה — די בכך. וכן נוהגין, ואין לשנות. אבל בשעת הדחק — כגון אשה ההולכת בדרך ואין לה בגדים — תוכל לספור שבעה נקיים, רק שהחלוק נקי ובדוק מדם.
למה לבנים. לחלוק הבדוק, לסדינים הבדוקים ולבגדים הלבנים (לבנים) יש תפקיד מעשי : בשבעת הימים כל כתם קטן צריך להיות ניתן לראייה. רקע לבן ונקי מאפשר את הבדיקה ; רקע כהה או מוכתם מונע אותה. וזה גם מנהג כשר שהמליץ עליו הרמ״א, ויש לברר פרטיו אצל מורת כלה.
סעיף ד — שתי בדיקות ביום, מה מועיל בדיעבד, והיש אומרים המחמיר
בכל יום מז' ימי הספירה צריכה להיות בודקת לכתחלה פעמים בכל יום אחת שחרית וא' סמוך לבין השמשות (טור בשם סה"ת וע"פ) ואם לא בדקה בכל השבעה אלא פעם אחת לא שנא בדקה ביום ראשון של השבעה או ביום השביעי או בא' מהאמצעים מאחר שבדקה ביום שקודם השביעי ומצאה טהורה עלו לה אבל אם לא בדקה בכל הז' וביום השמיני בדקה ומצאה טהורה אין לה אלא יום ח' בלבד ומשלמת עליו וי"א שצריך שתבדוק ביום ראשון מהשבעה וביום השביעי ואין להקל והבדיקה תהיה לאור היום ולא לאור הנר (תא"ו נכ"ו והרשב"א בת"ה) ובדיעבד מהני אפילו לאור הנר (כן משמע בב"י):
בכל יום משבעת ימי הספירה צריכה להיות בודקת לכתחילה פעמיים בכל יום — אחת שחרית ואחת סמוך לבין השמשות. ואם לא בדקה בכל השבעה אלא פעם אחת — לא שנא בדקה ביום הראשון של השבעה, או ביום השביעי, או באחד מן האמצעיים — מאחר שבדקה ביום שקודם השביעי ומצאה טהורה, עלו לה. אבל אם לא בדקה בכל השבעה, וביום השמיני בדקה ומצאה טהורה — אין לה אלא יום ח׳ בלבד, ומשלמת עליו. ויש אומרים שצריך שתבדוק ביום ראשון מהשבעה וביום השביעי, ואין להקל. הגהת הרמ״א :והבדיקה תהיה לאור היום ולא לאור הנר ; ובדיעבד מהני אפילו לאור הנר.
סעיף ה — לעולם אין סופרת בלא הפסק בטהרה
בדקה עצמה ביום שפסקה מלראות ומצאה טמאה ובדקה לאחר שלשה או ד' ימים ומצאה טהורה ה"ז בחזקת טמאה עד שתפסוק בטהרה שלעולם אינה סופרת עד שתבדוק אם פסקה ואז מונה למחרתו:
בדקה ביום שפסקה ומצאה טמאה, ובדקה לאחר שלושה או ארבעה ימים ומצאה טהורה — הרי זו בחזקת טמאה עד שתפסוק בטהרה ; שלעולם אינה סופרת עד שתבדוק אם פסקה — ואז מונה למחרתו.
סעיף ו — במה ואיך בודקת
כל בדיקות אלו בין בדיקת הפסק טהרה בין בדיקת כל השבעה צריכות להיות בבגד פשתן לבן ישן או בצמר גפן או בצמר לבן נקי ורך ותכניסנו באותו מקום בעומק לחורים ולסדקים עד מקום שהשמש דש ותראה אם יש בו שום מראה אדמומית ולא שתכניסהו מעט לקנח עצמה. ואם יקשה בעיניה מאד להכניסו כל כך בעומק לפחות בדיקה של יום הפסק טהרה ובדיקה של יום ראשון מהשבעה תהיינה עד מקום שהשמש דש: הגה ואם לא עשתה כן בבדיקת יום ראשון תעשה פעם אחת כן מבדיקות שאר הימים (ב"י) מיהו בדיעבד אם לא עשתה כן כלל רק שבדקה עצמה יפה בחורין ובסדקין בעומק היטב כפי כחה אע"פ שלא הגיע למקום שהשמש דש סגי לה (ב"י שכ"ד רוב הפוסקים וכן מהרא"י בפסקיו סימן ע"ז וב"ח):
כל הבדיקות האלו — בין בדיקת הפסק טהרה בין בדיקת כל השבעה — צריכות להיות בבגד פשתן לבן ישן, או בצמר גפן, או בצמר לבן נקי ורך. ותכניסנו באותו מקום בעומק, לחורים ולסדקים, עד מקום שהשמש דש, ותראה אם יש בו שום מראה אדמומית — ולא שתכניסהו מעט לקנח עצמה. ואם יקשה בעיניה מאוד להכניסו כל כך בעומק — לפחות בדיקה של יום הפסק טהרה ובדיקה של יום ראשון מהשבעה תהיינה עד מקום שהשמש דש. הגהת הרמ״א (הגה) :ואם לא עשתה כן בבדיקת יום ראשון — תעשה פעם אחת כן מבדיקות שאר הימים ; מיהו בדיעבד, אם לא עשתה כן כלל, רק שבדקה עצמה יפה בחורין ובסדקין בעומק היטב כפי כוחה — אף על פי שלא הגיע למקום שהשמש דש, סגי לה.
