נושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן רכ״א (י״ד סעיפים)
עם נושאי כלים: ש״ך (ס׳ ס״ק), ט״ז (מ״ד), באר היטב (מ״א), פתחי תשובה (ח׳), נקודות הכסף (ז׳), בית יוסף, טור
יסוד: נדרים ל״ב ע״ב · נדרים ל״ג ע״א · נדרים ל״ח ע״ב · נדרים מ״ג ע״א · רמב״ם הלכות נדרים פרקים ו׳-ז׳
עריכה:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
« רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ וִיתּוּר אָסוּר בְּמוּדַּר הֲנָאָה » (נדרים ל״ב ע״ב)
« דקי״ל אפי׳ ויתור אסור במודר הנאה » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק א)
« וכתב הב״ח נראה דאם אינו מקצר דרכו ליכא הנאה ושרי דלא גרע מפורע חובו דבסמוך » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק א)
« ול״נ דל״ד דבפורע חובו לא מתהני כלום ולא הוי אלא גרמא אבל הכא דמתהני בעצמו בדריסת הרגל אסור » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק א)
« פרש״י ר״פ אין בין המודר דמיירי שמקצר דרכו בזה » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק א)
« משמע דבכל גווני אסור דריסת הרגל » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק א)
« ע׳ בש״ך ס״ק א׳ דגם דעת רש״י דאפי׳ אינו מקצר דרכו אסור » (נקודות הכסף יו״ד רכ״א)
« כתבו הט״ז והש״ך אפילו אם אינו מקצר דרכו אפ״ה אסור בכל ענין ודלא כהב״ח » (באר היטב יו״ד רכ״א ס״ק א)
« גְּמָ׳ אַלְמָא אַבְרוֹחֵי אֲרִי בְּעָלְמָא הוּא, וּשְׁרֵי. » (נדרים ל״ג ע״א)
« שאע״פ שעל ידי זה מפטר הוא מחובו מכל מקום לא הוה אלא גרמא בעלמא » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק ה)
« היינו דוקא שלא מדעתו וכן כתב הר״ן והביאו בית יוסף בסימן רי״ז » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק ו)
« והב״ח פסק כר״ח ור״ת והרא״ש וטור דאסור לפרוע חובו כשהוא בשטר או משכון » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק ו)
« כיון שהוא חוב ברור דלא אמר חנן אלא במזונות אשתו ובניו וכיוצא בו בחוב בע״פ » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק ו)
« משום דא״ל הייתי מפייס ליה ויהיב לי משכוני » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק ו)
« וכן נראה דעת הסמ״ע כו׳ ובפירושי לש״ע בח״מ סי׳ קכ״ח השגתי על דבריהם » (נקודות הכסף יו״ד רכ״א)
« וכתב הרדב״ז ה״ה אם יש לו חוב עליו יכול למחול לו » (באר היטב יו״ד רכ״א ס״ק ה)
« ובזה דוקא כשזן אותם לפניו ולא אמר כלום הוה דרך מתנה » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק ז)
« ובבית יוסף תירץ דלענין נדר לא קי״ל כחנן והוא תמוה מאד » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק ז)
« ונראה לע״ד לתרץ גם דברי הרא״ש שמביא דברי רבינו תם בשביל היש מפרשים » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק ז)
« ההיא הנאה דממילא היא ועוד שהיו יכולים לצמצם להתפרנס ממעשה ידיהם או לחזור על הפתחים » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק ח)
« זָן עֲבָדָיו וְשִׁפְחוֹתָיו הַכְּנַעֲנִים, וְלֹא יָזוּן אֶת בְּהֶמְתּוֹ, בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה. מַאי טַעְמָא » (נדרים ל״ח ע״ב)
« אפילו במזונות יתירים כדי לפטמה אסור שהרי מעלה בדמיה » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק ט)
« וכתב הר״ן אפי׳ בזנה ביותר מכדי פיטומה דגרע לה » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק ח)
« וכיון דפיטמה טפי לא עבדה שפיר ונמצא דאינו נהנה אפ״ה אסור » (באר היטב יו״ד רכ״א ס״ק ח)
« דשכר פיסוק טעמים הוא נוטל דהיינו שלומד עמו הטעמים לקרות דזהו לאו דאורייתא » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק ט)
« ואף על גב דהאידנא אף על המדרש אסור היינו בחנם אבל בשכר מותר » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק י״ב)
« מיהו אם נכסי שניהם אסורין זה ע״ז אסור בכל ענין » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק י״ב)
« והב״ח פסק כסברא הראשונה דבכל מילי דהתירו חכמים לעשות למודר » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק י״ג)
