רמה זו אומרת מה שנוהגין למעשה, ובאיזה תנאי. אין סימן ר״כ סימן של עיון בלבד: כל סעיף שבו משיב לשאלה שאדם שואל בפועל — האם אני עדיין אסור הערב? האם עלי לילך לרב? האם מה שאמרתי כולל את יום טוב האחרון?. וביורה דעה אין שולחן ערוך לאדמו״ר הזקן: הקו מתווה בידי הש״ך והט״ז, עם הבאר היטב, הפתחי תשובה, נקודות הכסף והרמב״ם. וחמש נקודות נשארות פתוחות וניתנות ככאלה.
נושא: קו הפסיקה של סימן ר״כ
מקור: שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״כ (כ״ג סעיפים)
עריכה: הרב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
שבע הצעות מסכמות את הנוהג למעשה. וכל אחת חוזרת להלן עם מקורה.
הכלל הראשון למעשה, והנכשלים בו מרובים. כשהנדר מונה שיעור, נקודת ההתחלה היא הרגע שנאמר בו הדיבור. וכן ביום, בשבוע, בחודש, בשנה ובשמיטה.
« מעל״ע. מאותה שעה שנדר » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק א)
« אסור מעל״ע. משעה שנדר » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק י״ד)
« אבל בחדש חסר מודים דסגי בכ״ט יום » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק י״ג)
כשהנדר מכוון לקץ, אין השאלה אלא היכן נופל הקץ, והסימן משיב מידה אחר מידה. ושתי תשובות מתמיהות וצריך להחזיק בהן: השבת בפנים וראש חודש בחוץ.
« אסור עד תשלום כל השבוע ויום השבת הבא אסור ג״כ » (שו״ע יו״ד ר״כ:ג)
« ושנה זו מונים מתשרי שאפילו אם עומד בכ״ט באלול כיון שהגיע תשרי מותר » (שו״ע יו״ד ר״כ:ו)
« ולפ״ז אם היה עומד בר״ח הראשון ואמר חדש זה אסור גם מר״ח הראשון ואילך » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק י״ב)
הוא הדין שבסימן הנוגע ביותר לחיי מעשה, והוא כנגד הסברה: הנדר כלה, ואף על פי כן צריך שאלה.
« וצריך שאלה לחכם גזירה שמא פעם אחרת יאסור עליו יום אחד ולא ידע להפריש בין היום ליום אחד ויבא לשתות בלילה » (שו״ע יו״ד ר״כ:א)
| מקרה | שאלה? | מקור |
|---|---|---|
| קונם יין שאני טועם היום | צריך | סעיף א |
| נדר של מצוה — ללמוד, לקיים מצוה | אין צריך | סעיף א |
| קבלת תענית בעלמא | אין צריך; ואוכל משתחשך | רמ״א · ש״ך ס״ק ד |
| שבוע זה · חדש זה | אינה צריכה לרמ״א ולט״ז; וצריכה לב״ח | רמ״א סעיף ג · ש״ך ס״ק י |
| עד הפסח · עד הגשם | צריכה לב״ח; והט״ז שולל | ש״ך ס״ק י״ט · ט״ז ס״ק ג |
« ולא גזרינן משום יום אחד משום שהדבר ידוע שדינו של תענית כך הוא שאין איסורו כשאר נדרים שכבר קבעו לו חכמים זמן » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק ד)
שתי לשונות, שני דינים, וההפרש תלוי בפועל. והכלל נאמר בלשון כללית ברמב״ם, והשולחן ערוך מחילו אופן אחר אופן.
« זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ וְנָדַר עָדָיו אֵין אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ. וְאִם נָדַר עַד שֶׁיִּהְיֶה הֲרֵי זֶה אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י׳ הלכה ח׳)
« ואם אמר עד שיהיה הפסח הרי זה אסור עד שיצא הפסח ויש אומרים דעד פני הפסח אסור עד שיצא » (שו״ע יו״ד ר״כ:יא)
« וכתב בתשובת מהרי״ל באחד שנדר מהיין והתנה חוץ משבת וי״ט אסור ביין של הבדלה » (באר היטב יו״ד ר״כ ס״ק י״א)
משאין לקץ הנקוב תאריך, הכלל הקודם בטל לגמרי. וכל לשון כלה בהגעה. והיא המטרייה השנייה שבכותרת, והדין הפשוט שבסימן לזוכרו — אלא שהוא מצריך לדעת מהי ההגעה.
« שכל דבר שאין זמנו ידוע בכל לשון שיאמר אינו אסור אלא עד שיגיע » (שו״ע יו״ד ר״כ:יב)
« הקצירה בפועל לא עד שיגיע זמן הקצירה ואין קוצרים » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק כ״א)
« ואנו הולכים אחר המקום שעומד בו הנודר בשעת הנדר אפילו אם הלך אח״כ הנודר אל מקום אחר » (שו״ע יו״ד ר״כ:יג)
« ס׳ יום כו׳. והכל לפי המקום שנדר בו כן כתב הרא״ש וטור ור׳ ירוחם » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק ל״ג)
| לשון | ניתרת כאשר | הכרעה |
|---|---|---|
| עד הקציר | קוצרין חטים — ושעורים אם רוב העיר שעורים | בפועל ולא בעונה |
| עד סוף הקציר | כלה כל הקציר, ואף השעורים | מאוחר מעד הקציר |
| עד הקיץ | מכניסין התאנים בכלכלות | מציאות נראית |
| עד שיעבור הקיץ | מצניעין את סכיני התאנים | מציאות נראית |
| עד הגשם | ראש חודש כסלו, או מי״ז במרחשון אם ירדו | זמן, ושנוי במחלוקת |
| עד הגשמים | ירדו גשמים, מרביעה שנייה | מציאות ולא תאריך |
| עד שיפסקו הגשמים | עבר הפסח | תאריך |
סעיף טו דן במעשה ממשי: אב קבע את זמן חתונת בנו ונדר עד אז. והמחבר אינו מכריע אם זמן כזה קבוע, ומחיל את כלל ספק נדרים.
