סימן צ״ב · דין חלב שנפל לקדירה של בשר

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט המחבר — 9 הסעיפים

סימן 92 ממשיך ישירות את הלכות בשר בחלב (בשר וחלב). לאחר סימן 91 (הנגיעה והמליחה), המחבר (רבי יוסף קארו) דן כאן במצב המעשי מאוד : חלב — או חתיכת בשר — שנופל לתוך קדירה רותחת. הכול תלוי בשיעור (האם יש ששים?), בזמן (האם הוציאו בזמן?), ובכך אם ניערו או כיסו. הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף את הגהותיו (הגה) למנהג אשכנז — ובכללן הסירוב לסמוך על טעימת עובד כוכבים. נכיר את הסעיפים לפי קבוצות.

קבוצה א — הטעימה, הזמן, הצירוף (סעיפים 1-2)

סעיף 1 — טעימת העובד כוכבים וזמן הסילוק 📋 העתקה

כְּזַיִת בָּשָׂר שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ יוֹרָה שֶׁל חָלָב רוֹתֵחַ, טוֹעֵם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים הַקְּדֵרָה; אִם אָמַר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ טַעַם בָּשָׂר אֲסוּרָה, וְאִם לָאו מֻתֶּרֶת — אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מִשִּׁשִּׁים; וְאוֹתָהּ חֲתִיכָה אֲסוּרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁקָּדַם וְהוֹצִיא הַחֲתִיכָה קוֹדֶם שֶׁתִּפְלוֹט חָלָב שֶׁבָּלְעָה, דְּהַיְנוּ קוֹדֶם שֶׁתָּנוּחַ הַיּוֹרָה מֵרְתִיחָה; אֲבָל אִם לֹא הִסְפִּיק לְסַלְּקוֹ עַד שֶׁתּוּכַל לִפְלוֹט הֶחָלָב שֶׁבָּלְעָה — אַף עַל פִּי שֶׁטְּעָמוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְאֵין בּוֹ טַעַם כְּלָל — אָסוּר, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ שִׁשִּׁים. (הגה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן צ״ח, דְּאֵין אָנוּ נוֹהֲגִין לִסְמוֹךְ אַטְּעִימַת עוֹבֵד כּוֹכָבִים, וּבָעֵינַן שִׁשִּׁים בְּכָל עִנְיָן.)