« משמע דוקא דבר מצוה וכ״כ רבי׳ ירוחם » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק י״ד)
« וכתוב בעט״ז הטעם כיון דמצוה היא לא נהנה דמצות לאו ליהנות ניתנו » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק י״ד)
« פירוש שאין לו רשות לעשות אם לא שיצוה לו » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק י״ב)
« ואם פירש הבית בפירוש יש אומרים שחלה האיסור גם עליו » (שו״ע יו״ד רכ״א:ז)
« וי״א שאפי׳ אם פירשו בפירוש אינו יכול לאסרו בלשון קונם אם לא בלשון הקדש ממש » (שו״ע יו״ד רכ״א:ז)
« אע״פ שהוא משועבד להשוכר מכל מקום אמרינן בגמרא דהקדש מפקיע מידי שיעבוד וקונם כהקדש דמי » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק ל״ב)
« ויש אומרים השני ס״ל דקונם אינו בכלל הקדש » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק ל״ב)
« אלא הדבר פשוט הוא דדעת ר״ת דאפי׳ אוסרו בפירוש אינו יכול לאסור בקונם » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק מ״ב)
« ואדרבה מסקנת הרא״ש הוא דעת ר״ת וכ״כ התוספות והר״ן בשם ר״ת להדיא » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק מ״ב)
« כתב הב״ח הטעם דהמקדיש את הבית ממש אלים כח הקדש להפקיע מידי שעבודא דשוכר » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק מ״ג)
« ולא ביארו על נכון דהא אמרינן בכתובות פ׳ אע״פ דף נ״ט ע״ב ופ״ב דנדרים קונמות כקדושת הגוף דמי » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק מ״ג)
« דדוקא קדושת הגוף מפקיע מידי שעבוד » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק מ״ג)
« אז יכול לאסור חלקו של הבית השוה יותר מדמי השכירות והלכך אסור השוכר לדור בו » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק מ״ד)
« אבל רבינו ירוחם כתב בני״ט ח״א בשם הרשב״א והר״ר יונה דבין בשכירות בין במשכונא אינו יכול להקדיש אפילו שוה יותר » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק מ״ה)
« לא ביאר על נכון כמ״ש בש״ך ס״ק מ״ב » (נקודות הכסף יו״ד רכ״א)
« זה אינו מכמה טעמים למעיין בטור » (נקודות הכסף יו״ד רכ״א)
« וכתב הלכה למעשה שאם אמר השוכר סתם הריני מקדישו אינו קדוש כלל » (פתחי תשובה יו״ד רכ״א ס״ק ב)
« פירוש איזה כח בעלמא » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק ל)
« ופירש״י והרא״ש דהיינו שהשוכר קבלו לתת ממנו מס בכל שנה ושנה » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק ל״ז)
« והר״ן פירש שאינו נוטל חלק ידות בריוח המרחץ אלא נותן לו דבר קצוב בכל שנה » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק ל״ז)
« מותר. לפי שאין דעתו על מה שהשכיר ונסתלק ממנו: » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק ל״ח)
« ודעת הר״ן אדרבה להיפך דעל השוכר יכול לאסור » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק ל״ט)
« אבל לאסור אותו על אחר לאו כל הימנו דכיון דאשתייר ליה שיעבודא דשוכר כשהוא נהנה לא מן המדיר הוא נהנה אלא מן השוכר » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק ל״ט)
« כלומר וכן המשאיל שוה למשכיר בכל ענין שנתבאר » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק מ״ז)
« זהו דעת ר״ת בבית יוסף ומשמע אפילו בפירוש והיינו כיש אומרים השני דבסמוך » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק ל״ג)
« המודר הנאה מחבירו יכול המדיר לומר לחנוני פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה והחנוני נותן לו וחוזר ונוטל מהמדיר » (שו״ע יו״ד רכ״א:ח)
« אם ירצה המדיר לפרעו (אבל אינו מחוייב לפרעו) » (שו״ע יו״ד רכ״א:ח)
« דא״כ ה״ל שלוחו והיה חבירו אסור בו » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק מ״ט)
« כן כתב הרא״ש והר״ן מטעמא דאם הוא חייב לשלם מן הדין הוה שלוחו ומהנה ליה ואסיר » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק ל״ו)
« אלא דבפרישה חלק עליו כאן ובסימן רל״ה ואמר דאין שייך שליחות אלא במדבר עם היחיד » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק ל״ו)
« ועל כן דברי הפרישה בזה אינם הלכה כלל » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק ל״ו)
