סימן קצ״ט — דיני חפיפה ובדיקת בית הסתרים

📑 תוכן הלימוד

1. מהי החפיפה ? (סעיפים א-ב)

סימן קצ״ח תיאר את הטבילה וכללה הגדול : שלא יהיה דבר החוצץ (חציצה) על הגוף. אך כיצד מבטיחים זאת ? במעשה הכנה : החפיפה. סימן קצ״ט מוקדש כולו לה. הוא מתאר כיצד מתכוננים (רוחצים, סורקים, מעיינים), מתי (סמוך לטבילה — והסבך של שבת), ומה עושים אם ההכנה לא הייתה מושלמת (הבדיעבד). נקרא את הסעיף הראשון.

סעיף א — להדיח את בית הסתרים, לסרוק ולעיין בכל הגוף 📋 העתקה

צְרִיכָה לְהָדִיחַ בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הַסְּתָרִים שֶׁלָּהּ בְּמַיִם (וְלֹא בִּשְׁאָר מַשְׁקִין), וְלִסְרֹק שְׂעַר רֹאשָׁהּ יָפֶה בְּמַסְרֵק שֶׁלֹּא תִּהְיֶינָה שַׂעֲרוֹתֶיהָ נִדְבָּקוֹת זוֹ בָּזוֹ ; וְכֵן צְרִיכָה הָאִשָּׁה לְעַיֵּן בְּעַצְמָהּ וּבִבְשָׂרָהּ, וּבוֹדֶקֶת כָּל גּוּפָהּ סָמוּךְ לִטְבִילָתָהּ שֶׁלֹּא יְהֵא עָלֶיהָ שׁוּם דָּבָר מְאוּס שֶׁחוֹצֵץ, וְתָחֹף כָּל גּוּפָהּ וְתִשְׁטֹף בְּמַיִם חַמִּין בִּשְׁעַת חֲפִיפַת גּוּפָהּ וּשְׂעָרָהּ.

סעיף ב — מים חמין ולא קרים ; ולא נתר המייבש 📋 העתקה

חֲפִיפָה שֶׁבִּמְקוֹם שֵׂעָר לֹא תִּהְיֶה בְּמַיִם קָרִים, לְפִי שֶׁמְּסַבְּכִין אֶת הַשֵּׂעָר, אֶלָּא בְּמַיִם חַמִּין ; וּמִיהוּ אֲפִלּוּ בְּחַמֵּי חַמָּה סַגִּי. וְלֹא תָחֹף בְּנֶתֶר (הַנִּקְרָא בְּעַרְבִי טָפֵל) לְפִי שֶׁמְּחַתֵּךְ הַשֵּׂעָר וְחוֹזֵר וּמִסְתַּבֵּךְ, וְלֹא בְּכָל דְּבָרִים הַמְּסַבְּכִים הַשֵּׂעָר. הַגָּה: וְכָל זֶה לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל אִם חָפְפָה בְּנֶתֶר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְרָאֲתָה בְּעַצְמָהּ שֶׁאֵין שְׂעָרוֹת שֶׁלָּהּ קְשׁוּרִים וּמְסֻבָּכִין — שְׁרֵי.

2. 13 הסעיפים, ב-5 משפחות

שלושה עשר סעיפים, הנראים מפוזרים : לרחוץ, לסרוק, זמן היום, שבת, הבדיעבד, החציצה שנמצאה אחר… באמת הם הולכים בקו הגיוני — כיצד לעשות את החפיפה, מתי לעשותה, ומה לעשות אם לא הייתה מושלמת. הנה מפת הסימן בכללותו בחמש משפחות.

3. מושגי היסוד של הסימן

כדי לקרוא את סימן קצ״ט, יש לשלוט במעט אוצר מילים — של ההכנה לטבילה.

4. מדגם הסעיפים, משפחה אחר משפחה

הנה, לכל אחת מחמש המשפחות, סעיף או שניים מרכזיים בעברית מנוקדת, עם ביאור. משפחה 1 (א-ב) כבר נקראה למעלה ; נמשיך ממשפחות 2 עד 5.