« אם קבע זמן למשתה בנו ונדר עד זמן משתה בנו מספקא לן אם חשוב זמנו קבוע והולכין בו להחמיר » (שו״ע יו״ד ר״כ:טו)
« פירוש כיון שבידו לדחות החתונה יש סברא דלא הוה זמנו קבוע » (ט״ז יו״ד ר״כ ס״ק ט)
« ואם אמר עד שיהא אסור עד שיצא וכן אם דחה זמן המשתה אסור עד שיהא ממש כמ״ש הר״ן סוף דף ס״ב » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק כ״ה)
« עיין בספר תפארת למשה שכתב דר״ל שגם משך ימי המשתה יש להם ג״כ קביעות ז׳ ימים דאי לאו הכי אפי׳ הוי התחלתן זמנו קבוע אינו אסור אלא עד שיגיע » (פתחי תשובה יו״ד ר״כ ס״ק ג)
המעשה המצוי שבסימן הוא של סעיף כ, לפי שהוא בא בכל שנה בסוכות. וצריך לראות שהתשובה אינה ניתנת מן הגדר ההלכתי אלא כנגדו.
« קונם יין שאיני טועם בחג אסור בי״ט האחרון » (שו״ע יו״ד ר״כ:כ)
« אף על גב דהוא חג בפני עצמו לענין פז״ר קש״ב מ״מ בלשון בני אדם הוא בכלל החג » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק ל״ד)
« אע״ג דהוא חג בפני עצמו לענין פז״ר קש״ב מ״מ בלשון בני אדם הוא בכלל החג » (באר היטב יו״ד ר״כ ס״ק י״ט)
« עבה״ט בשם ט״ז ועיין בא״ח סימן תרס״ח בט״ז סק״א כתב עוד בזה ועיין בתשובת חתם סופר ס״ס רכ״ב מ״ש בזה » (פתחי תשובה יו״ד ר״כ ס״ק ד)
שלושת הסעיפים האחרונים מיישבים את הלשונות הנושאות שתי תיבות זמן. ומעשיהם מועטים, אבל הכלל שהם קובעים אינו מועט: מקום שתנאי הנדר עשוי להתקיים אחר שכלה האיסור — אוסרין מיד.
« ואפי׳ לא הלכה אסור ליהנות ממנה עד הפסח שמא תלך אח״כ ותעבור למפרע » (שו״ע יו״ד ר״כ:כב)
« דאדם נזהר בנדר ואינו נזהר בתנאי נדר עכ״ל פרישה » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק ל״ח)
« דוקא בנדרים דקילי הוא דאמרינן בתנאי לא מזדהרי אינשי אבל גבי גיטין פסק הרא״ש בריש המגרש דכל תנאי שיש בידה לקיימו מותרת להנשא מיד » (ט״ז יו״ד ר״כ ס״ק י״ט)
« פי׳ הר״ן דקאי על האשה דאע״ג דלא נדרה כלום מ״מ עברה על לא יחל » (ט״ז יו״ד ר״כ ס״ק כ)
« ומותרת לילך. ליהנות משהגיע פסח וכאן לא אמר שאסורה לילך לפני הפסח שמא תהנה ממנו אחר הפסח » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק ל״ח)
אין הנדרים ענין של דורות שעברו. נודרים בימינו בשמות אחרים — קבלה, התחייבות שנאמרה בפה, הבטחת מתנה. וסימן ר״כ מושל אז בשיעור זמנם. והמעשים שלהלן ניתנים להראות היכן השאלה עומדת ולא להכריעה.
| מעשה | מה הסימן נותן | מה נשאר לשאול |
|---|---|---|
| היום · יום אחד | קבלה שנאמרה להיום כלה בחשכה; ושנאמרה ליום אחד נמשכת מעת לעת | האם הקבלה נדר היא? תלוי בלשון שנאמרה, וצריך לשאול |
| דיא ווא״ך | נדר שנאמר בלשון לעז נידון לפי מנהג אותה לשון | הט״ז ונקודות הכסף חלוקים בשבת שבתוך השבוע |
| עד הפסח | התחייבות עד הפסח כלה בכניסת החג | הב״ח מצריך שאלה קודם שיהנה; והט״ז אינו מצריך |
| עד שיהיה בני בר מצוה | התחייבות עד גיל נמשכת עד אותו גיל, ואף אם לא היה המעשה | הש״ך חולק בס״ק כ״ז בכל קץ שבידו להזיזו |
| נדר צדקה על תנאי | הבטחה שהתנה בה בפירוש בטלה אם לא נתקיים התנאי | הרמ״א אומרו בסעיף טו בתנאי שנאמר; ובלא זה ההתחייבות קיימת |
« ונ״ל דכל זה מיירי בקבלו עליהם סתם אבל אם פירש דבריו » (רמ״א יו״ד ר״כ:טו)
« ולא בעינן תנאי כפול בנדרים דלא גרע דבורו מכוונת הנודר כדלעיל סי׳ רי״ח » (רמ״א יו״ד ר״כ:טו)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לעמוד הבית · סימן ר״כ · 220 · ♥ לתמיכה