סעיף ז — הסומא
הסומא בודקת עצמה ומראה לחבירתה:
הסומא בודקת עצמה ומראה לחבירתה — וחברתה היא הרואה אם יש בעד מראה אדמומית.
סעיף ח — החרשת, החולה, וקביעת וסתות
החרשת ששומעת ואינה מדברת או שמדברת ואינה שומעת הרי הן כפקחות אבל אם אינה שומעת ואינה מדברת וכן השוטה או שנטרפה דעתה מחמת חולי צריכות פקחות לבדוק אותן ולקבוע להן וסתות כדי שתהיינה מותרות לבעליהן הוקבע להן וסת הרי הן כשאר כל הנשים לא הוקבע להן חוששות משלשים יום לשלשים יום ובודקות על ידי פקחות:
החרשת ששומעת ואינה מדברת, או מדברת ואינה שומעת — הרי הן כפיקחות. אבל מי שאינה שומעת ואינה מדברת, וכן השוטה או שנטרפה דעתה מחמת חולי — צריכות פיקחות לבדוק אותן ולקבוע להן וסתות, כדי שתהיינה מותרות לבעליהן. הוקבע להן וסת — הרי הן כשאר כל הנשים ; לא הוקבע להן — חוששות משלושים יום לשלושים יום, ובודקות על ידי פיקחות.
החומר והמעשה. אין הבדיקה נעשית בכל דבר : בבגד לבן נקי ורך (פשתן ישן, צמר גפן או צמר לבן), כדי שכל אדמומית קלה תיראה ; מכניסה בעומק, ומסתכלת לאור היום. והסימן אינו פוסח על איש : הסומא נעזרת בחברתה, החרשת או החולה נבדקות בידי אחרות. המעשה המדויק עובר מאשה לאשה ואצל מורת כלה.
סעיף ט — המרבה לבדוק הרי זו משובחת
האשה שמרבה לבדוק בין בימי ספירתה בין בימים שלא ראתה בהם הרי זו משובחת אף על פי שיש לה וסת קבוע:
האשה שמרבה לבדוק — בין בימי ספירתה בין בימים שלא ראתה בהם — הרי זו משובחת, אף על פי שיש לה וסת קבוע.
לוגיקת בדיקות השבעה : לכתחילה שתיים ביום (שחרית + סמוך לשקיעה) ; בדיעבד אחת מן השבעה דיה ; אך לעולם אין ספירה כשרה בלא הפסק טהרה אמיתי — וכל עוד לא „פסקה בטהרה״ נשארת בחזקת טמאה. וההרבה לבדוק תמיד משובח.
