✦ ❖ ✦
DAAT · רמה 1 — מבוא

סימן ר׳ — דין ברכת הטבילה

אֵימָתַי תַּעֲשֶׂה בִּרְכַּת הַטְּבִילָה : « אשר קדשנו… על הטבילה » — קודם הטבילה בחלוק, או לאחריה מכוסה בתוך המים — להכיר ולהבין
יורה דעה · סימן ר׳
אֵימָתַי תַּעֲשֶׂה בִּרְכַּת הַטְּבִילָה
🌱 רמת מבוא · מתחילים
✦ ❖ ✦

מבט ראשון על סימן ר׳, הסימן האחרון בהלכות טהרת המשפחה. לאחר שלמדנו את הטבילה (סימן קצ״ז-קצ״ח) ואת ההכנה שקודמת לה — החפיפה (סימן קצ״ט) — סימן זה שואל שאלה אחת, אך עדינה : אֵימָתַי תַּעֲשֶׂה בִּרְכַּת הַטְּבִילָה — « אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַטְּבִילָה » ? קודם הטבילה, ככל הברכות הקודמות למצוה (עובר לעשייתן) ? או לאחר הטבילה, כשהאשה כבר בתוך המים ומכוסה, מפני הצניעות (שאין מברכים בגילוי) ? זה כל עניינו של הסעיף היחיד (סעיף אחד), הדחוס, שאנו מפרקים אותו לשלוש דעותיו. אלו הלכות למעשה, ויש ללומדן אצל רב, בלנית או מורת כלה.

הנושא : אֵימָתַי תַּעֲשֶׂה בִּרְכַּת הַטְּבִילָה — מתי מברכים על הטבילה
המקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן ר׳

עריכה : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

📑 תוכן הלימוד

1. במה עוסק הסימן ? זמן ברכת הטבילה — סעיף אחד, שלוש דעות
2. הסעיף היחיד : הטקסט העברי המנוקד, מפורק לשלוש דעותיו
3. מושגי היסוד : עובר לעשייתן, בה״ג, מכסה עצמה, צלולים, וכן נוהגים…
4. שלוש הדעות : המחבר (קודם), היש אומרים / הרמ״א (לאחר), ושורש המחלוקת
5. הט״ז, הש״ך, הפתחי תשובה : גדולי מפרשי הסימן
6. הגהת הרמ״א (הגה) : מנהג אשכנז לברך לאחר הטבילה, מכוסה בתוך המים
7. טבלת הדעות : קודם / לאחר, וההנהגה במקווה
8. מקרים מעשיים : מתי לברך במקווה, מנהג ספרד ומנהג אשכנז, תפקיד הבלנית
9. סינתזה ושאלות הבנה

1. במה עוסק הסימן ? (סעיף אחד)

סימן קצ״ט תיאר את החפיפה — לרחוץ, לסרוק, לעיין — המכינה את הטבילה. סימן ר׳, האחרון שבחבל הלכות טהרת המשפחה, מניח שהטבילה כבר נעשתה ושואל שאלה אחת : באֵיזה זמן לומר את הברכה הנלווית אליה, את הברכת הטבילה — « אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַטְּבִילָה » ?

הקושי נובע משתי דרישות הסותרות זו את זו. מצד אחד, הכלל הגדול : מברכים קודם עשיית המצוה (עובר לעשייתן). מצד שני, עניין הצניעות : אין מברכים כשהגוף מגולה — ובשעת הטבילה האשה ערומה. כיצד מיישבים את שתיהן ? בכך עוסק כל הסימן. בשולחן ערוך יש רק סעיף אחד, אך נכרכות בו שלוש דעות. נקראנו.

הסימן מתמצה בשאלה אחת : אֵימָתַי תַּעֲשֶׂה בִּרְכַּת הַטְּבִילָה ? קודם הטבילה (לפי הכלל עובר לעשייתן) או לאחריה (כדי שלא לברך בגילוי) ? סעיף אחד, שלוש תשובות — וזה מה שנפרק.

