אכל בשר אפילו של חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות ואפילו אם שהה כשיעור אם יש בשר בין השינים צריך להסירו והלועס לתינוק צריך להמתין
(הגה: ואם מצא אחר כך בשר שבין השינים ומסירו צריך להדיח פיו קודם שיאכל גבינה (הר״ן פכ״ה) ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות רק מיד אם סלק ובירך ברכת המזון מותר על ידי קנוח והדחה (תוס׳ ומרדכי פכ״ה והגהות אשיר״י והג״ה מיימוני פ״ט דמ״א וראבי״ה) והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת ואוכלין אחר כך גבינה מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר (ע״פ הארוך והגהות ש״ד) דאז הוי כסעודה אחרת דמותר לאכול לדברי המקילין אבל בלא ברכת המזון לא מהני המתנת שעה ואין חילוק אם המתין השעה קודם ברכת המזון או אחר כך (ד״ע ממהרא״י ולאפוקי או״ה) ואם מצא בשר בין שיניו אחר השעה צריך לנקרו ולהסירו (ד״ע ממשמעות הר״ן הנ״ל) ויש אומרים דאין לברך ברכת המזון על מנת לאכול גבינה (ארוך בשם מהר״ח) אבל אין נזהרין בזה ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה וכן נכון לעשות)
Translation — The Mechaber : one who has eaten meat — even the meat of a wild animal or of fowl — may not eat cheese after it until he has waited six hours; and even if he waited the full measure, if meat remains between his teeth he must remove it; and one who chews food for an infant must wait.
The Rama : if he afterwards finds meat between his teeth and removes it, he must rinse his mouth before eating cheese (Ran, chapter Kol ha-basar). And some say that one need not wait six hours: as soon as he has cleared the table and recited birkat hamazon it is permitted by way of kinuach and hadachah (Tosafot, Mordechai, Hagahot Asheri, Hagahot Maimoniyot, Ra’avya). The widespread custom in these lands is to wait one hour after eating meat and then to eat cheese; but one must also recite birkat hamazon after the meat (following the Aruch and Hagahot Sha’arei Dura), for then it counts as another meal, which is permitted according to the lenient view; whereas without birkat hamazon the hour’s wait accomplishes nothing. And there is no difference whether he waited the hour before birkat hamazon or after it (his own ruling, from the Mahara’i, excluding the Issur ve-Heter). If he finds meat between his teeth after the hour, he must pick it out and remove it (his own ruling, from what is implied by the Ran above). And some say one should not recite birkat hamazon in order to eat cheese (Aruch in the name of the Maharach), but people are not careful in this. And some are scrupulous and wait six hours between meat and cheese — and so it is right to do.
1. Opening the sugya — Mar Ukva and the wait after meat
The law originates in tractate Chullin (105a), in the chapter Kol ha-basar — which the Shach designates by the shorthand
« פכ״ה ». There Mar Ukva contrasts his own practice with his father’s:
Translation — “In this matter I am like vinegar the son of wine compared with my father: for my father, if he ate meat now, would not eat cheese until tomorrow at this hour; whereas I — it is at this meal that I do not eat it, but at another meal I do eat it.”
A foundational remark: Mar Ukva’s language implies that this law is not a Torah prohibition in itself but a harchakah — a distance instituted by the Chakhamim between meat and cheese. Mar Ukva’s father refrained
« עַד לִמְחַר » (“until tomorrow”), whereas Mar Ukva himself refrained only
« לִסְעוֹדְתָּא אַחְרִיתָא » (“until another meal”) (חולין ק״ה ע״א — Chullin 105a). From these two formulations grew the two shitot the Rama will cite: the measure of time (six hours) from the one, and the measure of “another meal” (clearing and bentching) from the other.
2. The two te’amim — fat that draws out taste versus meat between the teeth
The language of the Shach (ס״ק ב), in the name of the Tur
The Shach (ס״ק ב), on the lemma
« עד שישהה כו », cites the Tur and sets him against the Rambam:
ז״ל הטור ובתוך השש שעות אפי׳ אין בשר בין השינים אסור לפי שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך ולפ״ז הטעם אם לא אכלו אלא שלעסו לתינוק א״צ להמתין דכיון שלא אכלו אינו מוצא טעם והרמב״ם נתן טעם לשהייה משום בשר שבין השינים והלועס לתינוק צריך להמתין וטוב לאחוז כחומרי שני הטעמים עכ״ל
(Shach — ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ב)
The foundational chakira of the siman: what is the root of the wait after meat?
Ta’am א (Rashi / the Tur):
« הבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ב — Shach, citing the Tur) — meat exudes fat and draws out taste for a long while; the root of the separation is therefore the taste of meat lingering in the mouth. Hence one who merely chews for an infant, without eating himself, need not wait.
Ta’am ב (the Rambam): the wait is on account of meat left between the teeth, which until six hours
« דמקרי בשר עד שש שעות » (ט״ז יו״ד פ״ט ס״ק א — Taz) — is still called “meat”. Hence even one who chews for an infant must wait, lest some remain between his teeth.
The yesod of the chakira:
the Tur’s practical resolution is to decide neither way but —
« וטוב לאחוז כחומרי שני הטעמים » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ב — Shach), “it is good to hold by the stringencies of both te’amim”. The Taz writes likewise:
« וקי״ל להחמיר כשני הטעמים » (ט״ז יו״ד פ״ט ס״ק א — Taz).
• From the ta’am of the fat — a wait of time is required (six hours), even with no meat between the teeth.
• From the ta’am of between the teeth — the meat must be removed even after six hours, and one who chews for an infant must wait.
