✦ ❖ ✦
DAAT · שלב ג — סיכום

סימן ר״א — שלב ג · סיכום : המקוה לפי מנגנון

שבעים וחמישה סעיפים, תשעה מנגנונים, וטבלה השומרת על סדר הספר
יורה דעה · סימן ר״א
דיני המקוה ומימיו
✨ שלב הסיכום · חזרה
✦ ❖ ✦

סימן של שבעים וחמישה סעיפים אינו נחזר בקריאתו מא׳ עד ע״ה : אובדים בו בעשרים. חוזרים עליו לפי מנגנון — המים, השיעור, הכלי, השאיבה, ההמשכה, החיבור, הזחילה, הטבילה, הספק — ומחזיקים בצד טבלה השומרת על סדר הספר, כדי למצוא סעיף לפי מספרו בשעת הצורך.

מקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״א — ע״ה סעיפים

עריכה : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

1. טבלת האב — שבעים וחמישה הסעיפים לפי סדר הספר

שומרת על סדר השולחן ערוך : נכנסים בה במספר הסעיף ויוצאים ממנה במנגנון שהוא שייך לו. זו הטבלה שמעיינים בה כששואלים « היכן זה, בעצם ? ».

סעיףמה הוא קובעמנגנון
א׳מה שעושה טבילה : ארבעים סאה, וכל הגוף בבת אחתהתביעה — ארבעים סאה וכל הגוף
ב׳מעיין ומי גשמים : זוחלין כנגד אשבורןמהיכן באו המים — מעיין, מי גשמים, זוחלין, אשבורן
ג׳ארבעים הסאה לא יהיו שאוביםמהיכן באו המים — מעיין, מי גשמים, זוחלין, אשבורן
ד׳מקוה שבידי עובד כוכבים, וכ״א סאהמהיכן באו המים — מעיין, מי גשמים, זוחלין, אשבורן
ה׳כל הימים דין מעיין להם ; הגל שנתלשמהיכן באו המים — מעיין, מי גשמים, זוחלין, אשבורן
ו׳אין טובלין בכליםהכלי ומעבר המים
ז׳כלי גדול שניקב ונקבע בקרקעהכלי ומעבר המים
ח׳מעיין המקלח לתוך כליהכלי ומעבר המים
ט׳להטביל כלים בתוך כליהכלי ומעבר המים
י׳מעיין שהמשיכו לבריכה : אימתי דינו מעייןהכלי ומעבר המים
י״אמועט של מעיין מטהר את המרובה של שאוביםהכלי ומעבר המים
י״במעיין שהעבירו על גבי אחורי כליםהכלי ומעבר המים
י״גמעיין היורד טיפין טיפיןהכלי ומעבר המים
י״דנוטפין שעשאן זוחלין : על גבי מההכלי ומעבר המים
ט״וארבעים סאה ומעיין : לשאוב כל מה שירצה ; ושלושת הלוגיןהמים השאובים — שלושה לוגין, התערובות והמראה
ט״זהספוג והדלי : שלושה לוגין שלא יצאו כולםהמים השאובים — שלושה לוגין, התערובות והמראה
י״זמים שאובים בצד המקוההמים השאובים — שלושה לוגין, התערובות והמראה
י״חשתי בריכות זו למעלה מזו והנקב שביניהןהמים השאובים — שלושה לוגין, התערובות והמראה
י״טלוג ומחצה לזה ולוג ומחצה לזההמים השאובים — שלושה לוגין, התערובות והמראה
כ׳בור שהאמה נכנסת לו ויוצאת ממנוהמים השאובים — שלושה לוגין, התערובות והמראה
כ״אהריבוי אינו מועיל, והעירוב מטהרהמים השאובים — שלושה לוגין, התערובות והמראה
כ״בכמילואו ועודהמים השאובים — שלושה לוגין, התערובות והמראה
כ״גאין שלושה לוגין פוסלין אלא במים ובמראה מיםהמים השאובים — שלושה לוגין, התערובות והמראה
כ״דמשקים הפוסלים ומשקים שאינם משלימיםהמים השאובים — שלושה לוגין, התערובות והמראה
כ״השינוי מראה : מה פוסל מקוה שלםהמים השאובים — שלושה לוגין, התערובות והמראה
כ״וארבעים סאה במראה מיםהמים השאובים — שלושה לוגין, התערובות והמראה
כ״זנשתנה מראהו מחמת עצמוהמים השאובים — שלושה לוגין, התערובות והמראה
כ״חאין מעיין נפסל בשינוי מראההמים השאובים — שלושה לוגין, התערובות והמראה