2. הסעיף היחיד, מנוקד

זהו הסעיף השלם של השולחן ערוך, כסדר הטקסט : תחילה דעת המחבר (לברך קודם), אחר כך הגהת הרמ״א (היש אומרים : לברך לאחר, מכוסה). אנו נותנים אותו מפורק לשלושת מועדיו, קודם שנקרא את ביאורו.

דעה 1 — המחבר : לברך קודם, בחלוק

כְּשֶׁפּוֹשֶׁטֶת מַלְבּוּשֶׁיהָ, כְּשֶׁעוֹמֶדֶת בַּחֲלוּקָהּ — תְּבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַטְּבִילָה, וְתִפְשֹׁט חֲלוּקָהּ וְתִטְבֹּל. וְאִם לֹא בֵּרְכָה — אָז תְּבָרֵךְ לְאַחַר שֶׁתִּכָּנֵס עַד צַוָּארָהּ בַּמַּיִם ; וְאִם הֵם צְלוּלִים — עוֹכַרְתָּן בְּרַגְלֶיהָ וּמְבָרֶכֶת.
ביאור : כְּשֶׁהָאִשָּׁה פּוֹשֶׁטֶת אֶת בְּגָדֶיהָ וְעוֹמֶדֶת רַק בַּחֲלוּק שֶׁלָּהּ — היא מברכת « אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה », ואחר כך פושטת את החלוק וטובלת. ואם לא בירכה קודם — אז היא מברכת לאחר שנכנסה למים עד צוארה (שהמים מכסים אותה) ; ואם המים צלולים ומראים את גופה — עוכרת אותם ברגליה ומברכת, מפני הצניעות.
לברך קודם, ככל מצוה. למחבר (מרן, מנהג ספרד), ברכת הטבילה נוהגת ככלל הגדול : מברכים אותה קודם עשיית המצוה (עובר לעשייתן). אך כיצד לברך בלי להיות מגולה ? האשה נשארת לבושה בחלוק, מברכת, ואחר כך פושטתו וטובלת. ואם שכחה לברך קודם ? היא יכולה לברך בתוך המים עד צוארה — המים מכסים ; ואם המים צלולים מדי ומראים אותה, עוכרתן ברגליה קודם הברכה, מפני הצניעות.

דעה 2 — הרמ״א (יש אומרים) : לברך לאחר, מכוסה בתוך המים

הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא תְּבָרֵךְ עַד אַחַר הַטְּבִילָה (טוּר בְּשֵׁם בַּעַל הֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת, וְהוּא בה״ג, וְרַשִׁ״י וְרַמְבַּ״ן), וְכֵן נוֹהֲגִים, שֶׁלְּאַחַר הַטְּבִילָה — בְּעוֹדָהּ עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ הַמַּיִם — מְכַסָּה עַצְמָהּ בְּבִגְדָּהּ אוֹ בַּחֲלוּקָהּ וּמְבָרֶכֶת.
הגהת הרמ״א : ויש אומרים שלא תברך עד אחר הטבילה — דעת הטור בשם בעל הלכות גדולות (בה״ג), וכן רש״י והרמב״ןוכן נוהגים : לאחר הטבילה, בעודה עומדת בתוך המים, מכסה עצמה בבגדה או בחלוקה ומברכת.
לברך לאחר, מכוסה. ליש אומרים (הרמ״א, מנהג אשכנז), הברכה נאמרת לאחר הטבילה. מדוע ? לפי שכל זמן שהאשה נדה (קודם הטבילה), עדיין לא באה טהרתה : המצוה אינה מסתיימת אלא בטבילה. וליישוב הצניעות, האשה — בעודה בתוך המיםמכסה עצמה בבגדה או בחלוקה קודם שתברך. הרמ״א חותם : וכן נוהגים.

