הכלל. הנדר פועל באיסור חפץ; ולפיכך צריך הוא חפץ. והשבועה פועלת באיסור האדם; ואינה צריכה דבר אחר. ומכאן כל גבולו של הסימן, וטעמו ניתן לא בסעיף אלא ברמב״ם.
« נדרים אין חלין על דבר שאין בו ממש » (שו״ע יו״ד רי״ג:א)
שלוש תולדות.(1) נקיבת מעשה אינה עושה נדר. (2) נקיבת האבר עושה נדר מן התורה. (3) ומה שאינו חל צריך אף על פי כן שאלה מדרבנן — שהאדם סבור היה שנדר.
2. שלוש שאלות הרפלקס
1. נדר או שבועה? שבועה — אין הסימן הזה עוסק בה. נדר — לשאלה הבאה.
▼
2. במה נקב? במעשה — אינו נדר. באבר או בחפץ — נדר מן התורה. במעשה עם חפצו — מחלוקת.
▼
3. ואם כן? חל — התרה כרגיל. לא חל — שאלה מדרבנן. נדר שוא — כלום, ועיין סימן רל״ו.
3. טבלת האב — שלושת הסעיפים פסקה אחר פסקה
סעיף
פסקת השולחן ערוך
מה היא מכריעה
א
« נדרים אין חלין על דבר שאין בו ממש » (שו״ע יו״ד רי״ג:א)
הדין שהסימן נקרא על שמו: הנדר צריך חפץ
א
« כיצד אמר קונם שאני מדבר עמך שאני עושה לך שאני מהלך לך שאני ישן עמך אינו נדר » (שו״ע יו״ד רי״ג:א)
ארבעת המעשים, וכישלון הנדר עליהם
א
« וכן אם אמר דיבורי ועשייתי והליכתי אסורים עליך ושינה אסורה עלי אינו נדר » (שו״ע יו״ד רי״ג:א)
אף המעשה כשם עצם אינו מספיק
א
« ומיהו מדרבנן צריך שאלה » (שו״ע יו״ד רי״ג:א)
אבל השאלה במקומה עומדת, מדרבנן
א
« לפיכך ראובן האוסר עליו שמיעת תפילת שמעון צריך שאלה מדרבנן » (שו״ע יו״ד רי״ג:א)
מקרה הרשב״א: שמיעת תפילת חברו
א
« אבל אם אמר קונם פי מדבר עמך קונם ידי עושות לך קונם רגלי מהלכות לך קונם עיני בשינה הוי נדר גמור מן התורה » (שו״ע יו״ד רי״ג:א)
נקיבת האבר: נדר מן התורה
א
« וכל שכן אם אמר יאסר עליך פי לדבורי וידי לעשייתי ורגלי להילוכי » (שו״ע יו״ד רי״ג:א)
האיסור החל במפורש על האבר: כל שכן
א
« הגה האומר דבור פי עליך או נטילת אבן עלי י״א דהוי נדר הואיל והזכיר הפה והאבן » (רמ״א יו״ד רי״ג:א)
הגהה: המעשה הנקוב עם חפצו — לדעת יש אומרים, נדר
ב
« האומר אשנה פרק זה הוי כאלו נדר לתת צדקה » (שו״ע יו״ד רי״ג:ב)
״אשנה פרק זה״: כנדר צדקה
ב
« או לעשות שאר מצות ונדרו קיים » (שו״ע יו״ד רי״ג:ב)
הגהה: וכן שאר המצוות
ג
« אמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר לא יישן היום שמא ישכח ויישן למחר » (שו״ע יו״ד רי״ג:ג)
תנאי לעתיד: אינו ישן היום
ג
« אבל אם אמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום יכול לישן היום ולא חיישינן שמא למחר ישכח נדרו ויישן » (שו״ע יו״ד רי״ג:ג)
תנאי בהווה: יכול לישן היום
4. טבלת הלשונות
הלשון
ההכרעה
המקור
המעשה לבדו — קונם שאני מדבר עמך
אינו נדר
שו״ע יו״ד רי״ג:א
המעשה כשם עצם — דיבורי אסור עליך
אינו נדר
שו״ע יו״ד רי״ג:א
האבר — קונם פי מדבר עמך
נדר מן התורה
שו״ע יו״ד רי״ג:א
האבר במפורש — יאסר עליך פי לדבורי
כל שכן
שו״ע יו״ד רי״ג:א · ט״ז ס״ק ב
המעשה עם חפצו — דבור פי עליך
לדעת יש אומרים, נדר
רמ״א יו״ד רי״ג:א · ש״ך ס״ק ו
מה שאינו חל, בכל ענין
שאלה מדרבנן
שו״ע יו״ד רי״ג:א · ש״ך ס״ק ג
נדר שינה בלא שיעור
נדר שוא — כלום
ש״ך יו״ד רי״ג ס״ק ה
5. המחלוקות הפתוחות
מפני מה חל ״קונם פי״? הרא״ש: דנים אותו כאילו אמר ״ייאסר פי לדיבורי״ — הסבה. והר״ן: הלשון משתמעת לשתי פנים, וסתם נדרים להחמיר מכריעה אל הפה — פירוש. בית יוסף · ט״ז ס״ק ב.