כ״טשלושה לוגין יין, וההשקה במקום הייןהמים השאובים — שלושה לוגין, התערובות והמראה
ל׳שלג וברד וכפור : מקוה כולו משלגהמים השאובים — שלושה לוגין, התערובות והמראה
ל״אמקוה שאוב שהגלידהמים השאובים — שלושה לוגין, התערובות והמראה
ל״במים וטיט רךהמים השאובים — שלושה לוגין, התערובות והמראה
ל״גכל שתחילת ברייתו מן המיםהמים השאובים — שלושה לוגין, התערובות והמראה
ל״דאיזהו כלי הפוסל בשאיבהמהו כלי — לקבל, להיקבע, ולהתמלא לדעת
ל״הטבלה תחת הצינורמהו כלי — לקבל, להיקבע, ולהתמלא לדעת
ל״והצינור והגומא שחקק בומהו כלי — לקבל, להיקבע, ולהתמלא לדעת
ל״זרעפים שמכסין בהן הגגותמהו כלי — לקבל, להיקבע, ולהתמלא לדעת
ל״חשק וקופה תחת הצינורמהו כלי — לקבל, להיקבע, ולהתמלא לדעת
ל״טיד אדם : הנופל מאליו ומה שנתן הואמהו כלי — לקבל, להיקבע, ולהתמלא לדעת
מ׳כלי שניקב : היוצא מתורת כלימהו כלי — לקבל, להיקבע, ולהתמלא לדעת
מ״אכלים תחת הצינור, ושעת קישור עביםמהו כלי — לקבל, להיקבע, ולהתמלא לדעת
מ״בקנקנים בראש הגג לנגבםמהו כלי — לקבל, להיקבע, ולהתמלא לדעת
מ״געציץ הסייד ששכח במקוהמהו כלי — לקבל, להיקבע, ולהתמלא לדעת
מ״דהמשכה : שאובה שהמשיכוהההמשכה והמשכת המים
מ״השיעור המשכה : שלושה טפחיםההמשכה והמשכת המים
מ״ועל גבי מה מועילה ההמשכהההמשכה והמשכת המים
מ״זמקוה שנתמלא מתחת הקרקע ממים שאוביםההמשכה והמשכת המים
מ״חלהמשיך מים שלא בדבר המקבל טומאהההמשכה והמשכת המים
מ״טהממשיך ממעיין או ממקוהההמשכה והמשכת המים
נ׳כותל שנפרץ והמים יוצאים : חזרת הזוחליןהזחילה והחיבור — זוחלין, שפופרת הנאד, השקה
נ״אמקוה שניקב ומימיו נוטפים מעט מעטהזחילה והחיבור — זוחלין, שפופרת הנאד, השקה
נ״בעירוב שני מקואות : כשפופרת הנאדהזחילה והחיבור — זוחלין, שפופרת הנאד, השקה
נ״גהשקה כשערה : להכשיר מקוה שאובהזחילה והחיבור — זוחלין, שפופרת הנאד, השקה
נ״דכותל שנסדק : לשתי ולערבהזחילה והחיבור — זוחלין, שפופרת הנאד, השקה
נ״השלושה מקואות, ומקומו של השאובהזחילה והחיבור — זוחלין, שפופרת הנאד, השקה
נ״ושני מקואות של עשרים סאה שהשיקוםהזחילה והחיבור — זוחלין, שפופרת הנאד, השקה
נ״זכל המעורב למקוה הרי הוא כמקוההזחילה והחיבור — זוחלין, שפופרת הנאד, השקה
נ״חחורי המערה וסדקיההזחילה והחיבור — זוחלין, שפופרת הנאד, השקה
נ״טעוקה שבתוך המקוההזחילה והחיבור — זוחלין, שפופרת הנאד, השקה
ס׳שלוש גומות שבנחל : אין הנזחלין מערביןהזחילה והחיבור — זוחלין, שפופרת הנאד, השקה
ס״אהכופת ידיו ורגליו באמת המיםהטבילה עצמה
ס״בארבעים סאה מצומצמות : לא יקפוץ ולא יטבול פעמייםהטבילה עצמה
ס״גבגד עבה ויורה : כיצד מורידן וכיצד מעלןהטבילה עצמה
ס״דהמטביל כר או כסתהטבילה עצמה
ס״המקוה המוחזק להתמעט : אימתי חוזרת וטובלתהטבילה עצמה
ס״ומקוה שמימיו מתפשטין : לקבץ המים ועומק המיםהטבילה עצמה
ס״זספק מים שאובים טהורהספק, וסוף הסימן
ס״חיש לו במה יתלההספק, וסוף הסימן
ס״טהניחו ריקן ומצאו מלאהספק, וסוף הסימן
ע׳כשהפסול מוכיחהספק, וסוף הסימן
ע״אהטמא בחזקתוהספק, וסוף הסימן
ע״בלתלות הראשונים בשניים, ולא להיפךהספק, וסוף הסימן
ע״גשני מקואות שירדו גשמים ונתמלאוהספק, וסוף הסימן
ע״דכל המקואות הנמצאות פסוליןהספק, וסוף הסימן
ע״הלחמם את המקוה, והרחיצה אחר הטבילההספק, וסוף הסימן