דעה 3 — שורש המחלוקת : עובר לעשייתן מול הצניעות

שֹׁרֶשׁ הַמַּחֲלֹקֶת: מִצַּד אֶחָד, כָּל הַבְּרָכוֹת מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָן ; וּמִצַּד שֵׁנִי, אֵין לְבָרֵךְ כְּשֶׁגּוּפָהּ מְגֻלֶּה, מִשּׁוּם שֶׁלִּבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה. הַכִּסּוּי — בַּחֲלוּק, אוֹ עֲכִירַת הַמַּיִם בָּרֶגֶל — מְיַשֵּׁב אֶת הַצְּנִיעוּת.
שורש המחלוקת : מצד אחד, כל הברכות מברך עליהן עובר לעשייתן (קודם המצוה) ; ומצד שני, אין לברך כשהגוף מגולה, משום שלבו רואה את הערוה. הכיסוי — בחלוק, או עכירת המים ברגל — מיישב את הצניעות.
שתי דרישות, ענין צניעות אחד. המחבר נותן עדיפות לעובר לעשייתן (לברך קודם) ומיישב את הצניעות בכך שנשארת בחלוק (או עוכרת המים אם שכחה). היש אומרים נותנים עדיפות להשלמת המצוה (הטהרה אינה באה אלא בטבילה) ומיישבים את הצניעות בכיסוי לאחר, בתוך המים. בשתי הדעות, הכיסוי (להתכסות, לעכור המים) הוא המפתח : לעולם אין מברכים כשהגוף סתם מגולה.
סעיף אחד, שלושה מועדים : (1) המחבר — לברך קודם, בחלוק (ואם שכחה, בתוך המים עד צוארה, ובמים צלולים עוכרתן ברגליה) ; (2) היש אומרים / הרמ״א — לברך לאחר, מכוסה בתוך המים (בה״ג, רש״י, רמב״ן ; וכן נוהגים) ; (3) השורש : המתח בין עובר לעשייתן לבין החשש שלא לברך בגילוי, שהכיסוי מיישבו.

3. מושגי היסוד של הסימן

כדי לקרוא את סימן ר׳, צריך לשלוט באוצר מילים קטן — של הברכה וצניעותה.

ברכת הטבילה — הברכה הנאמרת על הטבילה : אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַטְּבִילָה. כל הסימן עוסק בזמנה (קודם או לאחר).
עובר לעשייתן — הכלל הגדול שלפיו מברכים סמוך וקודם לעשיית המצוה. זהו נימוק המחבר לברך קודם הטבילה (בחלוק).
בה״ג — בעל הלכות גדולות, מן הקדומים שבמחברי ההלכה (תקופת הגאונים). הוא — שמובא בטור, עם רש״י והרמב״ן — מלמד לברך לאחר הטבילה. הרמ״א נמשך אחר דעה זו (וכן נוהגים).
מכסה עצמה — לפי היש אומרים, לאחר הטבילה ובעודה בתוך המים, האשה מכסה עצמה בבגדה או בחלוקה קודם שתברך — כדי שלא תאמר את הברכה בגוף מגולה.
צלולים / עוכרתן ברגליה — אם, לאחר ששכחה לברך קודם, האשה מברכת בתוך המים, והם צלולים ומראים אותה, היא עוכרת אותם ברגליה — כדי לברך בלי שגופה ייראה.
וכן נוהגים — לשון שבה הרמ״א חותם את המנהג האשכנזי — כאן, לברך לאחר הטבילה, מכוסה בתוך המים. זהו המנהג ברוב קהילות אשכנז (וחב״ד).
מילות המפתח של הסימן. הברכת הטבילה נאמרת, למחבר, עובר לעשייתן (קודם, בחלוק) ; ליש אומרים (בה״ג, רש״י, רמב״ן), לאחר, כשמכסה עצמה בתוך המים. הצניעות — חלוק, מים עכורים (צלולים / עוכרתן), כיסוי — בלב המחלוקת. ההנהגה למעשה נקבעת אצל רב, בלנית או מורת כלה.

4. שלוש הדעות, בפירוט

נחזור על שלושת מועדי הסעיף, זה אחר זה, כדי לתפוס מדוע כל דעה אומרת את אשר היא אומרת.

דעה 1 — המחבר : לברך קודם הטבילה

המחבר : כשפושטת מלבושיה כשעומדת בחלוקה תברך… ותפשוט חלוקה ותטבול — היא מברכת בעודה בחלוק, ואחר כך פושטתו וטובלת. זהו יישום מדוקדק של עובר לעשייתן : הברכה קודמת למצוה.
רוח הדעה. כל ברכה על מצוה נאמרת קודם : זה הכלל, ואין לסטות ממנו בטבילה. הצניעות ? מיושבת בכך שנשארת לבושה בחלוק בשעת הברכה. והשכחה ? נשלמת בתוך המים עד הצואר (המים מכסים), ובעכירתם ברגל אם הם צלולים מדי. זהו מנהג ספרד, לפי מרן (הבית יוסף / המחבר).