The Shach (ס״ק ב, at the end of the note) objects to the Ateret Zekenim, who tried to fuse the two te’amim into one: according to him, one who chews for an infant must wait because
« טעם הבשר נשאר לו בפיו ומשך לו טעם שומן כאלו אכל » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ב — Shach) — “the taste of the meat remained in his mouth and drew him a taste of fat as though he had eaten”. The Shach rules:
« ודבריו תמוהין » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ב — Shach), “his words are astonishing”. That is: the Shach refuses to blend the two te’amim into one another. One who chews is obligated by the ta’am of between the teeth, not by that of the fat.
The Pitchei Teshuva (ס״ק א, on the lemma
« שש שעות ») draws from the Peri Megadim a nafka mina: one who chews for an infant a cooked dish containing fat — on the face of it neither ta’am applies (no taste is “drawn”, since he did not eat, and nothing is between the teeth). And yet the Peri Megadim writes
« דיש להחמיר להמתין שש שעות משום לא פלוג ולא לפרוץ גדר » (פת״ש יו״ד פ״ט ס״ק א — Pitchei Teshuva) — that one should be stringent and wait six hours, on the grounds of lo plug and so as not to breach the fence.
3. The underlying chakira — what is “another meal”, and the role of birkat hamazon
The Shach (ס״ק ה), on the lemma
« וי״א כו », explains the very root of the machloket:
טעם פלוגתתן דאיתא בש״ס פכ״ה דאחר בשר אסור לאכול גבינה עד סעודה אחרת ודעת סברא הראשונה דהיינו מכדי זמן סעודת הבקר עד סעודת הערב שהוא ו׳ שעות וסברת הי״א דמיד כשסילק ובירך מיקרי סעודה אחרת וכ׳ מהרש״ל שם דלכ״ע אם לא סילק ובירך אפי׳ כל היום כולו אסור דהא בעינן סעודה אחרת והרבה בני אדם מקילין בזה וטעות הוא בידם עכ״ל ומ״ש הרב בהג״ה אבל בלא ברכת המזון לא מהני המתנת שעה הוא לאו דוקא דאה״נ דכל היום כולו אסור עד שסילק ובירך
(Shach — ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ה)
Chakira: what did the Chakhamim institute as the measure — a time, or “another meal”?
The side of time: the measure is the span at whose end the meat is digested and its taste gone — six hours, from the morning meal to the evening meal. This is the first view (Rif / Rambam).
The side of the meal: the measure is the move to another meal — determined by having cleared and bentched, not by elapsed time. This is the view of the yesh omrim (Tosafot / Ra’avya).
The Shach’s diyuk: even for the lenient yesh omrim, the leniency is not about time but about the meal. Hence the Maharshal writes, as cited by the Shach:
« אם לא סילק ובירך אפי׳ כל היום כולו אסור » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ה — Shach, citing the Maharshal) — if he has not cleared and bentched it remains forbidden even the whole day long. And the Shach adds, at the end of the note, that what the Rama writes —
« אבל בלא ברכת המזון לא מהני המתנת שעה » (רמ״א יו״ד פ״ט:א — Rama, seif א) — is not to be taken literally as to the hour :
« דאה״נ דכל היום כולו אסור עד שסילק ובירך » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ה — Shach).
The Shach (ס״ק ו), on the lemma
« ובירך ברכת המזון » :
« נראה דאם אכל בשר בלא סעודה צריך לברך ברכה אחרונה מקודם ובלאו הכי לא הוה סילוק » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ו — Shach) — if he ate meat outside of a meal, he must first recite the closing berakhah, for otherwise there has been no “siluk”, no departure from the meal. In other words: even a casual eating requires its berakhah in order to count as a clearing away.
4. Machloket of the Rishonim — six hours versus “immediately, if he cleared and bentched”
First view (the Mechaber) — the Rif, the Rambam, the Ran
Six hours — from the morning meal to the evening meal; and, in addition, removing meat left between the teeth
Mechaber seif א; Shach ס״ק ה; Taz ס״ק ב
Yesh omrim (the י״א of the Rama) — Tosafot, Mordechai, Ra’avya, Hagahot Asheri
Immediately once he has cleared and recited birkat hamazon — by way of kinuach and hadachah
Hagahah seif א; Shach ס״ק ה, ז
The Mechaber’s ruling: he rules six hours, like the Rif and the Rambam — indeed the Taz reports the Maharshal’s astonishment that people were lenient against them, who required at the very least six hours (ט״ז יו״ד פ״ט ס״ק ב — Taz). The Rama’s ruling: he brings the yesh omrim, then the custom of waiting an hour, but seals the hagahah with
« ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה וכן נכון לעשות » (רמ״א יו״ד פ״ט:א — Rama, seif א). The Shach (ס״ק ח) adds:
« וכ״כ מהרש״ל דכן ראוי לעשות לכל מי שיש בו ריח תורה » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ח — Shach) — “so it is fitting to act for anyone in whom there is a scent of Torah”.
The Ran (cited by the Shach ס״ק ג) innovates concerning the removal of meat from between the teeth:
« דא״צ שהייה ו׳ שעות מאותו זמן שמסירו אלא מאכילה » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ג — Shach, citing the Ran) — the six hours are not counted from the moment he removes the meat, but from the eating itself. And the Torat Chatat writes that
« דה״ה לענין המנהג בהמתנת שעה » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ג — Shach, citing the Torat Chatat) — the same applies to the custom of waiting an hour.
he cleared and recited birkat hamazon → permitted by way of kinuach and hadachah
Tosafot, Mordechai, Ra’avya
The widespread custom
waiting one hourand also reciting birkat hamazon
following the Aruch and Hagahot Sha’arei Dura
The scrupulous
six hours —
« וכן נכון לעשות »
the Rama’s own ruling
A diyuk on the custom of the hour: the Rama writes
« ואין חילוק אם המתין השעה קודם ברכת המזון או אחר כך » (רמ״א יו״ד פ״ט:א — Rama, seif א) — there is no difference whether he waited the hour before birkat hamazon or after it (his own ruling, from the Mahara’i, excluding the Issur ve-Heter). That is: the berakhah is the essential thing and the wait is only an added custom — so their order is not critical. But without the berakhah the hour accomplishes nothing at all, in accordance with the Shach ס״ק ה, for whom the whole day remains forbidden.
