עשרים סעיפים, ותכנית שהראשון שבהם מכריז עליה. וכאן הם ערוכים לפי מנגנון — לכל אחת מארבע המשפחות מנגנון משלה, וצריך לדעתו כדי לדעת מה מפילה. וטבלת־האם שבסוף מחזירה את סדר הספר למי שמבקש סעיף.
| חלק | סעיפים | עניין |
|---|---|---|
| I | 1 | ההכרזה: ארבע משפחות ומקרה חמישי |
| II | 2–3 | נדרי זרוזין |
| III | 4–5 | נדרי הבאי ונדר שוא |
| IV | 6–11 | נדרי שגגות |
| V | 12 | נדרי אונסין והגהת הרמ״א |
| VI | 13 | איסור לידור בהם |
| VII | 14–18 | יישומי האונס |
| VIII | 19–20 | התולה בדבר |
המנגנון. הנודר כדי שיכנע חבירו אינו אוסר על עצמו כלום: דיבורו מכוון לחבירו ולא לעצמו. והש״ע אומרו בפסקה אחת, והט״ז מוציא ממנה בס״ק ב שאין פיו ולבו שווין.
« לא נאסר שום אחד מהם שכן דרך התגרים לידור או לישבע כדי לזרז חבירו ואין בלבו לשום נדר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב)
שלושת הגבולות. אותו סעיף נותנם כסדרם, וכל אחד מחזיר את הנדר.
« אבל אם לא נתרצו אלא זה בסלע וזה בשקל ונתבטל המקח ודאי לנדר גמור נתכוונו וחל הנדר וכל מי שיעבור על נדרו הרי חילל דבריו » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב)
« וכל זה מיירי בסתם אבל אם אומרים שלנדר גמור נתכוונו הוי נדר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב)
« ואם המוכר אמר קונם אם אפחות מיותר מסלע או שאמר הלוקח קונם אם אוסיף לך על מעט פחות משקל ונתרצו בג׳ דינרים הרי זה נדר שאין דרך לזרז כשמפליגין כל כך ולנדר גמור נתכוונו: » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב)
המעשה השני. סעיף ג מעמיד זה בצד זה שתי לשונות שוות ושני דינים הפוכים: המזמין המדיר לא נדר כלום, והמתארח המבקש להיאסר — נאסר. ואחר כך נועל הרמ״א את ההיקש.
« הגה ואין למדין מדיני נדרי זרוזין למקום אחר שאין לך בהם אלא מה שאמרו חכמים. (ב״י בשם רבינו ירוחם): » (רמ״א יו״ד רל״ב:ג)
ההבאי. נודר אדם על תמונה שאין אדם שומעה כפשוטה. ואין הנדר חל לפי שלא היתה כאן טענה.
« שכן דרך העולם להפליג ולא כוון לשם נדר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ד)
והש״ך מוסיף בשם הר״ן בס״ק ז שני מיני הבאי, והשני — שאין בו גוזמא — בטל מטעם אחר: אמדינן לדעתיה.
נדר השוא. אין סעיף ה מדין הבאי: כאן הנושא אי אפשר ממש. ושמו נדר שוא, וממנו יחיה סעיף י״ד.
« אמר קונם כל פירות שבעולם עלי אינו נדר כיון שאי אפשר לו להיות בלא כל הפירות הוי ליה נדר שוא » (שו״ע יו״ד רל״ב:ה)
שתי דעות שמביא הרמ״א מצמצמות את סעיף ה: בלשון עתיד, ובשיור המאפשר חיים. והש״ך מסיק להחמיר בס״ק י, ומוציא בס״ק י״א חוץ מבשר וחוץ מדגן מכלל נדר שוא.
המנגנון. שני תנאים כאחד, וסעיף ו נותנם במשפט אחד: הטעות בשעה הקובעת, והוודאות שלא היה נודר אילו ידע.
« כיון שהוא שוגג בשעת הוצאת הנדר מפיו או בשעה שיש לה לחול ואם היה יודע שהוא כן לא היה נודר אינו נדר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ו)
שתי שעות. הסעיף נוקבן: בשעת הוצאת הנדר מפיו, או בשעה שיש לה לחול. הראשונה לטעות שבעבר והשנייה לטעות שבעתיד.
שני מקומות. הש״ך מפרידם בס״ק ט״ז, וזה מפתח כל הפרשה: כשהטעות בעיקר הנדר — בטל מאליו (סעיף ז); וכשהיא בסיבה צדדית — צריך שיאמרנה (סעיף ו), ולא הט״ז לבדו מצריכה: הש״ך מצריכה בסוף אותו ס״ק ט״ז עצמו בשם הר״ן, והט״ז מביא את אותו הר״ן בס״ק י״ג.
« אע״פ שלא פירש כיון שהדבר מוכיח שאין אדם אוסר פירותיו על אביו ואחיו » (שו״ע יו״ד רל״ב:ז)
הגבול הצורני. סעיפים ח וט קובעים דין אחד בשני נושאים: החלפת הלשון מפילה הכל, והוספת שיור אינה מפילה אלא אותו שיור.
« שלא החליף לשון הנדר בין שעת איסור לשעת חזרה לא הותרו האחרים: » (שו״ע יו״ד רל״ב:ח)
« אבל אם אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר כל היינות אסורים עלי חוץ מן המיושן הרי זה מותר במיושן בלבד וכן כל כיוצא בזה: » (שו״ע יו״ד רל״ב:ט)
וסעיפים י וי״א חותמים את הפרשה בשני מעשי שבועה: הטועה במידת האיסור, והמוטעה בידי אחרים.
« ואיגלאי מילתא שהשר פטרו לזה אין ממש באותה שבועה כיון שהטעהו: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יא)
המנגנון. המחבר נותנו בשורת משנה, והש״ך מוציא ממנה בס״ק כ״א את התוצאה הקובעת: לא נדר על מקרה כזה, ואף בלא שהתנה.
« נדרי אונסין כיצד הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה או שחלה בנו או שעכבו נהר הרי אלו נדרי אונסין: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יב)
« משמע אע״פ שלא התנה בשעת הנדר על כל אונס שיולד אמרינן דאאונס כה״ג לא נדר » (ש״ך יו״ד רל״ב ס״ק כ״א)
מה הוא אונס. הרמ״א נותן ארבעה סימנים בהגהתו: הוצאה מרובה, ציווי השר אף שאין הקנס אלא ממון, אי־יכולת לפרוע בהגיע הזמן, ושכחה לאחר זמן לדעה ראשונה.
« הגה ואם אירע לו אונס והיה אפשר לסלקו על ידי ממון הרבה שיתן מקרי אונס (ריב״ש סי׳ קפ״ו) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב)
מה אינו אונס. שלוש הוצאות מן הכלל, וחשובות כסימנים: מה שאפשר לסלקו בנקל, מה שאדם מסבב לעצמו (סעיף י״ז), ומה שלא הוכרח לקבלו (סעיף י״ח).