משפחה 2 — החפיפה סמוך לטבילה (סעיף ג)

סעיף ג — סמוך לטבילה, ומנהג היום (מבעוד יום) 📋 העתקה

חֲפִיפָה צְרִיכָה לִהְיוֹת לְכַתְּחִלָּה סָמוּךְ לִטְבִילָתָהּ. וְהַמִּנְהָג הַכָּשֵׁר שֶׁתַּתְחִיל לָחֹף מִבְּעוֹד יוֹם וְעוֹסֶקֶת בַּחֲפִיפָה עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ, וְאָז תִּטְבֹּל. וְכֵן מִנְהָג כָּשֵׁר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁחָפְפָה — תִּשָּׂא עִמָּהּ מַסְרֵק לְבֵית הַטְּבִילָה וְתִסְרֹק שָׁם. הַגָּה: וּבִשְׁעַת הַדְּחָק שֶׁצְּרִיכָה לָחֹף בַּיּוֹם, אוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ לָחֹף בַּיּוֹם וּצְרִיכָה לָחֹף בַּלַּיְלָה — יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּמַהֵר לְבֵיתָהּ וְתָחֹף כָּרָאוּי.

משפחה 3 — הזמן בשבת וביום טוב (סעיפים ד-ז)

סעיף ד-ו — מתי חופפת לפי יום הטבילה 📋 העתקה

חָל טְבִילָתָהּ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָחֹף מִבְּעוֹד יוֹם — תָּחֹף בְּלֵיל טְבִילָתָהּ. הַגָּה: וּמִכָּל מָקוֹם מִנְהָג יָפֶה הוּא שֶׁתִּרְחַץ הֵיטֵב בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת תַּחֲזֹר וְתָחֹף וְתִסְרֹק מְעַט. נִזְדַּמְּנָה לָהּ טְבִילָה בְּלֵיל שַׁבָּת — תָּחֹף בַּיּוֹם. חָל לֵיל טְבִילָתָהּ בְּיוֹם טוֹב שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָחֹף אָז — תָּחֹף בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְתִקְשֹׁר שְׂעָרוֹתֶיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּלְבְּלוּ.

סעיף ז — אין מצרפים שתי קולות (תרי קולי) 📋 העתקה

בְּמָקוֹם שֶׁיְּרֵאוֹת לִטְבֹּל בַּלַּיְלָה — אֵין לְהַתִּיר לָחֹף מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְלִטְבֹּל בְּיוֹם שַׁבָּת, דִּתְרֵי קֻלֵּי בַּהֲדָדֵי לֹא מְקִילִינַן: קֻלָּא דִּסְרַךְ בִּתָּהּ וְקֻלָּא דְּהַרְחָקַת חֲפִיפָה מִטְּבִילָה.

משפחה 4 — הבדיעבד : חפיפה שאינה סמוכה (סעיפים ח-ט)

סעיף ח-ט — חפפה ועיינה, טבלה בלילה אחר : עלתה בדיעבד 📋 העתקה

בִּימֵי חֹל (וְכָל שֶׁכֵּן בְּיוֹם טוֹב), אִם חָפְפָה וְעִיְּנָה עַצְמָהּ הַיּוֹם וְטָבְלָה בְּלֵיל יוֹם אַחֵר — עָלְתָה לָהּ טְבִילָה בְּדִיעֲבַד, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ חֲפִיפָה וּבְדִיקָה סְמוּךְ לִטְבִילָה. אֲבָל אִם לֹא חָפְפָה כְּלָל — לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁעִיְּנָה בְּעַצְמָהּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בִּשְׁאָר כָּל הַגּוּף ; אֲבָל בְּבֵית הַסְּתָרִים, כֵּיוָן שֶׁאֵין צְרִיכִים לְבִיאַת מַיִם, אִם לֹא עִיְּנָה אוֹתָם קֹדֶם לָכֵן וְאַחַר כָּךְ עִיְּנָה אוֹתָם וְלֹא מָצְאָה בָּהֶם שׁוּם דָּבָר — עָלְתָה לָהּ טְבִילָה.

