שם הסימן אומרו : דיני דברים החוצצים בטבילת כלים. והשולחן ערוך מכריז ובו ט׳ סעיפים, ותשעה אלו בשתי שאלות הם. החמישה הראשונים שואלים : כלום דבר דבוק בכלי ? והשלושה שאחריהם שואלים : כלום נכנסו המים לכל מקום ? והאחרון פוטר מלהטביל את שאינו עומד להתקיים.
נושא : חציצה · טבילת כלים · רובו ומקפיד · בית הסתרים · שפופרת הנוד
מקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״ב
עריכה : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
שלושה חלקים לסימן. סעיפים א—ה בדבר הדבוק לכלי : החומר, הכלל, ואחריהם הידות. סעיפים ו—ח במים שאינם נכנסים : הפה למטה, הכרס הרחבה, הצוואר הצר. סעיף ט יחיד בעניינו : פוטר מלהטביל את העתיד ליקצץ.
דיני דברים החוצצים בטבילת כלים. ובו ט׳ סעיפים:
אלו חוצצין בכלים הזפת והמור (יש מפרש החמר ויש מפרש המסתיכ״ו או המוסק״ו) בכלי זכוכית בין מבפנים בין מבחוץ:
כל דבר שדרך להקפיד עליו חוצץ ואם לאו אינו חוצץ אא״כ היה חופה את רובו. (רמב״ם פ״ג) : הגה שחרורית הדבוק ביורה מבחוץ הוי כדופן הכלי ודרכו בכך ואינו חוצץ (ב״י ס״ס ק״כ בשם הרא״ש):
ידות הכלים שאינן עומדים להיות קבועים כגון שהכניסן שלא כדרכן או שלא הכניסם כולם או שהכניסם כולם ונשברו חוצצין:
כל ידות הכלים שנשתברו כגון יד המגל והסכין אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה אין חוצצין ואם לאו חוצצין:
מגל שנשברה ידו מן השפה ולפנים אינה חוצצת מפני שהיא כבית הסתרים מן השפה ולחוץ אם משמשת מעין מלאכתה אינה חוצצת ואם לאו חוצצת סירגה בגמי או במשיחה הרי זו חוצצת דבקה בשרף אינה חוצצת:
כלי שכפה פיו למטה והכניסו למים אם פיו צר קצת ולא הפך פיו למעלה לא עלתה לו טבילה לפי שלא יגיעו המים לשוליו אפילו אם מכניסו כולו למים: הגה מותר לטבול כלי בתוך כלי אם יש בפי החיצון כשפופרת הנוד (טור) ויזהר שכלי הפנימי יהא רפוי בתוך כלי החיצון (מרדכי סוף עבודת כוכבים) ולכן לא יתחוב סכינים תוך דלי ויטבלם כי לא תעלה טבילה בראשם (או״ה כלל נ״ח) וכן אם הכלי הפנימי הוא כבד ומונח תוך החיצון לא תעלה לו טבילה במקום שמונח ועיין לעיל סי׳ ר״א סעיף ט׳:
כלי שצר מכאן ומכאן ורחב באמצע אין המים באים לו לכל צד עד שיטהו על צדו:
כל כלי שפיו צר (יותר משפופרת הנוד) צריך להשהותו במים עד שיתמלא או ימלאנו קודם שיכניסנו למקוה. (או״ה שם):
ידות הכלים שהם ארוכות ועתיד לקוצצן מטביל עד מקום שעתיד לקוצצן ודיו:
רובו של הסימן אינו אלא סידור שני פרקי משנה — התשיעי והעשירי שבמסכת מקואות — כפי שקראם הרמב״ם, ואחריו הטור, ואחריו הבית יוסף. ושתי המשניות הללו הן מקור סעיף א וסעיף ב :
« אֵלּוּ חוֹצְצִים בַּכֵּלִים. הַזֶּפֶת וְהַמּוֹר בִּכְלֵי זְכוּכִית, בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ » (משנה מקואות פ״ט מ״ה)
« זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמַּקְפִּיד עָלָיו, חוֹצֵץ. וְשֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו, אֵינוֹ חוֹצֵץ » (משנה מקואות פ״ט מ״ז)
סעיפים ג, ו, ז, ט באים מן הפרק שאחריו, ופעמים מילה במילה :
« כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁהִכְנִיסָן שֶׁלֹּא כְדַרְכָּן, אוֹ שֶׁהִכְנִיסָן כְּדַרְכָּן וְלֹא מֵרְקָן, אוֹ שֶׁמֵּרְקָן וְנִשְׁבְּרוּ, הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין » (משנה מקואות פ״י מ״א)
« כְּלִי שֶׁהִטְבִּילוֹ דֶּרֶךְ פִּיו, כְּאִלּוּ לֹא טָבָל » (משנה מקואות פ״י מ״א)
« כְּלִי שֶׁהוּא צַר מִכָּאן וּמִכָּאן וְרָחָב מִן הָאֶמְצַע, אֵינוֹ טָהוֹר עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ » (משנה מקואות פ״י מ״א)
« כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁהֵם אֲרֻכִּין וְעָתִיד לִקְצֹץ, מַטְבִּילָן עַד מְקוֹם הַמִּדָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּטְבִּיל אֶת כֻּלּוֹ » (משנה מקואות פ״י מ״ה)
סעיף ב מפנה במפורש אל ״רמב״ם פ״ג״. ואלו ההלכות שמהן נלקחו סעיפי הסימן :
« וְאֵלוּ חוֹצְצִין בְּכֵלִים. הַזֶּפֶת וְהַחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן » (רמב״ם הלכות מקואות פרק ג הלכה א)
« דָּבָר בָּרוּר הוּא שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ בְּזֶפֶת וּבְחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁאֵינָן חוֹצְצִין בְּכֵלִים מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד הוּא לְפִיכָךְ אִם הָיָה רֹב הַכְּלִי חָפוּי בְּזֶפֶת אוֹ בְּחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה » (רמב״ם הלכות מקואות פרק ג הלכה י)
« כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁהֵן חֲלוּלִין שֶׁהִכְנִיסָן שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּן. אוֹ שֶׁהִכְנִיסָן כְּדַרְכָּן וְלֹא מֵרְקָן. אוֹ שֶׁהָיוּ שֶׁל מַתֶּכֶת וְנִשְׁבְּרוּ. לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה » (רמב״ם הלכות מקואות פרק ג הלכה י״א)
« כְּלִי שֶׁהָפַךְ פִּיו לְמַטָּה וְהִטְבִּילוֹ כְּאִלּוּ לֹא טָבַל מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַמַּיִם נִכְנָסִין בְּכֻלּוֹ » (רמב״ם הלכות מקואות פרק ג הלכה י״ב)
« כְּלִי שֶׁהוּא צַר מִכָּאן וּמִכָּאן וְרָחָב בָּאֶמְצַע אֵינוֹ טָהוֹר עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ » (רמב״ם הלכות מקואות פרק ג הלכה י״ג)
« לֹא יַטְבִּיל אָדָם אֶת הַקֻּמְקוּם בְּפֶחָמִין שֶׁבּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן שִׁפְשֵׁף » (רמב״ם הלכות מקואות פרק ג הלכה י״ז)
« כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁהֵן אֲרֻכִּים יוֹתֵר מִכְּדֵי צָרְכָּן וְעָתִיד לְקָצְצָן מַטְבִּילָן עַד מְקוֹם הַמִּדָּה » (רמב״ם הלכות מקואות פרק ג הלכה כ״ה)
« אלו דברים חוצצין בטבילת כלים הזפת והמור בכלי זכוכית לפי שהוא חלק מאד אין דברים אחרים חוצצין בו שאין נדבקין בו אבל בשאר הכלים כל דבר נדבק וחוצץ » (טור יו״ד ר״ב)
« ידות הכלים שאינם עומדין להיות קבועין כגון שהכניסן שלא כדרכן או שלא הכניסן כולן או שנשבר לתוך הקתא » (טור יו״ד ר״ב)
« ופירש״י בכלי זכוכית שהם חלקים ואין אדם מקפיד על טיט ודבר אחר הנדבק בהם ולפי שנופל מאליו והני הוא דמדבק טובא וקפיד עלייהו ואין חוצץ אלא דבר המקפיד » (בית יוסף יו״ד ר״ב)