The Taz (ס״ק ב, on the lemma
« אחר אכילת הבשר שעה אחת ») expounds at length in the name of the Mahara’i :
« רבים עושים פשרה מדעתן להמתין שעה אחת אחר הסעודת בשר וסילקו ובירכו ואוכלין גבינה » (ט״ז יו״ד פ״ט ס״ק ב — Taz, citing the Mahara’i) — many make a compromise of their own accord and wait one hour after the meat meal, having cleared and bentched, and then eat cheese;
« אע״ג דלא אשכחן רמז לשיעור זה מ״מ מי ימחה בידם הואיל והתו׳ וראבי״ה מתירין » (ט״ז יו״ד פ״ט ס״ק ב — Taz) — though no hint of this measure is to be found, who shall protest against them, since Tosafot and the Ra’avya permit? And yet
« אבל הצנועים מושכים ידיהם מסעודת שחרית לערבית » (ט״ז יו״ד פ״ט ס״ק ב — Taz) — “the modest withhold their hand from the morning meal until the evening meal”.
The Taz (end of ס״ק ב) makes one further point: the Levush wrote that the custom of the hour comes from the Semag — and the Taz replies
« והוא ט״ס שלא כתב שום פוסק כן רק מהרא״י ואו״ה כתבו שהעולם נוהגים כן אבל לא דדינא הכי » (ט״ז יו״ד פ״ט ס״ק ב — Taz) — it is a printer’s error: no posek wrote such a thing; only the Mahara’i and the Issur ve-Heter report that people have this custom, not that such is the law. And the Taz concludes:
« ודבר פשוט הוא דמי שנוהג בקולא זו להמתין שעה אחת שצריך ג״כ לקינוח והדחה » (ט״ז יו״ד פ״ט ס״ק ב — Taz) — it is plain that one who follows this leniency of the hour also needs kinuach and hadachah.
6. Meat between the teeth — after the full measure and after the hour
The Shach (ס״ק ז), on the lemma
« צריך לנקרו ולהסירו » :
וכבר נתבאר בס״ק ד׳ דצריך הדחה וקינוח הפה אבל ודאי אם לא מצא בשר בין שיניו דהמנהג בהמתנת שעה סגי אפי׳ בלא קינוח והדחה וכ״כ באו״ה שם ד״ד ומביאו בת״ח לפסק הלכה וכ״נ ומ״ש הרב די״א מיד אם סילק ובירך מותר ע״י קינוח והדחה משמע דקינוח והדחה מיהא בעי היינו אם בא לאכול מיד אחר שסילק ובירך
(Shach — ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ז)
A fine nafka mina among the three levels of the Rama set out above:
Immediately (yesh omrim): kinuach and hadachah are required in every case, since here there is no wait at all — the Shach infers this from the Rama himself:
« משמע דקינוח והדחה מיהא בעי » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ז — Shach).
One hour: if he found no meat between his teeth —
« דהמנהג בהמתנת שעה סגי אפי׳ בלא קינוח והדחה » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ז — Shach, following the Issur ve-Heter), the custom of the hour suffices even without kinuach and hadachah; and if he did find some, he must pick it out, remove it, and do kinuach and hadachah.
Six hours: it suffices to remove meat from between the teeth if any is found, the taste being by then digested.
The Shach (ס״ק ד), on the lemma
« צריך להדיח פיו » :
« והר״ן כתב שצריך קנוח הפה ולא הזכיר הדחת הפה וכן העתיק בב״י בא״ח שם ובת״ח והיינו דאזיל לטעמיה דס״ל בעלמא דלא בעינן הדחת הפה אבל לדידן דבעינן הדחת הפה וכמ״ש הט״ו בסעיף ב׳ ה״ה הכא ולזה כתב הרב צריך להדיח פיו ופשיטא דבעי נמי קנוח אלא שקיצר בלשון » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ד — Shach). The Ran had written that a kinuach of the mouth is required, without mentioning hadachah — because he follows his own shitah, for whom hadachah is not generally required. But for us, who do require hadachah of the mouth as the Tur and the Shulchan Arukh write in seif ב, the same applies here. This is why the Rama wrote “he must rinse his mouth” —
« ופשיטא דבעי נמי קנוח אלא שקיצר בלשון » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ד — Shach) : it goes without saying that kinuach too is required; the Rama merely wrote tersely. Note: it is from seif ב — which deals with meat after cheese — that the Shach derives the requirement of hadachah for cheese after meat.