« מ״מ אם בנקלה יכולים להשתדל לא מקרי אונס (שם ותשוב׳ הרשב״א) וע״ל סימן רכ״ח סעיף מ״ז בדין חרם שגוזר המושל לעבור עליו » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב)
« מי שנשבע שידור במקום חמיו אם לא יעכבנו אונס אם סיבב הוא או אחרים בשבילו איום עליו שלא לילך למקום חמיו אין זה אונס: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יז)
« ואחר שגזרו הנבררים הראה מודעא זו ואמר שאינו רוצה לקבל אלא מה שידין עליו דיין הקהל בדין תורה כיון שקבל עליו בחרם אסור לו לסתור דינם: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יח)
« ולא מקרי אונס בשבועה אלא א״כ היה מגיע לו איזה רעה אם לא היה נשבע אבל אם לא היה מגיע לו טובה ונשבע כדי שיהא לו טובה מזה אין מקרי אנוס בשבועה (מהרי״ק שורש קס״ז ופסקי מהרא״י סי׳ ע״ג) . » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב)
הנאמנות. הרמ״א סובר שנאמן אדם על אונסו, והש״ך בס״ק כ״ה מוציא מן הכלל את המעשה הנוגע: הנשבע לחבירו אינו נאמן בדיבורו בלבד, שאונס לא שכיח ולעולם כל אחד יאמר אנוס הייתי.
« נראה דהיינו דוקא בנדר או נשבע לעצמו אבל בנשבע לחבירו כגון בשט״ח וכה״ג אינו נאמן ול״ד למ״ש ר״י בן הרא״ש דאם אמר קיימתי השבועה שנשבעתי לך נאמן דשאני התם שכן דרך לקיים השבועה אבל הכא אונס לא שכיח ועוד דלעולם כל א׳ יאמר אנוס הייתי » (ש״ך יו״ד רל״ב ס״ק כ״ה)
סעיפים י״ד-י״ח מיישמים את האונס בחמישה מעשים. שניים מהם מובאים הרבה, והם הנושאים את הבלמים.
לפני האנס (סעיף י״ד). ההיתר, ואחריו שני בלמיו: שיעמוד השלטון שלא כדין, ושלא תיוודע האמת.
« וחושב בלבו יאסרו עלי רק היום אף על פי שמוציא מפיו סתם וקיימא לן דברים שבלב אינם דברים גבי אנס שרי » (שו״ע יו״ד רל״ב:יד)
« וכל זה לא מיירי אלא כשאפשר לעבור על שבועתו ונדרו שלא יודע להאנסין אבל אם יודע להאנסין אסור מפני חלול השם ולכן נענש צדקיהו שעבר על שבועתו לנבוכדנצר (ד״ע) אע״פ שהיה בדרך אונס (תשובת הרא״ש כלל ט׳ ותשו׳ מ״ע סי׳ מ״ט ומהרי״ו סי׳ נ״ג) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יד)
ביסורין (סעיף ט״ו). כאן אין צריך ביטול בלב כלל — והט״ז מבארו בס״ק כ״ט בהבדל שבין החוטף ממון למכה בלא קצבה.
« מי שאנס את חבירו ויסרו במיני יסורים עד שנשבע לתת לו כך וכך מעות אין באותה שבועה או נדר או חרם ממש: » (שו״ע יו״ד רל״ב:טו)
הסייג שנשכח. הש״ך נותנו בס״ק מ׳ בשם מהרי״ו: לא נאמר אלא כשאנסוהו ליתן לו דבר; אבל הנשבע לו שלא לגלות דבר — חל החרם. והבאר היטב מביאו בס״ק ל״א. והרמ״א דוחה אותה תשובת מהרי״ו עצמה בעניין הסמוך של אונס מיתה, בסוף הגהתו לסעיף ט״ו; ומעשה כזה נמסר לרב.
« וכתוב בתשובת מהרי״ו ס״ס נ״ג דוקא אנסו ליתן לו שום דבר אבל נשבע לו שלא לגלות דבר חל החרם » (ש״ך יו״ד רל״ב ס״ק מ)
ההתרוששות (סעיף ט״ז). לשון המובאת הרבה, והסף שמפרטו הש״ך בס״ק מ״ב.
« ואחר כך נתקלקלו החובות שהיו חייבים לו אם אין לו ממה לפרוע לא חובות ולא קרקעות וחפצים חוץ מבית דירתו וכלי תשמישו פטור דאין לך אונס גדול מזה: » (שו״ע יו״ד רל״ב:טז)
המקרה החמישי, שהוכרז בסעיף א, חוזר בסוף. הנדר היה אמת וסיבתו פסקה — ואין זו שגגה, והט״ז מבדילו במפורש מסעיף ו בס״ק ל״ב.
« מי שפירש בשעת נדרו על מה נדר הרי זה כתולה נדרו באותו דבר ואם לא נתקיים הדבר שנשבע בגללו מותר » (שו״ע יו״ד רל״ב:יט)
« דהוה כאלו פירש שנודר על זה התנאי וכיון שנתבטל נתבטל הנדר. » (שו״ע יו״ד רל״ב:יט)
וסעיף כ׳ נותן ממנו ענף: הנדר ניתר בלשון, ואין הנודר אומרה. ושתי הסתייגויות מקיפות אותו — של הש״ך בס״ק מ״ו, ומחלוקת הרמ״א בביטול מעשה.
« ה״ז יכול להתיר נדרו שלא ע״פ חכם שיאמר לו כלום נדרת אלא לכבדני וזהו כבודי שלא אטול ממך » (שו״ע יו״ד רל״ב:כ)
« ואפילו אין המדיר אומר בפירוש שכך היתה כוונתו אלא מן הסתם » (שו״ע יו״ד רל״ב:כ)
סעיף י״ג קובע כיצד קוראים את הסימן. אין הוא נוטל את ההיתר אלא את השימוש שמבקשים לעשות בו.
« אע״פ שארבעה נדרים אלו אינם צריכים התרה אסור לידור בהם » (שו״ע יו״ד רל״ב:יג)
« אם לא שרוצה לקיים דבריו: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יג)
והט״ז מעיר בס״ק כ״ב שאין האיסור שייך אלא בשלוש מן הארבע: בנדרי אונסין לא ידע בשעת הנדר שיהיה אחר כך אונס.