2. המים ומקורם — מעיין, מי גשמים, ים

השאלה הראשונה בכל הסימן : מהיכן באו המים הללו ? שלוש תשובות ושלושה משטרים.

מעיין (סעיף ב) — מטהר אף בזחילה ; אינו נפסל בשינוי מראה (סעיף כ״ח) ; ולפי לשון סעיף מ׳ אינו נפסל בשאיבה. מי גשמים (סעיף ב) — אינם מטהרים אלא באשבורן, בעמידה. ים (סעיף ה) — דין מעיין לו. והמעורב (סעיף ב) : רבו הנוטפין על הזוחלין — חזר הנהר לדין מי גשמים.
מה שמעביר ממשטר למשטר. מעיין שהמשיכוהו לבריכה — דינו מעיין (סעיף י) ; פסק הקילוח — נעשה מקוה ; חזר הקילוח — חזר מעיין. מעיין היורד טיפין טיפין בהפסק — מקוה (סעיף י״ג). מעיין שהעבירוהו על גבי אחורי כלים — מקוה (סעיף י״ב). המשטר תלוי ברציפות התנועה מן המקור, ולא בטבע המים.
ההיפוך הגדול שבסימן הוא בסעיף י״א : מעיין כל שהוא מטהר שאובים מרובים ממנו הרבה — בין קדם זה לזה. ובסעיף ט״ו : ארבעים סאה ומעיין, ושואב כל מה שירצה.

3. השיעור — ארבעים סאה, ומה שצריך כדי שיישארו

אין השיעור מיעוט של נוחות אלא תנאי שיתכסה גוף שלם בבת אחת.

סעיף א — אמה על אמה ברום שלוש אמות ; והחריץ צריך להיות גדול מן השיעור, שיישארו ארבעים סאה כשייכנס הגוף. ש״ך ס״ק ג — השיעור מדוקדק ואינו משתנה לפי הגוף. סעיף ס״ב — בבריכה שאין בה אלא המצומצם : לא יקפוץ ולא יטבול פעמיים זה אחר זה. סעיפים ס״ג-ס״ד — מוריד את הכלים דרך פיהם ומעלם דרך שוליהם.
מה שנמדד עם המקוה ומה שאינו נמדד. טיט רך שהפרה שוחה ושותה ממנו נמדד (סעיף ל״ב, ורמב״ם הלכות מקואות פרק ח הלכה ט) ; והעב יותר — אינו נמדד. השלג והברד והכפור נמדדים, ואף כל המקוה עשוי מהם (סעיף ל). וכל שתחילת ברייתו מן המים נמדד אף הוא (סעיף ל״ג).
מקוה המוחזק להתמעט אינו בחזקת מלא (סעיף ס״ה). ומכאן המנהג למדוד קודם הטבילה ולרשום.

