אין חוזרין על נ״א סעיפים כסדרם. וכאן הם ערוכים לפי מנגנון — מה פותח, מה אינו פותח, לפני מי, מה מבטל, ומה שאינו ניתר — וטבלת־האם שבסוף מחזירה את סדר הספר לאיתור סעיף.
| גוש | סעיפים | עניין |
|---|---|---|
| א | א-ד | התקנה ובית הדין |
| ב | ה-ו | הדיין הנוגע |
| ג | ז-י״ג | חרטה, פתח, נולד |
| ד | י״ד-י״ט | תנאי המעשה |
| ה | כ-כ״ד | על דעת חבירו · על דעת רבים |
| ו | כ״ה-ל״ה | חרמי הקהל ותקנותיו |
| ז | ל״ו-נ״א | הפרטים |
שתי דרכים ותכלית אחת: לעקור את הנדר מעיקרו.
« ומיהו צריך שיתחרט בעיקר הנדר שהיה רוצה שלא נדר מעולם » (שו״ע יו״ד רכ״ח:ז)
צריך שתהא על שעת הנדר; וחרטה שתאריכה היום אינה חרטה.
« ואם אינו מתחרט צריך לבקש לו פתח לומר לו אילו היית יודע דבר זה לא היית נודר ונמצא הנדר נעקר מעיקרו » (שו״ע יו״ד רכ״ח:ז)
והפתח יכול להילקח מגוף הנדר:
« ואפילו פתח שמגוף הנדר הוי פתח » (שו״ע יו״ד רכ״ח:ז)
« ונהגו להחמיר ולעשות מן החרטה פתח שלאחר שאומר שמתחרט מעיקרא אומרים לו אילו ידעת שתתחרט כלום נדרת והוא אומר לא ואז מתירין לו » (רמ״א יו״ד רכ״ח:ז)
שלושה פסולים ושלושה טעמים. והבחנתם חצי החזרה.
| מה שאין פותחין בו | סעיף | מפני מה |
|---|---|---|
| כבוד המקום ושלוש לשונות הגמרא | י | אין אדם חצוף לומר לאו — התשובה כפויה |
| כבוד אב ואם ורבו | יא | אותו טעם |
| דבר שאינו שכיח — פלוני שנעשה תלמיד חכם, הבית שנעשה בית כנסת | יב | לא היה נמנע אף אם היה מעלה על לבו — אין התשובה מוכיחה |
| נולד — דבר שנתחדש לאחר הנדר | יג | לא היה בשעת הנדר; אך יכול לעורר חרטה |
« שאין אדם חצוף לומר שלא היה נמנע בשביל כך והוא אומר שהיה נמנע אפילו אם אינו אמת ונמצא שאין הנדר נעקר מעיקרו » (שו״ע יו״ד רכ״ח:י)
« אין פותחין אלא בדבר ההוה ורגיל דשכיח טובא » (שו״ע יו״ד רכ״ח:יב)
« אבל אם מתחרט מעיקרו אע״פ שעושה מכח הנולד מיקרי חרטה ומתירין לו » (רמ״א יו״ד רכ״ח:יג)
« ילך אצל חכם מומחה דגמיר וסביר ואם אין יחיד מומחה ילך אצל שלשה הדיוטות והוא דגמירי להו וסבירי וגם יודעים לפתוח לו פתח ויתירו לו והאידנא אין מומחה שיהא ראוי להתיר ביחיד » (שו״ע יו״ד רכ״ח:א)
נמצא: שלושה. וצריך שיהיו גמירי וסבירי ויודעים לפתוח פתח (סעיף א), ושלא יהיו נוגעים בנדר (סעיפים ה-ו), ובציבור — שלא יהיו מבני העיר (סעיף ל).
| תנאי | סעיף | מה שהוא תובע |
|---|---|---|
| לפרט | יד | הנדר וסיבתו — לאחד מן המתירין לפחות; ואם לאו, ההתרה בטלה |
| לבוא | טז | בגופו; תורגמן כשר ושליח פסול |
| להמתין | יז | עד שיחול הנדר — אף במקום מכשול |
| עמידה וישיבה | ג-ד | מעומד בחרטה; מיושב ובעיון בפתח |
| לומר | ג | שלוש פעמים בכל לשון — ובלשון העוקרת |
שלוש עילות, והסימן אומרן בשלושה מקומות רחוקים. וזה הפרק שיש לזכור קודם לכול.