סעיף י — שבעה רצופים : ראתה סותרת הכל
השבעה נקיים צריך שיהיו רצופים שלא תראה דם בהם שאם ראתה דם אפילו בסוף יום השביעי סתרה כל הימים וצריכה לפסוק בטהרה ולחזור ולמנות שבעה נקיים: הגה יש אומרים דבשלשה ימים ראשונים של ימי הספירה אם מצאה כתם אין תולין אותו להקל כמו שתולין שאר כתמים דג' ימים ראשונים צריכים להיות נקיים לגמרי (מרדכי הל' נדה ובהגהות מיימוני פ"ט דא"ב ומרדכי ות"ה סימן רמ"ט ואגור פ' תינוקת וא"ח ור"ף) אבל אח"כ דינו כשאר כתם וכן נוהגין ודוקא כתם שהוא יותר מכגריס ועוד אבל פחות מכגריס ועוד תולה בכינה אפילו ג' ימים ראשונים (ת"ה שם) וה"ה אם היה לה מכה בגופה ויודעת שמוציאה דם תולה בה אפילו ביתר מכגריס ועוד (סברת הרב וכן משמע לשון המרדכי) אלא שאין מקילין בשלשה ימים הראשונים לתלות במכה שאין ידוע שמוציאה דם או בשאר דברים שתלינן בהם כתם כמבואר לעיל סימן ק"צ:
שבעת הנקיים צריך שיהיו רצופים, שלא תראה דם בהם. שאם ראתה דם — אפילו בסוף יום השביעי — סתרה כל הימים, וצריכה לפסוק בטהרה ולחזור ולמנות שבעה נקיים. הגהת הרמ״א : יש אומרים שבשלושה ימים ראשונים של הספירה, אם מצאה כתם, אין תולין אותו להקל כבשאר הימים, דשלושת ימים ראשונים צריכים להיות נקיים לגמרי. אבל אחר כך דינו כשאר כתם, וכן נוהגין.ודווקא כתם שהוא יותר מכגריס ועוד ; אבל פחות מכגריס ועוד — תולה בכינה, אפילו בשלושת ימים הראשונים.והוא הדין אם היה לה מכה בגופה ויודעת שמוציאה דם — תולה בה אפילו ביותר מכגריס ועוד — אלא שאין מקילין בשלושת הימים הראשונים לתלות במכה שאין ידוע שמוציאה דם, או בשאר דברים שתולין בהם כתם, כמבואר לעיל סימן ק״צ.
סעיף יא — הפולטת שכבת זרע, שש העונות, וחמשת הימים שבמנהג
הפולטת שכבת זרע בימי ספירתה אם הוא תוך ו' עונות לשמושה סותרת אותו יום לפיכך המשמשת מטתה וראתה אחר כך ופסקה אינה מתחלת לספור ז' נקיים עד שיעברו עליה ו' עונות שלימות שמא תפלוט לפיכך אינה מתחלת לספור עד יום ה' לשמושה כגון אם שמשה במוצאי שבת אינה מתחלת לספור עד יום ה' דקי"ל אין שכבת זרע מסריח עד שיעברו עליו שש עונות שלימות מעת לעת ואם שמשה במוצאי שבת ופלטה ליל ד' קודם עת שימושה במוצאי שבת עדיין היא עומדת בתוך עונה ששית לשמושה וסותרת הילכך יום ה' יהיה ראשון לספירתה: הגה ותפסוק יום ד' לעת ערב ויום ה' עולה למנין ויש שכתבו שיש להמתין עוד יום א' דהיינו שלא תתחיל למנות עד יום הששי והוא יהיה יום ראשון לספירתה דחיישינן שמא תשמש ביום ראשון בין השמשות ותסבור שהוא יום ואפשר שהוא לילה ואם תתחיל למנות מיום חמישי יהיה תוך ששה עונות לשמושה על כן יש להוסיף עוד יום א' דמעתה אי אפשר לבא לידי טעות (ת"ה סימן רמ"ה והאגור בשם מהרי"ל וש"ד וכן כתב מהרא"י ומהרי"ק שורש ל"ה) וכן נוהגין בכל מדינות אלו ואין לשנות ויש נשים שנהגו להחמיר עוד להמתין עד שבעה ימים (שם בת"ה) ואין טעם בדבר והמחמיר יחמיר והמיקל נשכר להקדים עצמו למצוה ויש שכתבו שעכשיו אין לחלק בין שמשה עם בעלה ללא שמשה וכל אשה שרואה אפי' כתם צריכה להמתין ה' ימים עם יום שראתה בו ותפסוק לעת ערב ותספור ז' נקיים (שם בת"ה בשם א"ז ומהרי"ק) וכן נוהגין במדינות אלו ואין לשנות (סה"ת וסמ"ג):