סעיף 2 — ניער, כיסה והצירוף של כל הקדירה 📋 העתקה

נָפַל חָלָב לְתוֹךְ קְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר, טוֹעֲמִין הַחֲתִיכָה שֶׁנָּפַל עָלֶיהָ הֶחָלָב; אִם אֵין בָּהּ טַעַם חָלָב — הַכֹּל מֻתָּר, וְאִם יֵשׁ בַּחֲתִיכָה מִטְּעִימַת חָלָב — נֶאֶסְרָה אוֹתָהּ חֲתִיכָה (וּלְדִידַן דְּאֵין סוֹמְכִין אַעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, בָּעֵינַן שִׁשִּׁים בַּחֲתִיכָה, וְאִם לָאו כֻּלָּהּ אֲסוּרָה). וּמְשַׁעֲרִין בְּכֻלָּהּ : אִם הָיָה בְּכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּקְּדֵרָה — מֵהַחֲתִיכוֹת וְהַיָּרָק וְהַמָּרָק וְהַתַּבְלִין — כְּדֵי שֶׁתְּהֵא חֲתִיכָה זוֹ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים מֵהַכֹּל, הַחֲתִיכָה אֲסוּרָה וְהַשְּׁאָר מֻתָּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁלֹּא נִעֵר הַקְּדֵרָה בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁנָּפַל הֶחָלָב אֶלָּא לַבַּסּוֹף, וְלֹא כִסָּה; אֲבָל אִם נִעֵר מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, אוֹ שֶׁכִּסָּה מִשְּׁעַת נְפִילָה וְעַד סוֹף — הַכֹּל מִצְטָרֵף לְבַטֵּל טַעַם הֶחָלָב. (הגה: וְכֵן אִם לֹא נִעֵר כְּלָל לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף וְלֹא כִסָּה כְּלָל, אִם יֵשׁ שִׁשִּׁים בַּקְּדֵרָה נֶגֶד טִיפַּת חָלָב שֶׁנָּפַל — אֵינוֹ אָסוּר רַק הַחֲתִיכָה לְבַד, וּשְׁאָר הַקְּדֵרָה מֻתָּר (ב״י בְּשֵׁם הָרַאֲבַ״ד וְהַמַּגִּיד מִשְׁנֶה בְּשֵׁם הָרַמְבַּ״ם); וְכֵן אִם נִעֵר בַּתְּחִלָּה אוֹ כִסָּה מִיָּד — כָּל הַקְּדֵרָה מִצְטָרֵף, וְהוּא שֶׁנִּעֵר וְכִסָּה מִיָּד שֶׁנָּפַל שָׁם הָאִסּוּר.) וְכֵן אִם נָפַל לְתוֹךְ הַמָּרָק אוֹ לַחֲתִיכוֹת וְלֹא נוֹדַע לְאֵיזוֹ חֲתִיכָה נָפַל — נוֹעֵר אֶת הַקְּדֵרָה כֻּלָּהּ עַד שֶׁיָּשׁוּב וְיִתְעָרֵב הַכֹּל; יֵשׁ בַּקְּדֵרָה כֻּלָּהּ טַעַם חָלָב — אֲסוּרָה, וְאִם לָאו — מֻתֶּרֶת; וְאִם לֹא נִמְצָא עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁיִּטְעַם, מְשַׁעֲרִים בְּשִׁשִּׁים. (הגה: וְיֵשׁ חוֹלְקִין וְסוֹבְרִים דְּאֵינוֹ מוֹעִיל מַה שֶּׁנּוֹעֵר הַקְּדֵרָה אִם לֹא שֶׁנִּעֵר מִיָּד שֶׁנָּפַל הָאִסּוּר (טוּר), וְהָכִי נָהוּג.)

קבוצה ב — חתיכה נעשית נבילה (סעיפים 3-4)

סעיף 3 — החתיכה נעשית נבילה ; ראוי להתכבד 📋 העתקה

כְּשֶׁנֶּאֶסְרָה הַחֲתִיכָה מֵחֲמַת הֶחָלָב — נַעֲשֵׂית כָּל הַחֲתִיכָה אִסּוּר; וְאִם בִּשְּׁלָהּ עִם אֲחֵרוֹת — צָרִיךְ שִׁשִּׁים לְבַטֵּל כֻּלָּהּ. וְאִם מַכִּירָהּ — מַשְׁלִיכָהּ וְהָאֲחֵרוֹת מֻתָּרוֹת; וְאִם אֵינוֹ מַכִּירָהּ — הַמָּרָק מֻתָּר, וְכָל הַחֲתִיכוֹת אֲסוּרוֹת אִם חֲתִיכַת הָאִסּוּר רְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד.

