שולחן ערוך · יורה דעה

כיצד ללמוד רמה זו. סימן ר׳ הוא הסימן האחרון של הלכות נדה (והוא חותם את גוש טהרת המשפחה הגדול): אין הוא עוסק עוד בטבילה עצמה אלא בברכה אחת — אֵימָתַי תַּעֲשֶׂה בִּרְכַּת הַטְּבִילָה: מתי לברך את ברכת הטבילה, קודם או לאחר הטבילה. הסימן בן סעיף אחד (סעיף אחד) בלבד, אך סעיף דחוס זה נושא שלוש עמדות. (1) המחבר: מברכת קודם (עובר לעשייתן), כשפושטת מלבושיה ועומדת בחלוקה (חולצתה) — "אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה" — ואז פושטת חלוקה וטובלת ; ואם לא ברכה, מברכת לאחר שתכנס במים עד צוארה, ועוכרתן ברגליה אם הם צלולים. (2) הרמ״א (יש אומרים, בשם בעל הלכות גדולות / בה"ג, רש"י ורמב"ן): אינה מברכת אלא לאחר הטבילה ; וכן נוהגים — לאחר שטבלה, בעודה עומדת במים, מכסית עצמה בבגדה או בחלוקה ומברכת. (3) השורש ההלכתי: המתח שבין עובר לעשייתן (לברך קודם המעשה) לבין החשש לברך ערומה — לבו רואה את הערוה — שהכיסוי (להתכסות, לעכור את המים) פותרו. לרמה זו שני חלקים. (1) דעת הרב — שיטת חב״ד: יש מסורת הלכתית חב״דית של ממש, שפוסק היסוד שלה בנדה הוא הצמח צדק מליובאוויטש ; ומנהג חב״ד, כמנהג אשכנז, לברך לאחר הטבילה, מכוסה, במים. (2) הלכה למעשה: הפסק הכללי (בית יוסף, רמ״א, ש״ך, ט״ז, סדרי טהרה, חכמת אדם, ערוך השולחן) ופסק זמננו (טהרת הבית, שבט הלוי, בדי השולחן). אנו מביאים אך ורק עמדות אמיתיות ומבוססות ; ובמקום שפסק או מנהג חב״די מסוים אינו ידוע בוודאות, אנו מציינים זאת ברמת העיקרון — בלא להמציא לעולם תשובה, מספר או מנהג. המסקנה המעשית ברורה: הזמן המדויק של ברכת הטבילה, מעשה הכיסוי וההנהגה "אם לא ברכה" הם דינים מוחשיים שלומדים ; לכן כל מסקנה (למעשה) מסתיימת בהפניה אל רבך, אל הבלנית או אל מורת כלה — היא המכוונת את הזמן המדויק במקוה, ואין פוסקים לבד ספק.

הערת שיטה (חשובה). חלק זה מציג את דרך הפסיקה החב״דית בנדה, וכאן בזמן ברכת הטבילה. יש מסורת חב״דית של פסק, שפוסק היסוד שלה בנדה הוא הצמח צדק מליובאוויטש (לחב״ד, "הצמח צדק" מציין תמיד רבי זה — לעולם לא מחבר אחר בעל אותו תואר). אנו מציגים אותה ברמת העיקרון ; אין אנו מייחסים לצמח צדק מליובאוויטש או לרבי שום פסק מסוים, מספר תשובה או מנהג שלא נוכל לאמת. לפרטי מקרה — הזמן המדויק של הברכה, מעשה הכיסוי, ההנהגה "אם לא ברכה" — המנהג החב״די הוא לפנות אל רב חב״ד או דיין, והאישה אל בלנית או מורת כלה: דינים אלו לומדים, ואין מסיקים אותם לבד.

למעשה (דעת הרב). לפי מסורת חב״ד, נוהגים בעניין זה אחר הצמח צדק מליובאוויטש ומנהג אשכנז של הרמ״א: מברכים לאחר הטבילה, מכוסה, במים. ליישום היומיומי — הזמן המדויק, מעשה הכיסוי, ההנהגה "אם לא ברכה" — היוועץ ברבך (או ברב חב״ד / דיין), בבלנית ובמורת כלה: רמה זו מציגה את העיקרון, אינה פוסקת במצבך, ודינים מעשיים אלו לומדים מאדם.

למעשה (שיטת המחבר). העיקרון הספרדי, נאמן לבית יוסף: לברך קודם, בחלוקה, עובר לעשייתן ; ו"אם לא ברכה", לברך במים, ולעוכרם אם הם צלולים. אך הזמן המדויק, וההנהגה אם חסר דבר, נחתכים לפי המקרה. למד את הנהגת הברכה אצל הבלנית או מורת כלה, ולמקרה פרטי שאל את רבך.

למעשה (שיטת הרמ״א). העיקרון האשכנזי (ומנהג חב״ד): לברך לאחר הטבילה, מכוסה בבגדה במים, אחר בה"ג, רש"י והרמב"ן. אך מידת הכיסוי המדויקת, הזמן וההנהגה כנגד שכחה הם שאלה ומעשה הנלמד. למד את הנהגת הברכה אצל הבלנית או מורת כלה, ולמקרה פרטי היוועץ ברבך.

למעשה (הצניעות והכיסוי). העיקרון: אין מברכים בגוף מגולה (לבו רואה את הערוה), ומכאן הכיסוי — החלוק, המים העכורים, או הבגד שמתכסה בו. אך המעשה המדויק, בצניעות, הוא ממה שלומדים בראייה. למד את ההנהגה אצל הבלנית או מורת כלה ; למקרה פרטי, שאל את רבך.

למעשה (המנהג במקוה). העיקרון: נוהגים כמנהג הקהילה — ספרד (קודם, בחלוקה) או אשכנז / חב״ד (לאחר, מכוסה במים). אך הזמן המדויק והמעשה נחתכים במקוה. הבלנית מכוונת את הזמן המדויק ; למד את ההנהגה אצלה או אצל מורת כלה, ולכל שאלה היוועץ ברבך.

הערת שיטה. הספרים המובאים להלן ממשיכים את עיקרון סימן ר׳ לפסיקת ימינו (זמן ברכת הטבילה, מעשה הכיסוי). הם מובאים כזרמי פסיקה מוכרים, לאישור אצל רב, בלנית או מורת כלה קודם כל יישום. אנו מביאים אך ורק עמדות אמיתיות ומבוססות ; אין אנו מזכירים מספר תשובה או מנהג שלא נוכל לאמת — ובפרט במנהגי חב״ד, הניתנים ברמת העיקרון.