הפולטת שכבת זרע בימי ספירתה — אם הוא תוך שש עונות לשימושה — סותרת אותו יום. לפיכך המשמשת מטתה וראתה אחר כך ופסקה — אינה מתחלת לספור שבעה נקיים עד שיעברו עליה שש עונות שלימות (שמא תפלוט) ; לפיכך אינה מתחלת לספור עד יום ה׳ לשימושה : כגון אם שימשה במוצאי שבת — אינה מתחלת לספור עד יום ה׳. דקיימא לן : אין שכבת זרע מסריח עד שיעברו עליו שש עונות שלימות מעת לעת.ואם שימשה במוצאי שבת ופלטה ליל ד׳, קודם עת שימושה במוצאי שבת — עדיין היא עומדת בתוך עונה שישית לשימושה, וסותרת ; הילכך יום ה׳ יהיה ראשון לספירתה. הגהת הרמ״א (הגה) :ותפסוק יום ד׳ לעת ערב, ויום ה׳ עולה למניין.ויש שכתבו שיש להמתין עוד יום אחד — דהיינו שלא תתחיל למנות עד יום השישי, והוא יהיה יום ראשון לספירתה — דחיישינן שמא תשמש ביום ראשון בין השמשות ותסבור שהוא יום, ואפשר שהוא לילה ; ואם תתחיל למנות מיום חמישי, יהיה תוך שש עונות לשימושה. על כן יש להוסיף עוד יום אחד, דמעתה אי אפשר לבוא לידי טעות ; וכן נוהגין בכל מדינות אלו, ואין לשנות.ויש נשים שנהגו להחמיר עוד, להמתין עד שבעה ימים ; ואין טעם בדבר — והמחמיר יחמיר, והמיקל נשכר להקדים עצמו למצוה.ויש שכתבו שעכשיו אין לחלק בין שימשה עם בעלה ללא שימשה : וכל אשה שרואה, אפילו כתם, צריכה להמתין חמישה ימים עם יום שראתה בו, ותפסוק לעת ערב ותספור שבעה נקיים ; וכן נוהגין במדינות אלו, ואין לשנות.
סעיף יב — טעתה במנין
אם טעתה במנין יום א' וטבלה ושמשה צריכה להמתין ששה עונות שלימות ואחר כך תמנה יום אחד נקי ותטבול אך סתירה שלאחר שבעה כגון שלא טבלה כראוי ושמשה ה"ז טובלת בכל עת:
אם טעתה במנין יום אחד, טבלה ושמשה — צריכה להמתין שש עונות שלימות, ואחר כך תמנה יום אחד נקי ותטבול. אך סתירה שלאחר שבעה — כגון שלא טבלה כראוי ושמשה — הרי זו טובלת בכל עת.
סעיף יג — קינוח הזרע
האשה ששמשה מטתה וראתה אחר כך ופסקה ורוצה לספור מיום מחרת ראייתה תקנח יפה יפה אותו מקום במוך או בבגד להפליט כל הזרע או תרחוץ במים חמין והם יפליטו כל הזרע :הגה ויש אומרים דאין אנו בקיאין בזמן הזה ואין לסמוך על זה (הגהות מיימוני פ"ו וסמ"ק) והכי נהוג דהרי כבר נתבאר שאנו נוהגין להמתין אפילו לא שמשה כלל כדי שלא לחלק בין ספירה לספירה כ"ש בכהאי גוונא וכל הפורץ גדר בדברים אלו במקום שנהגו להחמיר ישכנו נחש:
האשה ששמשה מטתה וראתה אחר כך ופסקה, ורוצה לספור מיום מחרת ראייתה — תקנח יפה יפה אותו מקום במוך או בבגד להפליט כל הזרע, או תרחוץ במים חמין והם יפליטו כל הזרע. הגהת הרמ״א (הגה) : ויש אומרים דאין אנו בקיאין בזמן הזה ואין לסמוך על זה ; והכי נהוג — דהרי כבר נתבאר שאנו נוהגין להמתין אפילו לא שימשה כלל, כדי שלא לחלק בין ספירה לספירה, כל שכן בכהאי גוונא. וכל הפורץ גדר בדברים אלו במקום שנהגו להחמיר — ישכנו נחש.
הרציפות — היא העיקר. שבעת הימים צריכים להישאר בלא הפסק : ראייה אחת של דם, אפילו בסוף היום השביעי, סותרת הכל (סעיף י). והפולטת שכבת זרע, בתוך שש עונות, נדונה כראייה : לאחר שימוש מתחילין לספור רק מיום ה' (סעיף יא). והרמ״א מוסיף שבזמן הזה אין סומכין על הקינוח לבדו (סעיף יג). כל זה למעשה — אצל רב או מורת כלה.
