✦ ❖ ✦ רמה ג׳ — סיכום וחזרה ✦ ❖ ✦
סימן רל״ד — סיכום: חמשת מנגנוני ההפרה
מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד
ע״ד סעיפים מסודרים לפי מנגנון — ואחריהם טבלת־האם השומרת על סדר הספר
שולחן ערוך יורה דעה סימן רל״ד · ע״ד סעיפים
ש״ך · ט״ז · באר היטב · פתחי תשובה · נקודות הכסף · טור · בית יוסף · רמב״ם
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
1. כיצד בנוי הסימן
ע״ד סעיפים אינם נשנים כסדרם. אנו מסדרים אותם כאן לפי מנגנון — מי מפר, מתי, באיזה שלב של הנדר, באילו תיבות, אילו נדרים — וטבלת־האם שבסוף מחזירה את סדר הספר, שהוא המורה היחיד לכל ציון.
| חטיבה | סעיפים | עניין |
|---|
| I | א׳–ד׳ | האב, הבעל, ונישואין שאינם נישואין |
| II | ה׳–כ׳ | נערה המאורסה ומעבר הרשות |
| III | כ״א–כ״ז | היום, השמיעה, והכשירות |
| IV | כ״ח–ל״ה | שעת הנדר וכוונת המפר |
| V | ל״ו–מ״ד | חלוקת ההפרה, הלשון, הפה והלב |
| VI | מ״ה–נ׳ | לשונות המוגבלות בזמן |
| VII | נ״א–נ״ד | נדר הנתפס בנדר אחר |
| VIII | נ״ה–ע״ד | אילו נדרים האב והבעל מפירין |
התיבה המושלת. בסעיף נ״א: הבעל והאב אינם עוקרים הנדר מעיקרו כמו החכם. ומכאן יוצאים זמן היום האחד, שתי קטגוריות הנדרים, קיום נדר המתפיס, ושאין לשונות החכם מועילות כאן.
2. מי מפר — ובאיזה מצב
| מי | מאימתי ועד אימתי | סעיפים |
|---|
| האב לבדו | כל זמן שבתו קטנה או נערה — עד הבגרות או הנישואין | א׳ |
| הבעל לבדו | מן החופה עד שיגיע הגט לידה | ב׳, ג׳ |
| שניהם יחד | מן האירוסין עד החופה | ה׳, ח׳, ט׳ |
| אין אדם | אישות שאין קידושין תופסין בה; שומרת יבם | ד׳, ז׳ |
| לא שוטה ולא קטן | סעיף כ״ו אומרו בלא טעם; סעיף כ״ז נותן את טעמו — לפי שאין לו אישות | כ״ו, כ״ז |
בין האירוסין לחופה ההפרה בשתי ידיים, ויד אחת אינה אלא מקלישה — היא תיבת קלוש שבסעיף ה׳. ועל יום השמיעה שתי דעות, והש״ך מביא מן הב״ח שנוקטין לחומרא (ס״ק י״ג).
3. מעבר הרשות מאחד לשני
סעיפים ח׳ עד כ׳ הולכים אחר שאלה אחת: כשאחד משני בעלי הכוח מסתלק או מתחלף — מה בכוח? והם נשנים בהלכות שלהלן.
מת הארוס ← נתרוקנה רשותו לאב, והוא מפר לבדו (סעיף י״א) — בתנאי הזמן שהסעיף קובע.
מת האב ← אין רשות מתרוקנת לארוס, ושוב אין בידו כלום (סעיף ט״ו).
גירש הארוס ← מסופק אם הגירושין כהקמה, ולפיכך אין מפירין (סעיף כ׳).
חזרה ונתארסה ← האב והארוס האחרון מפירין, כל שלא יצאה לרשות עצמה (סעיפים י״ג, י״ז, י״ח, י״ט).
סדר השמיעות משנה הכול: הפרה שנעשתה בחיי הארוס ״מכלה״ את חלק האב (סעיף ט״ז, ש״ך ס״ק ל״א). וסעיף י׳ מביא את המנהג הבא למנוע את הקושי — שתי אמירות בזמנן.
