נושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן רכ״ח · נ״א סעיפים · ש״ך · ט״ז · באר היטב · פתחי תשובה · נקודות הכסף
עריכה:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
ואין הטעם זהירות בעלמא אלא הוא בסימן עצמו. סעיף ז מזהיר את הנודר מפני עצמו, וסעיף ד אומר מה עולה בכך.
« ויזהר הנודר שלא יאמר שמתחרט מעיקרו אלא אם כן הוא ברור לו שהיה רוצה שלא נדר מעולם שאם לא כן אין ההתרה התרה והוא באיסור נדר כל ימיו » (שו״ע יו״ד רכ״ח:ז)
« ואם הוא משקר לחכם אין התרתו כלום » (שו״ע יו״ד רכ״ח:ד)
« והאידנא אין מומחה שיהא ראוי להתיר ביחיד » (שו״ע יו״ד רכ״ח:א)
הבאר היטב בס״ק ג מביא מן הש״ך את המסקנה המחמירה, והיא אף בדיעבד.
« אפי׳ ב׳ חכמים גדולים אין התרתם התרה ואפילו בדיעבד וצריך לחזור ולהתיר בג » (באר היטב יו״ד רכ״ח ס״ק ג)
ומה צריכין שלושה אלו לדעת? הש״ך בס״ק ב מרחיב — די שיהיו גמירי להו — והבאר היטב בס״ק א מביא את הלבוש, שאינו תובע אלא סברה קצת, ומסיים שכן נוהגין.
« כתב הלבוש וסברי קצת כדי שידעו מה שיתירו כו׳ משמע שא״צ שיהיו סברי היטב אלא כל שסברי קצת כדי שידעו מה שיתירו סגי וכן נוהגין ש״ך » (באר היטב יו״ד רכ״ח ס״ק א)
אבל צריכין לידע לפתוח פתח, אף בהתרה שעל ידי חרטה בלבד. והבאר היטב נותן הטעם בס״ק ב.
« אינם ראוים להתיר אפי׳ ע״י חרטה אם לא שיכולין להתיר ג״כ ע״י פתח דשמא יבא לפניהם נדר שצריך פתח » (באר היטב יו״ד רכ״ח ס״ק ב)
« ובשום אופן לא יהיו המתירים מבני המדינה שכולם נוגעים בדבר ולא מהני סילוק נפשייהו » (ש״ך יו״ד רכ״ח ס״ק י״ב)
ארבעה מעשים כסדרם, ולכל אחד מקורו.
« קודם שיתירו לו צריך שיפרט להם הנדר והסיבה שבשבילה נדר » (שו״ע יו״ד רכ״ח:יד)
ודי לומר לאחד מן המתירין, ובכך אפשר בצנעה.
« ונהגו להחמיר ולעשות מן החרטה פתח שלאחר שאומר שמתחרט מעיקרא אומרים לו אילו ידעת שתתחרט כלום נדרת והוא אומר לא ואז מתירין לו » (רמ״א יו״ד רכ״ח:ז)
הט״ז בס״ק י״א מסכים למנהג ואומר בדיוק מה הוא מכסה ומה אינו מכסה.
« ומה שמביא רמ״א כאן נהגו להחמיר לעשות מהחרטה פתח הוא נכון מצד שאין לחוש שמא עכשיו הוא מתחרט אבל לא מתחרט מעיקרא ע״כ מהני פתח שאומר שאילו יודע דבר זה לא היה נודר כלל » (ט״ז יו״ד רכ״ח ס״ק י״א)
« ועכשיו נהגו שהמתירין יושבים והמודר עומד » (ש״ך יו״ד רכ״ח ס״ק ט)
« יאמר לו ג׳ פעמים מותר לך או שרוי לך או מחול לך » (שו״ע יו״ד רכ״ח:ג)
כל לשון כשרה ולא כל נוסח: הט״ז בס״ק ד דוחה את אלו שאינן עוקרות.