2. רקע — הפסק טהרה ושבעה נקיים
הסימנים הקודמים בררו מתי נעשית אשה נדה, את הכתמים (סימן ק״צ) ואת הוסת. סימן קצ״ו עונה על השאלה : כיצד חוזרת היא לטהרתה ? התשובה בשלושה שלבים : (1) לאחר שפסקה מלראות, עושה הפסק טהרה — בדיקה ה„פוסקת בטהרה״ ; (2) סופרת שבעה נקיים רצופים תוך בדיקה ; (3) ואז טובלת במקווה (סימן קצ״ז והלאה). זהו המנגנון המרכזי של טהרת המשפחה, ולכן מן המעשיים שבכל יורה דעה.
שש המשפחות של סימן קצ״ו
משפחה
סעיפים
העיקר
הפסק טהרה
א
לפסוק בטהרה סמוך לבין השמשות ; לספור מן המחרת
מוך דחוק / יום אחד
ב
ראתה יום אחד : מוך דחוק כל בין השמשות
לבנים והספירה
ג
חלוק וסדינים בדוקים, לבנים ; להתחיל מן המחרת
בדיקות השבעה
ד-ה, ט
פעמיים ביום לכתחילה ; אחת דיה בדיעבד ; לעולם לא בלא הפסק
בגד הבדיקה והמיוחדים
ו-ח
פשתן/צמר גפן/צמר לבנים ; הסומא, החרשת, החולה
רציפות והפולטת
י-יג
ראתה סותרת הכל ; הפולטת ; מיום ה' ; הקינוח
הרעיון החוצה הכל : אין „מחליטין״ לבד שהיא טהורה. הטהרה נבנית בשלבים נבדקים — הפסק שנקבע, שבעה רצופים, בדיקות כדין. כל חוליה חשובה, וראייה אחת קורעת את השרשרת. לכן סימן זה נלמד, ונחיה, תחת הדרכת רב ומורת כלה.
3. מושגי היסוד של הסימן
כדי להבין את סימן קצ״ו, יש לשלוט בכמה מונחים המתארים כל שלב במעבר לטהרה.
הפסק טהרה — בדיקת ההפסק הנעשית ביום שפסקה, סמוך לבין השמשות, שצריכה להימצא טהורה (תפסוק בטהרה) כדי שתוכל להתחיל למנות מן המחרת (סעיפים א, ה).
שבעה נקיים — שבעת הימים הרצופים הנספרים לאחר ההפסק, שבהם בודקת ואינה רואה דם, קודם שתוכל לטבול (סעיפים ד, י).
מוך דחוק — בדיקה מחמירה, מונחת במקומה כל בין השמשות, הנדרשת כשהאשה ראתה יום אחד בלבד (סעיף ב).
בדיקה (רבים בדיקות) — הבחינה בעד לבן המוכנס בעומק ; לכתחילה פעמיים ביום (שחרית + סמוך לשקיעה), בדיעבד אחת דיה (סעיפים ד, ו).
סתירה (סותרת) — ראיית דם בשבעת הימים סותרת את כל הספירה, אפילו בסוף היום השביעי (סעיף י) ; הפולטת סותרת את אותו היום (סעיף יא).
פולטת שכבת זרע — בתוך שש עונות שלאחר שימוש, הפליטה נדונה כראייה ; לכן הספירה מתחילה רק מיום ה' (סעיף יא).
שני מונחי זמן.בין השמשות — זמן המעבר בין יום ללילה, שבו נעשית בדיקת ההפסק לכתחילה. ועונה (רבים עונות) — „תקופה״ (יום או לילה) ; שש העונות מודדות את המתנת הפולטת. מונחים טכניים אלו מתבררים אצל רב או מורת כלה.
4. טבלת הבדיקות — מתי, כמה, ובמה
עיקרו המעשי של הסימן נתון בטבלה : בכל שלב, מתי לבדוק, כמה פעמים, ובמה.