4. הכלי — מה שעושה חפץ לכלי

המונע הגדול השני : מים כשרים לגמרי בטלים מכשרותם כשהם בתוך כלי. ונשאר לדעת מהו כלי.

שלושת תנאי סעיף ל״ד : שיהא החפץ ראוי לקבל, שיהא כן קודם שנקבע, ושיתמלא לדעת. הסר אחד מהם והמים כשרים. והרמב״ם נותנם כאחד בהלכות מקואות פרק ו הלכה א.
המקרים, והתנאי החסר בכל אחד : טבלה זקופה על צדה (סעיף ל״ה) — שוב אינה ראויה לקבל ; צינור שאין לו ארבע שפות (סעיף ל״ו) — לא היה ראוי מעולם ; רעפי הגג (סעיף ל״ז) — לא נעשו לקבל ; שק וקופה (סעיף ל״ח) — אינם מחזיקים מים ; כלים שהונחו שלא בשעת קישור עבים (סעיף מ״א) וקנקנים שהונחו לנגבם (סעיף מ״ב) — לא נתמלאו לדעת ; דלי שניקב בשוליו (סעיף מ׳) — בטל מתורת כלי.
והחריג התופס את כולם : סעיף ל״ט. אין מה שאינו עשוי לקבל פוסל אלא כשנפלו המים מאליהם ; ומשנתנם אדם — פוסל, ואפילו בלא כלי כלל.

5. השאיבה — שלושת הלוגין ומה שהם פוסלים

הפסול המרכזי, והיחיד שיש לו סף במספר. והכל תלוי בשאלה מוקדמת : היש במקוה כבר ארבעים סאה ?

למעלה מארבעים סאה — שוב אין שאיבה פוסלת (סעיף ט״ו). למטה מהן — די בשלושה לוגין, והסעיף מונה כיצד באו : משני כלים, משלושה, מארבעה, ומה היתה הדעת מתחילה. רמ״א סעיף ג — כולו שאוב : דאורייתא וספיקו לחומרא ; מיעוטו שאוב : דרבנן וספיקו לקולא.
מה שאין השאיבה תופסת בו : ספוג ודלי שפיו צר שלא יצאו כל מימיו (סעיף ט״ז) ; שאובים המונחים בצד המקוה (סעיף י״ז) ; מים שאין מראיהם מראה מים (סעיף כ״ג) ; שלג וברד וכפור ומלח וטיט עב (סעיף ל) ; מקוה שאוב שהגליד (סעיף ל״א). ומה שהיא תופסת אף שאינו מים סתם : מי כבשים, מי שלקות, תמד שלא החמיץ, מי צבע (סעיף כ״ד).
והלכת סעיפים י״ט-כ״ב, שהיא הלכת שם ולא של חומר : שלושה לוגין במקוה אחד קוראים עליו שם פיסול ; לוג ומחצה בכל אחד אינם קוראים כלום. ומשנקרא השם — אין ריבוי מים כשרים מוחקו, אלא יציאת « מילואו ועוד » או עירוב עם ארבעים סאה כשרות.

6. ההמשכה

התקנה שבזכותה אפשר כמעט כל מקוה שנבנה, ושלושת תנאיה.