סעיף 4 — חנ״נ : הדין רק בבשר בחלב ; הרמ״א מרחיב לכל איסור 📋 העתקה

לֹא אָמְרוּ חֲתִיכָה עַצְמָהּ נַעֲשֵׂית נְבֵילָה אֶלָּא בְּבָשָׂר בְּחָלָב, אֲבָל לֹא בִּשְׁאָר אִסּוּרִים; כְּגוֹן כְּזַיִת חֵלֶב שֶׁנִּבְלַע בַּחֲתִיכָה וְאֵין בָּהּ שִׁשִּׁים לְבַטְּלוֹ וְנֶאֶסְרָה, וְאַחַר כָּךְ בִּשְּׁלָהּ עִם אֲחֵרוֹת — אֵין צָרִיךְ אֶלָּא שִׁשִּׁים כְּדֵי כְּזַיִת חֵלֶב, וְאָז אֲפִלּוּ חֲתִיכָה עַצְמָהּ חוֹזֶרֶת לִהְיוֹת מֻתֶּרֶת. (הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַמְרִינַן בְּכָל הָאִסּוּרִים חֲתִיכָה נַעֲשֵׂית נְבֵילָה (תּוֹס׳ וְסְמַ״ג וְסְמַ״ק וּמָרְדְּכַי וְהָאַחֲרוֹנִים), וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט וְאֵין לְשַׁנּוֹת; וְדַוְקָא אִם הָאִסּוּר דָּבוּק בַּחֲתִיכַת הֶיתֵּר, אוֹ שֶׁהַחֲתִיכָה כֻּלָּהּ חוּץ לָרוֹטֶב וְנָפַל עָלֶיהָ אִסּוּר; אֲבָל אִם מִקְצָת הַחֲתִיכָה תּוֹךְ הָרוֹטֶב וְאֵין הָאִסּוּר דָּבוּק בּוֹ — לֹא אָמְרִינַן חֲתִיכָה נַעֲשֵׂית נְבֵילָה, וּמִצְטָרֵף כָּל הַקְּדֵרָה לְבַטֵּל הָאִסּוּר, וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְהַחְמִיר לֶאֱסוֹר אוֹתָהּ חֲתִיכָה (אָרוֹךְ כְּלָל כ״ח). וְכָל זֶה בִּשְׁאָר אִסּוּרִים, אֲבָל בְּבָשָׂר בְּחָלָב — אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הָאִסּוּר דָּבוּק וּמִקְצָת הַחֲתִיכָה תּוֹךְ הָרוֹטֶב — אַמְרִינַן חֲתִיכָה נַעֲשֵׂית נְבֵילָה. יֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא אַמְרִינַן חֲתִיכָה נַעֲשֵׂית נְבֵילָה אִם נִתְעָרֵב אִסּוּר לַח בְּהֶיתֵּר לַח וְאַחַר כָּךְ נִתְעָרֵב הַכֹּל בְּהֶיתֵּר אַחֵר, וְאֵין צְרִיכִים רַק שִׁשִּׁים נֶגֶד הָאִסּוּר שֶׁנָּפַל; וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל זֶה בִּשְׁאָר אִסּוּרִים לְצוֹרֶךְ הֶפְסֵד גָּדוֹל, אֲבָל לֹא בְּבָשָׂר בְּחָלָב; וְאִם נִתְעָרֵב יָבֵשׁ בְּיָבֵשׁ — לֹא אַמְרִינַן בְּשׁוּם אִסּוּר חֲתִיכָה נַעֲשֵׂית נְבֵילָה; כְּלִי הַנֶּאֱסָר מִבְּלִיעַת אִסּוּר — לֹא אַמְרִינַן בֵּיהּ חֲתִיכָה נַעֲשֵׂית נְבֵילָה, וְלֹא בָּעֵינַן שִׁשִּׁים רַק נֶגֶד הָאִסּוּר שֶׁבָּלַע (מָרְדְּכַי, וְעַיֵּן סִימָן צ״ח).)

קבוצה ג — הטיפה על דופן הקדירה (סעיפים 5-7)

סעיף 5 — טיפה כנגד הרוטב / כנגד הריקן ; מפעפע ; קדירה ישנה או חדשה 📋 העתקה

טִיפַּת חָלָב שֶׁנָּפְלָה עַל הַקְּדֵרָה שֶׁאֵצֶל הָאֵשׁ מִבַּחוּץ : אִם נָפְלָה כְּנֶגֶד הַתַּבְשִׁיל — אֵין צָרִיךְ אֶלָּא שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד הַטִּיפָּה, שֶׁמְּפַעְפַּעַת לִפְנִים וַהֲוֵי כְּאִלּוּ נָפְלָה בַּתַּבְשִׁיל; וְאִם נָפְלָה בִּמְקוֹם הָרֵיקָן וְהִיא מְפַעְפַּעַת בְּדֹפֶן הַקְּדֵרָה עַד סָמוּךְ לָרוֹטֶב, כָּל כָּךְ שֶׁאֵין שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד הַטִּיפָּה — הֲרֵי נֶאֱסַר אוֹתוֹ מָקוֹם הַקְּדֵרָה; וְאִם יְעָרֶה הַתַּבְשִׁיל דֶּרֶךְ מָקוֹם הַקְּדֵרָה שֶׁנֶּאֱסַר — הֲרֵי יֵאָסֵר הַתַּבְשִׁיל. וְזֶה תַּקָּנָתוֹ : שֶׁיַּנִּיחֶנָּה כָּךְ וְלֹא יִגַּע בָּהּ עַד שֶׁתִּצְטַנֵּן. (הגה: וְדַוְקָא אִם הַקְּדֵרָה יְשָׁנָה, אֲבָל אִם הִיא חֲדָשָׁה בְּכָל עִנְיָן אֵין צָרִיךְ שִׁשִּׁים רַק נֶגֶד הַטִּיפָּה שֶׁנָּפַל עָלֶיהָ, כִּדְלְקַמָּן סִימָן צ״ד גַּבֵּי כַּף.)