שלב
הבדיקה
סעיף
יום ההפסק — הפסק טהרה
בדיקה אחת, סמוך לבין השמשות (לכתחילה)
א
ראתה יום אחד בלבד
מוך דחוק כל בין השמשות
ב
בכל אחד מן השבעה — לכתחילה
שתי בדיקות : שחרית + סמוך לשקיעה
ד
בשבעת הימים — בדיעבד
בדיקה אחת דיה (ראשון, שביעי או אמצעי)
ד
בגד הבדיקה
פשתן לבן ישן / צמר גפן / צמר לבן, נקי ורך
ו
אם ההפסק נמצא טמא
🔴 בחזקת טמאה — לחזור ולעשות הפסק
ה
מרבה לבדוק
🟢 משובחת — אף עם וסת קבוע
ט
ראתה דם, אף בסוף היום השביעי
🔴 סותרת הכל — הפסק + שבעה מחדש
י
לאחר שימוש (פולטת)
מונה מיום ה' לשימושה
יא
הלוגיקה במשפט אחד : „פוסקין בטהרה״ (הפסק) בסוף היום, ואז סופרין שבעה ימים רצופים תוך בדיקה לכתחילה פעמיים ביום בבגד לבן — וכל ראיית דם, בכל רגע מן השבעה, מחזירה הכל מחדש.
5. הש״ך והט״ז — גדולי המפרשים
ביורה דעה אין השולחן ערוך נלמד לבדו. שני מפרשים גדולים נלווים אליו בכל דף ובונים את הלימוד המעשי : הש״ך והט״ז, נושאי הכלים העיקריים ביורה דעה. בהלכות הנדה מצטרפים אליהם חיבורים ייעודיים כסדרי טהרה וחכמת אדם, יקרים במיוחד להפסק טהרה ולבדיקות.
הש״ך (ש״ך) — ראשי תיבות שפתי כהן, של רבי שבתי הכהן (ליטא, המאה ה־17). המפרש העיקרי על יורה דעה, בעומק ניתוחי גדול. בסימננו מדייק בפרטי ההפסק, המוך דחוק והבדיקות.
הט״ז (ט״ז) — ראשי תיבות טורי זהב, של רבי דוד הלוי סגל (פולין, המאה ה־17). פעמים רבות בדו־שיח — ולעתים במחלוקת — עם הש״ך. כאן מאיר את ההפסק טהרה, בגד הבדיקה, הפולטת והסתירה.
הפתחי תשובה, מכרה לסימן זה
מלבד הש״ך והט״ז, הפתחי תשובה (רבי אברהם צבי הירש אייזנשטדט, המאה ה־19) מלקט כאן תשובות רבות של האחרונים על מקרים מעשיים : ההפסק, המוך דחוק, הלבנים, כתם שנמצא בשבעה, הפולטת, ומי שנתעסקה. דרכו ניגשים לספרות המעשית העשירה של הסימן.
רואים את השיטה : הש״ך והט״ז אינם חוזרים על המחבר — הם מבארים את המנגנון של כל שלב (למה „לפסוק בטהרה״ קודם הספירה ? מה משנה מוך דחוק ?) ופוסקים את המעשה. זה בדיוק מה שמעמיקים ברמת הלמדן, ומיישמים ברמת ההלכה למעשה עם פוסקי הזמן.
6. הגהת הרמ״א (הגה)
הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על טקסט המחבר הגהות המשקפות את מנהג אשכנז ומדייקות את המעשה. הנה התערבויותיו הבולטות בסימננו.
על סעיף א — בדיקת ההפסק לכתחילה
הגהת הרמ״א : וכן נוהגין לכתחלה — הרמ״א מאשר שלעשות הפסק טהרה סמוך לבין השמשות הוא המנהג לכתחילה.
על סעיף ב — הבדיעבד של המוך דחוק
הגהת הרמ״א : ובדיעבד אם בדקה עצמה סמוך לבין השמשות ומצאה עצמה טהורה… סגי — אף על פי שלא היה המוך אצלה כל בין השמשות.
על סעיף ג — מנהג כשר של הלבנים
הגהת הרמ״א : ומנהג כשר הוא… שתרחץ ולובשת לבנים בשעת ההפסק ; ואם לא רחצה רק פניה של מטה — דיה.
על סעיף י — כתם בשלושה ימים ראשונים
הגהת הרמ״א : יש אומרים דבשלשה ימים ראשונים… אין תולין אותו להקל — בשלושת ימי הספירה הראשונים אין מקילין בכתם כבשאר הימים.
על סעיף יג — „אין אנו בקיאין״
הגהת הרמ״א : ויש אומרים דאין אנו בקיאין בזמן הזה ואין לסמוך על זה — אין מקצרין את ההמתנה על סמך הקינוח לבדו ; ומוסיף הרמ״א שנוהגין להמתין אף היכא שלא שימשה כלל, כדי שלא לחלק בין ספירה לספירה.