(1) הכמות — עשרים סאה ומשהו כשרים כבר, שהוא רוב הארבעים (סעיף מ״ד). (2) האורך — שלושה טפחים לפחות (סעיף מ״ה). (3) השטח — על גבי קרקע או צינור שלא היה עליו שם כלי ; ולרמ״א על קרקע הראוי לבלוע (סעיף מ״ו).
ותנאי רביעי שהרמ״א מוסיף ושוכחים אותו : הסדר. תחילה רוב הכשר ואחר כך ההמשכה. המשיך תחילה פסולים והביא עליהם רוב כשרים — לא מהני (רמ״א סעיף מ״ד ; ש״ך ס״ק צ״ט).
אין לערב את ההמשכה עם הנלווה לה בסעיף מ״ח : אין להמשיך את המים בדבר המקבל טומאה. סילון מתכת תלוש אסור ; מחובר לקרקע מותר, שבטל אגב קרקע. וסעיף מ״ט מסלק את ההגבלה כולה כשהמשכתו ממעיין או ממקוה.

7. החיבור וההשקה — כשפופרת הנאד

כיצד שני מים נעשים מים אחדים — ובאיזה שיעור.

השיעור הרגיל : כשפופרת הנאד (סעיף נ״ב), שתי אצבעות מתהפכות בחלל הנקב (סעיף מ׳). הקולות : כשערה, להכשיר מקוה שאוב (סעיף נ״ג ללשון המחבר) ; סדק לשתי כל שהוא, לערב שני מקואות (סעיף נ״ד) ; כל שהוא, בחורי המערה (סעיף נ״ח) ובעוקה שאין הקרקע מעמידה את עצמה (סעיף נ״ט).
שלוש הלכות הנלוות לשיעור והחוזרות במעשה : חיבור של רגע די בו והוא לעולם, אף אם נסתם הנקב אחר כך ; כל העומד בנקב ממעטו, ואפילו דבר שהוא מבריית המים ; וספק ברוחב — פוסל (סעיף נ״ב ; וערוך השולחן נותן את הטעם : השיעורין הלכה למשה מסיני).
סעיף נ״ה נותן את הדבר בתמונה : שלוש בריכות של עשרים סאה, שתיים כשרות ואחת שאובה. השאובה מן הצד — כולן הוכשרו ; השאובה באמצע — אף אחת לא. לא הכמות מחברת אלא הדרך.

8. הזחילה — זוחלין

מקוה המאבד את מימיו אינו מאבד נפח בלבד : עלול הוא לאבד את שמו.

סעיף נ — כותל שנפרץ והמים יוצאים דרך הסדק : נשארו ארבעים סאה עד הסדק — כשר ; ואם לאו — פסול, דהוי זוחלין. סעיף נ״א — אבל נטיפה מעט מעט או בליעה בקרקע אינה זחילה, שאינה ניכרת. רמ״א סעיף נ — ומים שיוצאים מעט וחוזרים אינם זחילה אף הם.
וחריג המעיין : הרמ״א כותב שכל זה אינו אלא במקוה שאינה באה ממעיין ; ובאה ממעיין — אין לחוש לזחילתה. וזהו משטר סעיף ב במקומו כאן.
וסעיף ס קובע את כלל הזחילה כנגד החיבור : שטף העובר בשלוש גומות אינו עושה אותן מקוה אחד — שאין הנזחלין מערבים אלא אם כן עמדו.

9. הטבילה עצמה

אחרי שישים סעיפים במים — שישה סעיפים במעשה.

סעיף ס״א — הכופת ידיו ורגליו : נכנסו מים דרך כולו — טהור. סעיף ס״ב — לא יקפוץ ולא יטבול פעמיים זה אחר זה במצומצם. סעיפים ס״ג-ס״ד — הכלים, הבגד העבה, הכר : מוריד דרך הפה ומעלה דרך השוליים. סעיף ס״ו — מים המתפשטים : לקבצם באבנים או בחבילי עצים, ולא בכלים.
הגהת הרמ״א בסעיף ס״ו, והיא הלכה למעשה תמידית : אף שגופה מתכסה, אם אין המים עמוקים עד טבורה ולמעלה ממנו זרת — לא תטבול לכתחילה, שמא לא תטבול יפה. ובאין מקוה אחרת ואי אפשר לתקן — משתטחת על פניה, ובלבד שיתכסה גופה בפעם אחת.