« וסמ״ג כתב דאינו נראה לר״י לומר כן אלא מפרש דכ״ש שאר דברים דחוצצים בכל הכלים אפילו זפת ומור שאין חוצצין בשאר כלים שדרך לזופתן בכלי זכוכית חוצצין » (בית יוסף יו״ד ר״ב)
| המקרה | הדין | המקור |
|---|---|---|
| זפת או מור בכלי זכוכית, מבפנים או מבחוץ | חוצץ | שו״ע יו״ד ר״ב:א |
| דבר שאין מקפידין עליו, במיעוט הכלי | אינו חוצץ | שו״ע יו״ד ר״ב:ב |
| אותו דבר עצמו, והוא חופה את רובו | חוצץ | שו״ע יו״ד ר״ב:ב |
| שחרורית הדבוקה ביורה מבחוץ | אינה חוצצת | רמ״א יו״ד ר״ב:ב |
| אותה שחרורית מבפנים, במקום שמקפידין | חוצצת | ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ג |
| יד שהוכנסה שלא כדרכה, למחצה, או שנשברה בקתא | חוצצת | שו״ע יו״ד ר״ב:ג |
| יד שנשברה ועדיין משמשת מעין מלאכתה | אינה חוצצת | שו״ע יו״ד ר״ב:ד |
| יד שנשברה מן השפה ולפנים | אינה חוצצת — בית הסתרים | שו״ע יו״ד ר״ב:ה |
| יד שסירגה בגמי או במשיחה | חוצצת — תיקון עראי | ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ב |
| יד שדבקה בשרף | אינה חוצצת — תיקון של קיימא | ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ב |
| כלי שהטבילו דרך פיו ולא הפכו למעלה | לא עלתה טבילה | שו״ע יו״ד ר״ב:ו |
| כלי בתוך כלי, בפי החיצון כשפופרת הנוד והפנימי רפוי | עלתה טבילה | רמ״א יו״ד ר״ב:ו |
| סכינים תחובים בתוך דלי | לא עלתה טבילה בראשם | רמ״א יו״ד ר״ב:ו |
| כלי פנימי כבד המונח על החיצון | לא עלתה טבילה במקום שמונח | רמ״א יו״ד ר״ב:ו |
| כלי צר מכאן ומכאן שלא הטהו | אין המים באים לכל צד | שו״ע יו״ד ר״ב:ז |
| כלי שפיו צר שמילאו או השההו עד שנתמלא | עלתה טבילה | שו״ע יו״ד ר״ב:ח |
| יד ארוכה העומדת ליקצץ שהטבילה עד מקום המדה | ודיו | שו״ע יו״ד ר״ב:ט |
עשרים ושש הערות בסימן זה : שבע לש״ך, תשע לט״ז, תשע לבאר היטב, ואחת לנקודות הכסף. והרי הן כאן אחת אחת כסדרן.
« הזפת והמור בכלי זכוכית כו׳. כתב הסמ״ג בשם ר״י דה״ק אפילו זפת ומור שאין חוצצין בשאר כלים שדרך לזפתן בכלי זכוכית חוצצין וכ״ש שאר דברים דחוצצין בכל הכלים דפשיטא דחוצצין בכלי זכוכית ומביאה ב״י וכתב הב״ח דהכי נהיגי עלמא להחמיר ולא כהעט״ז שהעתיק לשון הטור: » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק א)
« בגמי או במשיחה כו׳. שאין זה תיקון יפה אלא תיקון עראי ובודאי אין דעתו להניחו שם אבל אם דבקה בשרף שהוא דיבוק ותיקון טוב על דעת להניחו שם תיקנה לפיכך אינה חוצצת עכ״ל עט״ז: » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ב)
« צר קצת כו׳. והב״ח כתב דאפילו פיו רחב לא עלתה לו טבילה: » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ג)
« אם יש כו׳. היינו כשהחיצון טהור אבל כשהחיצון צריך גם כן טבילה אפי׳ אין בפיו כשפ״ה מותר דמיגו דסלקא טבילה לחיצון סלקא נמי לפנימי כדלעיל סי׳ ר״א סעיף ט׳: » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ד)
« לא יתחוב סכינים כו׳. אלא יקשרם בחוט וכה״ג בדבר הרפוי. או״ה כלל נ״ח דין צ״ז: » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ה)