« פי׳ אפילו בלשון לעז מחילה והתרה שענינם לעקור הנדר מעיקרא וסיים רמב״ם בזה אבל א » (ט״ז יו״ד רכ״ח ס״ק ד)
| הפגם | מקור | התוצאה |
|---|---|---|
| הנודר שיקר לחכם | סעיף ד | אין ההתרה כלום |
| הנדר לא פורט | סעיף י״ד | אין התרתן התרה |
| ההתרה נעשתה באונס | סעיף נ״א | אינה כלום |
| שני חכמים בלבד, ואף גדולים | באר היטב ס״ק ג | צריך לחזור ולהתיר בשלושה, אף בדיעבד |
| החרטה על עכשיו בלבד | סעיף ז | אין זו חרטה; אין הנדר נעקר |
| הנדר עדיין לא חל | סעיף י״ז | אין מה להתיר — אף במקום מכשול |
« אבל אם אמר שעתה הוא מתחרט ועד עתה הוא חפץ במה שנדר לא הוי חרטה » (שו״ע יו״ד רכ״ח:ז)
« ואפילו במקום שיש לחוש למכשול הנודר אין מתירין לו עד שיחול » (שו״ע יו״ד רכ״ח:יז)
« אין מתירין נדר של דבר איסור אפי׳ אינו אלא איסור דרבנן » (שו״ע יו״ד רכ״ח:טו)
הרמ״א פותח שני פתחים, ואחד מהם רפואי ממש.
« ואם יש מכשול בנדר זה כגון שיש לחוש שיעבור בלא התרה מתירין לו לכתחלה » (רמ״א יו״ד רכ״ח:טו)
« וכן מי שנדר שלא לשחוק ונשתטה לפעמים וכששוחק ירווח לו מתירין לו » (רמ״א יו״ד רכ״ח:טו)
« נדר שעל דעת רבים אין לו התרה בלא דעתם » (שו״ע יו״ד רכ״ח:כא)
« וכן נכון להחמיר לכתחלה אלא אם כן יש מצוה בהתרתו » (רמ״א יו״ד רכ״ח:כא)
ומה שהרמ״א מונה בטעמי המצווה רחב מן המשוער: תפילה ברבים, שלום בית, צורכי רבים, ואף פרנסה. אלא שבתנאי קשה.
« ודוקא אם אי אפשר לקיים המצוה בלא התרת הנדר » (רמ״א יו״ד רכ״ח:כא)
« ואם אותן הרבים אומרים שלא להתיר לו אפי׳ לצורך מצוה אין מתירין לו » (רמ״א יו״ד רכ״ח:כא)
הרמ״א מחיל אותו דין על שני נדרים שכיחים למעשה: הנידר בשעת צרה, והמנדה את עצמו.
« וכן נדר שנדר בשעת צרה אין להתיר אלא לצורך מצוה או לצורך גדול כמו נדר על דעת רבים » (רמ״א יו״ד רכ״ח:מה)
« ומיהו אם התירו בדיעבד מותר » (רמ״א יו״ד רכ״ח:מה)
« יש אומרים דנדר על דעת רבים שהתירו בדיעבד הותר (שם שורש נ״ב בשם הר״ר אביגדור) ואין לסמוך על זה כי אם בשעת הדחק ויש צורך בדבר » (רמ״א יו״ד רכ״ח:כא)
השאלה הראשונה אינה ״אמר על דעתו?״ אלא ״קיבל טובה בשביל השבועה?״
« ודוקא שנדר על דעתו בשביל שום טובה שעשה לו » (שו״ע יו״ד רכ״ח:כ)
« אבל אם מעצמו נדר ע״ד חבירו יכולים להתיר לו בלא דעתו » (שו״ע יו״ד רכ״ח:כ)
וכשהיתה טובה, מכריע הרמ״א כדעה התובעת ביותר.
« וי״א דאפילו הודיעו אין מתירין אלא מדעתו ורצונו) (מהרי״ק שורש כ״ב וטור ורא״ש) (וכן עיקר » (רמ״א יו״ד רכ״ח:כ)
« ואנן טובה מחמת השבועה דוקא בעינן וכמ״ש הריב״ש סי׳ תס״א והרב » (ש״ך יו״ד רכ״ח ס״ק מ)
« מיהו בתשובת ר״מ אלשקר סימן נ״ז משמע דבכה״ג מיקרי טובה שכתב על מי שהשכיר בית לחבירו לזמן ונשבע לו שלא יוציאנו תוך הזמן מיקרי טובה מחמת שנותן לו מעות השכירות וע״ש וצ״ע » (ש״ך יו״ד רכ״ח ס״ק מ)
שתי הערות מעשיות מן הש״ך ומן הרמ״א, והן חוזרות הרבה. הנשבע בפני שלוחו של אדם דינו כנשבע בפניו (ש״ך ס״ק ל״ז); וכשהתירו לו שלא בפניו — מודיעין לו שלא יחשדנו.