דעה 2 — היש אומרים (הרמ״א) : לברך לאחר הטבילה

הרמ״א : ויש אומרים שלא תברך עד אחר הטבילה… וכן נוהגים, שלאחר הטבילה בעודה עומדת בתוך המים מכסה עצמה בבגדה או בחלוקה ומברכת — זוהי דעת הבה״ג, רש״י והרמב״ן (שמובאים בטור).
רוח הדעה. לראשונים אלו, אין מברכים קודם : כל זמן שהאשה עדיין נדה (קודם הטבילה), יש עיכוב לברך « על הטבילה » שעדיין לא טיהרה ; המצוה מסתיימת בטבילה. הצניעות מיושבת לאחר : בעודה במים, האשה מכסה עצמה ומברכת. הרמ״א פוסק כמנהג זה : וכן נוהגים. זהו מנהג אשכנז (וחב״ד).

דעה 3 — שורש המחלוקת : עובר לעשייתן ↔ שלא לברך בגילוי

לב המחלוקת : מצד אחד, מברכים עובר לעשייתן (קודם) → המחבר ; מצד שני, אין מברכים כשהגוף מגולה (לבו רואה את הערוה) → ומכאן, לבה״ג, לברך לאחר, מכוסה. הכיסוי — חלוק, או מים עכורים — מיישב, בשני המחנות, את הצניעות.
המחלוקת אינה גחמה : היא נובעת משני עקרונות אמת המושכים לכיוונים מנוגדים. לברך קודם מכבד את עובר לעשייתן (המחבר) ; לברך לאחר מכבד את השלמת המצוה ומונע כל ספק על « ברכה קודם הטהרה » (היש אומרים). שני המחנות שומרים על הצניעות בכיסוי. ההנהגה של כל אחת נקבעת לפי קהילתה, אצל הרב והבלנית.

5. הט״ז, הש״ך, הפתחי תשובה

ביורה דעה, השולחן ערוך אינו נקרא לעולם לבדו. שלושה מפרשים גדולים מלווים סימן זה — שכן זמן הברכה וצניעותה מלאים מקרים מעשיים.

הט״ז (ט״ז) — ראשי תיבות טורי זהב, של רבי דוד הלוי סגל (פולין, המאה ה-17). על סימן זה הוא מאיר את זמן הברכה, את עקרון עובר לעשייתן בטבילה, ואת ענין הכיסוי (להתכסות, לעכור המים).
הש״ך (ש״ך) — ראשי תיבות שפתי כהן, של רבי שבתי הכהן (ליטא, המאה ה-17). פירוש העיון המרכזי על יורה דעה ; כאן משלימים אותו בחיבורים הייחודיים לנדה — הסדרי טהרה והחכמת אדם.
הפתחי תשובה (פתחי תשובה) — של רבי אברהם צבי הירש אייזנשטט (המאה ה-19). על סימן זה הוא מלקט את תשובות האחרונים במקרים מעשיים — זמן הברכה המדויק, ענין הערוה, ומנהג כל קהילה — שמגשרים אל המעשה של ימינו.
רואים את השיטה : מפרשים אלו אינם מוסיפים דינים שרירותיים — הם מיישמים את עקרונות הסימן (עובר לעשייתן, הכיסוי, השלמת המצוה) במצבים חדשים. בזה מעמיקים ברמת הלמדן, ואחר כך ברמת ההלכה למעשה עם הפוסקים בני זמננו (סדרי טהרה, חכמת אדם, ערוך השולחן, טהרת הבית, שבט הלוי, בדי השולחן).

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על דברי המחבר הגהה אחת, אך מכרעת : היא משנה את זמן הברכה למנהג אשכנז.