7. Kinuach and hadachah — the mechanism of seif ב, and its application to cheese after meat
אכל גבינה מותר לאכול אחריו בשר מיד ובלבד שיעיין ידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהם ואם הוא בלילה שאינו יכול לעיין אותם היטב צריך לרחצם וצריך לקנח פיו ולהדיחו והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה וכן בכל דבר שירצה חוץ מקימחא ותמרי וירקא לפי שהם נדבקים בחניכין (פי׳ מקום למעלה מבית הבליעה קרוב לשינים) ואין מקנחים יפה ואחר כך ידיח פיו במים או ביין במה דברים אמורים בבשר בהמה וחיה אבל אם בא לאכול בשר עוף אחר גבינה אינו צריך לא קינוח ולא נטילה
(Shulchan Arukh — שו״ע יו״ד פ״ט:ב)
Translation — one who has eaten cheese may eat meat after it immediately, provided he inspects his hands so that nothing of the cheese remains stuck to them; and if it is night and he cannot inspect them properly, he must wash them. He must also do kinuach of his mouth and rinse it. The kinuach is to chew bread and wipe his mouth well with it — and likewise with anything he wishes, except flour, dates and vegetables, which stick to the gums and do not wipe properly; after which he rinses his mouth with water or wine. All this applies to the meat of a domestic or wild animal; but if he comes to eat fowl after cheese, he needs neither kinuach nor washing of the hands.
The Shach (ס״ק י״ב), on the lemma
« חוץ מקימחא » :
« כ״כ הטור ומשמע דבכל קימחא לא הוי קינוח » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק י״ב — Shach) — so wrote the Tur, and from it emerges that no flour serves as kinuach; and likewise
« ועוד דבש״ס ר״פ כ״ה (דף ק״ה ע״א) משמע להדיא דבכל קימחא אסור » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק י״ב — Shach) — the Gemara at the start of the chapter Kol ha-basar (105a) plainly implies that all flour is excluded. The Shach therefore concludes
« והדבר פשוט שט״ס הוא בטור » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק י״ב — Shach) — that the Tur’s reading
« חוץ מקימחא דשערי » (“except barley flour”) is a printer’s error. In other words: for the Shach there is no distinction between wheat flour and barley flour — no flour serves as kinuach.
The Pitchei Teshuva (ס״ק ה, on the lemma
« שילעוס פת ») cites the Peri To’ar :
« דהקינוח הוא שיבלע דוקא לא שלועס ופולט » (פת״ש יו״ד פ״ט ס״ק ה — Pitchei Teshuva, citing the Peri To’ar) — the kinuach requires that he swallow, not chew and spit out. And the Pitchei Teshuva adds:
« ומיהו לכתחלה בלא״ה צריך לבלוע ואסור לפלוט משום הפסד אוכלין » (פת״ש יו״ד פ״ט ס״ק ה — Pitchei Teshuva) — in any case one must swallow to begin with, and it is forbidden to spit out because of wasting food (see Orach Chaim ס״י קע״ב).
The Pitchei Teshuva (ס״ק ו, on the lemma
« ותמרי וירקי ») cites the Knesset HaGedolah in his glosses on the Tur:
« די״א שאר פירות נמי לא » (פת״ש יו״ד פ״ט ס״ק ו — Pitchei Teshuva) — some say that other fruits too are unfit; but he concludes
« דבשאר פירות הוי קינוח » (פת״ש יו״ד פ״ט ס״ק ו — Pitchei Teshuva) — that other fruits do serve as kinuach. Only flour, dates and vegetables are excluded.
The Shach (ס״ק ט), on the lemma
« ובלבד שיעיין ידיו » : Rabbenu Yerucham wrote that at night too, if he has a good lamp, he needs no washing — and the Shach specifies
« ונראה דדוקא נקט נר יפה אבל בסתם נר צריך נטילה » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ט — Shach) : it is specifically a good lamp he means; with an ordinary lamp washing is required. He adds that the Tur, in the name of the Raf, required washing even by day —
« לפי שלפעמים הגבינה שמינה ונדבקת בלחלוחית הידים » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ט — Shach, citing the Tur and the Raf), “because sometimes the cheese is fatty and sticks to the moisture of the hands” — and such is the view of the Acharonim. The Pitchei Teshuva (ס״ק ד) adds the Peri Chadash and concludes
« דנכון להחמיר בדבר שאין בו טורח » (פת״ש יו״ד פ״ט ס״ק ד — Pitchei Teshuva, citing the Peri Megadim) — that it is right to be stringent in a matter that costs no trouble.
8. Meat after cheese — the asymmetry, hard cheese and the Zohar
The root of the asymmetry: why are six hours needed after meat, while after cheese it is permitted immediately? The answer lies in the two te’amim: cheese does not exude a fat whose taste lingers long, and it does not lodge between the teeth as meat does. After cheese, therefore, kinuach, hadachah and inspecting the hands suffice. But hard cheese does draw out its taste — and its law becomes that of meat.
The language of the Rama (seif ב)
הגה: ויש מחמירין אפילו בבשר אחר גבינה (מרדכי בשם מהר״ם וב״י בא״ח סי׳ קע״ג) וכן נוהגין שכל שהגבינה קשה אין אוכלין אחריה אפילו בשר עוף כמו בגבינה אחר בשר (וכן הוא בזוהר) ויש מקילין ואין למחות רק שיעשו קנוח והדחה ונטילת ידים מיהו טוב להחמיר
(Rama — רמ״א יו״ד פ״ט:ב)
Translation — some are stringent even regarding meat after cheese (Mordechai in the name of the Maharam, and Beit Yosef in Orach Chaim ס״י קע״ג). And such is the custom: whenever the cheese is hard, one does not eat even fowl after it, just as with cheese after meat (and so it is in the Zohar). Some are lenient, and one should not protest, provided they perform kinuach, hadachah and washing of the hands; nevertheless it is good to be stringent.
The Shach (ס״ק ט״ו), on the lemma
« שכל שהגבינה קשה » :
« ומן הסתם אם היא ישנה ו׳ חדשים חשיבה קשה והכי איתא בת״ח שם די״ב » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ט״ו — Shach) — as a rule, if it is six months old it is considered hard; so it is stated in the Torat Chatat. That, then, is the measure of “hard”: a cheese six months old.