« דה״ה בנשבע לפני שלוחו אין מתירים לו אלא מדעת משלחו או מדעת השליח עצמו » (ש״ך יו״ד רכ״ח ס״ק ל״ז)
« וי״א שצריך שיודיע לו שהתיר לו כדי שלא יחשוד אותו שעבר על נדרו » (רמ״א יו״ד רכ״ח:כ)
« ואפילו מעומד ובקרובים ובלילה ובשבת אפי׳ אם היה אפשר לו מאתמול לישאל עליו ובלבד שיהיה לצורך השבת » (שו״ע יו״ד רכ״ח:ג)
התנאי צורך השבת עצמה — והסימן נותן דוגמה נדר שלא לאכול או ליבטל מעונג שבת. וחרמי ציבור יוצאים מן הכלל במנהג.
« מעתה חלה עליו השבועה ויכולים להתיר לו מיד » (שו״ע יו״ד רכ״ח:יט)
סעיף זה וסעיף י״ז נבדלים במבנה השבועה: שבועה המחייבת מהיום ניתרת מהיום; ושבועה שאינה אוסרת כלום קודם זמנה אינה ניתרת קודם זמנה.
« צריך הנודר לבא לפני המתירין כשיתירו לו ואינו עושה שליח לשאול על נדרו » (שו״ע יו״ד רכ״ח:טז)
« ומתירין ע״י תורגמן » (רמ״א יו״ד רכ״ח:טז)
« מתירים כמה נדרים לאיש אחד אפילו בהיתר אחד ולכמה אנשים בהיתר אחד » (שו״ע יו״ד רכ״ח:מו)
« אבל מי שנשבע על דבר אחד פעמים ושלש צריך התרה לכל אחד ואחד » (שו״ע יו״ד רכ״ח:מו)
| השאלה | תשובת הסימן | היכן |
|---|---|---|
| כמה מתירין האידנא? | שלושה. ואין שניים מספיקים אף בדיעבד | סעיף א · באר היטב ס״ק ג |
| צריך פתח או די בחרטה? | המנהג מצרף שניהם: עושין מן החרטה פתח | סעיף ז (רמ״א) · ט״ז ס״ק י״א |
| אפשר לשלוח אחר במקומו? | לא. תורגמן כן, שליח לא | סעיף ט״ז |
| מתירין קודם שיחול? | לא, אף במקום מכשול | סעיף י״ז |
| נדר צדקה שנתן מקצתו? | יכול להישאל על השאר | סעיף מ״ב |
| נדר שנידר בשעת צרה? | רק לצורך מצווה או לצורך גדול | סעיף מ״ה (רמ״א) |
| נדר על דעת שלושה מפורשים? | לא בלא דעתם; ולרמ״א לא לדבר הרשות | סעיף כ״א |
| נדר בפני שלושה בלא ״על דעתם״? | יש לו התרה — ובסעיף כ״א הובאה דעה חולקת | סעיפים כ״ג וכ״א |
| יכול המלווה לפטור בעצמו? | כן, ב״הריני כאילו התקבלתי״ — ואינו יכול להאריך | סעיף ל״ט |
| התרה שנעשתה באונס? | אינה כלום | סעיף נ״א |
הסימן עצמו מותיר שאלות שנושאי כליו לא סגרון. ומנייתן מועילה מהכרעתן.
| השאלה שנותרה פתוחה | היכן |
|---|---|
| מה נחשב טובה — והש״ך מסיים וצ״ע | ש״ך ס״ק מ |
| נדר בשביל רצון חבירו וחבירו שותק: נדר על דעת חבירו הוא? | ט״ז ס״ק כ״ז · נקודות הכסף |
| נדר שחוק שהתירוהו: מותר או אסור? | סעיף ט״ו |
| ציבור שנשבע כל אחד: יכול כל אחד להתחרט לעצמו? | סעיף ל (רמ״א) |
| שבועה היוצרת חיוב — קיימת לאחר שנעברה? | סעיף מ״א |
| המנדה עצמו בעולם הבא — יש לו התרה? | סעיף מ״ה |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן רכ״ח · ♥ תמיכה