סימן ר״כ — סיכום: מנגנוני הזמן בנדר

📑 סדר הסיכום

1. האקסיומה: תיבת זמן עושה שני דברים, ולעולם לא שניהם כאחד

כל הסימן נשען על הבחנה אחת, ואם היא בידך, עשרים ושלושת הסעיפים נלמדים כמעט מאליהם. תיבת זמן או שנוקבת בקץ — הנקודה שהתקופה שעומד בה כלה בה — או שמונה שיעור משעה שנאמר הנדר. הראשונה מביטה בלוח, והשנייה בשעון.

« וְאִם אָמַר ״יוֹם אֶחָד״, ״שַׁבָּת אַחַת״, ״חֹדֶשׁ אֶחָד״, ״שָׁנָה אַחַת״, ״שָׁבוּעַ אֶחָד״ — אָסוּר מִיּוֹם לְיוֹם » (נדרים ס׳ ע״א)

2. מנגנון א — נקודת ההתחלה: מהיכן מונים

כשהתיבה מונה שיעור, צריך לדעת מאימתי. והתשובה אחת היא בכל הסימן, והש״ך חוזר עליה שלוש פעמים: משעת הנדר, לא מן הבוקר ולא מן הערב.

« מעל״ע. מאותה שעה שנדר » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק א)

« אסור מעל״ע. כלומר שבעה ימים מעל״ע משעה שנדר » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק י״א)

« שֶׁאֵינִי טוֹעֵם יוֹם אֶחָד אָסוּר מֵעֵת לְעֵת מִשְּׁעַת נִדְרו » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י׳ הלכה א׳)

3. מנגנון ב — נקודת הסיום: היכן נופל הקץ

כשהתיבה נוקבת בקץ, צריך לדעת היכן נופל הקץ. והסימן אומרו בכל מידה ומידה, ואינו תמיד כמשוער. ושתי נקודות לשנן: השבת בתוך השבוע, והשנה השביעית בתוך השמיטה — אבל ראש חודש מחוץ לחודש, וראש השנה מחוץ לשנה.

4. מנגנון ג — המעבר: לכלות בסף או לעבור

ציר שני לסימן, והוא בלתי תלוי בראשון. משנתברר הקץ, נשאלת שאלה אחרת: הנדר כלה בכניסתו או ביציאתו? ואינה נשאלת אלא בקץ שיש לו משך — חג, עונה — והתשובה נקראת בלשון הפועל.

« זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ וְנָדַר עָדָיו אֵין אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ. וְאִם נָדַר עַד שֶׁיִּהְיֶה הֲרֵי זֶה אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י׳ הלכה ח׳)

5. מנגנון ד — דבר שאין זמנו קבוע: המעבר בטל

היא המטרייה השנייה שכותרת הסימן מבשרת, והכלל ברור עד מאוד. משאין לקץ הנקוב תאריך, חילוקו של מנגנון ג בטל: כל לשון, בלא יוצא, כלה בהגעה.

« שכל דבר שאין זמנו ידוע בכל לשון שיאמר אינו אסור אלא עד שיגיע » (שו״ע יו״ד ר״כ:יב)

« דלא מחית אינש נפשיה לאסור בספיקא הן אין ידוע התחלה הן אין ידוע משך הזמן כמה יהיה כ״כ הר״ן » (ט״ז יו״ד ר״כ ס״ק ו)

ונשאר לומר בכל עונה מהי ההגעה. והסימן עושה זאת במציאות נראית ולא בתאריכים — ושני דקדוקי הש״ך כדאים לזכרם: הקצירה בפועל ולא זמן הקצירה.

« הקצירה בפועל לא עד שיגיע זמן הקצירה ואין קוצרים » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק כ״א)

6. מנגנון ה — לשון בני אדם, המבטלת את החשבון ואת הגדר

פעמיים בסימן נדחית סברה טכנית שאין עליה תשובה מפני התבוננות פשוטה בדרך שהבריות מדברות. ואין זו ויתור אלא היסוד עצמו של הלכות נדרים, וראוי לראותו פועל בשני המקומות.

« אף על גב דהוא חג בפני עצמו לענין פז״ר קש״ב מ״מ בלשון בני אדם הוא בכלל החג » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק ל״ד)

7. מנגנון ו — שתי תיבות זמן בלשון אחת

שלושת הסעיפים האחרונים מפעילים שתי תיבות זמן יחד. ואין השאלה עוד מה כוללת כל אחת אלא את מה כל אחת מתארת — וכשאינן כלות כאחת, מה יהא על הרווח שביניהן.

« דאדם נזהר בנדר ואינו נזהר בתנאי נדר עכ״ל פרישה » (ש״ך יו״ד ר״כ ס״ק ל״ח)

8. טבלת האב — עשרים ושלושה הסעיפים כסדר הספר

המנגנונים שלמעלה מסדרים את הסימן מחדש; והטבלה הזאת מחזירתו לסדר השולחן ערוך. והעמודה האחרונה מפנה למנגנון שבו נתבאר הדין.

9. המחלוקות שנשארו פתוחות

10. אוצר המילים של הסימן

11. כללי זהב, סימן לזכרון ומכשולים ידועים