« אע״ג דנקט כולהו ד׳ נדרים מ״מ הא דסיפא שאסור לידור בהם לא שייך רק על ג׳ דהא על נדרי אונסין לא שייך לו׳ כן דמתחלה כשנדר ודאי לא ידע שיהיה אח״כ אונס וא״כ מה איסור שייך בעת שנדר » (ט״ז יו״ד רל״ב ס״ק כ״ב)
הפרקים הקודמים ערכו את החומר לפי מנגנון, וטבלה זו מחזירה את סדר השולחן ערוך פסקה אחר פסקה, למי שמבקש לשון. והטור השמאלי נותן את מראה המקום המדויק, מחבר או רמ״א.
| סעיף | הלשון | מה היא אומרת |
|---|---|---|
| א | « דין נדרי זרוזין והבאי ושגגות ואונסין. ובו כ׳ סעיפים: » (שו״ע יו״ד רל״ב:א) | כותרת הסימן: דין נדרי זרוזין והבאי ושגגות ואונסין — ובו כ׳ סעיפים |
| א | « יש נדרים שאין צריכין התרה » (שו״ע יו״ד רל״ב:א) | יש נדרים שאין הם צריכים התרה |
| א | « נדרי זרוזין נדרי הבאי נדרי שגגות נדרי אונסין » (שו״ע יו״ד רל״ב:א) | נדרי זרוזין, נדרי הבאי, נדרי שגגות, נדרי אונסין |
| א | « והתולה בדבר ולא נתקיים: » (שו״ע יו״ד רל״ב:א) | והתולה נדרו בדבר ולא נתקיים אותו דבר |
| ב | « נדרי זרוזין כיצד היה מוכר חפץ לחבירו ואמר קונם עלי ככר זה אם אפחות מסלע » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב) | נדרי זרוזין כיצד: היה מוכר חפץ לחבירו ואמר קונם עלי ככר זה אם אפחות מסלע |
| ב | « ואמר הלוקח קונם ככר זה עלי אם אוסיף על שקל ונתרצו שניהם בג׳ דינרים » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב) | ואמר הלוקח: קונם ככר זה עלי אם אוסיף על שקל — ונתרצו שניהם בג׳ דינרים |
| ב | « (או בפחות מעט או יותר מעט) (ר״ן) » (רמ״א יו״ד רל״ב:ב) | הגהת רמ״א: (או בפחות מעט או יותר מעט) |
| ב | « לא נאסר שום אחד מהם שכן דרך התגרים לידור או לישבע כדי לזרז חבירו ואין בלבו לשום נדר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב) | לא נאסר שום אחד מהם — שכן דרך התגרים לידור או לישבע כדי לזרז חבירו, ואין בלבו לשום נדר |
| ב | « (וי״א אף על גב דאמרינן לזרוזי נתכוונו מכל מקום לא יוכל המוכר ליתנו בשקל ולא יוכל הלוקח לקנותו בסלע) (שם בשם י״א) (ויש מקילין) (שם) » (רמ״א יו״ד רל״ב:ב) | הגהת רמ״א: (וי״א אף על גב דאמרינן לזרוזי נתכוונו — מכל מקום לא יוכל המוכר ליתנו בשקל ולא יוכל הלוקח לקנותו בסלע) … (ויש מקילין) |
| ב | « ודוקא כשאין מעמידים דבריהם אלא שניהם נתרצו בשלשה דינרים » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב) | ודוקא כשאין מעמידין דבריהם, אלא ששניהם נתרצו בשלשה דינרים |
| ב | « אבל אם לא נתרצו אלא זה בסלע וזה בשקל ונתבטל המקח ודאי לנדר גמור נתכוונו וחל הנדר וכל מי שיעבור על נדרו הרי חילל דבריו » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב) | אבל אם לא נתרצו, אלא זה בסלע וזה בשקל ונתבטל המקח — ודאי לנדר גמור נתכוונו וחל הנדר, וכל מי שיעבור על נדרו הרי חילל דבריו |
| ב | « ואם האחד העמיד דבריו והשני לא העמיד מתוך שנתבטל לאחד נתבטל גם לשני » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב) | ואם האחד העמיד דבריו והשני לא העמיד — מתוך שנתבטל לאחד נתבטל גם לשני |
| ב | « וכל זה מיירי בסתם אבל אם אומרים שלנדר גמור נתכוונו הוי נדר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב) | וכל זה מיירי בסתם, אבל אם אומרים שלנדר גמור נתכוונו — הוי נדר |
| ב | « ואם המוכר אמר קונם אם אפחות מיותר מסלע או שאמר הלוקח קונם אם אוסיף לך על מעט פחות משקל ונתרצו בג׳ דינרים הרי זה נדר שאין דרך לזרז כשמפליגין כל כך ולנדר גמור נתכוונו: » (שו״ע יו״ד רל״ב:ב) | ואם המוכר אמר קונם אם אפחות מיותר מסלע, או שאמר הלוקח קונם אם אוסיף לך על מעט פחות משקל, ונתרצו בג׳ דינרים — הרי זה נדר, שאין דרך לזרז כשמפליגין כל כך ולנדר גמור נתכוונו |
| ב | « הגה נדר לשנים שרוצים לקנות ממנו ואמר לאחד מהם לנדר גמור כוונתי ולאחר לזירוזין כיון שהנדר בטל לגבי אחד בטל לגבי שני הואיל ונקרא נדר אחד לשניהם. (ב״י בשם הר״ן בפי׳ הירושלמי): » (רמ״א יו״ד רל״ב:ב) | הגהת רמ״א: נדר לשנים שרוצים לקנות ממנו, ואמר לאחד מהם לנדר גמור כוונתי ולאחר לזירוזין — כיון שהנדר בטל לגבי אחד בטל לגבי שני, הואיל ונקרא נדר אחד לשניהם |
| ג | « המזמין את חבירו שיאכל עמו ומסרב ומדירו אם אינו אוכל עמו או שאומר לו קונם שאני נהנה לך אם אין אתה מתארח עמי ואוכל פת חמה ושותה כוס של צונן וזה מסרב ה״ז נדר של זרוז » (שו״ע יו״ד רל״ב:ג) | המזמין את חבירו שיאכל עמו והוא מסרב ומדירו אם אינו אוכל עמו, או שאומר לו קונם שאני נהנה לך אם אין אתה מתארח עמי ואוכל פת חמה ושותה כוס של צונן, וזה מסרב — הרי זה נדר של זרוז |
| ג | « אבל אם זימן ראובן לשמעון לאכול עמו והיו מזמינים אותו גם במקום אחר וחפץ לאכול יותר עם ראובן ואומר לו הדירני מנכסיך אם לא אוכל עמך כדי שלא יפצירו בי במקום אחר הרי זה נדר גמור: » (שו״ע יו״ד רל״ב:ג) | אבל אם זימן ראובן לשמעון לאכול עמו, והיו מזמינים אותו גם במקום אחר וחפץ לאכול יותר עם ראובן, ואומר לו הדירני מנכסיך אם לא אוכל עמך — כדי שלא יפצירו בי במקום אחר — הרי זה נדר גמור |
