שולחן ערוך · יורה דעה

כיצד ללמוד רמה זו. סימן קצ״ט הוא סימן החפיפה — ההכנה לטבילה: לרחוץ, לסרק, ולעיין בגוף ובבית הסתרים (המקומות המוצנעים והמקופלים) שלא תישאר בהם חציצה (סימן קצ״ט הוא המשכו הישיר של סימן קצ״ח, המגדיר מה חוצץ). העיקרון (סעיף א): האישה צריכה להדיח את בית השחי ובית הסתרים במים (מים) ולחוף שערה וכל גופה במים חמין (מים חמין), סמוך לטבילתה (סמוך לטבילתה). הסימן בן שלושה עשר סעיפים (י״ג סעיפים). אין אנו מביאים אותם אחד לאחד, אלא מקבצים אותם לחמש משפחות — (1) הדחת בית הסתרים וחומר החפיפה ; (2) החפיפה סמוך לטבילה והמנהג הכשר ; (3) התזמון בשבת וביום טוב ; (4) הבדיעבד (חפיפה שאינה סמוכה, כל הגוף לעומת בית הסתרים) ; (5) דבר חוצץ שנמצא אחר הטבילה (העונה, התולין). לרמה זו שני חלקים. (1) דעת הרב — שיטת חב״ד: יש מסורת הלכתית חב״דית של ממש, שפוסק היסוד שלה בנדה הוא הצמח צדק מליובאוויטש. (2) הלכה למעשה: הפסק הכללי (בית יוסף, רמ״א, ש״ך, ט״ז, סדרי טהרה, חכמת אדם, ערוך השולחן) ופסק זמננו (טהרת הבית, שבט הלוי, בדי השולחן). אנו מביאים אך ורק עמדות אמיתיות ומבוססות ; ובמקום שפסק או מנהג חב״די מסוים אינו ידוע בוודאות, אנו מציינים זאת ברמת העיקרון — בלא להמציא לעולם תשובה, מספר או מנהג. המסקנה המעשית ברורה: הנהגת החפיפה, בדיקת בית הסתרים, התזמון בשבת וההנהגה כשנמצאה חציצה אחר הטבילה הם דינים מוחשיים שלומדים ; לכן כל מסקנה (למעשה) מסתיימת בהפניה אל רבך, אל הבלנית או אל מורת כלה — את הדינים הללו לומדים מאדם, ואין פוסקים לבד ספק.

הערת שיטה (חשובה). חלק זה מציג את דרך הפסיקה החב״דית בנדה, וכאן בחפיפה ובבדיקת בית הסתרים. יש מסורת חב״דית של פסק, שפוסק היסוד שלה בנדה הוא הצמח צדק מליובאוויטש (לחב״ד, "הצמח צדק" מציין תמיד רבי זה — לעולם לא מחבר אחר בעל אותו תואר). אנו מציגים אותה ברמת העיקרון ; אין אנו מייחסים לצמח צדק מליובאוויטש או לרבי שום פסק מסוים, מספר תשובה או מנהג שלא נוכל לאמת. לפרטי מקרה — הנהגת החפיפה, עיון בית הסתרים, התזמון בשבת — המנהג החב״די הוא לפנות אל רב חב״ד או דיין, והאישה אל בלנית או מורת כלה: דינים אלו לומדים, ואין מסיקים אותם לבד.

למעשה (דעת הרב). לפי מסורת חב״ד, נוהגים בעניינים אלו אחר הצמח צדק מליובאוויטש ופסקי הדינים הנמסרים בחב״ד, בחומרת האסכולה בטהרת המשפחה. ליישום היומיומי — החפיפה, בדיקת בית הסתרים, התזמון בשבת, חציצה שנמצאה אחר הטבילה — היוועץ ברבך (או ברב חב״ד / דיין), בבלנית ובמורת כלה: רמה זו מציגה את העיקרון, אינה פוסקת במצבך, ודינים מעשיים אלו לומדים מאדם.

למעשה (הרחיצה והחומר). העיקרון: להדיח את בית הסתרים במים, לחוף את השער והגוף במים חמין, ולפרק את השער ; נמנעים מן המסבך. אך פרטי המוצרים (שמפו, סבון, מרכך), קרקפת רגישה או מניעה רפואית הם שאלה. למד את הנהגת החפיפה אצל הבלנית או מורת כלה, ולמקרה פרטי שאל את רבך.

למעשה (הסמוך והיום). העיקרון: החפיפה סמוך לטבילה, המנהג הכשר להתחיל מבעוד יום ולהמשיך עד הלילה, והמסרק הנישא לבית הטבילה. אך הסידור המעשי (שעות המקוה, מבעוד יום, שעת הדחק) נחתך לפי המקרה. למד את הנהגת ה"סמוך" אצל הבלנית או מורת כלה, ולמקרה פרטי היוועץ ברבך.

למעשה (שבת ויום טוב). העיקרון: הנהגת החפיפה משתנה לפי שהטבילה חלה בערב שבת, במוצאי שבת או ביום טוב, ואין מצרפים שתי קולות (תרי קולי). אך כשטבילתך חלה בליל שבת או חג, ההנהגה המדויקת היא שאלה של ממש לרב (ומביטים גם בסימן קצ״ז על זמן הטבילה). שאל את רבך ולמד אצל הבלנית או מורת כלה ; אין מכריעים לבד את התזמון בשבת.

למעשה (הבדיעבד). העיקרון: חפיפה אמיתית אך אינה סמוכה עולה בדיעבד ; אין חפיפה כלל → לא עלתה ; והבית הסתרים מתתקנים בעיון מאוחר. אך הבדיעבד לעולם אינו תכנית: אם חסר דבר, זו שאלה דחופה לרב. אל תכריעי לבד שטבילה "עלתה" בדיעבד — שאל את רבך, ולמד את ההנהגה אצל הבלנית או מורת כלה.

למעשה (חציצה שנמצאה אחר כך). העיקרון: לפי העונה והתולין במין שנתעסקה בו, תולים לעתים את החציצה באירוע מאוחר — אך זה מניח חפיפה קודמת, ונופל אם נגעה בחוצצין בין חפיפה לטבילה. אך להכיר חציצה, לשפוט את העונה ולהכריע את התולין הוא חשבון ספק השייך רק לרב. אם מצאת דבר אחר הטבילה, אל תכריעי לבד: שאל את רבך, ולמד אצל הבלנית או מורת כלה.

הערת שיטה. הספרים המובאים להלן ממשיכים את עקרונות סימן קצ״ט לפסיקת ימינו (הנהגת החפיפה, בדיקת בית הסתרים, התזמון בשבת). הם מובאים כזרמי פסיקה מוכרים, לאישור אצל רב, בלנית או מורת כלה קודם כל יישום. אנו מביאים אך ורק עמדות אמיתיות ומבוססות ; אין אנו מזכירים מספר תשובה או מנהג שלא נוכל לאמת — ובפרט במנהגי חב״ד, הניתנים ברמת העיקרון.