The Shach (ס״ק ט״ז), on the lemma
« אין אוכלין כו », cites the Sefer Metzaref laChokhmah :
« דלפי מה שנתבאר בסעיף ח׳ דאחר אכילת בשר נוהגין להמתין שעה א׳ א״כ אפשר דגם הזוהר מודה שלא אסר רק בסעודה חדא ובשעתא חדא » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ט״ז — Shach, citing the Metzaref laChokhmah) — since the custom after eating meat is to wait one hour, it may be that the Zohar himself forbids only within one and the same meal and one and the same hour. And the Shach adds:
« ולישנא דהזוהר פרשת משפטי׳ הכי משמע » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ט״ז — Shach) — the language of the Zohar, parashat Mishpatim, indeed implies as much.
9. The machloket of the Shach and the Taz — meat after hard cheese and after wormy cheese
This is the notable point of machloket in the siman between the Shach and the Taz, concerning the stringency of meat after cheese. Let us first set out the language of each, then the analysis.
The language of the Shach (ס״ק י״ז)
ומהרש״ל שם קרא תגר על המחמירים שהוא כמו מינות ואמר דוקא מהר״מ שבא מכשול לידו פעם א׳ החמיר אבל מי שלא בא לידו תקלה לא יכול להחמיר ע״ש שאין דבריו מוכרחים ואדרבה בדברי מהר״מ שם משמע איפכא
(Shach — ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק י״ז, on the lemma « מיהו טוב להחמיר »)
Translation — the Maharshal protested against those who are stringent, saying that it is « שהוא כמו מינות » — “like a kind of heresy” — and that only the Maharam, to whom a mishap had once occurred, was stringent, whereas one to whom no mishap has occurred may not be. But the Shach retorts « שאין דבריו מוכרחים ואדרבה בדברי מהר״מ שם משמע איפכא » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק י״ז — Shach): his words are not compelling, and on the contrary the Maharam’s own words imply the opposite.
The Shach therefore sides with the stringency of meat after (hard) cheese, against the Maharshal’s leniency.
The language of the Taz (ס״ק ד)
פי׳ להמתין שש שעות. ושיעור גבינה קשה שזכר רמ״א היינו שעברו עליה ו׳ חדשים או שהיא מתולעת… אבל נלע״ד דדוקא בגבינה מותלעת יש להחמיר כן והוא מדינא מטעם שזכרנו. אבל בגבינה ישינה ואינה מותלעת… אין להחמיר בזה יותר מקינוח וניקור שינים והדחת פה וידים כי אם מי שנוהג בתוספת פרישות וזהירות.
(Taz — ט״ז יו״ד פ״ט ס״ק ד, on the lemma « ויש מחמירין אפי׳ בבשר אחר גבינה »)
Translation — “That is: to wait six hours. And the measure of hard cheese of which the Rama spoke is that six months have passed over it, or that it is wormy… But it seems to me that it is specifically wormy cheese about which one should be stringent in this way, and that is from the law itself, for the reason we stated… Whereas old cheese that is not wormy… there is no cause to be stringent beyond kinuach, picking the teeth and rinsing the mouth and hands — except for one who conducts himself with added abstinence and care.”
The reason the Taz invokes for wormy cheese is given in his own note: « שטעם שלה נמשך בפה זמן רב » (ט״ז יו״ד פ״ט ס״ק ד — Taz) — its taste lingers long in the mouth — that is, it falls under the ta’am of the fat.
The precise chakira: which cheese imposes a wait after it?
The Rama:
« שכל שהגבינה קשה » (רמ״א יו״ד פ״ט:ב — Rama, seif ב) — “whenever the cheese is hard”; and the Shach (ס״ק ט״ו) understands this as a cheese six months old.
The Taz (ס״ק ד): restricts the matter, as a matter of law, to wormy cheese alone, whose taste is sharp and lingering; whereas for merely old cheese, kinuach, picking and rinsing suffice — “except for one who conducts himself with added abstinence”.
Where this leads: It emerges, then, that the Shach is stringent according to the plain sense of the Rama (any hard cheese, i.e. six months old), while the Taz is lenient as a matter of law and restricts it to wormy cheese. This is a genuine machloket drawn from the texts themselves: the Shach (ס״ק י״ז) rejects the Maharshal’s leniency and holds by the stringency; the Taz (ס״ק ד) reduces the essential law to wormy cheese alone. For practice — ask your Rav.
