✦ ❖ ✦ D A A T · רמה ג׳ — סיכום וחזרה ✦ ❖ ✦
סימן ר״ח — דיני סתם נדרים והנודר בחרם
דיני סתם נדרים והנודר בחרם
חמישה סעיפים, המתמצים בשתי שאלות: מה אומרת הלשון, ומה עולה למי שעבר?
שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״ח · ה׳ סעיפים
ש״ך · ט״ז · באר היטב · פתחי תשובה · נקודות הכסף · טור · בית יוסף · רמב״ם
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
1. האקסיומה: מתפיסין, ודבר ההתפסה מכריע
האקסיומה. אין נדר ההשוואה שווה אלא כערכו של הדבר שמשווים אליו. התפסה בדבר הנדור עושה נדר; התפסה בדבר שהוא אסור בלבד אינה עושה כלום. ומכאן כל הסימן: כיוון שיש לשונות המורות על שניהם, צריך כלל פירוש — והוא סתם נדרים להחמיר.
שלוש תולדות. (א) בלא פירוש תופסים את המשמע המקיים את הנדר. (ב) בפירוש הולכין אחר האיש — אלא אם כן כבר קבע מנהג מקומו את המשמע. (ג) הנתלה אחר מעשה בפירוש דחוק נידון בחומרה יתרה: שוב אין זו דו-משמעות אלא פתח מילוט.
2. שלוש שאלות הרפלקס
א. במה התפיס? בדבר הנדור — נדר. בדבר האסור — אינו כלום. בשניהם כאחד — לשאלה הבאה.
▼
ב. הפירש, והלשון המקומית מסכימה? פירש ואין כנגדו — נאמן. לא אמר כלום, או שרוב המקום אומר ההפך — לחומרה.
▼
ג. העבר? נדר שבפרק זה — אין קנס. נדר דאורייתא במזיד — קנס הימים. נדר שאי אפשר לעמוד בו — התרה מיד.
3. טבלה ראשית — חמשת הסעיפים פסקה אחר פסקה
| סעיף | לשון השולחן ערוך | מה היא קובעת |
|---|
| א | « סתם נדרים להחמיר כיצד אמר פירות אלו כבשר מליח או כיין נסך שיש במשמעו מליח של קדשים או יין נסך לשמים שהוא נדר » (שו״ע יו״ד ר״ח:א) | הדין שהסימן נקרא על שמו, ומקרה האב |
| א | « שהרי הוא מתפיס בדבר הנדור » (שו״ע יו״ד ר״ח:א) | המנגנון: התפסה בדבר הנדור |
| א | « שהרי הוא מתפיס בדבר האסור אנו תולין אותו להחמיר » (שו״ע יו״ד ר״ח:א) | התפסה בדבר האסור אינה עושה כלום |
| א | « ואם הוא אומר שדעתו כבשר מליח ויין נסך של עבודת כוכבים נאמן » (שו״ע יו״ד ר״ח:א) | המפרש נאמן |
| א | « ואין צריך שאלה ואפי׳ הוא עם הארץ » (שו״ע יו״ד ר״ח:א) | ואף בלא התרה |
| א | « ואם רוב אנשי המקום קורים לבשר מליח של קדשים בשר מליח סתם וליין נסך לשמים יין [נסך] סתם אינו נאמן: » (שו״ע יו״ד ר״ח:א) | אלא אם כן קבע מנהג המקום את המשמע |
| ב | « נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים (פי׳ רשת שצדין בה דגים בים) » (שו״ע יו״ד ר״ח:ב) | הנתלה בחרמו של ים |
| ב | « אם הוא תלמיד חכם נאמן ואינו צריך התרה » (שו״ע יו״ד ר״ח:ב) | תלמיד חכם נאמן בלא טורח |
| ב | « ואם הוא עם הארץ צריך שאלה שלא ינהגו קלות ראש בנדרים » (שו״ע יו״ד ר״ח:ב) | עם הארץ בא ומבקש התרה |
| ב | « ומיהו בחרטה סגי וא״צ לפתוח לו פתח » (שו״ע יו״ד ר״ח:ב) | ודי בחרטה |
| ב | « ואם עבר על הנדר אין קונסין אותו לנהוג איסור כימים שעבר על הנדר ונהג בהם היתר » (שו״ע יו״ד ר״ח:ב) | אין קנס בנדרים שבפרק זה |