« ואם הוא משקר לחכם אין התרתו כלום » (שו״ע יו״ד רכ״ח:ד)
« ואם לא פרט אין התרתן התרה » (שו״ע יו״ד רכ״ח:יד)
« היתר שנעשה באונס אינו כלום » (שו״ע יו״ד רכ״ח:נא)
« שאם לא כן אין ההתרה התרה והוא באיסור נדר כל ימיו » (שו״ע יו״ד רכ״ח:ז)
| הלשון שנקט | סעיף | דין |
|---|---|---|
| על דעת אחד או שניים, מעצמו | כב | יש התרה אף בלא דעתם |
| על דעת חבירו בשביל טובה | כ | צריך רצונו; ובדיעבד מחלוקת |
| ברבים בלא ״על דעתם״ | כג | התרה כרגיל |
| על דעת שלושה מפורשים | כא | אין התרה בלא דעתם; ולרמ״א לא לדבר הרשות |
| על דעת המקום | כב | כעל דעת רבים; ויש מקילין בדבר הרשות |
| שלושה מפורשים שרשותם מתרת | כא · מ | אינו על דעת רבים — להקל נזכרו |
« ודוקא שנדר על דעתו בשביל שום טובה שעשה לו » (שו״ע יו״ד רכ״ח:כ)
« ואין נקראים רבים בפחות מג׳ וכגון שיפרוט אותם » (שו״ע יו״ד רכ״ח:כא)
ארבעה סימנים מבדילים את חרם הקהל מנדר יחיד, וכולם תלויים ברעיון אחד: אינו נדר אלא גזירה.
| סימן | סעיף | מה שיוצא ממנו |
|---|---|---|
| לא פתח ולא חרטה ולא בית דין | כה | הקהל נודר ומתיר בעצמו |
| אין למפרע | כו | מסירין מכאן ולהבא ואין עוקרין |
| לא סיבה ולא זמן ולא חלות | כז | אין אחד מהם מעכב את ההסרה |
| מחייב מחמת השתייכות | לג · לה | אף מי שלא שמעו, ואף הדורות הבאים |
ושלושה גבולות לכוח הקהל בחרמו:
« אם היתה ההסכמה גדר לרבים או סייג לתורה ולדבר מצוה אינם יכולים להתיר » (שו״ע יו״ד רכ״ח:כח)
« מי שלא הסכים בהתרה לדידיה לא הותר » (שו״ע יו״ד רכ״ח:לא)
« קהל שגזרו חרמות שאין הצבור יכולין לעמוד בם אין צריכין לקיימם » (רמ״א יו״ד רכ״ח:נ)
| הנדר | סעיף | מה שהסימן אומר בו |
|---|---|---|
| של דבר איסור, אף דרבנן | טו | אינו ניתר — אלא במקום מכשול (רמ״א) |
| שנידר על דעת רבים | כא | לא בלא דעתם; ולרמ״א לא לדבר הרשות; ולא כנגד סירובם |
| המנדה עצמו בעולם הבא | מה | שתי דעות; יש להיזהר; ואם נדר — כעל דעת רבים |
| שנידר בשעת צרה | מה | רק לצורך מצווה או לצורך גדול; ובדיעבד מותר |
| הסכמת קהל שהיא גדר או סייג | כח | אין הקהל יכול להתירו |
| צדקה שכבר באה ליד גבאי | מב | מה שניתן אינו חוזר; והשאר ניתר |
« אין מתירין נדר של דבר איסור אפי׳ אינו אלא איסור דרבנן » (שו״ע יו״ד רכ״ח:טו)
« לכן יש ליזהר מלנדות עצמו בעולם הבא על שום דבר » (שו״ע יו״ד רכ״ח:מה)
שישה עשר סעיפים, ושני חוטים עוברים בהם: שבועות פירעון (ל״ט, מ״א, מ״ח) ושבועות שבנישואין (מ״ג, מ״ד). והשאר קובע נקודות לעצמן.
« הנשבע לפרוע לחבירו לזמן פלוני יכול להתירו שלא על פי חכם שיאמר הריני כאילו התקבלתי » (שו״ע יו״ד רכ״ח:לט)
« עובר (לאחר זמן) בכל יום על שבועתו » (שו״ע יו״ד רכ״ח:מא)
« שנים שנדרו ללכת יחד לארץ ישראל תוך שתי שנים והאחד מתעכב חבירו פטור » (שו״ע יו״ד רכ״ח:מד)
« מאחר דהותר באותו הזמן הותר לעולם אף אם יחזור בו אחר כך » (רמ״א יו״ד רכ״ח:מג)
« אבל מי שנשבע על דבר אחד פעמים ושלש צריך התרה לכל אחד ואחד » (שו״ע יו״ד רכ״ח:מו)
הפרקים שקדמו ערכו את הסימן לפי מנגנון, וזה מחזיר את סדר השולחן ערוך, שהוא לבדו הרֵיש לכל הפניה: לציטוט — אחר טבלה זו הולכים.
