1. The axiom: a vow forbids a thing, an oath binds a man
The axiom. A vow works by rendering a thing forbidden; it therefore needs a thing. An oath works by binding the man; it needs nothing else. From this comes the whole boundary of the siman, and its reason is given not by the seif but by the Rambam.
« נדרים אין חלין על דבר שאין בו ממש » (שו״ע יו״ד רי״ג:א)
Three consequences.(1) Naming an act makes no vow. (2) Naming the limb makes one, from the Torah. (3) What does not take effect still calls for a rabbinic release — because the man believed he had vowed.
2. The three reflex questions
1. Vow or oath? An oath — this siman does not concern it. A vow — next question.
▼
2. What did he name? An act — no vow. A limb or an object — a Torah vow. The act with its object — machloket.
▼
3. And then? If it took effect: an ordinary release. If not: a rabbinic שאלה. If it is a נדר שוא: nothing at all — see siman 236.
3. Master table — the three seifim clause by clause
Seif
The clause of the Shulchan Aruch
What it decides
א
« נדרים אין חלין על דבר שאין בו ממש » (שו״ע יו״ד רי״ג:א)
The title rule: a vow wants a thing
א
« כיצד אמר קונם שאני מדבר עמך שאני עושה לך שאני מהלך לך שאני ישן עמך אינו נדר » (שו״ע יו״ד רי״ג:א)
The four acts, and the vow’s failure upon them
א
« וכן אם אמר דיבורי ועשייתי והליכתי אסורים עליך ושינה אסורה עלי אינו נדר » (שו״ע יו״ד רי״ג:א)
Even the act as a noun does not suffice
א
« ומיהו מדרבנן צריך שאלה » (שו״ע יו״ד רי״ג:א)
But a שאלה remains due, rabbinically
א
« לפיכך ראובן האוסר עליו שמיעת תפילת שמעון צריך שאלה מדרבנן » (שו״ע יו״ד רי״ג:א)
The Rashba’s case: hearing another’s prayer
א
« אבל אם אמר קונם פי מדבר עמך קונם ידי עושות לך קונם רגלי מהלכות לך קונם עיני בשינה הוי נדר גמור מן התורה » (שו״ע יו״ד רי״ג:א)
Naming the limb: a Torah vow
א
« וכל שכן אם אמר יאסר עליך פי לדבורי וידי לעשייתי ורגלי להילוכי » (שו״ע יו״ד רי״ג:א)
The prohibition borne explicitly on the limb: a fortiori
א
« הגה האומר דבור פי עליך או נטילת אבן עלי י״א דהוי נדר הואיל והזכיר הפה והאבן » (רמ״א יו״ד רי״ג:א)
Gloss: the act named with its object — according to some, a vow
ב
« האומר אשנה פרק זה הוי כאלו נדר לתת צדקה » (שו״ע יו״ד רי״ג:ב)
“I shall study this chapter”: like a vow of charity
ב
« או לעשות שאר מצות ונדרו קיים » (שו״ע יו״ד רי״ג:ב)
Gloss: and likewise the other mitzvot
ג
« אמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר לא יישן היום שמא ישכח ויישן למחר » (שו״ע יו״ד רי״ג:ג)
Condition in the future: he does not sleep today
ג
« אבל אם אמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום יכול לישן היום ולא חיישינן שמא למחר ישכח נדרו ויישן » (שו״ע יו״ד רי״ג:ג)
Condition in the present: he may sleep today
4. The grid of formulations
The formulation
Verdict
Source
The act alone — קונם שאני מדבר עמך
No vow
שו״ע יו״ד רי״ג:א
The act as a noun — דיבורי אסור עליך
No vow
שו״ע יו״ד רי״ג:א
The limb — קונם פי מדבר עמך
A Torah vow
שו״ע יו״ד רי״ג:א
The limb explicitly — יאסר עליך פי לדבורי
A fortiori
שו״ע יו״ד רי״ג:א · ט״ז ס״ק ב
The act with its object — דבור פי עליך
According to some, a vow
רמ״א יו״ד רי״ג:א · ש״ך ס״ק ו
What does not take effect, in every case
A rabbinic שאלה
שו״ע יו״ד רי״ג:א · ש״ך ס״ק ג
A vow on sleep with no stated duration
נדר שוא — nothing at all
ש״ך יו״ד רי״ג ס״ק ה
5. The open machlokot
Why does “qonam my mouth” take effect? The Rosh: he is treated as though he had said “let my mouth be forbidden for my speech” — requalification. The Ran: the formula is ambiguous, and סתם נדרים להחמיר settles it toward the mouth — interpretation. Beit Yosef · Taz ס״ק ב.
What answers the objection from siman 206? The Tosafot: there is an object there, the food. The Taz: there the object exists at the moment of the vow. The two criteria do not sort the same cases. Shach ס״ק א · Taz ס״ק א.
Does mentioning the object suffice? The Rama reports a י״א holding “the speech of my mouth” to be a vow, and the Shach gives the reason: since he mentioned the חפץ. It is only a י״א, and the gloss does not decide. Rama · Shach ס״ק ו · Ba’er Hetev ס״ק ד.
What is “I shall study this chapter”? The Rosh, followed by the seif: like a vow of charity. The Tur: a full vow, because he vowed a thing of mitzvah. The Ran: an oath. Beit Yosef · Tur · Shach ס״ק ז.
6. The vocabulary of the siman
Term
Meaning
Where it operates
ממש
Substance, materiality
The criterion of the whole siman
קונם
Substitute for קרבן — the vow-word
All the formulations of the seif
מתפיס
To attach one thing to another
The mechanism a vow requires
בל יחל
“He shall not profane his word”
The verse, and its rabbinic rank here
שאלה
Coming before a sage to be released
Due even where nothing took effect
נדר שוא
A vow impossible to keep
Sleep with no stated duration
נעשה כאומר
“He is treated as though he had said”
The Rosh’s explanation for קונם פי
תנאי
Condition
Seif 3, and what is forgotten
7. Golden rules, mnemonic and classic pitfalls
The golden rules.(1) A vow wants a thing; it is the position of the word that decides, not the intention. (2) What does not take effect is not therefore without sequel. (3) A vow on sleep with no duration does not take effect at all. (4) In a conditional vow, one fears forgetting the condition, never forgetting the prohibition.
שאני מדבר → nothing · פי מדבר → vow · דבור פי → machloket · אין בו ממש → rabbinic שאלה
Pitfall 1 — believing intention suffices. It does not: the seif sets two formulas whose intention is identical and whose result is opposite. Even the Rosh, who invokes intention, makes of it a requalification of the speech, not a substitute for it.
Pitfall 2 — concluding from “it is not a vow” to “I am free.” The seif immediately goes on to ומיהו מדרבנן צריך שאלה, and the Rambam gives the reason: the man believed he had vowed.
Pitfall 3 — forgetting the requirement of a duration. The Shach, at ס״ק ה, sets it before everything else: without a duration the vow on sleep is a נדר שוא, and there is nothing to discuss.
~ ~ ~ ~ ~ DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות סימן רי״ג · Level 3 — Synthesis · שאין הנדרים חלים על דבר שאין בו ממש daattorah.com