סימן רכ״ב — הלכה למעשה: לתת לבתו כשחתנו מודר הנאה ממנו

📑 תוכן העניינים

1. קו הפסיקה בחמישה כללים

« הרי זה נותן לה ואומר לה הרי המעות הללו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא יהיו למה שאת נותנת לתוך פיך או למה שתלבשי וכיוצא בזה » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)

2. שתי המחלוקות הגלויות

1. מה שתרצי עשי — המחבר כנגד היש אומרים

הש״ך נותן את שני צדדי ההכרעה, ואינם מכוונים לאותו צד. מכאן, אותו מחבר עצמו כותב באבן העזר פ״ה סי״א את הדעה הראשונה בלא הסתייגות. ומכאן, הב״ח קובע שבפלוגתא דרבוותא הולכים לחומרא בנדרים — ובממון המוחזק גובר.

« ובא״ע סי׳ פ״ה סי״א סתם המחבר כסברא הראשונה ולא הביא דעת הי״א וכתב הב״ח דנראה בפלוגתא דרבוותא לענין נדרים הולכין לחומרא וגבי ממונא קולא לנתבע וחומרא לתובע ומי שמוחזק המע״ה » (ש״ך יו״ד רכ״ב ס״ק ג)

2. הייחוד בלא התנאי — הש״ך כנגד שער המלך

הש״ך כותב פשיטא, והט״ז כותב שאינו יודע בזה שום ספק. אך הפתחי תשובה מקבץ ארבעה ראשונים לצד שכנגד, ואינם קולות שוליים: הר״ן, קיצור פסקי הרא״ש, הרשב״א, ודיוק התוספות יום טוב ברמב״ם עצמו.

« וכן מבואר ג״כ מדברי הרשב״א בחידושיו גם הרב תוספות י״ט בנדרים שם דקדק כן מדברי הרמב״ם ע״ש » (פתחי תשובה יו״ד רכ״ב ס״ק א)

3. מה שאין לבנות — ולמה

הפרישה הציעה שהחתן ידיר את עצמו מאותם נכסים, ואז יוכל החם לתת בלא לשון. והט״ז דוחה את התחבולה, והבאר היטב הולך אחריו במפורש.

« כתב הט״ז וא״ל למה לא יהיה מותר לתת סתם מתנה לבתו דהא חתנו ודאי לא יעשה איסור ולא יהנה מהמתנה » (באר היטב יו״ד רכ״ב ס״ק ב)

השאלה שהניח הפתחי תשובה פתוחה

« עיין בשער המלך פ״ז מהלכות נדרים דין י״ז לענין אם מתה האשה אם יירשנה בעלה או לא ע״ש » (פתחי תשובה יו״ד רכ״ב ס״ק ב)

המעות שיוחדו לאשה, שלא יכול היה הבעל ליטול מהן בחייה — היירשן אם מתה? הפתחי תשובה מפנה לשער המלך ואינו מכריע. ושאלת ירושה היא כשאלת נדר, והיא השכיחה שבחמש בימינו.

« עבה״ט ועיין בתשובת משכנות יעקב סימן נ״ה מ״ש בזה » (פתחי תשובה יו״ד רכ״ב ס״ק ג)