| ב | « אבל הנודר נדר גמור דאורייתא ועבר עליו (במזיד) קונסין אותו ואין מתירין לו אלא א״כ ינהוג איסור כימים שעבר עליו ונהג בו היתר » (שו״ע יו״ד ר״ח:ב) | קנס בנדר דאורייתא שנעבר במזיד |
| ב | « ואם יש מכשול בדבר כגון שנדר בדבר שאינו יכול ליזהר בו כגון שאסר עליו כל הפירות שבעולם חוץ מדגן ועבר עליו מתירין לו מיד » (שו״ע יו״ד ר״ח:ב) | התרה מיד בנדר שאי אפשר לעמוד בו |
| ב | « הגה מיהו אם נראה לחכם שיוכל לעמוד על עצמו ולא יעבור עוד אין מתירים לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר (מרדכי ריש שבועות שתים ובתשובת הרמב״ן סי׳ רכ״ה): » (רמ״א יו״ד ר״ח:ב) | הגהה: אלא אם כן יוכל לעמוד על עצמו |
| ג | « במה דברים אמורים שצריך לנהוג איסור כימים שנהג בהם היתר בימים מועטים אבל במרובים דיו ל׳ יום: » (שו״ע יו״ד ר״ח:ג) | שלושים יום תקרה לקנס |
| ד | « מי שעבר על נידוי אין צריך לנהוג איסור כימים שנהג בהם היתר מפני שנידוי הוא דרבנן: » (שו״ע יו״ד ר״ח:ד) | אין קנס בנידוי, שהוא מדרבנן |
| ה | « אם אמר לשון שמשמעו שלא יעשה נישואין עמה הוה ליה כנשבע על הככר ואכלה דנשאל ומתירין לו » (שו״ע יו״ד ר״ח:ה) | שבועה על מעשה: מתירין |
| ה | « אבל אם אמר לשון שמשמעו שלא תהיה אשתו אין מתירין לו עד שיגרשנה כימים שנהג בהם קלות ראש בנדרו. » (שו״ע יו״ד ר״ח:ה) | שבועה על מצב: צריך לגרש |
4. הנאמן המפרש? — טבלת ארבעת המצבים
| המקרה | הדין | המקור |
|---|
| פירש לצד המקל, ואין כנגדו | נאמן — ובלא התרה | שו״ע יו״ד ר״ח:א |
| פירש, אבל רוב המקום אומר ההפך | אינו נאמן | שו״ע יו״ד ר״ח:א |
| נתלה אחר מעשה בפירוש דחוק — והוא תלמיד חכם | נאמן, בלא התרה | שו״ע יו״ד ר״ח:ב |
| אותו מקרה, והוא עם הארץ | צריך לבקש התרה | שו״ע יו״ד ר״ח:ב |
| ובזמן הזה? | הכול נדונים כעמי הארץ | ש״ך יו״ד ר״ח ס״ק ח |
| הנאמן תלמיד חכם במקרה הרוב? | מחלוקת פתוחה | ש״ך ס״ק ה · פתחי תשובה ס״ק ב |
5. קנס הימים — מתי הוא חל, וכמה
| המקרה | הדין | המקור |
|---|
| נדר שבפרק זה, שנעבר | אין קנס | שו״ע יו״ד ר״ח:ב · ש״ך ס״ק י |
| נדר דאורייתא, שנעבר במזיד | כימים שנהג בהם היתר | שו״ע יו״ד ר״ח:ב |
| נדר שאי אפשר לעמוד בו (כל הפירות חוץ מדגן) | התרה מיד | שו״ע יו״ד ר״ח:ב |
| אבל הרוצה להתיר כדי לעבור | יש אומרים שאין מתירין | ש״ך יו״ד ר״ח ס״ק י״ב |
| אם יוכל לעמוד על עצמו ולא יעבור עוד | הקנס במקומו (הגהת הרמ״א) | רמ״א יו״ד ר״ח:ב |
| ימים מרובים | דיו שלושים יום | שו״ע יו״ד ר״ח:ג |
| ימים מרובים — לדעת הש״ך | המניין כולו: אין להקל | ש״ך יו״ד ר״ח ס״ק י״ג |
| נידוי שנעבר | אין קנס — מדרבנן הוא | שו״ע יו״ד ר״ח:ד |
| אבל אם הייתה שם שבועה | הקנס במקומו | ט״ז יו״ד ר״ח ס״ק ד |
6. המחלוקות הפתוחות שבנושאי הכלים
חמש נקודות שאין נושאי הכלים מדברים בהן בקול אחד. והיודען יודע מה נשאל אצל רב.