משפחה 5 — חציצה שנמצאה אחר הטבילה : תולין (סעיפים י-יג)

סעיף י — חציצה שנמצאה בעלייה : עונת החפיפה 📋 העתקה

חָפְפָה וְעִיְּנָה וְטָבְלָה, וּבַעֲלִיָּתָהּ נִמְצָא עָלֶיהָ דָּבָר חוֹצֵץ: אִם בְּתוֹךְ עוֹנָה שֶׁחָפְפָה טָבְלָה — אֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת ; וְאִם לָאו — צְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת. הַגָּה: אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה הַחֲפִיפָה סְמוּכָה לִטְבִילָה, כְּגוֹן שֶׁחָפְפָה בַּיּוֹם סָמוּךְ לָעֶרֶב וְטָבְלָה בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה — הוֹאִיל וְהָיָה בִּשְׁתֵּי עוֹנוֹת.

סעיף יא-יג — תולין ; אבל נתעסקה בחוצצין קודם → לא עלתה 📋 העתקה

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּשֶׁלֹּא נִתְעַסְּקָה בְּאוֹתוֹ הַמִּין אַחַר טְבִילָה ; אֲבָל אִם נִתְעַסְּקָה בּוֹ בֵּין טְבִילָה לִבְדִיקָה — אֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת, שֶׁאֲנִי תּוֹלֶה אוֹתוֹ בַּמִּין שֶׁנִּתְעַסְּקָה בּוֹ. חָפְפָה קֹדֶם טְבִילָה, וּבֵין חֲפִיפָה לִטְבִילָה נִתְעַסְּקָה בִּדְבָרִים הַחוֹצְצִין, אוֹ שֶׁנָּתְנָה לִבְנָהּ תַּבְשִׁיל הָרָאוּי לִידָּבֵק בָּהּ — לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה, אֲפִלּוּ אִם בָּדְקָה מִיָּד אַחַר טְבִילָה וְלֹא מָצְאָה עָלֶיהָ שׁוּם דָּבָר חוֹצֵץ. הַגָּה: מִיהוּ אִם בָּדְקָה עַצְמָהּ קֹדֶם טְבִילָה וְרָאֲתָה שֶׁלֹּא נִדְבַּק בָּהּ שׁוּם דָּבָר — אֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת.

5. הט״ז, הש״ך, הפתחי תשובה

ביורה דעה אין קוראים את השולחן ערוך לבדו. שלושה מפרשים גדולים מלווים סימן זה — שכן חומר החפיפה והזמן בשבת מלא מקרים מעשיים.

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על טקסט המחבר הגהות המשקפות את מנהג אשכנז ומדייקות בפרקטיקה. הנה התערבויותיו הבולטות בסימן.

על סעיף ב — הבדיעבד של הנתר

על סעיף ד — המנהג היפה לחזור ולחוף במוצאי שבת

על סעיף ו — הזהירות בין החפיפה לטבילה

7. טבלת החפיפה והזמן

כל הסימן עומד בשני כללים : הנהגת החפיפה (כיצד ומתי) והזמן לפי היום. הנה העיקר.

8. מקרים מעשיים

כיצד מתגלמים 13 הסעיפים בימינו ? הנה המצבים השכיחים — וכל אחד נחתם באותה הפניה : ההכרעה המעשית היא לרב, לבלנית או למורת הכלה.

מקרה 1 — החפיפה המעשית

מקרה 2 — הזמן בשבת או ביום טוב

מקרה 3 — חציצה שנמצאה אחר הטבילה

מקרה 4 — תפקיד הבלנית

9. סיכום סימן קצ״ט

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמקה נוספת