על הסעיף — לברך לאחר הטבילה, מכוסה בתוך המים

הגהת הרמ״א : ויש אומרים שלא תברך עד אחר הטבילה (טור בשם בעל הלכות גדולות, ורש״י ורמב״ן), וכן נוהגים, שלאחר הטבילה בעודה עומדת בתוך המים מכסה עצמה בבגדה או בחלוקה ומברכת.
מדוע הגהה זו משנה הכל. המחבר הברך קודם (בחלוק). הרמ״א, לעומתו, מעגן את מנהג אשכנז : לברך לאחר, כשהאשה עדיין בתוך המים ומכוסה. ההבדל המעשי אמיתי — הרגע המדויק שבו אומרים את הברכה במקווה שונה לפי הקהילה. הרמ״א חותמו בוכן נוהגים.
הגהת הרמ״א מסכמת את כל הסימן : במקום שהמחבר מברך קודם (מנהג ספרד, בחלוק), מנהג אשכנז (וחב״ד) מברך לאחר, מכוסה בתוך המים (מכסה עצמה). זה בדיוק מקום שבו נמשכים אחר מנהג הקהילה — לאשר אצל הרב והבלנית.

7. טבלת הדעות

כל הסימן נכלל בטבלה אחת : שני המועדים האפשריים של הברכה, היגיונם, ואופן שמירת הצניעות בכל מקרה.

הדעה מתי לברך כיצד (הצניעות) ההיגיון
המחבר (ספרד) קודם הטבילה בחלוק ; ואם שכחה, בתוך המים עד הצואר (עוכרתן ברגליה אם צלולים) עובר לעשייתן
יש אומרים / הרמ״א (אשכנז, חב״ד) לאחר הטבילה בעודה במים, מכסה עצמה (בבגדה או בחלוקה) בה״ג, רש״י, רמב״ן ; המצוה מסתיימת בטבילה
אם שכחה לברך קודם… ההנהגה
לפי המחבר מברכת בתוך המים, עד הצואר ; עוכרתן ברגליה אם המים צלולים
לפי הרמ״א / המנהג בלאו הכי מברכים לאחר — מכוסה, בעודה במים
ההיגיון במשפט אחד : ברכת הטבילה נאמרת או קודם (המחבר, בחלוק — עובר לעשייתן), או לאחר (הרמ״א, מכוסה בתוך המים — בה״ג, רש״י, רמב״ן) ; בשני המקרים שומרים על הצניעות בכיסוי. איזה מועד לנהוג, וכיצד למעשה, נקבע לפי הקהילה, אצל רב, בלנית או מורת כלה.

8. מקרים מעשיים

כיצד מתגלם הסעיף הזה כיום, במקווה ? להלן המצבים השכיחים — וכל אחד נחתם באותו הפניה : ההנהגה למעשה שייכת לרב, לבלנית או למורת הכלה.

מקרה 1 — מתי לברך במקווה

במקווה, זמן ברכת הטבילה תלוי במנהג הקהילה. מנהג אשכנז (וחב״ד) : האשה טובלת פעם ראשונה, ואחר כך, בעודה במים ומכוסה (לרוב בידיים שלובות או בבגד), אומרת את הברכה « אשר קדשנו… על הטבילה », וטובלת שוב. מנהג ספרד : מברכת קודם, לבושה בחלוקה, ואחר כך פושטתו וטובלת. בשני המקרים, הרגע המדויק מורה הבלנית, והעיקר נקבע אצל הרב.

מקרה 2 — צניעות הברכה

לעולם אין אומרים את הברכה כשהגוף סתם מגולה (לבו רואה את הערוה). על כן הסימן מקדים תמיד כיסוי : להישאר בחלוק (המחבר), או, בתוך המים, להתכסות (מכסה עצמה) ואם המים צלולים מדי, לעכרם ברגל (עוכרתן ברגליה). אופן ההתכסות בשעת הברכה נלמד אצל הבלנית או המורת כלה.

מקרה 3 — אם שכחה לברך

אשה הנוהגת כמנהג ספרד (לברך קודם) ושכחה לעשות כן בחלוקה : מה תעשה ? הסעיף משיב — מברכת בעודה במים, עד הצואר, ואם המים צלולים מדי (צלולים) עוכרתן ברגליה קודם הברכה. אך לדעת אם עדיין יש מקום לברכה (לפי היכן היא עומדת בטבילה), זוהי שאלה : נשענים על הבלנית במקום, ולעיקר, על הרב.