| סעיף | מה שהסעיף דן בו |
|---|---|
| א | יש תקנה; לפני חכם מומחה, ובאין מומחה לפני שלושה הדיוטות; והאידנא אין מומחה ביחיד |
| ב | אין מתירין במקום רבו; היתר אחד לכמה נדרים ולכמה אנשים |
| ג | הלשון שלוש פעמים בכל לשון; מעומד, בקרובים, בלילה ובשבת |
| ד | מעומד בחרטה; הפתח צריך יישוב הדעת. והמשקר לחכם אין התרתו כלום |
| ה | אין מתירין לחכם שבעיר שאסר הנאתה — ובדיעבד הותר |
| ו | אותו דין בנשבע שלא יהיה גבאי או נאמן מהעיר |
| ז | הגדרת החרטה והפתח; החרטה על העיקר; והמנהג מצרף שניהם |
| ח | החרם אינו צריך לא פתח ולא חרטה |
| ט | פותחין בכבוד עצמו ובכתובה |
| י | פותחין בלא תקום ובלא תשנא; אין פותחין בכבוד המקום |
| יא | אין פותחין בכבוד אב ואם ורבו; ופותחין בדברים שבינו לביניהם |
| יב | אין פותחין אלא בשכיח; מיתה לא שכיחא, עניות והריון שכיחים |
| יג | אין פותחין בנולד, אך יכול להיות סיבת חרטה |
| יד | לפרט את הנדר וסיבתו, ואם לאו אין ההתרה התרה; ודי באחד מן המתירין |
| טו | אין מתירין נדר של דבר איסור — אלא אם יש מכשול |
| טז | בא בגופו; אין שליח; ותורגמן כשר |
| יז | אין מתירין עד שיחול — חוץ מהפרת הבעל וחרמי ציבור |
| יח | החותן שלא פרע: להתיר פעמיים, אחר פסח ואחר עצרת |
| יט | שבועה לעשות תוך שנה חלה מיד וניתרת מיד |
| כ | נדר על דעת חבירו: הטובה, הרצון, החשד, המיתה, היורשים והמצווה |
| כא | נדר על דעת רבים: שלושה מפורשים; אין התרה בלא דעתם; והיתר המצווה |
| כב | על דעת אחד או שניים — דין רגיל; על דעת המקום — דין חמור |
| כג | נדר שהודר ברבים אינו על דעתם |
| כד | הבעל מפר אף נדר שעל דעת רבים ואף לדבר הרשות |
| כה | חרמי קהל: לא פתח ולא חרטה ולא בית דין — חוץ מסימני חומרה |
| כו | אין נדרי ציבור ניתרים אלא מכאן ולהבא |
| כז | מתירין אף שלא בטלה הסיבה, אף בתוך הזמן ואף קודם שיחול |
| כח | חוץ מגדר לרבים, סייג לתורה ודבר מצווה |
| כט | העוקר דירתו חייב במקום שהפרצה מצויה — חרם רבינו גרשום |
| ל | שבועות יחידים של ציבור: חרטה ופתח לכולם, בפני שלושה שאינם מבני העיר |
| לא | הולכין אחר הרוב; ומי שלא הסכים לדידיה לא הותר |
| לב | המנהג בפועל מגלה מה ביקש הקהל לתקן |
| לג | הנשבע כנגד תקנה — שבועת שווא; ואין אי־ידיעה פוטרת מן החרם |
| לד | מחאת מיעוט אינה מועילה |
| לה | אין משביעין את הנולדים; ונידוי וחרם חלים על הדורות |
| לו | נדר לעלות לארץ ישראל ניתר כשאר נדרים |
| לז | אין רשות חבירו במקום התרת שלושה |
| לח | אבל אם נשבע ״שלא ברשות פלוני״ — די ברשותו |
| לט | המלווה מכלה את השבועה ב״הריני כאילו התקבלתי״; ואינו יכול להאריך |
| מ | נשבע להלוות רק ברשות שמעון ולוי — די ברשות אחד מהם |
| מא | שבועה הכופלת חיוב — עובר בכל יום; שבועה היוצרת חיוב — מחלוקת |
| מב | תענית וצדקה ניתרים כל זמן שלא באה ליד גבאי |
| מג | המשודך שנתקלקל: שעת הבאת הדבר לבית דין קובעת |
| מד | שניים שנדרו ללכת יחד: נתעכב האחד — חבירו פטור |
| מה | המנדה עצמו בעולם הבא, והנודר בשעת צרה: הדין החמור |
| מו | היתר אחד לנדרים מחולפים; ונדר שנשנה — היתר לכל פעם |
| מז | ציווי השר אינו מונע את חלות החרם |
| מח | לפרוע ״בראש חודש אדר״: ביום ראש החודש הראשון |
| מט | מעות שאינן מספיקות לשתיים: מחצה לזה ומחצה לזה |
| נ | לשון מסופק נקרא לפי כוונת הרוב; וחרם שאין לעמוד בו אינו מחייב |
| נא | היתר שנעשה באונס אינו כלום |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן רכ״ח · ♥ תמיכה