4. ביום שמעו
הכלל. סעיף כ״א: אלא ביום שמעם ודוקא כל היום ולא מעת לעת — יום של לוח ולא מעת לעת. שמע בתחילת הלילה: כל הלילה ויום המחרת. שמע סמוך לחשיכה: עד שתחשך.
| מצב | היוכל עוד להפר? | סעיף |
|---|
| עבר היום ושתק | לא — ואף ששתק כדי לצערה | כ״א |
| לא ידע שבידו להפר | כן — היום מתחיל מן הידיעה | כ״א |
| סבור היה שאין הנדר בכוחו | כן — אותו טעם | כ״א |
| ידע, ולא ידע אלא את הזמן | לא | כ״ב |
| קיים בטעות בלשון ההקמה | לא — ההקמה קיימת | כ״ב |
| טעה בגוף האשה או בגוף הנדר | כן — היום מתחיל מן הידיעה השנייה | ל״א, ל״ב |
| שבת היא | כן — אך בלא אמירת ההפרה | כ״ד |
5. באיזה שלב של הנדר, ועל מה הכוונה חלה
1. קודם שתדור: לעולם לא (סעיף כ״ח). 2. לאחר הנדר וקודם שחל: כן (סעיף כ״ח) — והרמ״א מצמצם לנדר החל ממילא, והש״ך דן בו בס״ק מ״ה מסעיף ס״ט. 3. והקובע הוא מצב האשה בשעת הנדר ולא מצבה לעתיד (סעיפים ל״ד ול״ה).
לכוונה שני נושאים: גוף האשה וגוף הנדר (סעיף ל״א). והטעות באחד מהם מפילה את ההפרה, אלא אם נתקנה תוך כדי דיבור — אבל אמירה סתמית (״אשה בתוך ביתך״) חלה על מי שנמצא בה (סעיף ל״ג).
6. באילו תיבות — הפה, הלב, הלשון
| לשון או מעשה | תוצאה | סעיף |
|---|
| מופר · בטל · אין נדר זה כלום | מפר — תיבות עוקרות; אך בשלישית מביא המחבר באותו סעיף דעה חולקת | ל״ז |
| מחול ליך · מותר ליך · שרוי ליך | אינו מפר — לשונות החכם הן | ל״ז |
| אי אפשי שתדורי · אין כאן נדר | אינו מפר | ל״ז |
| הפרה שבלב בלבד | אינה כלום | ל״ח, מ׳, מ״א |
| הפרה שבלב עם ״טלי ואכלי״ | מפר | ל״ח, מ׳ |
| הקמה שבלב | מקיימת — ושוב אין חוזרין | מ״א |
| לשון שאין האשה מכירה | מועילה | ל״ז |
| לשון שנאמרה לצערה | מקיימת מכל מקום | ל״ז |
התיבה השלישית אינה מוסכמת: המחבר חותם את סעיף ל״ז בדעה חולקת, היא דעת הרא״ש והטור —
« ויש מי שחולק ואומר דאומר אין נדר זה כלום לא הוי הפרה » (שו״ע יו״ד רל״ד:לז)
— והש״ך מדייק שאותה דעה מודה בתיבת בטל:
« ויש מי שחולק כו׳. אבל באומר בטל מודה » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק נ״ז).
אין השולחן ערוך מכריע, ואף עמוד זה אינו מכריע: השאלה לרב.
הרמב״ם מפריד בין ההפרה (פה) לביטול (לב וכפייה) — סעיפים ל״ט ומ׳. והרמ״א דוחה את ההפרדה ומסיים וכן עיקר: בשניהם צריך לשון ״טלי ואכלי״.
| מה אמר | התוצאה | סעיף |
|---|
| קיים ליכי ומופר ליכי (הקמה תלויה) | מופר — ולדעה אחרת קיים | מ״ג |
| קיים ומופר ליכי (בבת אחת) | לא זה ולא זה; ולרמב״ם קיים | מ״ד |
| קיים ליכי היום | קיים לעולם | מ״ה |
| מופר ליכי למחר | אינו מופר — ולדעה אחרת קיום | מ״ו |
| קיים ליכי שעה אחת, ואחר כך שתיקה | קיים | מ״ז |
| קיים ליכי שעה אחת, ואחר כך הפרה | ספק | מ״ח |
| קיים ליכי פעמיים, ונשאל על הראשון | השני חל | נ׳ |
8. נדר הנתפס בנדר אחר
ארבעה מקרים וארבע תשובות
- אחר מתפיס בנדרה — היא מותרת והוא אסור: אין הבעל עוקר (סעיף נ״א).
- הבעל מתפיס בנדרה — הרי קיים, ושוב אינו מפר (סעיף נ״ב).
- היא מתפיסה בנדרו — מפר את שלה ושלו קיים (סעיף נ״ג).
- הדירה כמותו — בהצהרה: אינו יכול להפר; בשאלה: מפר, ושלו בטל עמו (סעיף נ״ד, והונח בצריך עיון בנקודות הכסף).