« הוא כבד כו׳. לשון האו״ה שם דין צ״ה דוקא כלים שמלאו מקודם דמתוך שהוא מלא מכביד על דופניו וחוצץ אבל כלי רק אין לחוש דאי אפשר שלא יבוא שמה מים אך יזהר שלא יושיב כלים הרבה בכלי להטבילם יחד אפי׳ הם רקים אא״כ שלא ישבו זה ע״ג זה ככלי העומד על שוליו או על פיו אבל להניח זה אצל זה בדלי אפי׳ כלים הרבה יחד מותר לכתחלה אפי׳ יפלו זה ע״ג זה בבאר ואין לחוש דמתוך שמתגלגלין הנה והנה נוגעים המים ע״פ כולם עד כאן: » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ו)
« כל כלי שפיו צר יותר משפ״ה כו׳. כצ״ל וכן הוא בעט״ז ואשמעינן דאע״ג דאין בפיו כשפ״ה מהני כשממלאו או משההו במים דאע״ג דבעלמא לא הוי חבור רק כשפ״ה לכלי גופא סגי בכל שהוא כדלעיל סי׳ ר״א ס״ט וכ״כ האו״ה כלל נ״ח דין צ״ג מיהו אפי׳ רחב יותר משפ״ה אם הוא בענין שאין המים נכנסין לו מיד צריך להשהותו או למלאותו תחלה ופשוט הוא. עיין לעיל סי׳ ק״כ מטבילת כלים: » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ז)
« אלו חוצצין בכלים. תלוי בקפידא של אדם כדלעיל סי׳ קצ״ח סעיף א׳ והוא מדרבנן והיינו או ברובו של כלי אע״ג דאין מקפיד עליו או במיעוטו המקפיד כ״פ הר״ש פ״ט דמקואות וכמ״ש בסעיף ב׳: » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק א)
« והמור. פי׳ בערוך ל׳ מור ואהלות: » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ב)
« שחרורית הדבוק ביורה. מבחוץ כו׳. זה כתב הב״י בסי׳ ק״ך בשם הרא״ש ומשמע דבפנים הוה חציצה ומ״מ דוקא אם הוא בדרך שמקפידין עליו וכמ״ש בש״ע סימן ק״ך סעיף י״ג לענין חלודה: » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ג)
« שהכניסם שלא כדרכן. הטעם כיון שלא ישאירו כן שצריך לחלצן משם ולתקנן כראוי ע״כ הוי היד כמילי אחרינא לגבי הכלי וחוצץ: » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ד)
« ונשברו כו׳. בטור כתוב שנשבר לתוך הקתא ונראה פירושו שהקתא הוא משל מתכות כמו הכלי עצמו והקתא הוא חלול ומכניס בתוכה היד של עץ או מין אחר ונשבר היד בתוך הקתא בחללו נמצא שיצטרך להוציאו ולתקנו מחדש על כן הוה היד חציצה לטבילת הכלי: » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ה)
« אם פיו צר קצת כו׳. במשנה כתוב סתם שאין מטבילין כלי דרך פיו ופירש הר״ש כל כלי שבתחילת הכנסתו במים כופהו על פיו אין המים נכנסים לתוכו לעולם ואפילו מכניסו לתוכו כולו עכ״ל וב״י חידש מסברא דנפשיה שבכלי רחב נכנסין המים לתוכו ועל כן חילק כאן בש״ע בין צר. ומו״ח ז״ל חלק עליו ואמר שבדוק ומנוסה הוא שכל כלי אפילו רחב אין המים נכנסין עד שולי הכלי מבפנים מחמת האויר שבתוכו והאמת הוא כן אלא שבכלי רחב ואין בו חלל גדול כמו קערות וכיוצא בהם נכנסים לתוכן ובזה צדקו דברי הב״י ולפי זה אתי שפיר מ״ש בסימן ר״א סעיף ס״ג דאם מטביל במקוה מצומצם את היורה ושאר כלים מטבילן דרך פיו וכאן כתב שבדרך פיו אין כאן טבילה ולפי מ״ש ניחא דהיורה אפשר שהוא » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ו)
« רחב מאד ועוד י״ל דלעיל לא אמר ממש דרך פיו אלא בתוך המים מהפכו קצת: » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ו)