| ג | « הגה ואין למדין מדיני נדרי זרוזין למקום אחר שאין לך בהם אלא מה שאמרו חכמים. (ב״י בשם רבינו ירוחם): » (רמ״א יו״ד רל״ב:ג) | הגהת רמ״א: ואין למדין מדיני נדרי זרוזין למקום אחר, שאין לך בהם אלא מה שאמרו חכמים |
| ד | « נדרי הבאי כיצד כגון שאמר קונם ככר זה עלי אם לא ראיתי כיוצאי מצרים » (שו״ע יו״ד רל״ב:ד) | נדרי הבאי כיצד: כגון שאמר קונם ככר זה עלי אם לא ראיתי כיוצאי מצרים |
| ד | « (או) » (רמ״א יו״ד רל״ב:ד) | הגהת רמ״א: (או) |
| ד | « אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד או חומה גבוהה לשמים » (שו״ע יו״ד רל״ב:ד) | אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד, או חומה גבוהה לשמים |
| ד | « (אינו נדר) » (רמ״א יו״ד רל״ב:ד) | הגהת רמ״א: (אינו נדר) |
| ד | « שכן דרך העולם להפליג ולא כוון לשם נדר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ד) | שכן דרך העולם להפליג, ולא כוון לשם נדר |
| ד | « (ואם מעמיד דבריו שאמר שכוון לשם נדר הוי נדר) . (תא״ו ני״ג וכן משמע לקמן בטור סימן רל״ט גבי שבועה): » (רמ״א יו״ד רל״ב:ד) | הגהת רמ״א: (ואם מעמיד דבריו, שאמר שכוון לשם נדר — הוי נדר) |
| ה | « אמר קונם כל פירות שבעולם עלי אינו נדר כיון שאי אפשר לו להיות בלא כל הפירות הוי ליה נדר שוא » (שו״ע יו״ד רל״ב:ה) | אמר קונם כל פירות שבעולם עלי — אינו נדר, כיון שאי אפשר לו להיות בלא כל הפירות, הוי ליה נדר שוא |
| ה | « וכן אם אמר קונם כל פירות שבעולם עלי אם לא עשיתי דבר פלוני אינו נדר: » (שו״ע יו״ד רל״ב:ה) | וכן אם אמר קונם כל פירות שבעולם עלי אם לא עשיתי דבר פלוני — אינו נדר |
| ה | « הגה אבל אם אמר בלשון עתיד אם אעשה דבר פלוני יאסרו כל פירות עלי י״א דאסור (ב״י בשם סמ״ג ותוס׳ פ׳ המדיר ריש (כתובות דף ע״א) והג״א מהרי״ח) » (רמ״א יו״ד רל״ב:ה) | הגהת רמ״א: אבל אם אמר בלשון עתיד, אם אעשה דבר פלוני יאסרו כל פירות עלי — י״א דאסור |
| ה | « וכן אם אסר עליו כל פירות חוץ מחטין י״א דהוי נדר (סמ״ג ומרדכי פ׳ ג׳ דשבועות) ויש חולקין. (תשובות מיימוני סוף הל׳ נדרים): » (רמ״א יו״ד רל״ב:ה) | הגהת רמ״א: וכן אם אסר עליו כל פירות חוץ מחטין — י״א דהוי נדר, ויש חולקין |
| ו | « נדרי שגגות כיצד אמר קונם עלי ככר זה אם אכלתי ושתיתי ונזכר שאכל ושתה או אם אוכל ואשתה ושכח ואכל ושתה » (שו״ע יו״ד רל״ב:ו) | נדרי שגגות כיצד: אמר קונם עלי ככר זה אם אכלתי ושתיתי, ונזכר שאכל ושתה; או אם אוכל ואשתה, ושכח ואכל ושתה |
| ו | « כיון שהוא שוגג בשעת הוצאת הנדר מפיו או בשעה שיש לה לחול ואם היה יודע שהוא כן לא היה נודר אינו נדר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ו) | כיון שהוא שוגג בשעת הוצאת הנדר מפיו או בשעה שיש לה לחול, ואם היה יודע שהוא כן לא היה נודר — אינו נדר |
| ו | « וכן אם אמר קונם אשתי נהנית לי שגנבה כיסי או שהכתה בני ונמצא שלא גנבה ושלא הכתה » (שו״ע יו״ד רל״ב:ו) | וכן אם אמר קונם אשתי נהנית לי שגנבה כיסי או שהכתה בני, ונמצא שלא גנבה ושלא הכתה |
| ו | « וכן אם אמר קונם שאיני נושא פלונית שהיא כעורה והיתה יפה בשעת הנדר שאם היה יודע שהיא נאה לא היה נודר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ו) | וכן אם אמר קונם שאיני נושא פלונית שהיא כעורה, והיתה יפה בשעת הנדר — שאם היה יודע שהיא נאה לא היה נודר |
| ו | « אבל אם היתה כעורה ויפוה חל הנדר: » (שו״ע יו״ד רל״ב:ו) | אבל אם היתה כעורה ויפוה — חל הנדר |
| ו | « הגה וכן האומר אם היה פלוני אצל זה הדבר אתן אלף זוז לצדקה והיה שם פטור דהוי נדר בשוגג. (מהרי״ו בדינים והלכות סימן נ״ט): » (רמ״א יו״ד רל״ב:ו) | הגהת רמ״א: וכן האומר אם היה פלוני אצל זה הדבר אתן אלף זוז לצדקה, והיה שם — פטור, דהוי נדר בשוגג |
| ז | « וכן אם ראה מרחוק אנשים אוכלין פירותיו ולא הכירם ואמר הרי הם עליכם כקרבן » (שו״ע יו״ד רל״ב:ז) | וכן אם ראה מרחוק אנשים אוכלין פירותיו ולא הכירם, ואמר הרי הם עליכם כקרבן |
| ז | « וכשקרב אליהם ראה שהם אביו או אחיו שלא היה רוצה לאסרם עליהם אינו נדר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ז) | וכשקרב אליהם ראה שהם אביו או אחיו, שלא היה רוצה לאסרם עליהם — אינו נדר |
| ז | « אע״פ שלא פירש כיון שהדבר מוכיח שאין אדם אוסר פירותיו על אביו ואחיו » (שו״ע יו״ד רל״ב:ז) | אף על פי שלא פירש — כיון שהדבר מוכיח, שאין אדם אוסר פירותיו על אביו ואחיו |
| ז | « ואפי׳ נמצאו עמהם זרים דכיון שבטל הנדר אצל אביו ואחיו בטל גם אצל אחרים: » (שו״ע יו״ד רל״ב:ז) | ואפילו נמצאו עמהם זרים — דכיון שבטל הנדר אצל אביו ואחיו בטל גם אצל אחרים |
| ח | « במה דברים אמורים כשהחליף את דבריו שאמר תחילה כולכם אסורים ולבסוף אמר אלו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ח) | במה דברים אמורים — כשהחליף את דבריו: שאמר תחילה כולכם אסורים, ולבסוף אמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר |
| ח | « או כשאמר תחלה כשראם מרחוק ולא הכירם יהו אסורים לזה ולזה ואחר כך החליף דבריו לומר אלו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא » (שו״ע יו״ד רל״ב:ח) | או כשאמר תחילה, כשראם מרחוק ולא הכירם, יהו אסורים לזה ולזה, ואחר כך החליף דבריו לומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא |
| ח | « אבל אם בשעת האיסור אומר כולכם אסורים וגם בשעת חזרה אומר הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא » (שו״ע יו״ד רל״ב:ח) | אבל אם בשעת האיסור אומר כולכם אסורים, וגם בשעת חזרה אומר הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא |
| ח | « או שאמר בשעת האיסור יהו אסורים לזה ולזה ובשעת חזרה אומר הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ח) | או שאמר בשעת האיסור יהו אסורים לזה ולזה, ובשעת חזרה אומר הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר |
| ח | « שלא החליף לשון הנדר בין שעת איסור לשעת חזרה לא הותרו האחרים: » (שו״ע יו״ד רל״ב:ח) | — שלא החליף לשון הנדר בין שעת איסור לשעת חזרה, לא הותרו האחרים |
| ט | « אמר היין עלי קרבן מפני שהוא רע למעים אמרו לו הרי המיושן יפה למעים אמר אילו הייתי יודע לא הייתי נודר » (שו״ע יו״ד רל״ב:ט) | אמר היין עלי קרבן מפני שהוא רע למעים; אמרו לו הרי המיושן יפה למעים; אמר אילו הייתי יודע לא הייתי נודר |
| ט | « ואפי׳ אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר החדש אסור והישן מותר מותר בישן ובחדש » (שו״ע יו״ד רל״ב:ט) | ואפילו אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר החדש אסור והישן מותר — מותר בישן ובחדש |
| ט | « אבל אם אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר כל היינות אסורים עלי חוץ מן המיושן הרי זה מותר במיושן בלבד וכן כל כיוצא בזה: » (שו״ע יו״ד רל״ב:ט) | אבל אם אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר כל היינות אסורים עלי חוץ מן המיושן — הרי זה מותר במיושן בלבד, וכן כל כיוצא בזה |
| י | « נשבע שלא יעשה כך מפני שהיה סבור שהוא איסור גדול ואח״כ נודע לו שאין בו איסור כל כך » (שו״ע יו״ד רל״ב:י) | נשבע שלא יעשה כך מפני שהיה סבור שהוא איסור גדול, ואחר כך נודע לו שאין בו איסור כל כך |
| י | « לא חלה השבועה כלל כי היתה בטעות: » (שו״ע יו״ד רל״ב:י) | לא חלה השבועה כלל, כי היתה בטעות |
| יא | « מי שאמר לחבירו שהשר כלל אותו בפשרה שלו וע״י כך נשבע לתת לו כך וכך מעות » (שו״ע יו״ד רל״ב:יא) | מי שאמר לחבירו שהשר כלל אותו בפשרה שלו, ועל ידי כך נשבע לתת לו כך וכך מעות |
| יא | « ואיגלאי מילתא שהשר פטרו לזה אין ממש באותה שבועה כיון שהטעהו: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יא) | ואיגלאי מילתא שהשר פטרו לזה — אין ממש באותה שבועה, כיון שהטעהו |
| יב | « נדרי אונסין כיצד הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה או שחלה בנו או שעכבו נהר הרי אלו נדרי אונסין: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יב) | נדרי אונסין כיצד: הדירו חבירו שיאכל אצלו, וחלה או שחלה בנו או שעכבו נהר — הרי אלו נדרי אונסין |
| יב | « הגה ואם אירע לו אונס והיה אפשר לסלקו על ידי ממון הרבה שיתן מקרי אונס (ריב״ש סי׳ קפ״ו) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | הגהת רמ״א: ואם אירע לו אונס והיה אפשר לסלקו על ידי ממון הרבה שיתן — מקרי אונס |
| יב | « וכן אם צוה עליו השר שלא לקיים שבועתו ונדרו אפי׳ לא הוי הקנס רק ממון מקרי אונס (שם וב״י בשם תשובת הרשב״א) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | הגהת רמ״א: וכן אם צוה עליו השר שלא לקיים שבועתו ונדרו, אפילו לא הוי הקנס רק ממון — מקרי אונס |
| יב | « מ״מ אם בנקלה יכולים להשתדל לא מקרי אונס (שם ותשוב׳ הרשב״א) וע״ל סימן רכ״ח סעיף מ״ז בדין חרם שגוזר המושל לעבור עליו » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | הגהת רמ״א: מכל מקום אם בנקלה יכולים להשתדל לא מקרי אונס, ועיין לעיל סימן רכ״ח סעיף מ״ז בדין חרם שגוזר המושל לעבור עליו |
| יב | « מי שנשבע או נדר לעשות דבר ביום פלוני ונאנס כגון שנשבע לשלם וכשהגיע הזמן אין לו לשלם פטור משבועתו » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | הגהת רמ״א: מי שנשבע או נדר לעשות דבר ביום פלוני ונאנס — כגון שנשבע לשלם וכשהגיע הזמן אין לו לשלם — פטור משבועתו |
| יב | « ואם יכול לקיימה אח״כ דינו כאילו עבר על שבועתו במזיד (ב״י סי׳ רכ״ח דף רע״ג ע״ד בשם תשובת הרשב״א) וכבר נתבאר דינו לעיל סי׳ רכ״ח סעיף מ״א » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | הגהת רמ״א: ואם יכול לקיימה אחר כך — דינו כאילו עבר על שבועתו במזיד, וכבר נתבאר דינו לעיל סימן רכ״ח סעיף מ״א |
| יב | « ואם כשהגיע הזמן לפרוע הכריח השר למלוה להרויח הזמן ללוה או שפטרו לגמרי השבועה קיימת (ב״י בשם תשובת הרשב״א ורמב״ן סי׳ רמ״ו) ולכולי עלמא צריך לפרוע לו אחר כך ועיין בח״ה סי׳ ע״ג מדינים אלו. » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | הגהת רמ״א: ואם כשהגיע הזמן לפרוע הכריח השר למלוה להרויח הזמן ללוה, או שפטרו לגמרי — השבועה קיימת, ולכולי עלמא צריך לפרוע לו אחר כך |
