Ce niveau dit ce qui se pratique, et à quelle condition. Le siman 220 n’est pas un siman de théorie : chacun de ses seifim répond à une question qu’un homme se pose réellement — suis-je encore lié ce soir ? dois-je aller voir un Rav ? ce que j’ai dit couvre-t-il le dernier jour de la fête ?. Sur Yoreh De’ah il n’y a pas de Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken : la ligne est tracée par le Chakh et le Taz, avec le Baer Hetev, le Pit’hei Techouva, les Nekoudot HaKessef et le Rambam. Cinq points restent ouverts et sont donnés comme tels.
Sujet : La ligne de psika du siman 220
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״כ (כ״ג סעיפים)
Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Sept propositions résument ce qui se pratique. Chacune est reprise plus bas avec sa source.
Première règle pratique, et la plus souvent mal appliquée. Quand le vœu compte une durée, le point de départ est l’instant où la parole a été prononcée. Cela vaut pour le jour, la semaine, le mois, l’année, la chemitta.
« מעל״ע. מאותה שעה שנדר » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק א)
« אסור מעל״ע. משעה שנדר » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק י״ד)
« אבל בחדש חסר מודים דסגי בכ״ט יום » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק י״ג)
Quand le vœu vise un terme, la seule question est de savoir où ce terme tombe, et le siman y répond échelle par échelle. Deux réponses surprennent, et il faut les tenir : le Chabbat est dedans, le Roch Hodech est dehors.
« אסור עד תשלום כל השבוע ויום השבת הבא אסור ג״כ » (שו״ע יו״ד ר״כ:ג)
« ושנה זו מונים מתשרי שאפילו אם עומד בכ״ט באלול כיון שהגיע תשרי מותר » (שו״ע יו״ד ר״כ:ו)
« ולפ״ז אם היה עומד בר״ח הראשון ואמר חדש זה אסור גם מר״ח הראשון ואילך » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק י״ב)
C’est la règle du siman qui touche le plus souvent la vie réelle, et elle est contre-intuitive : le vœu est terminé, et il faut pourtant une demande.
« וצריך שאלה לחכם גזירה שמא פעם אחרת יאסור עליו יום אחד ולא ידע להפריש בין היום ליום אחד ויבא לשתות בלילה » (שו״ע יו״ד ר״כ:א)
| Cas | שאלה ? | Source |
|---|---|---|
| קונם יין שאני טועם היום | Requise | סעיף א |
| נדר של מצוה — ללמוד, לקיים מצוה | Non requise | סעיף א |
| קבלת תענית בעלמא | Non requise ; on mange dès la nuit | רמ״א · ש״ך ס״ק ד |
| שבוע זה · חדש זה | Non requise selon le Rama et le Taz ; requise selon le Ba’h | רמ״א סעיף ג · ש״ך ס״ק י |
| עד הפסח · עד הגשם | Requise selon le Ba’h ; le Taz le refuse | ש״ך ס״ק י״ט · ט״ז ס״ק ג |
« ולא גזרינן משום יום אחד משום שהדבר ידוע שדינו של תענית כך הוא שאין איסורו כשאר נדרים שכבר קבעו לו חכמים זמן » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק ד)
Deux formules, deux régimes, et la différence tient à un verbe. La règle est donnée en termes généraux par le Rambam, et le Choulhan Aroukh l’applique cas par cas.
« זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ וְנָדַר עָדָיו אֵין אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ. וְאִם נָדַר עַד שֶׁיִּהְיֶה הֲרֵי זֶה אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י׳ הלכה ח׳)
« ואם אמר עד שיהיה הפסח הרי זה אסור עד שיצא הפסח ויש אומרים דעד פני הפסח אסור עד שיצא » (שו״ע יו״ד ר״כ:יא)
« וכתב בתשובת מהרי״ל באחד שנדר מהיין והתנה חוץ משבת וי״ט אסור ביין של הבדלה » (באר היטב יו״ד ר״כ ס״ק י״א)
Dès que le terme nommé n’a pas de date, la règle précédente s’efface entièrement. Toute formule s’arrête à l’arrivée. C’est la seconde matière du chapeau, et c’est la règle la plus simple du siman à retenir — mais elle demande de savoir ce que « l’arrivée » veut dire.
« שכל דבר שאין זמנו ידוע בכל לשון שיאמר אינו אסור אלא עד שיגיע » (שו״ע יו״ד ר״כ:יב)
« הקצירה בפועל לא עד שיגיע זמן הקצירה ואין קוצרים » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק כ״א)
« ואנו הולכים אחר המקום שעומד בו הנודר בשעת הנדר אפילו אם הלך אח״כ הנודר אל מקום אחר » (שו״ע יו״ד ר״כ:יג)
« ס׳ יום כו׳. והכל לפי המקום שנדר בו כן כתב הרא״ש וטור ור׳ ירוחם » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק ל״ג)
| Formule | Se lève quand | Verdict |
|---|---|---|
| עד הקציר | On moissonne le blé — l’orge si la ville est majoritairement d’orge | En fait, non en saison |
| עד סוף הקציר | Toute la moisson est finie, l’orge comprise | Plus tard que « עד הקציר » |
| עד הקיץ | On rentre les figues en paniers | Fait observable |
| עד שיעבור הקיץ | On range les couteaux à figues | Fait observable |
| עד הגשם | Roch Hodech Kislev, ou dès le 17 Mar’hechvan s’il a plu | Une date, disputée |
| עד הגשמים | La pluie tombe, depuis la seconde révi‘a | Un fait, non une date |
| עד שיפסקו הגשמים | Pessa’h est passé | Une date |
Le seif 15 traite d’un cas très concret : un père a fixé la date du mariage de son fils, et voue jusque-là. Le Mehaber ne tranche pas si un tel temps est « fixe », et applique la règle des vœux douteux.