10. הספק — ספק מים שאובים

שמונה סעיפים, כלל אחד, ושלוש דרכים שבהן הוא נסגר.

הכלל (סעיף ס״ז) : ספק מים שאובים טהור, בשלוש מדרגות — נפלו שאובים ? היו בהם שלושה לוגין ? היו במקוה ארבעים סאה בשעת נפילתם ? והרחבתו (סעיפים ס״ח, ע״ב) : תולים במקום שיש בו במה יתלה — יש לו במה יתלה.
שלוש הדרכים שבהן הקולא נסגרת : (1) כשהפסול מוכיח — הפסול מוכיח (סעיף ע׳) ; (2) כשהספק בגברא ולא בחפצא, וחזקת הטומאה עומדת (סעיף ע״א) ; (3) כשחזקה כללית כבר הכריעה — כל המקואות הנמצאות פסולין (סעיף ע״ד).
והתנאי שהש״ך מעמיד בכל הקולא הזו, בס״ק קמ״א : שיהא רוב המקוה מים כשרים ; ואם לאו — לדעת הרמ״א ספיקא דאורייתא הוא.

11. שיעורי הסימן — לדעת בעל פה

חמישה מספרים מושלים בכל הסימן. אינם נלמדים בסברה אלא נזכרים.

שיעורכמה הואהיכן הוא משמש
ארבעים סאהאמה על אמה ברום שלוש אמות — מ״ד אלף וקי״ח אצבעות בגודל ועוד חציסעיף א ; ובכל מקום, כסף שמעליו אין השאיבה פוסלת
שלושה לוגיןאחד מש״ך מארבעים הסאה — והט״ז נותן את החשבון בס״ק כ״טסעיפים ט״ו-כ״ד, כ״ט, מ״ד : הסף הפוסל מקוה חסר
עשרים ואחת סאהרוב ארבעים הסאהסעיף ד : מקוה של עובד כוכבים ; ומכאן רוב הכשר בהמשכה
כשפופרת הנאדרוחב שתי אצבעות המתהפכות בריווח בחלל הנקבסעיפים ז, ט, מ׳, נ״ב, נ״ד, נ״ז, נ״ט : שיעור כל חיבור
שלושה טפחיםאורך המהלך על הקרקע לפחותסעיף מ״ה : שיעור ההמשכה
רום קליפת השוםעובי קליפת שוםסעיף נ״ד : גובה הפרצה בראש הכותל שבין שני מקואות

12. כללי הזהב

1. לא המים מטהרים אלא הכינוס. ארבעים סאה שגוף שלם נעלם בהן בבת אחת — פחות מכן אינו כלום, ויותר מכן אינו מוסיף (סעיף א).
2. שלושה פסולים, ולא יותר : שאוב, בכלי, זוחל. וכל שאר הסימן מגדיר שלוש מילים אלו.
3. סף ארבעים הסאה משנה הכל. למטה ממנו שלושה לוגין פוסלים ; למעלה ממנו אלף סאין שאובין אינם פוסלים (סעיפים ט״ו, כ״ד).
4. המעיין מתקן מה שאין הכמות מתקנת. מעיין כל שהוא מכשיר שאובים מרובים ממנו (סעיף י״א) ; וריבוי מים כשרים על בריכה פסולה אינו מתקנה, ועירובה מתקנה (סעיף כ״א).
5. הסדר קובע. תחילה רוב הכשר ואחר כך ההמשכה ; והיפוכו אינו מועיל (רמ״א סעיף מ״ד).
6. ספק שאיבה לקולא, וספק באדם לא. המים נהנים מן הספק שאין הפסול אלא מדרבנן ; והטמא בחזקתו עד שיוודע (סעיפים ס״ז וע״א).
7. ואין אחד מכל אלה נחתך ביחיד. מקוה נבנה ונמדד ונשמר תחת מרות רב ; ועמודים אלו מביאים את המקור ואינם מכשירים בריכה.

