✦ ❖ ✦ D A A T · ר מ ה ג ׳ — ס י כ ו ם ו ח ז ר ה ✦ ❖ ✦
סימן ר״ט — העונה אמן אחר נדר חבירו
השומע שחבירו נודר ואמר אמן
סעיף אחד, שני מנגנונים: הקבלה האוסרת, והבעלות שאינה צריכה הסכמה
שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״ט · סעיף אחד
ש״ך · ט״ז · באר היטב · פתחי תשובה · נקודות הכסף · טור · בית יוסף · רמב״ם
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
1. האקסיומה: לא הלשון קושרת אלא הקבלה
האקסיומה. אין הסעיף אומר שלמילה ״אמן״ כוח משל עצמה. הוא אומר שמילה זו היא קבלת דברים — שהוא קבלת דברים — והקבלה היא הפועלת. ומכאן שתי מסקנות מיד: כל לשון אחרת של קבלה שווה לה; ובמקום שאין צריך קבלה כלל, השאלה אינה קיימת.
שלוש מסקנות. (א) העונה אמן על נדר שמטילים עליו נאסר כאילו הוציאו מפיו. (ב) ״הן״, ״מסכים״, ״מקבל עלי״ עושים אותו דבר, ובכל לשון. (ג) אבל האוסר את שלו על אחרים אינו צריך הסכמתם — וזה מנגנון אחר לגמרי.
2. שלוש שאלות הרפלקס
א. מי דיבר? הוא עצמו — נדר רגיל הוא, ובסימנים שלפני זה. אחר, ועליו — לשאלה הבאה.
▼
ב. האם קיבל? אמן, או כל לשון שעניינה כמותה, בכל לשון שהיא — נאסר. שתק — לא עשה בו הנדר כלום, חוץ מן המקרה הבא.
▼
ג. של מי הדבר הנאסר? של המדבר — אין צריך קבלה. ועד היכן כוחו? עד שיפסק הדבר להיות שלו.
3. טבלה ראשית — הסעיף פסקה אחר פסקה
| סעיף | לשון השולחן ערוך | מה היא מכריעה |
|---|
| א | « השומע שחבירו נודר ואמר אמן. ובו סעיף אחד » (שו״ע יו״ד ר״ט:א) | כותרת הסימן: בשומע עסקינן ולא במוציא |
| א | « אחד הנודר מעצמו או שהדירו חבירו ואמר אמן » (שו״ע יו״ד ר״ט:א) | הנודר והעונה אמן — דרגה אחת |
| א | « או דבר שעניינו כענית אמן שהוא קבלת דברים אסור » (שו״ע יו״ד ר״ט:א) | כל לשון של קבלה כאמן, שהקבלה היא הפועלת |
| א | « אבל כשחבירו מדירו משלו אין צריך לקבל דבריו » (שו״ע יו״ד ר״ט:א) | כשחבירו אוסר את שלו, אין צריך קבלה |
4. מי צריך לקבל ומי אינו צריך
| המקרה | הדין | המקור |
|---|
| נדר בעצמו | אסור | שו״ע יו״ד ר״ט:א |
| חבירו נדר עליו והוא ענה אמן | אסור, בדרגה אחת | שו״ע יו״ד ר״ט:א |
| אמר ״הן״, או כל לשון קבלה, בכל לשון | אסור | רמב״ם הלכות שבועות פרק ב׳ הלכה א |
| שמע ולא אמר כלום | אין נדר חבירו אוסרו | שו״ע יו״ד ר״ט:א |
| אמר רק ״ואני כמותך״ — ואיש לא השביעו | פטור — מתפיס הוא | רמב״ם הלכות שבועות פרק ב׳ הלכה ח |
| ואף על פי כן אסור לו לאכול | אסור בלא מלקות וקרבן | רמב״ם הלכות שבועות פרק ב׳ הלכה ט |
| חבירו אוסר את של חבירו | אין צריך קבלה | שו״ע יו״ד ר״ט:א |
| ואם כבר אין החפץ שלו? | לא חל האיסור | פתחי תשובה יו״ד ר״ט ס״ק א |
5. המחלוקת הפתוחה שבנושאי הכלים
אחת בלבד, אבל שלמה. מה עניין מדירו משלו? הבית יוסף והש״ך: הנכסים של המדבר, והאיסור חל אף בעל כרחו של השני. הט״ז: קריאה זו תמוה, שאם כן היה לו לכתוב את הרבותא; הנכסים של הנאסר. נקודות הכסף: ארבע קושיות, וחזרה לקריאת הבית יוסף. והבאר היטב מביא את שלוש הדעות, ומציין באותיות קטנות שנקודות הכסף השיבו.
6. אוצר המילים שבסימן
| מונח | פירוש |
|---|
| אמן | לשון אישור; בתורה, תשובת הסוטה על השבועה |
| קבלת דברים | קבלת הדברים שנאמרו — הטעם שהסעיף נותן מעצמו |
| מדיר | המטיל נדר על חבירו |
| מתפיס | התולה איסורו באיסור חבירו בלא שהשביעוהו — פטור |
| אוסר נכסיו על חבירו | האוסר את שלו על אחרים: כוח של בעלים |
| בעל כרחו | שלא מדעתו — הנקודה שהט״ז ונקודות הכסף נחלקו בה |
| הגבהה קונה | ההגבהה מקנה — הגבול שמעמיד הפתחי תשובה |
| סליחה וכפרה | מה שצריך מי שאכל את האיסור, ואף אם משלם |
7. כללי הזהב, סימן לזיכרון, ומכשולים רגילים
מילה אחת, שני מנגנונים. המילה הראשונה אוסרת מפני שהיא מקבלת. וחציו השני של הסעיף אינו צריך מילה כלל, מפני שהוא עומד על הבעלות. ואל תערבב: לקבל אינו לבעול.
כללי הזהב
- לא הלשון קושרת אלא ההסכמה שהיא מבטאת — ומכאן בכל לשון.
- המתפיס פטור מפני שחסרים שניים: לא דיבר וגם לא השביעוהו.
- פטור אינו מותר: הרמב״ם עדיין אוסר על המתפיס לאכול את שהתפיס.
- חציו השני של הסעיף אינו סייג לראשון: נושא שני הוא.
- כוח האיסור בנכסיו פוסק במקום שפוסקת הבעלות.
מכשולים רגילים
- לחשוב שצריך לומר דווקא ״אמן״: הסעיף עצמו כותב או דבר שעניינו כענית אמן.
- לקרוא את פסקה ג כהקלה בפסקה א: הראשונה בהנהגה שנתקבלה, והשנייה בנכס שנאסר.
- להכריע במחלוקת מדירו משלו על פי הט״ז לבדו: נקודות הכסף משיבים לו אחת לאחת, והבאר היטב מציין זאת.
- לשכוח שכוח האיסור בנכסים מותנה בכך שעדיין הם שלו — שאלת הפתחי תשובה.
- למנות יותר משש כניסות בנושאי הכלים: ספריא נותנת בסימן זה שש בדיוק.
מקורות הרמה הזאת ניתנים לעיון בספריא: