סימן ר״ז — דין כנויי נדרים

1. האקסיומה: המנהג עושה את המילה

« כנויי נדרים כנדרים » (שו״ע יו״ד ר״ז:א)

« וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה הוֹלְכִין אַחַר לְשׁוֹן כְּלַל הָעָם בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְאוֹתוֹ זְמַן: » (רמב״ם הלכות נדרים פרק א׳ הלכה ט״ז)

2. שלוש שאלות הרפלקס

3. טבלה ראשית — הסעיף פסקה אחר פסקה

4. שלוש מדרגות הדיבור

5. נושאי הכלים בחמש שורות

חמש כניסות, ולא יותר. והרי הן, כל אחת ומה שהיא מוסיפה.

« ל׳ רמב״ם פ״א מהלכות נדרים דין ט״ז יש מקומות שאנשיהם עלגים ומפסידין את הלשון ומכנין על דבר בדבר אחר הולכים שם אחר הכינוי » (ש״ך יו״ד ר״ז ס״ק א)

« דרבותא אשמועינן דלא מבעיא בלשונות עובדי כוכבים שהן לשונות גמורים הנודר בהן נדרו נדר » (ש״ך יו״ד ר״ז ס״ק א)

« כגון דאמר מקנמנא מקנחנא מקנסנא. » (ש״ך יו״ד ר״ז ס״ק ב)

« ומה שזכר בנוסח כל נדרי וקונמי וקנסי וכינויי רצונו לומר קונמי הוא הכינוי היותר פשוע שכן הוזכר במשנה תחילה לכינויים » (ט״ז יו״ד ר״ז ס״ק א)

« הטעם כתב הרמב״ם דיש מקומות שאנשיהם עלגים ומפסידין את הלשון ומכנין על דבר בדבר אחר הולכים שם אחר הכינוי: » (באר היטב יו״ד ר״ז ס״ק א)

6. אוצר המילים של הסימן

7. כללי זהב, סימן לזיכרון ומכשולים רגילים