סעיף 6 — מנהג העולם לאסור כנגד הריקן ; צד האש 📋 העתקה

נָהֲגוּ הָעוֹלָם לֶאֱסוֹר כְּשֶׁנָּפְלָה עַל הַדֹּפֶן שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הָרוֹטֶב; וְדַוְקָא כְּשֶׁנּוֹפֵל בְּאוֹתוֹ צַד שֶׁאֵינוֹ כְּנֶגֶד הָאֵשׁ, אֲבָל אִם נָפַל כְּנֶגֶד הָאֵשׁ — מֻתָּר, שֶׁהָאֵשׁ שׂוֹרְפוֹ וּמְיַבְּשׁוֹ (וְאָז הַקְּדֵרָה נַמֵּי שָׁרֵי). וְדַוְקָא בְּדָבָר מוּעָט כְּגוֹן טִיפָּה, אֲבָל אִם נָפַל הַרְבֵּה — אֵין לְהַתִּיר אֲפִלּוּ נָפַל כְּנֶגֶד הָאֵשׁ, אֶלָּא אִם כֵּן כְּנֶגֶד הָרוֹטֶב וְעַל יְדֵי שִׁשִּׁים. (הגה: וְאָז הַקְּדֵרָה הֲוֵי אֲסוּרָה אֲפִלּוּ יֵשׁ שִׁשִּׁים בַּתַּבְשִׁיל נֶגֶד הַטִּיפָּה שֶׁנָּפְלָה; וִיעָרֶה מִיָּד הַתַּבְשִׁיל מִמֶּנּוּ בְּצַד אַחֵר שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַטִּיפָּה; וְאִם בִּשְּׁלוּ בַּקְּדֵרָה תַּבְשִׁיל אַחֵר — דִּינוֹ כְּמוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן.)

סעיף 7 — שעת הדחק ; תתאה גבר ; כלי שני / עירוי ; טיפה על הכיסוי 📋 העתקה

יֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר בִּשְׁעַת הַדְּחָק, כְּגוֹן בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הָרוֹטֶב וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הָאֵשׁ — עַל יְדֵי שִׁשִּׁים. (הגה: וְהָכִי נָהוּג. וְאִם נִשְׁפַּךְ חָלָב אוֹ שְׁאָר אִסּוּר רוֹתֵחַ עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְהֶעֱמִידוּ עָלָיו קְדֵרָה חַמָּה : אִם מַה שֶּׁנִּשְׁפַּךְ אֵינוֹ אֵצֶל הָאֵשׁ — לֹא הֲוֵי רַק כְּלִי שֵׁנִי, וְלָכֵן הַקְּדֵרָה אֲסוּרָה דְּבוֹלַעַת קְצָת, וְהַתַּבְשִׁיל מֻתָּר דְּתַתָּאָה גָּבַר. וְקִלּוּחַ מִן הַקְּדֵרָה רוֹתַחַת שֶׁהָלַךְ אֶל קְדֵרָה צוֹנֶנֶת : אִם נִפְסַק הַקִּלּוּחַ קוֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַצּוֹנֵן — הֲוֵי נַמֵּי כִּכְלִי שֵׁנִי; וְאִם לֹא נִפְסַק — הֲוֵי כְּעֵירוּי, וְהַקְּדֵרָה הַצּוֹנֶנֶת נֶאֶסְרָה אִם הַיָּד סוֹלֶדֶת בַּקִּלּוּחַ הַנּוֹגֵעַ בַּקְּדֵרָה, וְהַתַּבְשִׁיל שֶׁבְּתוֹכָהּ שָׁרֵי דְּאֵין עֵירוּי אוֹסֵר רַק כְּדֵי קְלִיפָה. אֲבָל אִם הַקְּדֵרָה חַמָּה וְהוּא כְּלִי רִאשׁוֹן, וְכָל שֶׁכֵּן עוֹמֶדֶת אֵצֶל הָאֵשׁ — אֲפִלּוּ הַקִּלּוּחַ צוֹנֵן, הַכֹּל אָסוּר דְּתַתָּאָה גָּבַר, וַהֲוֵי כְּצוֹנֵן לְתוֹךְ חַם דְּכֻלּוֹ אָסוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן צ״א. טִיפָּה הַנּוֹפֶלֶת עַל גַּבֵּי כִּסּוּי קְדֵרָה — דִּינָהּ כְּנָפְלָה עַל גַּבֵּי קְדֵרָה כְּנֶגֶד הָרוֹטֶב, וְהוּא שֶׁהִתְחִילָה הַקְּדֵרָה לְהַרְתִּיחַ, דְּאָז עוֹלָה הַזֵּיעָה תָּמִיד וּמַגִּיעָה אֶל הַכִּסּוּי וְיוֹרֶדֶת מִשָּׁם אֶל הָרוֹטֶב.)