The language of the Mechaber and the Rama (seif ג)
אכל תבשיל של בשר מותר לאכול אחריו תבשיל של גבינה והנטילה ביניהם אינה אלא רשות (ויש מצריכים נטילה) (שערים והגהות ש״ד) אבל אם בא לאכול הגבינה עצמה אחר תבשיל של בשר או הבשר עצמו אחר תבשיל של גבינה חובה ליטול ידיו
הגה: ושומן של בשר דינו כבשר עצמו (רשב״א סימן ש״י ומרדכי והגהת ש״ד) ונהגו עכשיו להחמיר שלא לאכול גבינה אחר תבשיל בשר כמו אחר בשר עצמו ואין לשנות ולפרוץ גדר (ארוך וב״י) מיהו אם אין בשר בתבשיל רק שנתבשל בקדירה של בשר מותר לאכול אחריו גבינה (שם) ואין בו מנהג להחמיר וכן נוהגין לאכול בשר אחר תבשיל שיש בו גבינה או חלב מיהו יש ליטול ידיו ביניהם ואפי׳ לא יאכל בשר ממש רק תבשיל של בשר אחר תבשיל של גבינה אם נגע בהן בידיו (בשערים והג״ה שערי דורא) שמש המשמש בסעודה ונוגע באוכלין אינו צריך נטילה דלא הצריכו נטילה רק לאוכלים
(Shulchan Arukh and Rama — שו״ע ורמ״א יו״ד פ״ט:ג)
Translation — The Mechaber : one who has eaten a dish of meat may eat a dish of cheese after it, and washing between them is only optional (some require washing); but if he comes to eat the cheese itself after a meat dish, or the meat itself after a cheese dish, washing is obligatory. The Rama: the fat of meat has the law of meat itself (Rashba, Mordechai, Hagahot Sha’arei Dura); and the custom now is to be stringent and not to eat cheese after a meat dish, just as after meat itself, and one must not change it or breach the fence (Aruch and Beit Yosef). However, if the dish contains no meat but was merely cooked in a meat pot, it is permitted to eat cheese after it, and there is no custom of stringency in this. Likewise the custom is to eat meat after a dish containing cheese or milk — but one should wash the hands between them, and even if he will not eat actual meat but only a meat dish after a cheese dish, if he touched them with his hands. The attendant who serves at the meal and touches the food does not need washing, for washing was imposed only on those who eat (Beit Yosef in the name of Rashi).
The Shach (ס״ק י״ט) explains the leniency of
« מיהו אם אין בשר בתבשיל רק שנתבשל בקדירה של בשר מותר לאכול אחריו גבינה » (רמ״א יו״ד פ״ט:ג — Rama, seif ג) :
« לקמן ריש סי׳ צ״ה יתבאר דאפי׳ לאכלו עם גבינה מותר דהוי נ״ט בר נ״ט » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק י״ט — Shach) — at the beginning of siman צ״ה it will be explained that it is even permitted to eat it together with cheese, since it is a noten ta’am bar noten ta’am. And the Shach infers that what the Rama teaches us here holds
« אפילו נתבשל בקדרה שלא הודחה יפה דהוי קצת ממשות של איסור » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק י״ט — Shach) — even if the dish was cooked in a pot not well rinsed, where a little forbidden substance remains: eating that together with cheese would be forbidden, but eating it before cheese is permitted. The Pitchei Teshuva (ס״ק ז) adds:
« ולפ״ז פשיטא דתבשיל שהושם בו מעט שומן מותר לאכול אחריו גבינה אף אם לא היה ס׳ נגד השומן » (פת״ש יו״ד פ״ט ס״ק ז — Pitchei Teshuva) — a dish into which a little fat was put is permitted even if there is not sixty against it; and he cites a dissenter, the Beit Lechem Yehudah:
« אבל אם נותן הממשות טעם בתבשיל הוי כמו שומן » (פת״ש יו״ד פ״ט ס״ק ז — Pitchei Teshuva, citing the Beit Lechem Yehudah) — if the substance imparts taste to the dish, it is like fat.
The Shach (ס״ק י״ח), on the lemma
« ושומן של בשר וכו » :
« ואפילו שומן של עוף דינו כשומן ממש כ״כ בת״ח שם ד״ד בשם המרדכי והגהת ש״ד » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק י״ח — Shach) — even fowl fat has the law of actual fat. The Taz (ס״ק ה) adds
« דאפי׳ בשומן אווז יש להחמיר כן » (ט״ז יו״ד פ״ט ס״ק ה — Taz, citing the Torat Chatat and Hagahot Sha’arei Dura) — that one should be stringent even for goose fat; and he brings the distinction of Rabbenu Yonah :
« ורבי׳ יונה פ׳ אלו הדברים כתב דיש לו דין תבשיל של בשר הואיל והוא צלול אבל אם הוא עב כמו ירקות יש לו דין בשר » (ט״ז יו״ד פ״ט ס״ק ה — Taz, citing Rabbenu Yonah) — a clear broth has the law of a meat dish, but if it is thick like vegetables it has the law of meat itself.
The Shach (ס״ק כ), on the lemma
« מיהו יש ליטול ידיו ביניהם » (for meat after a cheese dish):
« אף ביום לכ״ע דיותר נדבק בידים מגבינה עצמה כן הסכימו הפוסקים » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק כ — Shach) — by day as well, in everyone’s view, since it sticks to the hands more than the cheese itself; so the poskim have agreed.
The Shach (ס״ק כ״א), on the lemma
« שמש המשמש כו » : the Beit Yosef wrote in the name of Rashi (chapter Kol ha-basar, 107b) that the attendant who touches the food needs no washing; but the Shach objects:
« ובאמת לא דקדקו כלל דרש״י לא איירי התם אלא לענין נ״י הראשונים לאכילה » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק כ״א — Shach) — the matter was not examined carefully: Rashi there speaks only of the first waters, those before the meal. But as for the middle waters, between a dish and cheese, whose reason is that it sticks to the hands,
« פשיטא דאין חילוק בין אוכל לנוגע » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק כ״א — Shach) — it is obvious that there is no difference between one who eats and one who merely touches.
11. The table, the cloth and the knife — driving the knife into the ground, and the custom of two knives (seif ד)
The language of the Mechaber and the Rama (seif ד)
מי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר צריך לבער מעל השלחן שיורי פת שאכלו עם הגבינה ואסור לאכול גבינה על מפה שאכלו בה בשר (וכן להפך אסור) (כן משמע בארוך) וכל שכן שאסור לחתוך גבינה אפי׳ צוננת בסכין שרגילין לחתוך בשר ולא עוד אלא אפילו הפת שאוכלים עם הגבינה אסור לחתוך בסכין שחותכין בה בשר
הגה: וכן להפך נמי אסור מיהו על ידי נעיצה בקרקע קשה שרי (ב״י בשם א״ח וכל בו) אבל כבר נהגו כל ישראל להיות להם שני סכינים ולרשום אחד מהם שיהא לו היכר ונהגו לרשום של חלב ואין לשנות מנהג של ישראל
(Shulchan Arukh and Rama — שו״ע ורמ״א יו״ד פ״ט:ד)
Translation — The Mechaber : one who has eaten cheese and wishes to eat meat must clear from the table the remnants of bread eaten with the cheese; and it is forbidden to eat cheese on a cloth on which meat was eaten (and the reverse is forbidden too); and all the more so is it forbidden to cut cheese, even cold, with a knife customarily used to cut meat; and moreover, even the bread eaten with the cheese may not be cut with a knife used to cut meat. The Rama: and the reverse is likewise forbidden; however, by driving the knife into hard ground it is permitted (Beit Yosef in the name of the Orchot Chaim and the Kol Bo). But all Israel has already taken up the practice of having two knives and marking one of them so that it have a distinguishing sign; and the custom is to mark the dairy one — and one does not change a custom of Israel.
The Shach (ס״ק כ״ב) expounds at length on the law of driving the knife in:
« משמע דאם נעצו בקרקע קשה מותר לכתחלה לחתוך בו פת לאכול עם גבינה » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק כ״ב — Shach) — it emerges that if he drove it into hard ground it is permitted ab initio to cut bread with it to eat with cheese; so it emerges from the Orchot Chaim and the Kol Bo. The Maharshal (chapter Kol ha-basar, ס״י ח׳) forbids it:
« דלא התירו נעיצה אלא אם אירע במקרה שחתכו בסכין בשר או איפכא שצריך נעיצה להכשירו מן האיסור » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק כ״ב — Shach, citing the Maharshal) — the driving-in was permitted only where it happened by accident that one cut with a meat knife (or the reverse), so that driving it in is needed to render it permitted from its prohibition. And the Shach objects: yet we hold that one who cut a turnip with a meat knife may afterwards cut even a radish with it to eat with kutach (end of siman צ״ו) —
« והא ודאי דנעיצה עדיף טפי מחתיכת לפת » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק כ״ב — Shach), and it is certain that driving into the ground is better still than cutting a turnip.
Chakira on the law of driving the knife in: what exactly does driving the knife into the ground accomplish?
Side א (the Shach): driving it in cleans the knife and removes the taste adhering to it; it therefore serves even ab initio — all the more so compared with cutting a turnip, which merely nullifies the taste.
Side ב (the Maharshal): driving it in only renders permitted after the fact a knife that an accident rendered forbidden; it is not a licence granted in advance to mix the two sets.
And the Shach concludes:
« וכל זה מדינא אבל כבר נהגו כל ישראל להיות להם ב׳ סכינים » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק כ״ב — Shach) — all this is a matter of law; but all Israel has already taken up the practice of having two knives, as the Rama writes in his gloss —
« ובשעת הדחק שאין לו סכין אחר מוקמינן לה אדינא » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק כ״ב — Shach) : and in a pressing situation, when he has no other knife, we fall back on the law.
The Taz (ס״ק ו–ז) draws a distinction: the law of driving the knife in bears on cutting cheese with a meat knife; but to cut bread to eat with cheese,
« לא צריך רק קינוח הסכין » (ט״ז יו״ד פ״ט ס״ק ו — Taz) — only wiping the knife is needed; and he adds
« ולדידן א״צ לזה שהרי מבואר בסי׳ צ״ו דדוקא בדבר חריף אמרינן דבולע משום דוחקא דסכין » (ט״ז יו״ד פ״ט ס״ק ו — Taz) — for us even that reason of noten ta’am bar noten ta’am is unnecessary, since it is explained in siman צ״ו that only with a sharp food do we say it absorbs, because of the pressure of the knife. And as for the custom of the two knives —
« אסור לחתוך גבינה בסכין של בשר אפי׳ ע״י נעיצה » (ט״ז יו״ד פ״ט ס״ק ז — Taz) : it is forbidden to cut cheese with a meat knife even by driving it into the ground; but to cut bread, wiping suffices.
The Pitchei Teshuva (ס״ק ח, on the lemma
« על מפה ») cites the Radbaz (ח״ב ס״י תשכ״א):
« שאין דברי הרב אלא כשהיו מניחין הבשר והגבינה על המפה » (פת״ש יו״ד פ״ט ס״ק ח — Pitchei Teshuva, citing the Radbaz) — the Rama’s words apply only where meat and cheese were laid directly on the cloth;
« אבל מנהגינו להביא כל מאכל על השלחן בקערות » (פת״ש יו״ד פ״ט ס״ק ח — Pitchei Teshuva) — but our custom is to bring every dish to the table in bowls; therefore
« הלכך אפי׳ לצאת ידי חומרת הרשב״א ז״ל בהפוך המפה לחוד ובהסרת הפתיתין סגי וכן נהגו » (פת״ש יו״ד פ״ט ס״ק ח — Pitchei Teshuva, citing the Radbaz) — even to satisfy the Rashba’s stringency it suffices to turn the cloth over and remove the crumbs; and such is the custom.
12. Chakira and practical nafka minot · summary tables
The underlying chakira of the siman: what is the nature of the wait after meat?
Side א — a separation of time (the ta’am of the fat): the wait is the span at whose end the taste of meat has faded in the mouth; its measure is six hours (Rif / Rambam), from one meal to the next.
Side ב — departure from the meat (between the teeth / another meal): the measure is not a time but a state: that there be “another meal” (clearing and bentching — Tosafot), and that no meat remain between the teeth (Rambam).
Hence the ruling
« וטוב לאחוז כחומרי שני הטעמים » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ב — Shach, citing the Tur) — holding the stringencies of both te’amim; and the Rama sealed it with
« וכן נכון לעשות » (רמ״א יו״ד פ״ט:א — Rama, seif א) for the six hours.
Nafka minot of the chakira (all anchored in the texts of the siman):
One who chews for an infant — by the ta’am of the fat he need not wait; by the ta’am of between the teeth he must (Shach ס״ק ב; Taz ס״ק א). And for practice — hold by both te’amim.
One who chews for an infant a dish containing fat — by all the te’amim he would be exempt, and yet the Peri Megadim is stringent on the grounds of lo plug (פת״ש יו״ד פ״ט ס״ק א — Pitchei Teshuva).
Meat between the teeth after the full wait — by the ta’am of the fat it is already digested, but by the ta’am of between the teeth it must be removed even after six hours (Mechaber seif א; Shach ס״ק ז).
Hard cheese — by the ta’am of the fat, that is of the lingering taste, hard cheese is like meat; the Taz restricts this to wormy cheese (ס״ק ד).
Practical table — the measures of waiting and of cleaning
Situation
Measure
Kinuach / hadachah / washing
Meat (even fowl) → cheese — the Mechaber’s shitah
six hours; and removal of meat from between the teeth even after the measure
removal if any is found
Meat → cheese — the custom the Rama reports
one hour and also birkat hamazon
if he found no meat between his teeth —
« דהמנהג בהמתנת שעה סגי אפי׳ בלא קינוח והדחה » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ז — Shach)
Meat → cheese — the yesh omrim (immediately)
immediately, if he cleared and bentched
kinuach and hadachah in every case
Cheese (soft) → meat
immediately
kinuach, hadachah, inspecting or washing the hands
Hard cheese → meat
like cheese after meat (to wait); for the Taz, as a matter of law, wormy cheese only
—
Further nafka minot drawn from the texts
Topic
What the poskim say (for study only)
Seasonal hours or ordinary hours?
They are not seasonal hours, following the Knesset HaGedolah, with whom the Kereti uFeleti, the Peri Megadim and the Chokhmat Adam concur —
« וכן המנהג » (פת״ש יו״ד פ״ט ס״ק ג — Pitchei Teshuva).
A sick person who drinks whey as a remedy
« דחולה השותה מימי חלב לרפואתו אפילו הוא רק חולה קצת א״צ להמתין אחר אכילת בשר יותר משעה ואחר שכבר בירך ברהמ״ז ישתה וירוח לו » (פת״ש יו״ד פ״ט ס״ק ג — Chatam Sofer ס״י ע״ג) — even if he is only slightly ill, he need not wait more than an hour after meat, and he will drink once birkat hamazon has been recited.
Kinuach — swallow or spit out?
The kinuach requires swallowing, and spitting out is forbidden because of wasting food (Peri To’ar, in Pitchei Teshuva ס״ק ה).
Kinuach with fruit (other than flour, dates and vegetables)
Other fruits do serve as kinuach (Knesset HaGedolah on the Tur, in Pitchei Teshuva ס״ק ו).
The yesod, in brief:
the whole siman turns on the two te’amim — the taste that meat draws out, and the meat left between the teeth. From them follow: • the wait after meat (six hours / an hour + berakhah / immediately + clearing) — asymmetric with what applies after cheese. • the removal of meat from between the teeth even after the full wait. • the stringency of hard cheese (and the Taz’s restriction to wormy cheese). • kinuach, hadachah and washing, as well as the separation of table, cloth and knives.
the Ateret Zekenim — he fuses the two te’amim, and
« ודבריו תמוהין » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ב — Shach)
Without birkat hamazon, does the hour help?
no;
« אם לא סילק ובירך אפי׳ כל היום כולו אסור » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק ה — Shach)
« דאל״כ אפילו המתין כל היום אסור » (ט״ז יו״ד פ״ט ס״ק ב — Taz)
the Maharshal — the same view, cited by both
Meat after hard cheese
stringent; he rejects the Maharshal’s leniency, which had called it
« שהוא כמו מינות » (ש״ך יו״ד פ״ט ס״ק י״ז — Shach)
as a matter of law, wormy cheese only; merely old cheese — kinuach, picking and rinsing suffice (ס״ק ד)
the Maharshal — lenient outright
Driving in the knife, ab initio
it serves ab initio to cut bread to eat with cheese (ס״ק כ״ב)
by the custom — forbidden for cheese even by driving it in; for bread, wiping suffices (ס״ק ו–ז)
the Maharshal — forbids driving it in ab initio
Table — the sources of the sugya
Gemara: Chullin 105a (Mar Ukva — the measure of the wait) · chapter Kol ha-basar (« פכ״ה »)
Rishonim: Rashi · the Ran (chapter Kol ha-basar) · Tosafot · Rabbenu Tam · the Ra’avya · the Mordechai · Hagahot Asheri · Hagahot Maimoniyot · the Rif · the Rambam · Rabbenu Yerucham · the Raf · Rabbenu Yonah · the Tur · the Zohar (parashat Mishpatim)
~ ~ ~ ~ ~ DAAT · Rav Yossef Haim Samama
Talmid chakham · gives shiurim in halakhah and chassidut Pilpul and study of the laws of waiting between meat and milk · siman פ״ט · ⚡ Level 2 — Lamdan
⚠️ This content is written for study and examination only. For any practical ruling (לְמַעֲשֶׂה) — ask your Rav.