9. אילו נדרים מופרים — ואילו אינם
| קטגוריה | כוח ההפרה | דוגמאות מן הסימן |
|---|
| עינוי נפש | הותרה לעולם, ואף לאחרים (נ״ה) | רחיצה וקישוט (נ״ט); פירות העולם, מדינה, איש אחד (ס׳); מין הרע לה (ס״א); לצאת, לשורר, לשמוע (ס״ב) |
| דברים שבינו לבינה | הותרה רק כל זמן שיש לו בו תועלת — כל זמן שהיא תחתיו, ולאחר שתתגרש כל זמן שלא תנשא; ומשתינשא חל הנדר גם לדידיה (נ״ה) | תשמיש (ס״ו, ס״ז); מלאכה שעושה לו (ס״ט, ע״א) |
| לא זה ולא זה | אין הפרה כלל (נ״ה) | לתת לפני בקרו (ע״ב); לשתות סם להתעבר (ע״ד) |
| מה שכבר משועבדת בו | אין נדר, ואין מה להפר (ס״ז, ע״ג) — והש״ך מוסיף שמפירין מחשש (ס״ק צ״ב), והט״ז חולק (ס״ק ס״ג) | לרחוץ פניו, למזוג הכוס, להציע המיטה (ע״ג) |
ובאב אין השולחן ערוך מכריע: שלוש דעות בסעיף נ״ח. הש״ך (ס״ק ע״ב) נוטה להשוותה לאשה; והבאר היטב מביאו (ס״ק נ).
10. הפרה אינה התרה: החוט העובר בסימן
מקומות אחדים בסימן מפעילים את אותו הבדל עצמו. והאוחז בהם כאחד אוחז בסימן.
| סעיף | מה מתרחש שם |
|---|
| כ״ג | ההקמה של הבעל מונעת מחכם להתיר? המחבר אומר לאו; והרמ״א מביא באורך את הדעה החולקת וסופו חוזר למחבר. |
| כ״ד | מפירין בשבת שלא לצורך השבת, בעוד שהחכם אינו מתיר אלא לצורך — ש״ך ס״ק מ. |
| ל״ו | כלל ״הותר מקצתו הותר כולו״ אינו עובר להפרה — ט״ז ס״ק ל״ג. |
| ל״ז | הלשונות המתירות אצל חכם אינן מפירות אצל הבעל — ש״ך ס״ק נ״ו. |
| מ״ט | נשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר. |
| נ״א | הבבא האם: אינם עוקרים הנדר מעיקרו כמו החכם, והמתפיס נשאר אסור. |
| נ״ז | האב מצטרף כחכם לבתו; והבעל אינו מצטרף לאשתו. |
דף זה חזרה הוא ולא רשות. אין דבר מן האמור בו נעשה בלא רב.
11. טבלת־האם: ע״ד הסעיפים כסדר הספר
החטיבות הקודמות מסדרות את הסימן לפי מנגנון. וזו מחזירה את סדר השולחן ערוך, שהוא המורה היחיד לכל ציון: והמצטט ילך אחר טבלה זו.
| סעיף | מה הסעיף פוסק |
|---|
| א · 1 | האב מפר נדרי בתו, ועד מתי |
| ב · 2 | הבעל מפר לבדו, מן החופה ועד הגירושין |
| ג · 3 | גט על תנאי או לאחר זמן |
| ד · 4 | נישואין שאינם נישואין |
| ה · 5 | שניהם יחד: נערה המאורסה |
| ו · 6 | מי שקיים שוב אינו מפר עם חבירו |
| ז · 7 | אין היבם מפר |
| ח · 8 | בדרך לחופה: בידי מי הכוח |
| ט · 9 | בגרה קודם ששמע אחד מהם |
| י · 10 | הלשון שנהגו תלמידי חכמים לומר קודם החופה |
| יא · 11 | מת הארוס: חוזרת לרשות האב |
| יב · 12 | כנסה או נמסרה: אין חזרה |
| יג · 13 | נתגרשה ונתארסה: האב והארוס האחרון |
| יד · 14 | כנסה, גירשה, ואירסה: הנדר עומד |
| טו · 15 | מת האב לאחר האירוסין |
| טז · 16 | מת הארוס קודם ששמע |
| יז · 17 | מת הארוס ונתארסה: האב והאחרון |
| יח · 18 | נתגרשה ונתארסה בו ביום, ואפילו למאה |
| יט · 19 | לא שמע האב ולא הארוס |
| כ · 20 | גבול החזרה: מיתה הן, גירושין לא |
| כא · 21 | ביום שמעו, ובאותו יום בלבד |