קבוצה ד — הזיעה ונר החֵלֶב (סעיפים 8-9)

סעיף 8 — זיעה ; יד סולדת ; מכוסה / מגולה 📋 העתקה

מַחֲבַת שֶׁל חָלָב שֶׁנְּתָנוּהָ בַּכִּירָה תַּחַת קְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר — הַזֵּיעָה עוֹלָה וְנִבְלַעַת בַּקְּדֵרָה וְאוֹסַרְתָּהּ. (הגה: אִם הָיָה חָלָב בַּמַּחֲבַת, בָּעֵינַן שִׁשִּׁים בַּתַּבְשִׁיל שֶׁבַּקְּדֵרָה נֶגֶד הֶחָלָב שֶׁבַּמַּחֲבַת; וְכָל זֶה מַיְירֵי שֶׁהַמַּחֲבַת מְגֻלָּה וְהַזֵּיעָה עוֹלָה מִן הַמַּאֲכָל עַצְמוֹ לַקְּדֵרָה שֶׁעָלֶיהָ, וְגַם מַיְירֵי שֶׁהוּא בְּקֵרוּב כָּל כָּךְ שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בַּזֵּיעָה בִּמְקוֹם שֶׁנּוֹגַעַת בַּקְּדֵרָה; אֲבָל אִם אֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת בַּזֵּיעָה — הַכֹּל שָׁרֵי, וְלָכֵן תּוֹלִין בָּשָׂר לְיַבֵּשׁ עַל קְדֵרוֹת שֶׁל חָלָב וְלֹא חָיְישִׁינַן לַזֵּיעָה שֶׁעוֹלָה (פִּסְקֵי מַהֲרַא״י). וְכֵן אִם הַמַּחֲבַת מְכֻסָּה — הַכֹּל שָׁרֵי, מִידֵּי דַּהֲוֵי אַשְּׁתֵּי קְדֵרוֹת נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ דְּאֵין אוֹסְרִין זוֹ אֶת זוֹ בִּנְגִיעָה, כָּל שֶׁכֵּן בְּזֵיעָה (מָרְדְּכַי); מִיהוּ לְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לִיזָּהֵר בְּכָל זֶה.)

סעיף 9 — נר של חלב (חֵלֶב) : גרידה או הגעלה 📋 העתקה

נֵר שֶׁל חֵלֶב, עָשׂוּי כְּנֵר שֶׁל שַׁעֲוָה, שֶׁנָּטַף מִמֶּנּוּ טִיפָּה עַל כְּלִי — אֵין צָרִיךְ כִּי אִם גְּרִידָה; אֲבָל חֵלֶב מְהֻתָּךְ חַם שֶׁנָּפַל מִמֶּנּוּ טִיפָּה עַל כְּלִי — צָרִיךְ הַגְעָלָה.