« ולכן לא יתחוב הסכינים כו׳. זהו מדברי המרדכי סוף עבודת כוכבים והבאתיו בסי׳ ק״ך סעיף ב׳ ובסי׳ קצ״ח סעיף כ״ח ושם ביארתי דין חציצה מחמת כובד הכלי: » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ז)
« כל כלי שפיו צר יותר משפופרת כו׳. כן צ״ל: » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ח)
« עד מקום שעתיד לקוץ כו׳. ולא הוה מקום חתך חציצה לפי שהוא בית הסתרים ואינו חוצץ: » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ט)
« זכוכית. כתב הסמ״ג דכ״ש שאר דברים דחוצצין בכל הכלים פשיטא דחוצצין בכלי זכוכית וכתב הב״ח דהכי נהיגא עלמא להחמיר ודלא כלבוש: » (באר היטב יו״ד ר״ב ס״ק א)
« מבחוץ. ומשמע דבפנים הוי חציצה ומ״מ דוקא אם הוא בדרך שמקפידין עליו כמ״ש בסי׳ ק״כ סי״ג. ט״ז: » (באר היטב יו״ד ר״ב ס״ק ב)
« ונשברו. בטור כתב שנשבר לתוך הקתא ופי׳ הט״ז שהקתא הוא משל מתכות כמו הכלי עצמו והקתא הוא חלול ומכניס בתוכו היד של עץ או מין אחר ונשבר היד בתוך הקתא בחללו נמצא שיצטרך להוציאו לתקנו מחדש ע״כ הוי היד חציצה לטבילת הכלי עכ״ל: » (באר היטב יו״ד ר״ב ס״ק ג)
« בשרף. שהוא דיבוק ותיקון טוב על דעת להניחו שם תקנה לפיכך אינה חוצצת משא״כ בגמי או במשיחה. כ״כ הלבוש: » (באר היטב יו״ד ר״ב ס״ק ד)
« צר. והב״ח כ׳ דאפי׳ פיו רחב לא עלתה לו טבילה אבל אם הוא כלי רחב ואין בו חלל גדול כמו קערות וכיוצא בהם כתב הט״ז דלכ״ע מהני טבילה: » (באר היטב יו״ד ר״ב ס״ק ה)
« החיצון. כ׳ הש״ך היינו כשהחיצון טהור אבל כשהחיצון צריך ג״כ טבילה אפילו אין בפיו כשפ״ה מותר דמגו דסלקא טבילה לחיצון סלקא נמי לפנימי כדלעיל סימן ר״א ס״ט: » (באר היטב יו״ד ר״ב ס״ק ו)
« יתחוב. אלא יקשרם בחוט וכה״ג בדבר הרפוי כ״כ או״ה וכתב עוד דוקא כלים שמלאו מקודם דמתוך שהוא מלא מכביד על דופניו וחוצץ אבל כלי רק אין לחוש דא״א שלא יבאו שם מים אך יזהר שלא יושיב כלים הרבה בכלי להטבילם יחד אפילו הם רקים אא״כ שלא ישבו זה ע״ג זה ככלי העומד על שוליו או על פיו אבל להניח זה אצל זה בדלי אפילו כלים הרבה יחד מותר לכתחלה אפילו יפלו זה ע״ג זה בבאר ואין לחוש דמתוך שמתגלגלין הנה והנה נוגעים המים ע״פ כולה עכ״ל: » (באר היטב יו״ד ר״ב ס״ק ז)
« שפיו צר. ואפי׳ רחב יותר משפ״ה אם הוא בענין שאין המים נכנסין לו מיד צריך להשהותו או למלאותו תחלה ופשוט הוא וע״ל סי׳ ק״כ מטבילת כלים עכ״ל הש״ך: » (באר היטב יו״ד ר״ב ס״ק ח)
« מטביל. כתב הט״ז ולא הוה מקום חתך חציצה לפי שהוא בית הסתרים ואינו חוצץ: » (באר היטב יו״ד ר״ב ס״ק ט)
« (סימן ר״ב בט״ז ס״ק ו׳) ובזה צדקו כו׳. ז״א דהא כתב אם פיו צר קצת ואם איתא אפי׳ פיו רחב הרבה ועוד דגם זה בדוק שאינו דאפילו רחב הרבה אין המים עוברים לשוליו כשמניחו על פיו: » (נקודות הכסף יו״ד ר״ב)
אין לפתחי תשובה הערה בסימן זה. על כן אין אנו מביאים אותו כאן ואין אנו ממלאים את הטור : בסימן שאחריו, סימן ר״ג, שתי הערות לו, ושם ייקראו.
ערוך השולחן מקדיש לסימן זה שלושה עשר סעיפים. ואין חלוקתו כחלוקת השולחן ערוך : על כן מביאים אותו כאן במספר הסעיף שלו, ומקרבים אותו לפי העניין ולא מספר כנגד מספר.