« ועיקר איסור והיתר דכאן תלוי בחיוב ופטור לשלם לו » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק ל״ו)
« כתב הפרישה נראה דבזה צריך ליתן לו כל דמי מה שנתן לו דלא שייך לשון שליחות בלשון רבים » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק נ)
« כאן חייב לשלם אף אם לא סיים לא יפסיד כיון שהוא שלוחו ודאי לא יפסיד על ידו » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק ל״ז)
« כתב הב״ח דאפילו אמר ליחיד כל הזן אינו מפסיד שרי כיון דלא אמר בלשון יחיד אם תזון » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק נ״א)
« ולא עוד אלא אפי׳ נותן לו סתם וחזר ואמר לו רצונך שיבא פלוני ויאכל עמכם אם הוכיח סופו על תחלתו שלא נתן לו אלא על מנת שיבא פלוני ויאכל אסור » (שו״ע יו״ד רכ״א:ט)
« ואע״ג דמדברי סופרים אינו הפקר עד שיפקיר בפני ג » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק נ״ג)
« הכא כיון דאין לו מה יאכל העמידו על דין תורה » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק נ״ג)
« והש״ך תירץ דהתם דוקא במקרקעי אבל הכא במטלטלי א״צ ג » (באר היטב יו״ד רכ״א ס״ק ל״ה)
« הכא דוקא משום דאין לו מה יאכל התירו וכ״פ הרא״ש » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק נ״ב)
« הגה המודר הנאה מחבירו מותר לשחוט לו בהמה בריאה אבל לא מסוכנת (כן משמע מב״י בשם אהל מועד): » (רמ״א יו״ד רכ״א:י״ב)
« מפני שהוא מקלקל אבל לא במסוכנת שהוא מתקן » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק נ״ח)
« מ״מ אמרתי שאין לסמוך על הוראה זאת » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק מ״ב)
« דזה פשוט דהנאה גדולה היא לו מה שישחוט לו ויתירנה לו לאכילה ובכל יום אנו שוכרים שוחט שישחוט » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק מ״ב)
« ותו דק״ו הוא בנדרים מדמצינו בריש פרק אין בין המודר ברבי אליעזר דס״ל אפילו ויתור אסור במודר » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק מ״ב)
« ולק״מ דכיון דבעבודת כוכבים שרי » (נקודות הכסף יו״ד רכ״א)
« אלא כוונת התוספות דדוקא לענין עבודת כוכבים לא חשיב נהנה כיון שקלקולו יותר מתיקונו » (נקודות הכסף יו״ד רכ״א)
« גם מ״ש מויתור דאסור במודר הנאה אינו כלום דהתם סוף סוף יש כאן הנאה » (נקודות הכסף יו״ד רכ״א)
« עיין בתשובת פני אריה סי׳ ס״ד שהעלה כהרמ״א ולא כט״ז » (פתחי תשובה יו״ד רכ״א ס״ק ו)
« אלא שכתב דמ״מ אינו מותר לשחוט לו בהמה בריאה אלא במקום שאין נותנין שכר בעד השחיטה או בנותן לו שכרו » (פתחי תשובה יו״ד רכ״א ס״ק ו)
« עיין בתשובת זכרון יצחק סי׳ צ״ח שכתב דאם שחט בדיעבד לכאורה יש לאסור » (פתחי תשובה יו״ד רכ״א ס״ק ז)
« אם אסר ספרו על חבירו אסור לנאסר ללמוד בו: » (שו״ע יו״ד רכ״א:י״א)
« המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה » (שו״ע יו״ד רכ״א:י״ג)
« ול״ד למודר הנאה משופר דלקמן דמותר בתקיעת מצוה משום דמצות לאו ליהנות ניתנו » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק נ״ה)
« דהכא כיון שיש להשכיר ספרו וזה לומד בו בחנם ה״ז נהנה » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק נ״ה)
« והוא מטעם שהרי אין חיוב על האדם להשאיל ספרו לחבירו שלא לדעתו » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק מ)
« והט״ז תי׳ דגבי ספרים יש לחוש שיתקלקלו שהקלקול מצוי בהם משא״כ בשופר אינו מתקלקל כשזה יתקע » (באר היטב יו״ד רכ״א ס״ק ל״ז)
« אלא מטעם דהכא דודאי התורה משמחת לב שהרי אסור ללמוד בימי אבלו » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק מ״ג)
« ותימה דבא״ח סימן תקפ״ו ס״ה כתב המודר הנאה משופר אדם אחר תוקע בו וזה יוצא משמע אבל הוא עצמו לא » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק נ״ט)
« המודר הנאה משופר. עיין בשע״ה פ״א מהלכות שופר הלכה ג׳ מ״ש בזה: » (פתחי תשובה יו״ד רכ״א ס״ק ח)
« זה אינו אלא קאי ג״כ אנדר דמדרבנן חל ע״ד שאין בו ממש וכדלעיל סי׳ רי״ג » (נקודות הכסף יו״ד רכ״א)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן רכ״א · ♥ תמיכה