2. הקשר — היכן ממוקם סימן זה

סימן 91 דן בנגיעה (בצונן, ברותח, במליחה). סימן 92 עובר למצב השכיח ביותר במטבח אמיתי : תערובת בקדירה הרותחת בעת הבישול. השאלה אינה עוד „הלהדיח או לקלוף?״ אלא „האם יש ששים?״, „כנגד מה מונים את הששים — כנגד הטיפה או כנגד כל החתיכה?״, ו„מה מצטרף בקדירה?״.

השאלות הגדולות של הסימן

3. מושגי היסוד של סימן זה

כדי להבין את סימן 92, יש לשלוט באוצר מילים טכני קטן המתאר כיצד נמדד הטעם, מצטרף ומפעפע בקדירה.

4. הצירוף — טבלת ניער / כיסה

כל סעיף 2 מתמצה בטבלה. מצליבים האם ניערו או כיסו? עם באיזה זמן?, ובוחנים כנגד מה מונים את הששים.

5. הש״ך והט״ז — המפרשים הגדולים

ביורה דעה, השולחן ערוך אינו נקרא לעולם לבדו. שני מפרשים גדולים מלווים אותו בכל עמוד ומבנים את הלימוד המעשי : הש״ך והט״ז. אלו הם נושאי הכלים המרכזיים ביורה דעה (אין כאן משנה ברורה, שאינה מפרשת אלא את אורח חיים).

ערך מרכזי מן הט״ז

ט״ז ס״ק א — שני האיסורים שבסעיף 1 📋 העתקה

טוֹעֵם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים כו'. יֵשׁ כָּאן שְׁנֵי אִסּוּרִים : טַעַם הַבָּשָׂר שֶׁפּוֹלֵט הַחֲתִיכָה מִיָּד לְתוֹךְ הֶחָלָב, וְהֶחָלָב שֶׁבָּלְעָה הַחֲתִיכָה וְחוֹזֶרֶת וּפוֹלַטְתּוֹ — שֶׁאֵינוֹ נִכָּר אֶלָּא לְאַחַר שֶׁתָּנוּחַ הַיּוֹרָה מֵרְתִיחָה. וּלְרָשִׁ״י מִין בְּמִינוֹ בְּמַשֶּׁהוּ, אֲבָל אֲנַן קַיְימָא לָן כְּרַבֵּנוּ תָּם דְּמִין בְּמִינוֹ בָּטֵל בְּשִׁשִּׁים.

ערך מרכזי מן הש״ך

ש״ך ס״ק ג — הר״ן : החלב מפעפע בכל החתיכה 📋 העתקה

טוֹעֲמִין הַחֲתִיכָה כו'. וְכָתַב הָרַ״ן דְּחֲתִיכָה הַמּוּנַחַת בַּקְּדֵרָה, מֵחֲמַת הַחֹם וְהַלַּחְלוּחִית, הֶחָלָב מְפַעְפֵּעַ בְּכָל הַחֲתִיכָה אֲפִלּוּ חוּץ לָרוֹטֶב.

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על טקסט המחבר הגהות המשקפות את מנהג אשכנז ומדייקות את ההלכה למעשה. הנה התערבויותיו הבולטות ביותר בסימן שלנו.

על סעיף 1 — אין סומכין על טעימת עובד כוכבים

על סעיף 2 — ניעור מועיל רק מיד בנפילה

על סעיף 4 — חנ״נ בכל איסור (המנהג)

על סעיפים 5-8 — חדשה/ישנה, צד האש, כלי שני / עירוי, זיעה

7. חתיכה נעשית נבילה — מה באמת נעשה החתיכה

סעיפים 3-4 — לב הסימן מבחינה רעיונית — ראויים לעצירה. מה פירוש בדיוק „החתיכה נעשית נבילה״?

8. מקרים מעשיים מודרניים

כיצד מתפרשים כללים אלו במטבחים שלנו כיום? הנה שלושה מצבים שכיחים המוארים על ידי הסימן שלנו.

מקרה 1 — ניתוז חלב לקדירת הבשר הרותחת

מקרה 2 — טיפת חלב על דופן הסיר מבחוץ, אצל האש

מקרה 3 — זיעת תבשיל חלבי תחת תבשיל בשרי (ולהפך)

9. סיכום סימן צ״ב

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמקה נוספת