הרמ״א מבחין בקפידה בין עיקר הדין (המחבר) למעשה החי : מאשר מנהגים לכתחילה (בדיקת ההפסק, הלבנים), מקל מקצת בדיעבד (המוך), ומחמיר במקום אחר (הכתם בשלושה ראשונים, „אין אנו בקיאין״ של הפולטת). זה כל איזון הסימן.
7. רציפות השבעה והפולטת
סעיפים י-יג — לבו העדין של הסימן — מציבים כלל פשוט לאמירה אך כבד תוצאות : שבעת הימים צריכים להיות רצופים.
ראיית דם — בכל רגע מן השבעה, אפילו בסוף היום השביעי : הכל נסתר, וחוזרין הפסק + שבעה (סעיף י).
הפולטת שכבת זרע — בתוך שש עונות שלאחר שימוש, הפליטה נדונה כראייה וסותרת את אותו היום ; ומכאן שאין מתחילין לספור אלא מיום ה' (סעיף יא).
המחבר מוסיף את מקרה הטעות במנין (סעיף יב) ואת הקינוח של הזרע (סעיף יג), שעליו מעיר הרמ״א „אין אנו בקיאין״.
שאלה
תשובה
ראייה בסוף היום השביעי סותרת הכל ?
🔴 כן, סותרת הכל (סעיף י)
כתם בשלושה ימים ראשונים ?
🟡 אין מקילין כל כך (רמ״א)
לאחר שימוש, מתי מתחילין ?
🟡 מיום ה' לשימושה
לסמוך על הקינוח לבדו ?
🔴 לא בזמן הזה (אין אנו בקיאין, רמ״א)
רציפות השבעה אינה נדונה למשא ומתן : הפסקה אחת מחזירה הכל. ולאחר שימוש הספירה נדחית כדי שלא יתחלף פליטת הזרע בראייה. הפרט המדויק — בפרט בפולטת ובכתם — מתברר תמיד אצל רב או מורת כלה.
8. מקרים מעשיים
כיצד מתגלמות ההלכות בחיי היום ? הנה ארבעה מצבים שכיחים שהסימן מאיר. כל אחד נחתם באותו מסר : ההכרעה המעשית לרב או למורת כלה.
מקרה 1 — לעשות הפסק טהרה
בסוף הראייה, ביום ההפסק, האשה רוחצת (לכל הפחות פניה של מטה), לובשת לבנים, ועושה את בדיקת ההפסק בבגד לבן, סמוך לשקיעה (סמוך לבין השמשות) — סעיף א. ראתה יום אחד בלבד — נדרש מוך דחוק (סעיף ב). המעשה המדויק — כיצד מכניסה, כיצד מסתכלת, באיזו שעה — נלמד אצל מורת כלה או רב.
מקרה 2 — שבעה נקיים והבדיקות
בשבעת הימים בודקת לכתחילה פעמיים ביום (שחרית + סמוך לשקיעה) בעדי בדיקה לבנים (סעיפים ד, ו) ; אחת מן השבעה דיה בדיעבד, אך להרבות משובח (סעיף ט). בספק מראה (אם המראה אדמדם או לא) — לעולם אין מכריעה לבד : שומרת את העד ומראה לרב (השווה סימן קפ״ח). שימוש נכון בבדיקות נמסר אצל מורת כלה.
מקרה 3 — כתם בשבעת הימים
נמצא כתם בשבעת הימים, השאלה : האם סותר את הספירה או לא ? (סעיף י, והשווה סימן ק״צ בכתמים). פרמטרים רבים נכנסים (הגודל, הרקע, היום). זהו בדיוק מקרה שאין מכריעין בו לבד : מציגין את השאלה לרב, בלא להניח את התשובה מראש.
מקרה 4 — הפולטת, לאחר שימוש קודם הטבילה
לאחר שימוש (למשל הראשון, השווה סימן קצ״ג), אם ראתה דם ופסקה, אינה מתחלת לספור מיד : מחמת הפולטת שכבת זרע, הספירה מתחילה מיום ה' — סעיף יא. הסימן מזכיר קינוח לקצר (סעיף יג), אך הרמ״א מלמד שבזמן הזה אין סומכין על זה (אין אנו בקיאין). ההנהגה המדויקת, כאן יותר מכל, נעשית לפי הוראת רב.
