פסק המחבר והרמ״א · הכרעת נושאי הכלים · פסיקת הספרדים והאשכנזים בזמננו
⚖️ פסק הלכה ולמעשה ⚖️
✦ ❖ ✦
הלכה למעשה — הפסיקה המעשית
מפסק המחבר והרמ״א, אל הכרעת הש״ך, הט״ז, הפרי מגדים
והפתחי תשובה, ועד פוסקי הספרדים והאשכנזים בני זמננו
הנושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן פ״ט (ד' סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, פרי מגדים, פתחי תשובה
⚠ אזהרת רמה:
רמה זו אינה « דעת הרב »: שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מכסה את יורה דעה, ולכן לא את סימן פ״ט.
זוהי רמה של פסיקה מעשית: מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה מעוגנת או בלשון השולחן ערוך ונושאי כליו (ש״ך, ט״ז, פרי מגדים, פתחי תשובה), או בתשובה מפורשת בשם של פוסקים בני זמננו. על יורה דעה אין לא משנה ברורה (המבארת רק את אורח חיים), ולא שולחן ערוך הרב / דעת הרב (אדמו״ר הזקן לא כתב את יורה דעה). כל יישום מעשי (למעשה) נחתם בהפניה אל רבך: זמן ההמתנה המדויק תלוי בקהילתך ובמנהג משפחתך, שרק פוסק יכול לקבעו.
📑 תוכן העניינים
שורש ההמתנה — מר עוקבא ושני הטעמים (חולין ק״ה.)
פסק המחבר והרמ״א — מסגרת ההלכה בד' סעיפים
שיעור ההמתנה — שש שעות, שעה, או מיד
הכרעת נושאי הכלים — ש״ך, ט״ז, פר״מ, פתחי תשובה
בשר שבין השינים — אף אחר השיעור
גבינה אחר בשר וקינוח והדחה — כיצד מנקים
גבינה קשה — מחלוקת הש״ך / הט״ז, והזוהר
תבשיל, שומן וסכינים — תבשילים, שומן, שני סכינים
פסיקת הספרדים בזמננו — יביע אומר, ילקוט יוסף, אור לציון
היסוד. התלמוד (חולין ק״ה.) מביא את הנהגת מר עוקבא, שהיה ממתין אחר הבשר « עד למחר » קודם הגבינה, ואמר על עצמו שהוא « כחומץ בן יין » לעומת אביו. הראשונים למדו מכאן דין המתנה אחר הבשר (לא אחר החלב). המחבר פותח את הסימן בהמתנה זו, וקובע את השיעור לשש שעות.
שני טעמים. הש״ך (ס״ק ב) והט״ז (ס״ק א) מבארים את שני הטעמים: (1) לדעת הטור בשם רש״י, « הבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך » — הבשר מוציא שומן ונותן טעם זמן רב ; (2) לדעת הרמב״ם, הטעם הוא « בשר שבין השינים » — הבשר הנתקע בין השינים נשאר « בשר » עד שש שעות. ההלכה חוששת לשניהם: « וטוב לאחוז כחומרי שני הטעמים » (הטור, מובא בשניהם). לכן הלועס לתינוק צריך להמתין (טעם 2), אף שלא בלע (טעם 1).
מעמד הדין. הפתחי תשובה (ס״ק ב) מביא שהבכור שור (על חולין ק״ה) « אינו מגנה » את הנוהגים כדעת המקילה של הרמ״א (השעה), « שיש להם על מה שיסמכו » — שיש להם על מה לסמוך. דבר זה ממקם את המחלוקת: מדובר במדרגות של מנהג וזהירות, לא באיסור תורה ; אבל הפסיקה המכרעת של הפוסקים (המחבר ומסקנת הרמ״א) נוטה בחוזקה אל שש השעות.
2. פסק המחבר והרמ״א — מפת הסימן
סימן פ״ט מונה 4 סעיפים. המחבר קובע את המסגרת; הרמ״א (הגה) מגיה למנהג אשכנז. הנה המפה הכוללת, כפי שהיא עולה מתוך הלשון עצמה.
סעיף
נושא
הפסק (מעוגן בלשון)
1
המתנה אחר הבשר
שש שעות לפני הגבינה, אף אחר העוף. להסיר בשר שבין השינים אף אחר הזמן ; הלועס לתינוק → להמתין. רמ״א: מנהג שעה + ברכת המזון, או מיד אחר ברכת המזון ; מסקנה « שש שעות... וכן נכון לעשות ».
2
בשר אחר גבינה
מיד, בקינוח (ללעוס פת, חוץ מקמח/תמרים/ירק) + הדחה (מים/יין) + עיון הידיים. עוף אחר גבינה: לא קינוח ולא נטילה. רמ״א: גבינה קשה → להמתין כמו אחר בשר ; « טוב להחמיר ».
3
תבשילים ונטילת ידיים
תבשיל בשר → תבשיל גבינה: מותר, נטילה רשות ; הגבינה עצמה אחר תבשיל בשר (או להיפך): נטילה חובה. רמ״א: שומן = בשר ; מנהג מחמיר: אין גבינה אחר תבשיל בשרי ; אך תבשיל שנתבשל בקדרה בשרית → מותר (נ״ט בר נ״ט, ש״ך ס״ק יט).
4
שולחן, מפה, סכינים
לסלק שיירי הפת ; אין גבינה על מפת הבשר (ולהיפך) ; אין סכין של בשר לגבינה (אף צוננת) ולא לפת של הגבינה. רמ״א: נעיצה בקרקע קשה מתירה, אבל מנהג ישראל = שני סכינים מסומנים (מסמנים את של החלב), « ואין לשנות ».
כלל הפסק של הסימן :
שני טעמים — "מושך טעם" ו"בשר שבין השינים" — מולידים את כל ההלכות: שיעור ההמתנה אחר בשר, הסרת בשר שבין השינים אף אחר השיעור, האסימטריה (אחר גבינה — מיד, חוץ מגבינה קשה), וקינוח, הדחה ונטילה והפרדת השולחן והסכינים.
שיעור « של הסוגיא » (רי״ף, רמב״ם, ר״ן), מחצות היום עד הערב. מסקנת הרמ״א: « וכן נכון לעשות ».
מחבר סעיף א ; ש״ך ס״ק ה, ח
שעה + ברכת המזון
« המנהג הפשוט בארצות הללו » ; השעה וגם שסילק ובירך. קינוח + הדחה נדרשים (ט״ז).
רמ״א סעיף א ; ט״ז ס״ק ב
מיד אחר « סילוק וברכה »
תוספות, מרדכי, ראבי״ה: מיד עם סיום הסעודה המסומן בברכת המזון, בקינוח + הדחה.
רמ״א סעיף א ; ש״ך ס״ק ה
המפתח: ברכת המזון (ש״ך ס״ק ה). לדעות המקילות, ההמתנה אינה זמן אלא המעבר אל « סעודה אחרת ». מעבר זה נעשה על ידי « סילוק וברכה ». הש״ך מכריע: בלא ברכת המזון, « אפילו כל היום כולו אסור » — אפילו כל היום אינו מועיל. והוא מדייק שלשון הרמ״א « בלא ברכת המזון לא מהני המתנת שעה » היא « לאו דווקא »: לא השעה חסרה, אלא הברכה. הש״ך (ס״ק ו) מוסיף שאף אכילת ארעי של בשר (בלא פת) צריכה ברכה אחרונה כדי להיחשב « סילוק ».
שעות רגילות, לא זמניות (פתחי תשובה ס״ק ג). הפתחי תשובה מביא את המחלוקת (המהרי״ט עלה בדעתו « שעות זמניות ») ומסיק, עם הכנסת הגדולה, הכרתי ופלתי, הפרי מגדים והחכמת אדם, שאלו שעות רגילות של 60 דקות — « וכן המנהג ». הוא מוסיף, בשם החתם סופר (יו״ד עג), שחולה השותה מי חלב לרפואה, אפילו אינו חולה גמור, אינו צריך להמתין יותר משעה, ושותה אחר ברכת המזון.
למעשה (השיעור). המחבר ומסקנת הרמ״א אומרים שש שעות — זהו מנהג הספרדים ורבים מן האשכנזים. קהילות אשכנזיות אחרות נוהגות שלוש שעות, ומקצתן (מנהג גרמניה / הולנד הישן) שעה אחת (או « 72 דקות »). השיעור שעליך לנהוג תלוי במשפחתך ובקהילתך. שאל את רבך — ומשנקבע מנהגך, אין משנים אותו בקלות.
על יורה דעה, נושאי הכלים הללו — ולא המשנה ברורה, שאינה אלא על אורח חיים — הם הקובעים את ההלכה. הנה ההכרעות הנוגעות למעשה, כולן מעוגנות בגוף הסימן.
א. שני הטעמים והשלכותיהם (סעיף א)
הש״ך (ס״ק ב) דוחה את קריאת העטרת זקנים, שערב את שני הטעמים כדי לבאר מדוע הלועס לתינוק ממתין: « ודבריו תמוהין ». לדעת הש״ך, כל טעם נפרד — ה« לועס » ממתין מטעם בשר שבין השינים (רמב״ם), לא מטעם הטעם. למעשה: חוששים לשני הטעמים (ט״ז ס״ק א: « קי״ל להחמיר כשני הטעמים »).
ב. תפקיד ברכת המזון (סעיף א, רמ״א)
הש״ך (ס״ק ה) והט״ז (ס״ק ב) מסכימים בעיקר: דעת ה« שעה » תלויה כולה בברכת המזון. הט״ז מביא את המהרא״י: « רבים עושים פשרה מדעתן להמתין שעה אחת... מי ימחה בידם הואיל והתוס' וראבי״ה מתירין » — רבים עושים פשרה של שעה, ואין למחות בידם, אבל « הצנועים מושכים ידיהם מסעודת שחרית לערבית » (הצנועים ממתינים מחצות עד הערב). הט״ז מציין שייחוס ה« שעה » לסמ״ג (לבוש) הוא טעות (« ט״ס »): שום פוסק לא כתב זאת כדין, אלא כמנהג בלבד.
ג. המסקנה אל שש השעות
הרמ״א מסיק « ויש מדקדקים להמתין שש שעות... וכן נכון לעשות ». הש״ך (ס״ק ח) מחזק: המהרש״ל אומר ששש השעות הן הנהגה « לכל מי שיש בו ריח תורה » — לכל מי שיש בו ריח תורה. למעשה: ההלכה נוטה אל שש השעות, בלי לגנות את הנוהג, מתוך מנהג משפחתי, שיעור קצר יותר עם ברכת המזון.
5. בשר שבין השינים — הבשר שבין השינים
הנקודה המרכזית. המתנת שש שעות אינה מספקת: אם נשאר בשר בין השינים, צריך להסירו (סעיף א). הר״ן (ש״ך ס״ק ג) מדייק ששש השעות נמנות משעת האכילה, ולא מן הרגע שמסירים את הבשר (« דא״צ שהייה ו' שעות מאותו זמן שמסירו אלא מאכילה ») — והוא הדין למנהג השעה.
מקרה מעשי
הכלל
מקור (גוף הסימן)
בשר בין השינים שנמצא אחר הזמן
להסירו, ואז (רמ״א) להדיח את הפה קודם הגבינה. שש השעות נמנות בכל זאת משעת האכילה.
מחבר סעיף א ; רמ״א ; ש״ך ס״ק ג, ז
אחר מנהג ה« שעה », בלא שנמצא בשר
מספיק, אף בלא קינוח והדחה (ש״ך ס״ק ז)
ש״ך ס״ק ז (בשם איסור והיתר)
אחר מנהג ה« מיד » (כלומר מיד עם ברכת המזון)
קינוח וגם הדחה נדרשים בכל מקרה
רמ״א סעיף א ; ש״ך ס״ק ז
הלועס לתינוק תבשיל המכיל שומן
מעיקר הדין, אין מה להמתין (לא « לעיסה » ולא « בין השינים ») ; אבל הפרי מגדים מצריך להמתין 6 ש' מטעם « לא פלוג »
פתחי תשובה ס״ק א
6. גבינה אחר בשר וקינוח והדחה — לנקות כראוי
קינוח והדחה. סעיף ב: לעבור מגבינה לבשר (מיד מותר), עושים קינוח — ללעוס מאכל קשה, פת למשל — ואז הדחה — להדיח במים או ביין. המחבר ממעט קמח, תמרים וירק (« קמחא ותמרי וירקא »), הנדבקים ואינם מנקים. הש״ך (ס״ק יב) מדייק שכל קמח ממועט, ושלשון « קמחא דשערי » שבטור היא טעות סופר. הפתחי תשובה (ס״ק ו) מוסיף ששאר פירות כשרים לקינוח.
לבלוע או לפלוט? הפתחי תשובה (ס״ק ה, בשם פרי תואר) מכריע שהקינוח אינו מועיל אלא אם בולעים את המאכל (« שיבלע דווקא, לא שלועס ופולט ») ; ומכל מקום לכתחילה צריך לבלעו — לפלוט הוא בל תשחית באוכל. לעניין עיון הידיים, הש״ך (ס״ק ט) מעיר שלאור נר בלבד אינו מספיק: צריך אור טוב, או ליטול ידיים ; הטור (בשם הרא״ש) והאחרונים מצריכים אף ליטול ידיים ביום, שכן הגבינה השמנה נדבקת בלא שמרגישים — הפתחי תשובה (ס״ק ד) מוסיף שראוי להחמיר « במה שאינו טורח ».
למעשה (חלב → בשר). אחר גבינה רגילה, אפשר לאכול בשר מיד: ללעוס מעט פת (או מאכל קשה אחר, לא קמח), לשתות מים, ולעיין בידיים (ליטלן אם מסתפק). לעוף אחר הגבינה, המחבר אינו מצריך אף זאת — אבל המנהג לרוב מחמיר יותר. שאל את רבך מה מצריכה הנהגתך.
7. גבינה קשה — גבינה קשה: מחלוקת הש״ך / הט״ז
הגה : וכן נוהגין שכל שהגבינה קשה — אין אוכלין אחריה אפילו בשר עוף, כמו בגבינה אחר בשר (וכן הוא בזוהר). ויש מקילין... מיהו טוב להחמיר.
— רמ״א, יו״ד פ״ט:ב
איזו גבינה « קשה »? הרמ״א (סעיף ב) מצריך, אחר גבינה קשה (גבינה קשה), להמתין קודם הבשר כמו אחר בשר — לרבות העוף — ומביא את הזוהר (פרשת משפטים). אבל מהו שיעור « קשה »?
המחלוקת, בגוף הסימן
הש״ך (ס״ק טו): « מן הסתם אם היא ישנה ו' חדשים חשיבה קשה » — גבינה בת שישה חדשים נחשבת בדרך כלל « קשה ». והש״ך (ס״ק יז) מקיים את החומרא כנגד המהרש״ל, שכינה את המחמירים « כמעט מינות »: « אין דבריו מוכרחים, ואדרבה בדברי מהר״ם משמע איפכא ».
הט״ז (ס״ק ד): מצמצם מדינא את החומרא לגבינה « מתולעת » / מיושנת מאוד (מתולעת), שטעמה החריף נשאר ממש ; אבל לגבינה מיושנת סתם שאינה מתולעת, « אין להחמיר בזה יותר מקינוח וניקור שינים והדחת פה וידים, כי אם מי שנוהג בתוספת פרישות ».
הזוהר עצמו: הש״ך (ס״ק טז) מביא את המצרף לחכמה: אולי הזוהר אינו אוסר אלא « בסעודה חדא ובשעתא חדא » — בסעודה אחת ובשעה אחת.
למעשה (גבינה קשה). אחר גבינה מיושנת מאוד / קשה (למשל פרמזן מיושן זמן רב), פוסקים רבים מצריכים להמתין קודם הבשר כמו אחר בשר (ש״ך), אחרים מצמצמים לגבינה חריפה ממש (ט״ז). לקבוע אם גבינה זו « קשה », וכמה להמתין, תלוי במוצר ובמנהגך: שאל את רבך.
8. תבשיל, שומן וסכינים — תבשילים, שומן ושני סכינים
תבשילים (סעיף ג). תבשיל בטעם בשר דינו כבשר (הרמ״א: « ושומן של בשר דינו כבשר עצמו » ; ש״ך ס״ק יח: אף שומן עוף ; ט״ז ס״ק ה: אף שומן אווז). אבל תבשיל שנתבשל סתם בקדרה בשרית, בלא בשר ובלא שומן, מותר קודם הגבינה: הש״ך (ס״ק יט) מבאר שזה נ״ט בר נ״ט (טעם של טעם), ושהוא מותר « אפילו נתבשל בקדרה שלא הודחה יפה ». הפתחי תשובה (ס״ק ז) מרחיב אף לתבשיל שנתנו בו מעט שומן, כל עוד אין « ממשות » הנותנת טעם (הבית לחם יהודה מדייק).
השולחן, המפה והסכינים (סעיף ד). מסלקים את שיירי הפת ; אין אוכלים גבינה על המפה ששימשה לבשר. לעניין הסכין, הרמ״א מתיר נעיצה (לנעוץ את הסכין בקרקע קשה) — והש״ך (ס״ק כב) נוקט שזה מועיל אף לכתחילה לחתוך פת, וכל שכן אחר גבינה ; הט״ז (ס״ק ו) מדייק שאין צורך אף בנעיצה לחתוך פת: די בקינוח הסכין, זולת למאכל « חריף » (סימן צו). אבל כולם מסיקים למנהג שני הסכינים המסומנים (רמ״א: מסמנים את של החלב), « ואין לשנות מנהג של ישראל ».
למעשה (מטבח). בפועל: שתי מערכות כלים (סכינים, קרשי חיתוך, כלים), שולחן ומפה מסולקים בין בשר לחלב. « תחבולת » הנעיצה אינה אלא פתרון בדיעבד, לא ההנהגה היומיומית — וסכין שחתך מאכל « חריף » (בצל, שום, לימון) מעמיד שאלה בפני עצמה (סימן צו). לכל עירוב מקרי של כלים, שאל את רבך.
9. פסיקת הספרדים בזמננו — הפסיקה הספרדית בת זמננו
הערת שיטה. התשובות שלהלן (יביע אומר, יחווה דעת, ילקוט יוסף, אור לציון) ממשיכות את עקרונות סימן פ״ט שלמעלה. הן אינן בגוף הסימן ; הן מובאות כזרמי פסיקה מוכרים, לאישור אצל רב לפני כל יישום — בלי להסתמך על מספר תשובה שלא נבדק.
הפסיקה הספרדית בת זמננו (בית מדרשו של הרב עובדיה יוסף, והרב בן-ציון אבא שאול) יוצאת ישירות מלשון המחבר: שש שעות אחר הבשר (סעיף א) ; גבינה קשה → המתנה (סעיף ב, רמ״א נקרא עם הש״ך) ; להסיר בשר שבין השינים ; שני סכינים והפרדת השולחן.
מקרה מעשי
כיוון ספרדי (לבדיקה)
שיעור ההמתנה
שש שעות, כדעת המחבר. זהו מנהג הספרדים ברובו המוחלט ; יש המונים « שש שעות שלמות », ויש הסומכים על « חמש שעות ומחצה » לפי הפרטים — לאישור.
גבינה קשה, ואחר כך בשר
מנהג הספרדים נוטה שלא להרחיב את חומרת הרמ״א (שהיא מנהג אשכנזי המובא עם הזוהר) מעבר למעיקר הדין, אך רבים נוהגים בה מתוך זהירות בגבינה מיושנת מאוד. לאישור.
תינוק רך בשנים
מרגילים בהדרגה ; לתינוק קטן מאוד, קיימים מנהגי הקלה — להסדיר עם הרב.
חולה השותה חלב
החתם סופר (יו״ד עג, מובא פ״ת ס״ק ג) מקל לשעה + ברכת המזון ; העיקרון נתפס אצל פוסקי הספרדים לצורך רפואי.
עיגון בסימן. כל זה נובע מן הלשון: שש השעות (סעיף א), השעות הרגילות (פתחי תשובה ס״ק ג), ההקלה לחולה (חתם סופר, פ״ת ס״ק ג), והגבינה הקשה (רמ״א סעיף ב, ש״ך ס״ק טו). התשובות בנות זמננו מיישמות כללים אלו על מוצרים ומצבים של ימינו.
הערת שיטה. אותה הערה: זרמים אלו ממשיכים את הרמ״א ונושאי הכלים ; הם מובאים כמורי דרך בפסיקה, לאישור אצל רב.
הפסיקה האשכנזית יוצאת מן הרמ״א ומן האחרונים האשכנזים (חכמת אדם, ערוך השולחן יו״ד, ולמאה ה-20 האגרות משה). כאן מופיע ריבוי השיעורים, כולם נטועים בהגהת הרמ״א (סעיף א).
השיעור
מי נוהג בו (כיוון, לבדיקה)
שורש בסימן
שש שעות
רוב הקהילות האשכנזיות (מסקנת הרמ״א « וכן נכון לעשות », והמהרש״ל « ריח תורה »).
רמ״א סעיף א ; ש״ך ס״ק ח
שלוש שעות
מנהג נפוץ במרכז אירופה (ובמשפחות רבות ממוצא גרמני). קריאה ביניים של « ההמתנה » של הרמ״א.
רמ״א סעיף א (« המנהג הפשוט », מורחב)
שעה אחת (או « 72 דקות »)
מנהג גרמניה / הולנד הישן, מיוסד על « המנהג הפשוט » המפורש של הרמ״א (השעה + ברכת המזון).
רמ״א סעיף א ; ט״ז ס״ק ב
החוט המשותף. יהא המנהג אשר יהא (1 ש' / 3 ש' / 6 ש'), שלוש דרישות נשארות בגוף הסימן: (1) ל« שעה », ברכת המזון הכרחית (ש״ך ס״ק ה) ; (2) להסיר את הבשר שבין השינים אף אחר הזמן (סעיף א) ; (3) קינוח + הדחה למי שנוהג ב« שעה » (ט״ז ס״ק ב). וגם אין מערבבים את המנהגים לפי הסעודות.
חב״ד — רק על פי מקורות אמיתיים. שולחן ערוך הרב אינו מכסה את יורה דעה ; ולכן אין « דעת הרב » על סימן פ״ט. למנהג חב״ד בשיעור ההמתנה, מתייחסים לספר המנהגים חב״ד ולתשובות הצמח צדק כשהם דנים במפורש בנקודה — מנהג חב״ד הוא להמתין שש שעות — ונמנעים מלייחס לאדמו״ר הזקן פסק שלא כתב כאן.
11. מקרים בני זמננו — מקרים מודרניים
כיצד סימן פ״ט מאיר את שאלותינו. שלושה כלים מן הסימן משמשים להכרעת המקרים המודרניים: (1) שני הטעמים (טעם שנשאר / בשר שבין השינים) ; (2) תפקיד ברכת המזון ו« סעודה אחרת » ; (3) ההבחנה נ״ט בר נ״ט לתבשילים שנתבשלו בקדרה בשרית (ש״ך ס״ק יט).
מקרה מודרני
כלי הסימן
כיוון (לאישור אצל הרב)
מסטיק / סוכרייה « בטעם בשר »
טעם ① (טעם): אין בשר ממשי, אין חתיכות
אין בשר אמיתי → אין המתנה מטעם הסימן ; אבל לבדוק את כשרות המוצר עצמו (פרווה).
תרופה / כמוסה על בסיס לקטוז, אחר בשר
חתם סופר (פ״ת ס״ק ג): הקלה לחולה
לצורך רפואי, פוסקים אחדים מקילים ; להסדיר עם הרב לפי המצב והתרופה.
מרק « בטעם עוף » בשקית
סעיף ג: תבשיל בטעם בשר = כבשר ; לעומת נ״ט בר נ״ט
אם למרק טעם בשר ממשי → להמתין כמו אחר בשר ; אם ארומה פרווה בלא בשר → לא. לבדוק את התווית.
מסעדה: סטייק בצהריים, קינוח גלידה חלבי
סעיף א: שש שעות (מנהג), או מנהג משפחתי
לשמור על שיעור ההמתנה ; קינוח חלבי מיד אחר תבשיל בשרי פסול כל עוד לא עבר הזמן.
למעשה. המוצרים התעשייתיים (ארומות « בשר », תוספים, כמוסות, מרקים בשקית) משלבים שאלות של מציאות — האם יש בשר אמיתי? טעם אמיתי? — שרק הסימון הכשר ורבך יכולים להכריע בהן. הכלל המעשי: לדעת את שיעור ההמתנה שלך, להסיר את הבשר שבין השינים, להתנקות, ולכל ספק, לשאול את רבך.
12. סיכום מעשי — תמצית וטבלאות
טבלה — ההמתנה, למעשה
המצב
השיעור
הניקוי
מקור
בשר (אף עוף) → גבינה
6 ש' (מנהג) ; מנהג: 3 ש' / 1 ש'+בה״מ
להסיר בשר שבין השינים ; (מיד → קינוח+הדחה)
מחבר סעיף א ; ש״ך ס״ק ה, ז
תבשיל בטעם בשר → גבינה
כמו בשר (מנהג)
—
רמ״א סעיף ג ; ש״ך ס״ק יח
תבשיל שנתבשל בקדרה בשרית → גבינה
אין (נ״ט בר נ״ט)
—
רמ״א סעיף ג ; ש״ך ס״ק יט
גבינה רכה → בשר
מיד
קינוח + הדחה + ידיים
מחבר סעיף ב
גבינה קשה → בשר
כמו אחר בשר
—
רמ״א סעיף ב ; ש״ך ס״ק טו ; ט״ז ס״ק ד
סכינים / מפה / שולחן
—
שני סכינים מסומנים ; לסלק
מחבר + רמ״א סעיף ד ; ש״ך ס״ק כב
טבלה — מי אומר מה (נושאי הכלים של הסימן)
הפוסק
התרומה המכרעת (מעוגן בגוף הסימן)
מחבר (סעיפים א–ד)
שש שעות אחר הבשר (אף עוף) ; בשר שבין השינים להסיר ; בשר אחר גבינה מיד (קינוח + הדחה) ; תבשילים ונטילת ידיים ; שני סכינים ושולחן נפרד.
רמ״א (הגה)
שלוש דרגות (מיד / שעה+בה״מ / 6 ש', « וכן נכון לעשות ») ; להדיח הפה אם נמצא בשר ; גבינה קשה → להמתין ; שומן = בשר ; נעיצה + מנהג שני הסכינים (לסמן את החלב).
ש״ך (שפתי כהן)
שני הטעמים נפרדים, העטרת זקנים « תמוהין » (ס״ק ב) ; 6 הש' משעת האכילה, בשם הר״ן (ס״ק ג) ; בלא ברכת המזון « כל היום אסור » (ס״ק ה) ; גבינה קשה ≈ 6 חדשים (ס״ק טו) ; מקיים החומרא כנגד המהרש״ל (ס״ק יז) ; נ״ט בר נ״ט לקדרה בשרית (ס״ק יט) ; נעיצה לכתחילה לפת (ס״ק כב).
ט״ז (טורי זהב)
שני הטעמים, « להחמיר כשני הטעמים » (ס״ק א) ; ה« שעה » תלויה בברכת המזון, « ט״ס » של הסמ״ג (ס״ק ב) ; גבינה קשה מצומצמת מדינא ל« מתולעת » / מתולעת (ס״ק ד) ; לחתוך פת → קינוח הסכין די (ס״ק ו).
פרי מגדים (פר״מ)
הלועס לתינוק תבשיל שמן → להמתין 6 ש' מטעם « לא פלוג » (מובא פ״ת ס״ק א) ; ראוי להחמיר בעיון הידיים « בלא טורח » (מובא פ״ת ס״ק ד).
פתחי תשובה (פתחי תשובה)
לא פלוג ל« לועס » (ס״ק א) ; הבכור שור אינו מגנה את המקילים (ס״ק ב) ; שעות רגילות, לא זמניות, וחולה השותה חלב (חתם סופר יו״ד עג — ס״ק ג) ; עיון הידיים (פרי חדש / פרי מגדים — ס״ק ד) ; קינוח לבלוע (פרי תואר — ס״ק ה) ; שאר פירות כשרים (ס״ק ו) ; קדרה בשרית (ס״ק ז) ; מפה וכלים בצלחות (רדב״ז — ס״ק ח).
טבלה — זרמי פסיקה בני זמננו (מחוץ לגוף הסימן, לבדיקה)
ספרדים: בית מדרשו של הרב עובדיה יוסף (יביע אומר, יחווה דעת), ילקוט יוסף ; אור לציון (הרב בן-ציון אבא שאול). ממשיכים את המחבר: שש שעות, שעות רגילות, הקלה לחולה, גבינה קשה לפי הפרטים.
אשכנזים: אגרות משה (הרב משה פיינשטיין) ואחרונים (חכמת אדם, ערוך השולחן יו״ד). ממשיכים את הרמ״א: הרוב בשש שעות, מנהגי שלוש שעות ושעה אחת (גרמני / הולנדי), ברכת המזון הכרחית ל« שעה ».
חב״ד: אין שולחן ערוך הרב על יו״ד. מצטטים רק מקורות אמיתיים — ספר המנהגים, תשובות הצמח צדק — כשהם דנים במפורש בנקודה ; מנהג שש שעות.
~ ~ ~ ~ ~ DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות פסק והלכה למעשה בהלכות ההמתנה בין בשר לחלב · סימן פ״ט · ⚖️ רמה 4 — הלכה למעשה
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד. זרמי הפסיקה בני זמננו המובאים (ספרדים ואשכנזים) הם מורי דרך, לא פסק אישי. לכל יישום מעשי (לְמַעֲשֶׂה), ובמיוחד לקביעת שיעור ההמתנה שלך, התייעצו עם רב מוסמך.