שולחן ערוך · יורה דעה

כיצד ללמוד רמה זו. סימן קצ״ח הוא הסימן הגדול של החציצה — מה שחוצץ בין הגוף למי המקוה. כלל המחבר (סעיף א): האישה צריכה לטבול כל גופה בפעם אחת (כל גופה בפעם אחת), ולכן לא יהיה עליה דבר חוצץ, אפילו כל שהוא (כל שהוא) ; והכלל הוא המקפיד — "אם דרך בני אדם לפעמים להקפיד עליו (דרך בני אדם להקפיד)" די בכך לחוץ. הסימן בן ארבעים ושמונה סעיפים (מ״ח סעיפים) — הגדול שבחבילה. אין אנו מביאים אותם אחד לאחד, אלא מקבצים אותם לשבע משפחות — (1) העיקרון וכלל המקפיד ; (2) השער ; (3) העין והכחול ; (4) המכה, הדם והרטיה ; (5) הגוף, הצפורן והלכלוך ; (6) השירים ; (7) הנהגת הטבילה והחפיפה — ולכל אחת סעיפי מפתח אמיתיים. לרמה זו שני חלקים. (1) דעת הרב — שיטת חב״ד: יש מסורת הלכתית חב״דית של ממש, שפוסק היסוד שלה בנדה הוא הצמח צדק מליובאוויטש. (2) הלכה למעשה: הפסק הכללי (בית יוסף, רמ״א, ש״ך, ט״ז — ההפניה הגדולה כאן, סדרי טהרה, חכמת אדם, ערוך השולחן) ופסק זמננו (טהרת הבית, שבט הלוי, בדי השולחן, נשמת אברהם לצד הרפואי). אנו מביאים אך ורק עמדות אמיתיות ומבוססות ; ובמקום שפסק או מנהג חב״די מסוים אינו ידוע בוודאות, אנו מציינים זאת ברמת העיקרון — בלא להמציא לעולם תשובה, מספר או מנהג. המסקנה המעשית ברורה: החפיפה, בדיקת החציצות (לק, ציפורניים מלאכותיות, עדשות מגע, סתימות, גבס, איפור) והנהגת הטבילה הם דינים מוחשיים שלומדים ; לכן כל מסקנה (למעשה) מסתיימת בהפניה אל רבך, אל הבלנית או אל מורת כלה — את הדינים הללו לומדים מאדם, ואין פוסקים לבד ספק.

הערת שיטה (חשובה). חלק זה מציג את דרך הפסיקה החב״דית בנדה, וכאן בטבילה ובחציצה. יש מסורת חב״דית של פסק, שפוסק היסוד שלה בנדה הוא הצמח צדק מליובאוויטש (לחב״ד, "הצמח צדק" מציין תמיד רבי זה — לעולם לא מחבר אחר בעל אותו תואר). אנו מציגים אותה ברמת העיקרון ; אין אנו מייחסים לצמח צדק מליובאוויטש או לרבי שום פסק מסוים, מספר תשובה או מנהג שלא נוכל לאמת. לפרטי מקרה — הנהגת החפיפה, בדיקת חציצה (לק, ציפורניים מלאכותיות, עדשות מגע, סתימות, גבס), אופן הטבילה — המנהג החב״די הוא לפנות אל רב חב״ד או דיין, והאישה אל בלנית או מורת כלה: דינים אלו לומדים, ואין מסיקים אותם לבד.

למעשה (דעת הרב). לפי מסורת חב״ד, נוהגים בעניינים אלו אחר הצמח צדק מליובאוויטש ופסקי הדינים הנמסרים בחב״ד, בחומרת האסכולה בטהרת המשפחה. ליישום היומיומי — החפיפה, בדיקת חציצה, הנהגת הטבילה — היוועץ ברבך (או ברב חב״ד / דיין), בבלנית ובמורת כלה: רמה זו מציגה את העיקרון, אינה פוסקת במצבך, ודינים מעשיים אלו לומדים מאדם.

למעשה (השער). העיקרון: להתיר חוטים ורצועות ולסרק את השער בחפיפה ; מה שמוזהב או מטונף חוצץ. אך סירוק ובדיקת השער — ובמיוחד למי שיש לה תוספות שיער, קליעות מהודקות או קשרים — הוא בדיוק עניין החפיפה והבדיקה הסופית. למד דינים אלו אצל הבלנית או מורת כלה, ולמקרה פרטי שאל את רבך.

למעשה (העין). העיקרון: מסירים את איפור העיניים (שחוץ לעין חוצץ) בחפיפה. אך איפור קבוע סביב העין, או מקרה רפואי בעין, הוא שאלה: אין מכריעים לבד. היוועצי ברבך, בבלנית או במורת כלה.

למעשה (מכות ורטיות). העיקרון: להסיר את הרטיה, לרכך דם יבש וחטטים ; מה שנראה חוצץ. אך תפר, גבס, רטיה שאי אפשר להסיר, תותב הם שאלה רפואית-הלכתית של ממש (נשמת אברהם, שבט הלוי). היוועצי ברבך, ובמידת הצורך ברופא ובבלנית ; אין מכריעים לבד מקרה של מכה או גבס.

למעשה (הגוף והצפורן). העיקרון: ליטול את הצפרניים (נטילת צפרניים) ולנקות תחתיהן ; להסיר לק וציפורניים מלאכותיות ; טיט ודיו יבשים חוצצים. אך לק קבוע, ג'ל, תוספות צפרניים הם שאלה של ממש, ויש מקרים (לק שאינו יורד, צפורן פגומה) הנחתכים לפי המקרה. למד את נטילת הצפרניים אצל הבלנית או מורת כלה, ושאל את רבך על הלק והציפורניים המלאכותיות.

למעשה (השירים). העיקרון: מסירים את כל התכשיטים (טבעות, טבעת נישואין, שירים, נזמים, פירסינג) קודם הטבילה ; מהודקים, הם חוצצים. אך טבעת שאינה נשמטת, פירסינג חדש או התקן רפואי הם שאלה. למד אצל הבלנית מה יש להסיר, ולמקרה פרטי היוועץ ברבך.

למעשה (ההנהגה וחציצות זמננו). העיקרון: החפיפה (לרחוץ, לסרק, לנקות שיניים, להסיר כל החוצץ) קודמת לטבילה ; הבלנית בודקת במקוה. אך כל חציצה מודרנית — לק, ציפורניים מלאכותיות, איפור קבוע, עדשות מגע, סתימות וכתרים, גבס, רטיות — היא שאלה לרב, וההנהגה (טבלה בבגדיה, בלא כוונה) נחתכת לפי המקרה. למד את החפיפה אצל מורת כלה או הבלנית, והבא כל חציצה מודרנית לרבך ; אין מכריעים לבד ספק חציצה לעולם.

הערת שיטה. הספרים המובאים להלן ממשיכים את עקרונות סימן קצ״ח לפסיקת ימינו (ובפרט חציצות זמננו). הם מובאים כזרמי פסיקה מוכרים, לאישור אצל רב, בלנית או מורת כלה קודם כל יישום. אנו מביאים אך ורק עמדות אמיתיות ומבוססות ; אין אנו מזכירים מספר תשובה או מנהג שלא נוכל לאמת — ובפרט במנהגי חב״ד, הניתנים ברמת העיקרון.