| יב | « קהל שעשו חרם על ה׳ שנים [*כבר אמור שעניני קהל וחרם בטלים כעת מדינא דמלכותא] וקבעו זמן שיתחיל החרם ובאותו הזמן היו אנוסים או שוגגים ולא התחילו לקיים הנדר צריכין לקיימו אחר כך כי אינו בטל משום זה (תשובת הרא״ש כלל ז׳) . » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | הגהת רמ״א: קהל שעשו חרם על ה׳ שנים [כבר אמור שענייני קהל וחרם בטלים כעת מדינא דמלכותא] וקבעו זמן שיתחיל החרם, ובאותו הזמן היו אנוסים או שוגגים ולא התחילו לקיים הנדר — צריכין לקיימו אחר כך, כי אינו בטל משום זה |
| יב | « מי שנשבע או נדר לעשות דבר תוך שנה או ביום פלוני יש לו לעשותו מיד או בשחרית כשיגיע אותו היום שמא ישכח אחר כך ולא יעשנו ויעבור על נדרו ושבועתו » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | הגהת רמ״א: מי שנשבע או נדר לעשות דבר תוך שנה או ביום פלוני, יש לו לעשותו מיד או בשחרית כשיגיע אותו היום — שמא ישכח אחר כך ולא יעשנו ויעבור על נדרו ושבועתו |
| יב | « ואם לא עשהו מיד כי אמר עדיין יש לי פנאי לעשותו ושכח או נאנס אח״כ ולא עשהו י״א דמקרי אונס (הר״ן פ׳ כיצד הרגל) ויש אומרים דלא מקרי אונס (חידושי אגודה פרק מי שאחזו) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | הגהת רמ״א: ואם לא עשהו מיד, כי אמר עדיין יש לי פנאי לעשותו, ושכח או נאנס אחר כך ולא עשהו — י״א דמקרי אונס, ויש אומרים דלא מקרי אונס |
| יב | « ולא מקרי אונס בשבועה אלא א״כ היה מגיע לו איזה רעה אם לא היה נשבע אבל אם לא היה מגיע לו טובה ונשבע כדי שיהא לו טובה מזה אין מקרי אנוס בשבועה (מהרי״ק שורש קס״ז ופסקי מהרא״י סי׳ ע״ג) . » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | הגהת רמ״א: ולא מקרי אונס בשבועה אלא אם כן היה מגיע לו איזה רעה אם לא היה נשבע; אבל אם לא היה מגיע לו טובה ונשבע כדי שיהא לו טובה מזה — אין מקרי אנוס בשבועה |
| יב | « כל שהוא אנוס בשבועה אע״פ שאמר על דעת רבים או על דעת המקום אינו כלום (ב״י בשם רשב״ץ) . » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | הגהת רמ״א: כל שהוא אנוס בשבועה, אף על פי שאמר על דעת רבים או על דעת המקום — אינו כלום |
| יב | « נאמן אדם לומר ששבועתו היתה באונס או על תנאי כך וכך (שם) ודוקא קודם שעבר על שבועתו אבל אם כבר עבר אינו נאמן לפטרו ממלקות (בסי׳ רכ״ח דף רע״ד ע״א בב״י בשם הרשב״א) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | הגהת רמ״א: נאמן אדם לומר ששבועתו היתה באונס או על תנאי כך וכך — ודוקא קודם שעבר על שבועתו, אבל אם כבר עבר אינו נאמן לפטרו ממלקות |
| יב | « וכן מי שהודה ברבים או כתב עליו שטר והודה בו שנשבע ואומר אחר כך שלא נשבע ונותן טעם למה אמר שנשבע נאמן וכ״ש אם האמת שלא נשבע שאין עליו איסור שבועה משום הודאתו (ת״ה סי׳ שכ״ו) : » (רמ״א יו״ד רל״ב:יב) | הגהת רמ״א: וכן מי שהודה ברבים או כתב עליו שטר והודה בו שנשבע, ואומר אחר כך שלא נשבע ונותן טעם למה אמר שנשבע — נאמן; וכל שכן אם האמת שלא נשבע, שאין עליו איסור שבועה משום הודאתו |
| יג | « אע״פ שארבעה נדרים אלו אינם צריכים התרה אסור לידור בהם » (שו״ע יו״ד רל״ב:יג) | אף על פי שארבעה נדרים אלו אינם צריכים התרה — אסור לידור בהם |
| יג | « אם לא שרוצה לקיים דבריו: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יג) | אם לא שרוצה לקיים דבריו |
| יד | « הנודר או הנשבע לאנס לא הוי נדר ולא שבועה » (שו״ע יו״ד רל״ב:יד) | הנודר או הנשבע לאנס — לא הוי נדר ולא שבועה |
| יד | « לפיכך נודרין להרגים ולמוכסים אם הוא מוכס העומד בלא צווי המלך או שבא ליטול ממנו יותר מקצבתו יכול לידור או לישבע כדי ליפטר ממנו » (שו״ע יו״ד רל״ב:יד) | לפיכך נודרין להרגים ולמוכסים — אם הוא מוכס העומד בלא צווי המלך, או שבא ליטול ממנו יותר מקצבתו, יכול לידור או לישבע כדי ליפטר ממנו |
| יד | « ואומר יאסרו עלי כל פירות שבעולם אם איני מבית המלך ליפטר מן ההרג או אם אין מה שאני מביא מבית המלך ליפטר מן המכס » (שו״ע יו״ד רל״ב:יד) | ואומר: יאסרו עלי כל פירות שבעולם אם איני מבית המלך — ליפטר מן ההרג; או אם אין מה שאני מביא מבית המלך — ליפטר מן המכס |
| יד | « וחושב בלבו יאסרו עלי רק היום אף על פי שמוציא מפיו סתם וקיימא לן דברים שבלב אינם דברים גבי אנס שרי » (שו״ע יו״ד רל״ב:יד) | וחושב בלבו: יאסרו עלי רק היום — אף על פי שמוציא מפיו סתם. וקיימא לן דברים שבלב אינם דברים, גבי אנס שרי |
| יד | « (ובלבד שלא יוציא בפיו דבר שהוא בפירוש נגד מה שבלבו) (בתוס׳ בנדרים ובפ׳ הגוזל בתרא ועוד הרבה פוסקים) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יד) | הגהת רמ״א: (ובלבד שלא יוציא בפיו דבר שהוא בפירוש נגד מה שבלבו) |
| יד | « ואפילו לא בקש ממנו שידור והוא נודר מעצמו או הוסיף לידור יותר ממה שביקש כגון שאמר לו אמור קונם שתהנה מאשתך אם אינו כדבריך והוא אומר קונם אשתי ובני נהנים לי » (שו״ע יו״ד רל״ב:יד) | ואפילו לא בקש ממנו שידור והוא נודר מעצמו, או הוסיף לידור יותר ממה שביקש — כגון שאמר לו אמור קונם שתהנה מאשתך אם אינו כדבריך, והוא אומר קונם אשתי ובני נהנים לי |