« אם קבע זמן למשתה בנו ונדר עד זמן משתה בנו מספקא לן אם חשוב זמנו קבוע והולכין בו להחמיר » (שו״ע יו״ד ר״כ:טו)
« פירוש כיון שבידו לדחות החתונה יש סברא דלא הוה זמנו קבוע » (ט״ז יו״ד ר״כ ס״ק ט)
« ואם אמר עד שיהא אסור עד שיצא וכן אם דחה זמן המשתה אסור עד שיהא ממש כמ״ש הר״ן סוף דף ס״ב » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק כ״ה)
« עיין בספר תפארת למשה שכתב דר״ל שגם משך ימי המשתה יש להם ג״כ קביעות ז׳ ימים דאי לאו הכי אפי׳ הוי התחלתן זמנו קבוע אינו אסור אלא עד שיגיע » (פתחי תשובה יו״ד ר״כ ס״ק ג)
Le cas pratique le plus courant du siman est celui du seif 20, parce qu’il se pose chaque année à Souccot. Et il faut voir que la réponse n’est pas donnée par la catégorie halakhique, mais contre elle.
« קונם יין שאיני טועם בחג אסור בי״ט האחרון » (שו״ע יו״ד ר״כ:כ)
« אף על גב דהוא חג בפני עצמו לענין פז״ר קש״ב מ״מ בלשון בני אדם הוא בכלל החג » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק ל״ד)
« אע״ג דהוא חג בפני עצמו לענין פז״ר קש״ב מ״מ בלשון בני אדם הוא בכלל החג » (באר היטב יו״ד ר״כ ס״ק י״ט)
« עבה״ט בשם ט״ז ועיין בא״ח סימן תרס״ח בט״ז סק״א כתב עוד בזה ועיין בתשובת חתם סופר ס״ס רכ״ב מ״ש בזה » (פתחי תשובה יו״ד ר״כ ס״ק ד)
Les trois derniers seifim règlent les formules qui portent deux mots de temps. Ils sont d’un usage rare, mais la règle qu’ils posent ne l’est pas : là où la condition d’un vœu peut se réaliser après que l’interdit a cessé, on interdit d’emblée.
« ואפי׳ לא הלכה אסור ליהנות ממנה עד הפסח שמא תלך אח״כ ותעבור למפרע » (שו״ע יו״ד ר״כ:כב)
« דאדם נזהר בנדר ואינו נזהר בתנאי נדר עכ״ל פרישה » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק ל״ח)
« דוקא בנדרים דקילי הוא דאמרינן בתנאי לא מזדהרי אינשי אבל גבי גיטין פסק הרא״ש בריש המגרש דכל תנאי שיש בידה לקיימו מותרת להנשא מיד » (ט״ז יו״ד ר״כ ס״ק י״ט)
« פי׳ הר״ן דקאי על האשה דאע״ג דלא נדרה כלום מ״מ עברה על לא יחל » (ט״ז יו״ד ר״כ ס״ק כ)
« ומותרת לילך. ליהנות משהגיע פסח וכאן לא אמר שאסורה לילך לפני הפסח שמא תהנה ממנו אחר הפסח » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק ל״ח)
Les vœux ne sont pas une matière d’autrefois. Ils se prennent aujourd’hui sous d’autres noms — une résolution, un engagement pris à voix haute, une promesse de don. Le siman 220 gouverne alors leur durée. Les cas qui suivent sont donnés pour montrer où la question se pose, non pour la trancher.
| Cas | Ce que le siman donne | Ce qui reste à demander |
|---|---|---|
| היום · יום אחד | Une résolution prise « pour aujourd’hui » s’arrête à la nuit ; prise « pour un jour », elle court vingt-quatre heures | La résolution est-elle un נדר ? Cela dépend de la formule employée, et cela se demande |
| דיא ווא״ך | Un vœu prononcé dans une langue vernaculaire est jugé sur l’usage de cette langue | Le Taz et les Nekoudot HaKessef divergent sur le Chabbat dans « cette semaine » |
| עד הפסח | Un engagement « jusqu’à Pessa’h » cesse à l’entrée de la fête | Le Ba’h exige une שאלה avant d’en profiter ; le Taz ne l’exige pas |
| עד שיהיה בני בר מצוה | Un engagement jusqu’à un âge court jusqu’à cet âge, même si l’événement n’a pas lieu | Le Chakh conteste au ס״ק כ״ז pour tout terme que l’on peut soi-même déplacer |
| נדר צדקה על תנאי | Une promesse explicitement conditionnelle tombe si la condition n’est pas remplie | Le Rama le dit au seif 15 pour une condition énoncée ; sans elle, l’engagement tient |
« ונ״ל דכל זה מיירי בקבלו עליהם סתם אבל אם פירש דבריו » (רמ״א יו״ד ר״כ:טו)
« ולא בעינן תנאי כפול בנדרים דלא גרע דבורו מכוונת הנודר כדלעיל סי׳ רי״ח » (רמ״א יו״ד ר״כ:טו)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · סימן ר״כ · 220 · ♥ Soutenir