13. המכשולים הקבועים

מה שסבוריםמה שהסימן אומר
מים נקיים מרובים עדיפים ממי גשמים מועטים.לא : ואפילו עלו עליה כל מימות שבעולם עדיין היא בטומאתה (סעיף א). אין הכמות מטהרת אלא הכינוס.
מי ברז שאובים הם, ולעולם אינם כשרים.טעות לשני הצדדים. שאובים הם, אך למעלה מארבעים סאה כשרות שוב אינם פוסלים (סעיף ט״ו) ; ובהמשכה על הקרקע ורוב כשר לפניה — כשרים מעיקרם (סעיף מ״ד).
מקוה פסול מתוקן בריבוי מי גשמים.לא : סעיף כ״א אומר במפורש שהוא בפיסולו עד שיצאו המים. והמתקן הוא עירובו עם ארבעים סאה כשרות.
לוג ומחצה כאן ולוג ומחצה כאן — הרי שלושה לוגין.לא : סעיף י״ט מכריע שלא נקרא שם פיסול על אחד מהם, ואין צירופם יוצר למפרע מה שלא היה.
שלג ושלג שנימוח — היינו הך.לא : הש״ך בס״ק ע׳ מדייק שאין השלג יוצא מכלל שאיבה אלא כשניתן למקוה בעודו שלג.
נהר מעיין הוא, ולפיכך טובלים בו תמיד.סעיף ב מחלק : רבו מי הגשמים — חזר הנהר לדין גשמים. והרמ״א סובל את מנהג המקילין ; וערוך השולחן מוסיף שיהא נהר שאינו פוסק.
בספק מקילים, שהרי השאיבה מדרבנן.שלושה גבולות : הפסול מוכיח (סעיף ע׳), ספק בגברא (סעיף ע״א), וחזקת המקוה הנמצא (סעיף ע״ד). והש״ך בס״ק קמ״א תובע עוד שיהא רוב הבריכה כשר.
המקוה המחומם קולא של ימינו היא.סעיף ע״ה מביא את האיסור והרמ״א את המקילין ; וערוך השולחן כותב שבכל מדינותיו מחממים זה כמה דורות. המנהג ישן ויש לו על מי שיסמוך.

14. רשימת בדיקה — לבדוק מקוה, לפי הסדר

רשימה זו אינה מתירה לאיש להכשיר מקוה : היא אומרת באיזה סדר נשאלות השאלות, ולאיזה סעיף כל אחת מפנה. וההכשר לרב.

  1. מהיכן באו המים ? מעיין, גשמים, נהר, רשת — והמשטר תלוי בזה (סעיפים ב, ה, י״א).
  2. היש ארבעים סאה, ויישארו ארבעים כשייכנס גוף ? (סעיף א).
  3. המים בתוך כלי, או בדבר שדינו ככלי ? חבית, אבן חקוקה, מכולה — ואם ניקבה, היכן ובאיזה שיעור (סעיפים ו, ז, ל״ד, מ׳).
  4. במה באו המים ? המשכה על הקרקע שלושה טפחים לפחות, ורוב הכשר כבר במקומו — ובסדר זה (סעיפים מ״ד, מ״ה, מ״ו).
  5. דרך מה הם עוברים ? שלא בדבר המקבל טומאה, אלא אם כן מחובר לקרקע (סעיף מ״ח).
  6. כיצד מתחברות הבריכות ? רוחב כשפופרת הנאד, בלא דבר העומד בנקב, ובלא ספק ברוחב (סעיף נ״ב).
  7. המים יוצאים ? נזילה נראית, סדק, גלישה — ועד היכן נשארות ארבעים סאה (סעיפים נ, נ״א).
  8. המפלס יציב ? בריכה המוחזקת להתמעט תובעת מדידה קודם כל שימוש (סעיף ס״ה).
  9. מי אחראי עליה ? מקוה שאין עליו ממונה פסול מחזקה (סעיף ע״ד). והממונה והרב אינם פורמליות : הם התשובה לסעיף זה.
להמשך :
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
סימן ר״א · שלב ג סיכום · דיני המקוה ומימיו
daattorah.com

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לעמוד הבית · סימן ר״א · 201 · ♥ תמיכה

📖להצטרף לחברותא