| יד | « או שבקש ממנו שידור והוא נשבע אינו כלום שכל מה שעושה אינו עושה אלא מחמת האונס ולחזק דבריו נגד האנס: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יד) | או שבקש ממנו שידור והוא נשבע — אינו כלום, שכל מה שעושה אינו עושה אלא מחמת האונס ולחזק דבריו נגד האנס |
| יד | « הגה ודוקא כשנשבע לו בפיו אז צריך לבטל בלבו באיזה תנאי ודרך שלא יסתור מה שהוציא בפיו » (רמ״א יו״ד רל״ב:יד) | הגהת רמ״א: ודוקא כשנשבע לו בפיו — אז צריך לבטל בלבו באיזה תנאי ודרך שלא יסתור מה שהוציא בפיו |
| יד | « אבל אנסין שצוו להחרים על איזו דבר שלא כדין אין באותו חרם כלום ואפי׳ בטול בלב אינו צריך (הגהות מיי׳ פ״ב מהל׳ שבועות בשם הגאונים וכ״כ רבינו ירוחם) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יד) | הגהת רמ״א: אבל אנסין שצוו להחרים על איזו דבר שלא כדין — אין באותו חרם כלום, ואפילו ביטול בלב אינו צריך |
| יד | « וכל זה לא מיירי אלא כשאפשר לעבור על שבועתו ונדרו שלא יודע להאנסין אבל אם יודע להאנסין אסור מפני חלול השם ולכן נענש צדקיהו שעבר על שבועתו לנבוכדנצר (ד״ע) אע״פ שהיה בדרך אונס (תשובת הרא״ש כלל ט׳ ותשו׳ מ״ע סי׳ מ״ט ומהרי״ו סי׳ נ״ג) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יד) | הגהת רמ״א: וכל זה לא מיירי אלא כשאפשר לעבור על שבועתו ונדרו שלא יודע להאנסין; אבל אם יודע להאנסין — אסור מפני חילול השם, ולכן נענש צדקיהו שעבר על שבועתו לנבוכדנצר, אף על פי שהיה בדרך אונס |
| יד | « מיהו אם הודיע לאנס מיד שיצא מאנסו שהיה לו תנאי בלבו ולכן יעבור על שבועתו ליכא למיחש הואיל והיה אנוס מתחילה (כך משמע בפ״ב דיומא) מיהו הכל לפי צורך הענין (ד״ע) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יד) | הגהת רמ״א: מיהו אם הודיע לאנס מיד שיצא מאנסו שהיה לו תנאי בלבו ולכן יעבור על שבועתו — ליכא למיחש, הואיל והיה אנוס מתחילה; מיהו הכל לפי צורך העניין |
| יד | « אנסין שצוו לישבע להגיד על אחד אם בא על הכותית כדי להענישו מיתה מקרי שבועת אונס (ב״י בשם הרא״ש כלל ח׳) ויש לבטלה בלבם » (רמ״א יו״ד רל״ב:יד) | הגהת רמ״א: אנסין שצוו לישבע להגיד על אחד אם בא על הכותית כדי להענישו מיתה — מקרי שבועת אונס, ויש לבטלה בלבם |
| יד | « וכן אם ראובן הפקיד ממון ביד שמעון וצוה הגמון אנס להחרים על מי שיודע מממון של ראובן אם העובד כוכבים רוצה ליקח ממון של ראובן באונס שלא כדין אין החרם כלום וכן יוכל הנפקד לישבע שאין לו משל ראובן (הכל בב״י בשם תשובת הרא״ש כלל ח׳ וט׳) ובלבד שלא יהא חלול השם בדבר (שם בתשובה) כמו שנתבאר » (רמ״א יו״ד רל״ב:יד) | הגהת רמ״א: וכן אם ראובן הפקיד ממון ביד שמעון וצוה הגמון אנס להחרים על מי שיודע מממון של ראובן — אם העובד כוכבים רוצה ליקח ממון של ראובן באונס שלא כדין, אין החרם כלום, וכן יוכל הנפקד לישבע שאין לו משל ראובן … ובלבד שלא יהא חילול השם בדבר |
| יד | « ב׳ יהודים שהכו זה את זה וגזר הגמון אחר עדות אם יענישו המכה יותר מדינו נקרא אונס ואם אינן יכולים להשמט וצריכין להגיד יעידו וישלמו לניזק נזקו ואל יצילו עצמן בממון חביריהם (חידושי אגודה פ׳ הגוזל בתרא ושם הג״ה במרדכי בשם מהר״מ) ועיין לקמן סי׳ רל״ט עוד מדינים אלו: » (רמ״א יו״ד רל״ב:יד) | הגהת רמ״א: ב׳ יהודים שהכו זה את זה וגזר הגמון אחר עדות — אם יענישו המכה יותר מדינו נקרא אונס; ואם אינן יכולים להשמט וצריכין להגיד — יעידו וישלמו לניזק נזקו, ואל יצילו עצמן בממון חביריהם |
| טו | « מי שאנס את חבירו ויסרו במיני יסורים עד שנשבע לתת לו כך וכך מעות אין באותה שבועה או נדר או חרם ממש: » (שו״ע יו״ד רל״ב:טו) | מי שאנס את חבירו ויסרו במיני יסורים עד שנשבע לתת לו כך וכך מעות — אין באותה שבועה או נדר או חרם ממש |
| טו | « (וכל שכן אם קבל חרם או שבועה עליהם מכח אונס מיתה דאינו כלום) (כן משמע במרדכי פ׳ הניזקין וכ״כ מהרד״ך בית י׳ תשו׳ י״ז ולא כתשו׳ מהרי״ו סי׳ נ״ג ופסקי מהרא״י סי׳ ע״ג): » (רמ״א יו״ד רל״ב:טו) | הגהת רמ״א: (וכל שכן אם קיבל חרם או שבועה עליהם מכוח אונס מיתה — דאינו כלום) |
| טז | « מי ששידך בתו ונדר לתת עמה סך מעות » (שו״ע יו״ד רל״ב:טז) | מי ששידך בתו ונדר לתת עמה סך מעות |
| טז | « (ונשבע) » (רמ״א יו״ד רל״ב:טז) | הגהת רמ״א: (ונשבע) |
| טז | « ואחר כך נתקלקלו החובות שהיו חייבים לו אם אין לו ממה לפרוע לא חובות ולא קרקעות וחפצים חוץ מבית דירתו וכלי תשמישו פטור דאין לך אונס גדול מזה: » (שו״ע יו״ד רל״ב:טז) | ואחר כך נתקלקלו החובות שהיו חייבים לו: אם אין לו ממה לפרוע — לא חובות ולא קרקעות וחפצים, חוץ מבית דירתו וכלי תשמישו — פטור, דאין לך אונס גדול מזה |
| טז | « הגה ראובן ושמעון שהיו דרים בעיר אחת ונשבעו שניהם להשיא בניהם זה לזה ואחר כך יצא ראובן ובנו מן העיר שמעון פטור ואין צריך להוליך בתו אחריו » (רמ״א יו״ד רל״ב:טז) | הגהת רמ״א: ראובן ושמעון שהיו דרים בעיר אחת ונשבעו שניהם להשיא בניהם זה לזה, ואחר כך יצא ראובן ובנו מן העיר — שמעון פטור ואין צריך להוליך בתו אחריו |
| טז | « גם ראובן פטור אם הוצרך לצאת דמקרי אנוס וכן אם נשבע הבן ואביו הוצרך לצאת ואין לבן פרנסה זולת אביו (ב״י סי׳ רכ״ח דף רע״ד ע״ב בשם הרמב״ן סי׳ רע״ח) ועיין בח״ה סימן ע״ג סעיף ח׳: » (רמ״א יו״ד רל״ב:טז) | הגהת רמ״א: גם ראובן פטור אם הוצרך לצאת, דמקרי אנוס; וכן אם נשבע הבן ואביו הוצרך לצאת ואין לבן פרנסה זולת אביו |