מקרה 4 — תפקיד הבלנית

הבלנית (האחראית על המקווה) מלווה את כל ההנהגה : מורה את זמן הברכה לפי מנהג הקהילה, מדריכה את הכיסוי (כיצד להתכסות במים כדי לברך בצניעות), ושומרת על מהלך הטבילה כראוי. היא העין המנוסה המאבטחת את הרגע העדין של הברכה. לכל ספק במקווה נשענים על הבלנית — ולשאלות שבעיקר, על הרב.
חוט השני : סימן ר׳ משיב על שאלה אחת — אֵימָתַי תַּעֲשֶׂה בִּרְכַּת הַטְּבִילָה. קודם (המחבר, בחלוק) או לאחר (הרמ״א, מכוסה בתוך המים) : נמשכים אחר מנהג הקהילה. תמיד, הצניעות נשמרת בכיסוי. ההנהגה למעשה במקווה שייכת לבלנית, ושאלות העיקר לרב או למורת כלה.

9. סינתזה של סימן ר׳

עיקרו של סימן ר׳ בכמה משפטים :
  1. שאלה אחת (סעיף אחד) : באֵיזה זמן לומר את הברכת הטבילה — « אשר קדשנו… על הטבילה » — קודם או לאחר הטבילה ?
  2. המחבר (קודם) : בחלוקה, מברכת ואחר כך פושטתו וטובלת (עובר לעשייתן) ; ואם שכחה, מברכת בתוך המים עד הצואר (עוכרתן ברגליה אם צלולים). מנהג ספרד.
  3. היש אומרים / הרמ״א (לאחר) : בה״ג, רש״י, רמב״ן — לאחר הטבילה, בעודה במים, מכוסה (מכסה עצמה), מברכת ; וכן נוהגים. מנהג אשכנז (וחב״ד).
  4. השורש : המתח בין עובר לעשייתן (לברך קודם) לבין החשש שלא לברך בגוף מגולה (לבו רואה את הערוה) — מיושב, בשני הצדדים, בכיסוי.
  5. למעשה : נמשכים אחר מנהג הקהילה, בהדרכת הבלנית והרב.

טבלת זיכרון

נקודה הדין
הברכה « אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה » — ברכת הטבילה
המחבר (ספרד) קודם הטבילה, בחלוק (עובר לעשייתן) ; ואם שכחה, בתוך המים עד הצואר
הרמ״א / יש אומרים (אשכנז) לאחר הטבילה, מכוסה בתוך המים (מכסה עצמה) ; וכן נוהגים
הצניעות חלוק, להתכסות, או לעכור המים ברגל (צלולים → עוכרתן ברגליה)
השורש עובר לעשייתן ↔ שלא לברך בגילוי (לבו רואה את הערוה)

שאלות הבנה

בדוק את הבנתך :
  1. מהי השאלה היחידה שמעלה סימן ר׳ (סעיף אחד) ?
  2. לפי המחבר, מתי מברכים, וכיצד נשמרת הצניעות (החלוק) ?
  3. אם שכחה לברך קודם, מה תעשה, ומה פירוש עוכרתן ברגליה ?
  4. לפי היש אומרים (הרמ״א), מתי מברכים, ומי הראשונים שמובאים (בה״ג, רש״י, רמב״ן) ?
  5. מה פירוש מכסה עצמה, ומדוע הוא נחוץ ?
  6. באר את שורש המחלוקת : עובר לעשייתן מול לבו רואה את הערוה.
  7. מה ההבדל בין מנהג ספרד למנהג אשכנז במקווה ?
  8. מה מתכוון הרמ״א באומרו וכן נוהגים ?

להעמיק עוד

אם תרצה להעמיק בסימן זה :
מקורות רמה זו זמינים בספריא :
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
יורה דעה · סימן ר׳ · רמה 1 — מבוא
♥ תמכו ב-DAAT
📖להצטרף לחברותא