מה משיבים לקושיית סימן ר״ו? התוספות: שם יש חפץ, המאכל. והט״ז: שם החפץ ישנו בשעת הנדר. ואין שתי אמות המידה מבררות אותם מקרים. ש״ך ס״ק א · ט״ז ס״ק א.
האם די בהזכרת החפץ? הרמ״א מביא יש אומרים המחזיקים ״דבור פי״ לנדר, והש״ך נותן טעמו: כיון שהזכיר החפץ. ואינו אלא יש אומרים, ואין ההגהה מכריעה. רמ״א · ש״ך ס״ק ו · באר היטב ס״ק ד.
מהו ״אשנה פרק זה״? הרא״ש, ואחריו הסעיף: כנדר צדקה. והטור: נדר גמור, שנדר דבר מצוה. והר״ן: שבועה. בית יוסף · טור · ש״ך ס״ק ז.
6. אוצר המילים של הסימן
המונח
משמעו
היכן הוא פועל
ממש
ממשות, חומריות
אמת המידה של כל הסימן
קונם
כינוי לקרבן — לשון הנדר
כל לשונות הסעיף
מתפיס
להתפיס דבר בדבר
המנגנון שהנדר צריך
בל יחל
״לא יחל דברו״
הפסוק, ומעמדו הדרבנן כאן
שאלה
לבוא לפני חכם להתיר
נדרשת אף במקום שלא חל כלום
נדר שוא
נדר שאי אפשר לעמוד בו
השינה בלא שיעור
נעשה כאומר
״נעשה כאומר״
ביאור הרא״ש ל״קונם פי״
תנאי
תנאי
סעיף ג׳, ומה ששוכחים
7. כללי זהב, סימן וזיכרון, ומכשולים מצויים
כללי הזהב.(1) הנדר צריך חפץ; מקומה של התיבה מכריע, ולא הכוונה. (2) ומה שאינו חל אינו נשאר בלא המשך. (3) נדר שינה בלא שיעור אינו חל כלל. (4) ובנדר בתנאי חוששים לשכחת התנאי ולעולם לא לשכחת האיסור.
שאני מדבר ← כלום · פי מדבר ← נדר · דבור פי ← מחלוקת · אין בו ממש ← שאלה מדרבנן
מכשול א — לחשוב שדי בכוונה. אין די בה: הסעיף מעמיד שתי לשונות שכוונתן אחת ותוצאתן הפוכה. ואף הרא״ש, התולה בכוונה, עושה ממנה הסבה של הדיבור ולא תחליף לו.
מכשול ב — להסיק מ״אינו נדר״ ל״הריני מותר״. הסעיף ממשיך מיד בומיהו מדרבנן צריך שאלה, והרמב״ם נותן את הטעם: האדם סבור היה שנדר.
מכשול ג — לשכוח את תנאי השיעור. הש״ך בס״ק ה מעמידו לפני הכול: בלא שיעור נדר השינה נדר שוא הוא, ואין במה לדון.
~ ~ ~ ~ ~ DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות סימן רי״ג · רמה ג׳ — סיכום · שאין הנדרים חלים על דבר שאין בו ממש daattorah.com