| יז | « מי שנשבע שידור במקום חמיו אם לא יעכבנו אונס אם סיבב הוא או אחרים בשבילו איום עליו שלא לילך למקום חמיו אין זה אונס: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יז) | מי שנשבע שידור במקום חמיו אם לא יעכבנו אונס: אם סיבב הוא או אחרים בשבילו איום עליו שלא לילך למקום חמיו — אין זה אונס |
| יז | « הגה אשה שנדרה לבעלה בחליו שלא תנשא אחרי מותו או להפך (ר״ד כהן בית י״ז ובהרמב״ן סי׳ מ׳) או מי שנדר לחולה איזה דבר (תשובת הרשב״א) » (רמ״א יו״ד רל״ב:יז) | הגהת רמ״א: אשה שנדרה לבעלה בחליו שלא תינשא אחרי מותו, או להפך — או מי שנדר לחולה איזה דבר |
| יז | « אם עשו זה משום הפצרת החולה שלא תטרוף דעתו עליו הוי כנדר אונס אבל אם לא עשה כן מפני זה אלא מפני דבר אחר הוי כנדר על דעת חבירו (שם) ועיין לעיל סימן רכ״ח: » (רמ״א יו״ד רל״ב:יז) | הגהת רמ״א: אם עשו זה משום הפצרת החולה שלא תיטרף דעתו עליו — הוי כנדר אונס; אבל אם לא עשה כן מפני זה אלא מפני דבר אחר — הוי כנדר על דעת חבירו |
| יח | « שותפים שבררו דיינים בכח חרם לקיים מה שגזרו עליהם ואחד מהם מסר מודעא שלא קבל עליו הנבררים אלא כדי שיתאמת מה שחייב לו שהיה ירא שמא יכחיש שהתחיל לומר שאין בידו כלום » (שו״ע יו״ד רל״ב:יח) | שותפים שבררו דיינים בכוח חרם לקיים מה שגזרו עליהם, ואחד מהם מסר מודעא שלא קיבל עליו הנבררים אלא כדי שיתאמת מה שחייב לו — שהיה ירא שמא יכחיש, שהתחיל לומר שאין בידו כלום |
| יח | « ואחר שגזרו הנבררים הראה מודעא זו ואמר שאינו רוצה לקבל אלא מה שידין עליו דיין הקהל בדין תורה כיון שקבל עליו בחרם אסור לו לסתור דינם: » (שו״ע יו״ד רל״ב:יח) | ואחר שגזרו הנבררים הראה מודעא זו ואמר שאינו רוצה לקבל אלא מה שידין עליו דיין הקהל בדין תורה — כיון שקיבל עליו בחרם, אסור לו לסתור דינם |
| יט | « מי שפירש בשעת נדרו על מה נדר הרי זה כתולה נדרו באותו דבר ואם לא נתקיים הדבר שנשבע בגללו מותר » (שו״ע יו״ד רל״ב:יט) | מי שפירש בשעת נדרו על מה נדר — הרי זה כתולה נדרו באותו דבר; ואם לא נתקיים הדבר שנשבע בגללו — מותר |
| יט | « כגון שאמר שאיני נושא את פלונית שאביה רע ושמעו שמת או שעשה תשובה אין צריך התרה » (שו״ע יו״ד רל״ב:יט) | כגון שאמר שאיני נושא את פלונית שאביה רע, ושמעו שמת או שעשה תשובה — אין צריך התרה |
| יט | « דהוה כאלו פירש שנודר על זה התנאי וכיון שנתבטל נתבטל הנדר. » (שו״ע יו״ד רל״ב:יט) | דהווה כאילו פירש שנודר על זה התנאי, וכיון שנתבטל — נתבטל הנדר |
| יט | « (וע״ל סי׳ ר״כ סט״ו בהג״ה): » (רמ״א יו״ד רל״ב:יט) | הגהת רמ״א: (ועיין לעיל סימן ר״כ סעיף ט״ו בהגה) |
| כ | « ועוד יש נדר שא״צ התרה כגון שאמר לחבירו קונם שאני נהנה לך אם אין אתה נוטל ממני כך וכך » (שו״ע יו״ד רל״ב:כ) | ועוד יש נדר שאין צריך התרה: כגון שאמר לחבירו קונם שאני נהנה לך אם אין אתה נוטל ממני כך וכך |
| כ | « ה״ז יכול להתיר נדרו שלא ע״פ חכם שיאמר לו כלום נדרת אלא לכבדני וזהו כבודי שלא אטול ממך » (שו״ע יו״ד רל״ב:כ) | הרי זה יכול להתיר נדרו שלא על פי חכם: שיאמר לו כלום נדרת אלא לכבדני — וזהו כבודי שלא אטול ממך |
| כ | « ואפילו אין המדיר אומר בפירוש שכך היתה כוונתו אלא מן הסתם » (שו״ע יו״ד רל״ב:כ) | ואפילו אין המדיר אומר בפירוש שכך היתה כוונתו, אלא מן הסתם |
| כ | « וכן אם אמר לו קונם שאתה נהנה לי אם אין אתה נותן לי כך וכך יש לו היתר בלא שאלת חכם שיאמר לו הרי הוא כאלו קבלתי: » (שו״ע יו״ד רל״ב:כ) | וכן אם אמר לו קונם שאתה נהנה לי אם אין אתה נותן לי כך וכך — יש לו היתר בלא שאלת חכם: שיאמר לו הרי הוא כאילו קיבלתי |
| כ | « הגה וע׳ לעיל סי׳ רכ״ח סעיף ל״ט י״א דוקא בדבר קיום מעשה יכול לומר כאלו עשית אבל בביטול מעשה כגון שיאמר קונם נכסי לך אם תלך למקום פלוני לא יוכל לומר לך והוי לי כאלו לא הלכת (ר״ן בשם רשב״א) וי״א דאין חילוק (ב״י בשם הר״ן פ״ד דנדרים ות״ה סי׳ שי״א ור״ל ן׳ חביב סי׳ קל״ז) » (רמ״א יו״ד רל״ב:כ) | הגהת רמ״א: ועיין לעיל סימן רכ״ח סעיף ל״ט. י״א דוקא בדבר קיום מעשה יכול לומר כאילו עשית, אבל בביטול מעשה — כגון שיאמר קונם נכסי לך אם תלך למקום פלוני — לא יוכל לומר לך והווי לי כאילו לא הלכת; וי״א דאין חילוק |
| כ | « וכל תנאי שהיא לטובת הנודר יכול לומר הרי לי כאלו קיימת התנאי » (רמ״א יו״ד רל״ב:כ) | הגהת רמ״א: וכל תנאי שהיא לטובת הנודר — יכול לומר הרי לי כאילו קיימת התנאי |
| כ | « מי שאמר קונם אתה נהנה לי אם אין אתה נותן לבני כך וכך אם הבן סומך על שלחן אביו א״כ האב מתכוין לטובתו ויוכל לומר כאלו התקבלתי ואם לאו אין האב יכול לומר כך רק הבן. (ג״ז שם בשם הר״ן): » (רמ״א יו״ד רל״ב:כ) | הגהת רמ״א: מי שאמר קונם אתה נהנה לי אם אין אתה נותן לבני כך וכך — אם הבן סומך על שולחן אביו, אם כן האב מתכוון לטובתו ויוכל לומר כאילו התקבלתי; ואם לאו, אין האב יכול לומר כך רק הבן |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן רל״ב · ♥ תמיכה