נושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן רי״ח (ו׳ סעיפים)
עם נושאי כלים: ש״ך (ז׳ ס״ק), ט״ז (ד׳), באר היטב (ו׳), פתחי תשובה (ה׳), נקודות הכסף (א׳), בית יוסף, טור
יסוד: נדרים נ״ה ע״ב · נדרים ס״ג ע״ב · נדרים מ״ג ע״א · רמב״ם הלכות נדרים פרק ח׳
עריכה:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
« כל הנודר או נשבע רואין דברים שבגללן נשבע או נדר ולומדים מהם לאיזה נתכוין והולכין אחר הענין ולא אחר משמעות הדיבור » (שו״ע יו״ד רי״ח:א)
המחבר והרמ״א פוסקים כרשב״ץ; והט״ז בס״ק ג נלחם בו בשלוש חזיתות; והמהרי״ט, שמביאו הפתחי תשובה בס״ק ג, הולך באותו כיוון; ונקודות הכסף מגינות על המחבר ומסיימות בוצ״ע. והבאר היטב מסכם את מצב השאלה בשתי שורות ואינו מוסיף.
« הט״ז חולק על דין זה ע״ש שמביא ראיות לדבריו (ובנה״כ השיג עליו ודחה ראיותיו ע״ש » (באר היטב יו״ד רי״ח ס״ק ג)
וכאן, להפך, ההתלכדות חזקה. הש״ך, הט״ז והבאר היטב שלושתם כנגד הכל שכן של הרמ״א, ומגיעים לאותה הלכה למעשה.
« וכיון דבנדון זה שזכר רמ״א הוה ספק דרבנן אזלינן להקל ואין כאן איסור אלא אם נעשית התקנה בחרם הקהל » (ט״ז יו״ד רי״ח ס״ק ד)
« ומ״מ נתבאר מדברי מהרש״ל שיש לחלק בין תקנה בחרם לסתם תקנה ובין יחיד לקהל ושלא כדברי הרב » (ש״ך יו״ד רי״ח ס״ק ג)
הפתחי תשובה בס״ק ד אף הוא אינו מכריע, אך מראה שהשאלה הוסיפה לחיות: ארבע תשובות מן המאות הי״ח והי״ט חזרו אליה.
אדם שנכנס בספינה עם אשתו לטייל בים, וקם רוח סערה, והיה מפייסה, ונשבע שלא יכנס עוד עמה בספינה. ואחר כך הוצרך לילך בספינה לדור בעיר אחרת. והמסקנה שלא היתה כוונתו אלא על הטיול.
« וכתוב בתשובת מבי״ט ח״א סי׳ קי״ז דף כ״ג ע״ד מי שנכנס בספינה עם אשתו לטייל בים וקם עליהם רוח סערה והיה מפייסה שלא תפחד כו׳ ונשבע שלא יכנס עוד עם אשתו בספינה לים ואח״כ הוצרך לילך בספינה כדי לדור בעיר אחרת נראה שלא היתה כוונתו אלא על הטיול » (ש״ך יו״ד רי״ח ס״ק א)
שניים שהיו דרים בבית אחד ואוכלים על שולחן אחד ועוסקים בשותפות בחנות. נפלה קטטה על פרעון השכירות, וקפץ אחד ונשבע: ״לא נשב יחד בבית אחד ולא נאכל ולא נשתה ביחד״. וכי לעולם לא ייראו עוד זה את זה?
« שנים שהיו דרים בבית אחד ואוכלים על שלחן אחד והיה להן עסק בשותפות והיו בחנות ועל פרעון שכירות הבית והחנות נפל ביניהם קטטה וקפץ אחד מהם ונשבע שלא נשב יחד בבית אחד ושלא נאכל ושלא נשתה ביחד לא נפרש אותו אלא לפי הסברא ולא יהיה אסור אלא לדור יחד בבית אחד כמו שהיה קודם ולאכול ולשתות בהוצאה א׳ בבית אבל הוא מותר לאכול בבית חבירו אחר שנפרדו איש מעל אחיו ומעל הבית וכל א׳ עושה הוצא׳ לבדו בביתו ואצ״ל בבית אחר ובשמחת חופה וברית מילה וראיה מהיה טעון צמר כו׳ וכן בהיה לבוש כו׳ דאזלינן בתר הכוונה ולפי הענין שנעשה הנדר » (ש״ך יו״ד רי״ח ס״ק א)
אדם שנתייגע בדרך רחוקה נדר שמשיבוא לביתו לא ילך עוד מהלך פרסה. והרי להחיות נפשו צריך לילך לכפרים, ומקצתם רחוקים מפרסה. והחוות יאיר מפרק את השאלה לארבע, ומסקנתו מאלפת: טענת הכוונה אינה מתקבלת — אדרבה, חזינן שהפריז על מדתו — אך מנוחה בסעודת קבע מפסקת.
« והעלה שאין בטעם הראשון ממש להתיר לו בלא התרה דלא דמי כלל לכל הנזכרים בי״ד סימן רי״ח דאדרבה הרי חזינן שהפריז על מדתו לאסור אף בפרסה » (פתחי תשובה יו״ד רי״ח ס״ק א)
« שוחט שנשבע שלא לשחוט לאחרים אינו יכול לבדוק הסכין לאחרים שישחטו לאחרים. כנה״ג בשם חכם א׳ והסכים כן הראנ״ח » (באר היטב יו״ד רי״ח ס״ק ו)
« הסכימו הקהל שלא ימכור יין יותר מב׳ לבנים ומכר ראובן לשמעון בשלשה קונסין ג״כ ללוקח » (באר היטב יו״ד רי״ח ס״ק ו)
« דמי שנשבע שלא יגלה סודו לשמעון יכול להגיד ללוי ולוי יגלה לשמעון » (פתחי תשובה יו״ד רי״ח ס״ק ה)
הסברא נשענת על סעיף ה: הואיל והנודר נהנה מן הפרה על ידי אחר, והסעיף מתיר, אף העקיפה הזו תועיל בדיבור. והעתקה מתחום לתחום היא בדיוק הצעד שרב צריך לאשרו.
זו השאלה המכרעת ברמה המעשית, והש״ך משיב עליה בפסקה השנייה של ס״ק ז, מן המבי״ט. וראויה להיקרא קודם לכל, לפי שהיא מונעת להשתמש בסימן זה כפתח מילוט.
« אבל מי שנודר על איזה דבר אינו נאמן לו׳ לא נתכוונתי לאסור עצמי בדבר זה אלא בעיר זה ולא בעיר אחרת כי סתם נדר שבגופו הוא בכל מקום וה״ל לפרט כו » (ש״ך יו״ד רי״ח ס״ק ז)
« מיהו אם רואים הדבר שבגללו נדר כגון שהיו אנשים רעים באותו עיר ונדר שלא יאכל בביתם וכיוצא בזה הולכים אחריו » (ש״ך יו״ד רי״ח ס״ק ז)
« כתב בתשובת מבי״ט מי שנשבע שלא יאכל חוץ מביתו אם נלך אחר כונתו שלא היתה אלא באותה מדינה ולא במדינה אחרת זה אינו כי מה שהולכים אחר כונת הנודר הוא במה שיש בו משמעות ב׳ לשונות כמו חרם » (באר היטב יו״ד רי״ח ס״ק ו)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן רי״ח · ♥ תמיכה