הצריך עם הארץ שאלה בסעיף א? המחבר אומר לאו. הב״ח אומר הן, מדעת הרמב״ם ומסימן ר״ה. והש״ך מקיים את המחבר בחילוק שבין שני המצבים. ש״ך ס״ק ב · באר היטב ס״ק ב.
הנאמן תלמיד חכם כנגד מנהג הרוב? הגהת פרישה אומרת הן, בקל וחומר מסעיף ב. הש״ך אומר לאו. והחוות יאיר, שהפתחי תשובה מביאו, תופס את הגהת פרישה עיקר. ש״ך ס״ק ה · פתחי תשובה ס״ק ב.
הדי בחרטה, או שצריך פתח? הסעיף אומר שדי בחרטה. הב״ח מצריך פתח ממקום אחר. והרמב״ם, מקור הדין, פותח פתח. ש״ך ס״ק ט · באר היטב ס״ק ה · ט״ז ס״ק ב.
שלושים יום, או המניין כולו? סעיף ג והסוגריים שבסעיף ה אומרים שלושים. והש״ך מביא את התוספות, הרא״ש, רבנו ירוחם, הראב״ד והריב״ש, וכותב אין להקל. ש״ך ס״ק י״ג · באר היטב ס״ק ח וס״ק י.
החרם דאורייתא הוא? הש״ך מניחו כהנחה, והבאר היטב מביאה. והנודע ביהודה, בחלק תניינא, חוזר בו: מדברי קבלה הוא, וספקו לקולה. ש״ך ס״ק י״ד · באר היטב ס״ק ט · פתחי תשובה ס״ק ד.
7. אוצר המילים של הסימן
| המונח | פירושו |
|---|
| מתפיס | התפסה: נדר הנעשה בהשוואת דבר לדבר |
| דבר הנדור | דבר שנאסר בדיבורו של אדם; מתפיסין בו |
| דבר האסור | דבר שאסרתו תורה; אין מתפיסין בו |
| סתם נדרים להחמיר | נדר שנאמר בלא פירוש נשמע לחומרה |
| בשר מליח · יין נסך | שתי הלשונות הדו-משמעיות שבסעיף א — של מזבח, או של עבודה זרה |
| חרמו של ים | ״חרם הים״, היינו רשת הדייגים |
| חרטה · פתח | הניחום והפתיחה — שתי צורות ההתרה |
| שלא ינהגו קלות ראש בנדרים | טעם התביעה מעם הארץ |
| מכשול | חשש העבירה שנדר שאי אפשר לעמוד בו מוליד |
| נידוי | ההרחקה — מדרבנן, ומכאן פטור סעיף ד |
8. כללי זהב, סימן לזיכרון ומכשולים רגילים
שתי שאלות, שלוש תשובות, תקרה אחת. שתי שאלות: במה התפיס, והפירש? שלוש תשובות: לחומרה אם שתק, כדבריו אם דיבר, כמנהג אם המקום הכריע. תקרה אחת: שלושים יום — שהש״ך חולק עליה.
כללי הזהב
- נדר ההשוואה שווה כערכו של דבר ההשוואה.
- אין חומרת סעיף א חזקה נגד האיש: כלל פירוש לשתיקה היא.
- מנהג המקום גובר על הצהרת היחיד — והיא היא סברת סימן ר״ז.
- סעיף ב חמור מסעיף א, לפי ששוב אין זו דו-משמעות אלא פתח מילוט.
- אין קנס הימים אלא במה שהוא מן התורה — חוץ מהסתייגות הט״ז בשבועה.
המכשולים הרגילים
- לדמות שסתם נדרים להחמיר פירושו ״לעולם אין מאמינים לו״: מאמינים לו משפירש.
- לערבב דבר הנדור ודבר האסור, ובכך להפוך את תוצאת הנדר.
- לקרוא את סעיף ב כהמשך סעיף א: שני משטרים הם, והשני חמור.
- להחזיק בשלושים היום שבסעיף ג כדבר מוסכם: הש״ך כותב אין להקל.
- למנות שבעה עשר ס״ק לש״ך: ספריא מכתובת שישה עשר, והראשון שני פסקאות בו.
- לייחס לש״ך את עמדת הבית יוסף ברמב״ם: זה בדיוק מה שהוא חולק עליו, והוא כותב ותימה.
מקורות הרמה הזאת זמינים בספריא: