סימן צ״א — בשר וחלב שנתערבו — נגיעה, מליחה וכיסוי

לא, לא כאשר היו צוננים. השולחן ערוך (יו״ד צ״א:א) מורה שבשר וגבינה הנוגעים זה בזה בצונן נשארים מותרים; די להדיח את מקום הנגיעה (להדיח מקום נגיעתן). הש״ך (ס״ק א, בשם הבית חדש) מוסיף שאם שניהם יבשים לגמרי, אף הדחה אינה נצרכת. הכל משתנה כשיש חום או מליחה. להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.

זהו העיקרון המרכזי של סעיף ד. כאשר נפגשים מאכל חם ומאכל צונן, התחתון גובר (תתאה גבר). אם התחתון חם, הוא מחמם את העליון והכל נאסר. אם התחתון צונן, הוא מצנן את העליון, שלא בלע אלא בשטח הפנים: ואז די לקלוף (קליפה). השולחן ערוך מחיל זאת על בשר וחלב רותחים שנפלו זה על זה.

המליחה (מליחה) שעושה את המאכל ׳שאינו נאכל מחמת מלחו׳ (אינו נאכל מחמת מלחו) נידונת כרותח ואוסרת כדי קליפה (עובי של קליפה). וכן הציר נחשב כרותח. כלל המליח (סעיף ה): המליח מבליע בתפל ואינו בולע ממנו (המליח מבליע בתפל ואינו בולע ממנו). אך שים לב: מליחה וכבוש אינם אוסרים אלא באכילה, ולעולם לא בהנאה (סעיף ח). להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.