| כב · 22 | טעות בלשון ההקמה, ואי־ידיעת הזמן |
| כג · 23 | אחר הקמת הבעל, היוכל חכם עדיין להתיר? |
| כד · 24 | מפירין בשבת, וכיצד אומרים |
| כה · 25 | הפרה בלא שמיעה, ודין החרש |
| כו · 26 | השוטה אינו מפר |
| כז · 27 | הקטן אינו מפר, שאין לו אישות |
| כח · 28 | קודם הנדר לא, אחר הנדר וקודם שיחול כן |
| כט · 29 | הפרה לשתיים בבת אחת |
| ל · 30 | אין שליחות לא להקמה ולא להפרה |
| לא · 31 | צריך שיכוון לשם האשה ולשם הנדר |
| לב · 32 | ידיעה שנייה פותחת יום שני |
| לג · 33 | הטעות שאינה מעכבת: ״אשה בתוך ביתך״ |
| לד · 34 | הכול תלוי בשעת הנדר |
| לה · 35 | היתה אלמנה בשעת הנדר: אין תקנה |
| לו · 36 | הפרה למקצת: המחבר מחלק והרמ״א לא |
| לז · 37 | באיזו לשון ובאילו תיבות |
| לח · 38 | הפרה שבלב, והתיבות הנושאות אותה |
| לט · 39 | ההבדל שבין הפרה לביטול |
| מ · 40 | פה להפרה ולב לביטול — והרמ״א חולק |
| מא · 41 | הלב מקיים ואינו מפר |
| מב · 42 | ״בליבי היה להפר״: מתי שומעין לו |
| מג · 43 | ״קיים ומופר״, וההקמה תלויה |
| מד · 44 | ״קיים ומופר״ בבת אחת |
| מה · 45 | ״קיים ליכי היום״ קיים לעולם |
| מו · 46 | ״מופר ליכי למחר״: כלום, או קיום |
| מז · 47 | ״קיים ליכי שעה אחת״, ועבר היום |
| מח · 48 | ״קיים ליכי שעה אחת״ ואחר כך מופר: ספק |
| מט · 49 | ניחם על ההקמה, וניחם על ההפרה |
| נ · 50 | שתי הקמות ושאלה אחת |
| נא · 51 | הבבא המגדירה את ההפרה במה שאינה |
| נב · 52 | התפיס בנדרה — כקיום |
| נג · 53 | ההפך: היא מתפיסה בנדרו |
| נד · 54 | ״הריני נזיר ואת״: השאלה וההצהרה |
| נה · 55 | אילו נדרים הבעל מפר: הכלל |
| נו · 56 | הבעל שליח להישאל על נדרי אשתו |
| נז · 57 | הבעל אינו מצטרף, והאב כן |
| נח · 58 | היפר האב מעבר לשתי הקטגוריות? שלוש דעות |
| נט · 59 | מה הם דברים שיש בהם עינוי נפש: רחיצה וקישוט |
| ס · 60 | אסרה עליה פירות, מכל העולם ועד איש אחד |
| סא · 61 | אפילו מין הרע לה |
| סב · 62 | שלא תלך, שלא תשורר, שלא תשמע |
| סג · 63 | שתי ככרות ומצטערת על אחת |
| סד · 64 | ״שאיני נהנית לבריות״: שתי דעות |
| סה · 65 | אין הבעל בכלל ״הבריות״ |
| סו · 66 | הגדרת דברים שבינו לבינה |
| סז · 67 | הלשון מכריעה: ״הנאת תשמישך עלי״ או ״הנאת תשמישי עליך״ |
| סח · 68 | נדר על תשמיש כל אדם שבעולם |
| סט · 69 | נדר התלוי במה שהיא עושה לו |
| ע · 70 | מה שאינה חייבת בו אינו יכול להפר |
| עא · 71 | ״שאני עושה על פיך״: מפר מחמת העתיד |
| עב · 72 | הקטגוריה השלישית: מה שאין אדם מפר |
| עג · 73 | מה שכבר משועבדת בו אינו צריך הפרה |
| עד · 74 | הסעיף האחרון, ואינו במניין הכותרת |
להמשך העיון
סימן רל״ד נקרא בארבע רמות, וכל אחת משיבה על שאלה אחרת:
מקורות רמה זו ניתנים לעיון בספריא:
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
סימן רל״ד · רמה ג׳ — סיכום · מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד
daattorah.com