« ולפי דבריו כוונת התנא ללמדינו קולא בכלי זכוכית וחומרא בשארי כלים » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ב)
« ולפ״ז נקיט חומר בכלי זכוכית והטעם משום דבכלי זכוכית קפדי טובא אמנקיותא ולדינא בוודאי נקטינן להחמיר כשני הפירושים » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ב)
« דכל שדרך העולם להקפיד אף על גב שהוא אינו מקפיד חוצץ » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ג)
« ונתבאר שם דמן התורה אין חציצה רק ברובו ומקפיד ורבנן גזרו על רובו אף שאינו מקפיד ועל מיעוטו המקפיד » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ג)
« ותמיהני על רבינו הרמ״א דהא תנן בפ״ט דמקואות סוף משנה ב׳ לא יטביל את הקומקום בפחמין אא״כ שפשף » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ד)
« ומ״מ יש להסתפק אף לפי פסקו של רבינו הרמ״א אם רוב הכלי דבוק בשחרורית אם חוצץ » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ה)
« משמע שאפילו בכולו אינו חוצץ ואין זה בגדר מקפיד ואינו מקפיד אלא דהוה ממש כדופן הכלי ויש להתיישב בזה לדינא » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ה)
« דכיון שעשוי להיות בתוכו תמיד הוי כחתיכה אחת ואין זה חציצה » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ז)
« אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה אין חוצצין דמה איכפת לן אם היד קצרה או ארוכה » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ח)
« אם פיו צר ואפילו רחב קצת אם אינו רחב הרבה כקערות וכוסות רחבים ולא הפך פיו למעלה לא עלתה לו טבילה » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י)
« ואפילו אין בהנקב כשפופרת הנאד הוי חיבור דאע״ג דחיבור מים למים צדך דווקא כשפה״נ מ״מ לעניין טבילת הכלי עצמו הוי חיבור אפילו בפחות » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י)
« ויש בזה שאלה והרי קיי״ל דבית הסתרים נהי דא״צ ביאת מים מ״מ ראוי לביאת מים בעינן והכא הרי אין ראוי לביאת המים » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י״א)
« אבל הרא״ש כתב בפ״י דמקוואות משנה ה׳ דבתוספתא משמע דבבית הסתרים של כלים לא חיישינן כלל לחציצה » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י״א)
« ויש לומר דאיירי בידות הכלים העשויין כעין חוליות כאותן שלשלאות של ברזל העשויין בטבעות » (תוספות חולין ע״ג ע״א ד״ה מטביל עד מקום מדה)
« ודע דבגירסת המשנה ת״ק ס״ל דמטביל עד המדה ור״י מצריך להטביל כולו ולכן פסקו הרמב״ם וטוש״ע כת״ק » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י״ב)
« וזהו רק לעניין נקב כשפה״נ אבל לעניין כובד הכלי הכל אחד דהא על כל פנים בעינן שיגיעו המים לשולי הכלים » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י״ג)
סעיף א מדבר בחומר זה עצמו. תווית דבוקה, שיירי דבק, רושם של צבע : הזכוכית היא הכלי שהפוסקים מחמירין בו יותר, מפני שמקפידין בו על הנקיות. יש להסיר קודם הטבילה ולא אחריה.
זו היא שחרורית ההגהה ממש : מבחוץ הרי היא כדופן. והט״ז למד שמבפנים, במקום שמקפידין, היא חוצצת. וערוך השולחן הניח בצריך עיון את שאלת רוב הכלי.
זהו מקרה סעיפים ג—ה. כל זמן שהיד עומדת ואין דעתו לחדשה, הרי היא כגוף הסכין. ומשיצטרך ליטלה ולהחזירה — נעשית חציצה ; והתיקון העראי, סרט או חוט, אינו תיקון : הוא הגמי שבסעיף ה.
סעיפים ז—ח נכתבו לחפץ זה. ימלאנו מים תחילה, או ישההו במים עד שיתמלא, ויטהו כדי שיצא האויר. והש״ך בס״ק ז מוסיף שאף פה רחב, אם אין המים נכנסין לו מיד, צריך אותה זהירות עצמה.
הגהת סעיף ו והש״ך בס״ק ו משיבין על זה בפרוטרוט : הסל צריך שיהיו המים נכנסין בו, ואין הכלים יושבין זה על גב זה, ואין תוחבין סכינים בדלי. אבל להניחם זה אצל זה התיר הש״ך, ואפילו הרבה.
ההגהה אומרת זאת, וערוך השולחן בסעיף י״ג מוציא מזה את המסקנה הקשה : אין הכובד ניתר בהיתר הפה. במקום שהכבד לוחץ — לא הוא ולא הנושאו עלתה להם טבילה.
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן ר״ב · 202 · ♥ תמיכה