החוט המקשר את ארבעת המקרים : סימן קצ״ו הוא הוראות השימוש של הטהרה שחזרה — אך הוראות שנלמדות ונשאלות. לומדין את ההפסק והבדיקות אצל מורת כלה ; שואלין את הרב בכל שאלת מראה, כתם או פולטת. ההכרעה המעשית תמיד לרב או למורת כלה.
9. סיכום סימן קצ״ו
עיקרו של סימן קצ״ו בכמה משפטים :
ההפסק טהרה „פוסק בטהרה״ ביום ההפסק, סמוך לבין השמשות ; הספירה מתחילה למחרת (סעיף א).
ראתה יום אחד בלבד — בודקת במוך דחוק כל בין השמשות ; בדיעבד בדיקה טהורה דיה (סעיף ב).
הבדיקות : לכתחילה פעמיים ביום ; בדיעבד אחת דיה ; לעולם אין ספירה בלא הפסק — ובלעדיו בחזקת טמאה (סעיפים ד-ה) ; להרבות משובחת (סעיף ט).
הבגד : פשתן לבן ישן, צמר גפן או צמר לבן, נקי ורך, מוכנס בעומק, נבחן כנגד אדמומית (סעיף ו) ; הסומא מראה לחברתה (סעיף ז) ; החרשת / חולה נבדקות בידי אחרות (סעיף ח).
השבעה רצופים : ראתה דם אפילו בסוף היום השביעי, סותרת הכל (סעיף י).
הפולטת שכבת זרע, בתוך שש עונות שלאחר שימוש, סותרת היום : מונה מיום ה' (סעיף יא) ; טעות במנין → שש עונות ויום אחד (סעיף יב) ; הקינוח, אך „אין אנו בקיאין״ בזמן הזה (סעיף יג).
טבלת זיכרון
שלב
הכלל
ההפסק טהרה
סמוך לבין השמשות ; לספור מן המחרת
ראתה יום אחד
🟡 מוך דחוק כל בין השמשות
בדיקות השבעה
פעמיים ביום לכתחילה ; אחת דיה בדיעבד
הפסק נמצא טמא
🔴 בחזקת טמאה — לחזור
הבגד
פשתן / צמר גפן / צמר לבנים, נקי ורך
ראתה, אף בסוף היום השביעי
🔴 סותרת הכל
הפולטת (לאחר שימוש)
🟡 מונה מיום ה'
הקינוח לבדו
🔴 לא בזמן הזה (אין אנו בקיאין) — לרב
שאלות הבנה
בדוק את הבנתך :
באיזה זמן ביום נעשה ההפסק טהרה, ומהו „לפסוק בטהרה״ (סעיף א) ?
באיזה מקרה נדרש מוך דחוק, ומה מתיר הרמ״א בדיעבד (סעיף ב) ?
למה לובשין חלוק בדוק ולבנים ? מהו המנהג הכשר של הרמ״א (סעיף ג) ?
כמה בדיקות ביום לכתחילה ? כמה דיין בדיעבד (סעיף ד) ?
מה דין כשההפסק נמצא טמא ואחר כך טהור (סעיף ה) ?
באיזה בגד בודקין, וכיצד בוחנין אותו (סעיף ו) ?
כיצד בודקות הסומא (סעיף ז) והחרשת או החולה (סעיף ח) ?
למה ההרבה לבדוק משובחת, אף עם וסת קבוע (סעיף ט) ?
ראיית דם בסוף יום השביעי סותרת את הספירה (סעיף י) ?
מהי הפולטת שכבת זרע, ולמה מונין מיום ה' (סעיף יא) ? מה פירוש „אין אנו בקיאין״ (סעיף יג) ?
להעמיק עוד
אם תרצה להעמיק בסימן זה :
📚 רמה 2 — למדן : הפלפול — מהות ההפסק טהרה, המוך דחוק (רשב״א / רמב״ן), שיעור הבדיקה „עד מקום שהשמש דש״, לוגיקת הסתירה, גזירת הפולטת ושש העונות, מיעוט בדיקות בזמן הזה
✨ רמה 3 — סינתזה : הטבלאות המשוות (הפסק / בדיקות / סתירה), כללי הזהב, ושינון מהיר של 13 הסעיפים
⚖️ רמה 4 — דעת הרב (חב״ד) והלכה למעשה : מסורת חב״ד (צמח צדק) והפסיקה המעשית (ש״ך, ט״ז, סדרי טהרה, חכמת אדם, ערוך השולחן, טהרת הבית, שבט הלוי) במקרים המעשיים